מה עובר על ארה"ב? מסע בחירות בקולורדו המתנדנדת
עם חשדנות אינסופית בין הדמוקרטים לרפובליקנים, החברה האמריקאית תצטרך לעבוד קשה ביום שאחרי כדי לשמר את היציבות ולא להידרדר למלחמת אזרחים. מסע בחירות בקולורדו המתנדנדת
בכניסה לחניון של אוניברסיטת צפון-קולורדו אני שואל גברת אחת אם אפשר לחנות כעת בחינם או שצריך לשלם. היא משיבה שהחניה חופשית, ומיד מוסיפה בקול נמוך: "אני לא יודעת אם אתה מודע לכך, אבל יש כאן ממש עכשיו עצרת של טראמפ. אתה נשמע לי בחור עם מבטא זר, תיזהר שם. זה עלול להיות מסוכן". היא נראתה ממש מודאגת, אז לא סיפרתי לה שבדיוק לשם כך נסעתי לכאן מדנבר, השוכנת כ-100 קילומטרים דרומה.
יום ראשון שמשי אחר הצהריים, ואנחנו בעיר הקטנה גרילי שבצפון קולורדו. גם כשמתהלכים בשבילי הקמפוס בדרך לאולם שבו תתקיים העצרת, אי אפשר שלא להריח את הדשן והשדות שסובבים את גרילי מכל עבריה. זהו בדיוק הקהל שמצביע לטראמפ בהמוניו: לבנים (שבגרילי הם מונים כ-80 אחוז מהאוכלוסייה), מהפריפריה, ולפחות לפי המיתוס - בעבור לא מעטים מהם זה יהיה כנראה הביקור הראשון בחייהם במוסד אקדמי.
בעוד כשעה, כשטראמפ יעלה לנאום, הוא יתרברב בעובדה שלמרות ההתראה הקצרה, ואף שקבוצת הפוטבול המקומית משחקת בדיוק עכשיו, אנשיו אמרו לו שהיה אפשר למלא את האולם גם שלוש פעמים. מדובר בהגזמה, כמיטב מסורת ההגזמות של המיליארדר הניו-יורקי. נכון, לעצרותיו התכופות מגיע מספר נאה ביותר של אנשים, אבל לאולם בגרילי נכנסתי מבלי שאף אחד יבקש לראות את הכרטיס ששריינתי בעוד מועד, או מבלי שנשאלתי שאלה כלשהי. בדיקה ביטחונית קצרה, ויאללה פנימה. זה לא ממש מצביע על מצב של "סולד אאוט".
בתוך האולם כבר נמצאים כ-2,500 אנשים נרגשים שהחליטו להקדיש לטראמפ את אחר הצהריים של יום המנוחה שלהם. האירוע מתוקתק ומתוזמר: ילדה מקומית שרה את ההמנון בזיופים הכרחיים, לאחר מכן שלושה נאומי חימום קצרים, ואז - כמעט בדיוק בזמן - טראמפ עולה לבמה. אין ספק שהוא כוכב רוק כאן. בכלל לא משנה מה יגיד ולאיזה נושא יתייחס, קריאות העידוד יישמעו ברמה והשלטים יונפו. כישראלי, לא חשוב בכמה עצרות בחירות אהיה, הדבר תמיד ייראה משונה ולא מובן. אבל זהו חלק מסוד הקסם של הדמוקרטיה האמריקאית, שנעה בקצב של בחירות כל שנתיים.
בין נאום לשיר של ה'רולינג סטונס' הסתובבתי ברחבי האולם ודיברתי עם אנשים שונים. לכולם סיפרתי שאני מישראל, חלקם גם ראו את הכיפה שעל ראשי. נבואת הזעם של הגברת מהחניון הופרכה לחלוטין. לא רק שלא היה שם רמז למשהו שמזכיר אמירה או תנועה אנטישמית, היו שם דברי שבח והערצה למדינת ישראל בכלל וליהודים בפרט. הרוב המוחלט של הנוכחים היו אמריקאים רגילים וחביבים, לא פחות ולא יותר.
הגברת מהחניון לא המציאה את האיום ממוחה הקודח. במידה רבה זה הסיפור של אמריקה בבחירות הללו: חשדנות אינסופית בין שני המחנות, הדמוקרטי והרפובליקני, וחצייה של החברה האמריקאית לשני שבטים שמכירים אחד את השני רק מסטריאוטיפים ומתקשורת מפלגת ומלהיטת יצרים. הקרע הזה יוצר מצב שאף אחד לא מתעניין במיוחד בדעות או בתכניות - אכפת רק להביס את השטן שממול. בלי קשר לזהות המנצח או המנצחת בבחירות הללו, החברה האמריקאית תצטרך לעמול קשה ומהר ביום שאחריהן כדי שלא לעמוד בפני שוקת שבורה, כזו שבפניה עמדה לאחר בחירות 1860 שהובילו למלחמת האזרחים.
קולורדו נמצאת במערב ארה"ב. בעבר היא הייתה מדינה רפובליקנית מסורתית, אלא שבעשורים האחרונים היא חווה תהליך של הגירה חיובית, בעיקר מקליפורניה. יותר ויותר אוכלוסייה ליברלית הנוטה למפלגה הדמוקרטית מגיעה לאזור דנבר, וכך הפכה קולורדו למדינה מתנדנדת. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הצביעו כאן לאובמה, שקיבל את המועמדות הדמוקרטית בוועידת המפלגה שהתקיימה בקיץ 2008 בדנבר. בשתי מערכות הבחירות הקודמות העדיפו הקולורדים את המועמד הרפובליקני ג'ורג' בוש.
סקרי השנה האחרונה הציבו את קולורדו כנוטה באופן כמעט מובהק לטובת קלינטון, עם בין 6 ל-8 אחוזים לטובתה. היה נדמה שקולורדו יוצאת מרשימת מדינות המפתח המתנדנדות ועוברת רשמית ל"חומה הכחולה", הכוללת מדינות ליברליות מובהקות כמו ניו-יורק או ניו-ג'רזי.
אלא שהקהל שבא לעצרת בגרילי, כמו גם תושביה הנוצרים השמרנים של העיר קולורדו-ספרינגס, בדיוק כמו תושבי החוות והעיירות שכוחות האל במרחבי הרי הרוקי המושלגים שבהם פגשנו במהלך השבוע האחרון - אינם מוכנים לקבל את רוע הגזירה. השבוע האחרון היטיב עם טראמפ ברגע הקריטי ביותר במרוץ, ובקולורדו חשו זאת היטב. טראמפ הגיע לכאן פעמיים בתוך 24 שעות לעצרות גדולות, וגם הסגן המיועד מייק פנס הגיע לכאן ביום רביעי. סקר של מכון רמינגטון קבע השבוע שקלינטון מובילה כאן בשני אחוזים בלבד, כלומר בתוך טווח טעות הדגימה. בשיחות עם רפובליקנים עלתה התחושה ש"אפשר לעשות את זה, גם בקולורדו וגם באופן כללי".
אחת המאמינות בכך היא דונה גודמן. אני פוגש אותה באאוטלט הגדול שליד העיירה לאבלנד, בחנות המוכרת מוצרי יודאיקה וכאלה הקשורים למדינת ישראל. "אנחנו מתפללים שהוא ינצח", היא אומרת, "כל כך הרבה עומד הפעם על כף המאזניים".
אני שואל אותה איך היא, כנוצרייה אדוקה, יכולה להצביע לטראמפ עם כל הסיפורים שנקשרו בו. "אני מצביעה לו כי יש רק שתי אופציות", אומרת גודמן, "ולי חשובים רק שלושה נושאים, בסדר החשיבות הזה: ישראל, שופטי בית המשפט העליון, והפלות. אני יודעת שטראמפ חושב ויעשה בשלושת הנושאים האלה את הדברים שאני מאמינה בהם, וקלינטון תעשה בדיוק ההפך. אז אני בוחרת בו".
טראמפ: "אקבל את תוצאות הבחירות - אם אנצח" (צילום: רויטרס)
670 קילומטרים של נסיעה בקולורדו הניבו כעשרה שלטים של טראמפ בצדי הדרך, לעומת אפס עגול של קלינטון. רק בקילומטר ה-671, כשנכנסתי לדנבר, נצפה סוף סוף שלט של המועמדת הדמוקרטית. סטיב דבינז, תושב דנבר המזדהה כתומך קלינטון, מודה שמדד השלטים בשפל: "הפעם יש באמת הרבה פחות מהם, באופן מובהק. אנשים כנראה לא רוצים להזדהות עם המועמדים. זה קשור אולי גם לפרשייה החדשה של המיילים שנחשפה כאן בסוף השבוע. אני חושב שהוא (ראש ה-FBI ג'יימס קומי) עשה משהו מאוד לא בסדר. לא מוציאים מידע כזה עשרה ימים לפני בחירות".
אולי במסגרת חג ההלואין שחל כאן השבוע, גם הצדדים הפוליטיים החליטו להתחפש: הרפובליקנים, שעד לפני רגע תקפו את קומי על החלטתו מלפני כחודש וחצי לסגור את התיק נגד קלינטון בפרשת המיילים הראשונה ואמרו שהוא פוגע בהליך הדמוקרטי, התייצבו השבוע לימינו והפכו אותו לגיבור החדש של אמריקה.
מחנה קלינטון, שעד לפני שבוע התייצב לימין הממסד ולימין ה-FBI, לפתע נזכר שבעצם בראשו עומד רפובליקני בעל שאיפות קונספירטיביות לעזור לטראמפ להיבחר לנשיאות. עלתה כאן אפילו תיאוריה שלפיה ראשי מערכות הביטחון - כולם גברים כמובן - ראו את הציר הנשי ההולך ומתחזק בין הילרי קלינטון למישל אובמה, והחליטו במסגרת אחוות גברים לשים להן רגל.
מדובר בתיאוריות הזויות ומופרכות שכמותן שויכו עד לא מזמן לאגפים המטורללים של הימין הקיצוני בלבד, אך במסגרת ההיסטריה של הצד הדמוקרטי השבוע הן נשמעו פתאום גם מהצד הליברלי, השקול והמאוזן לכאורה של המפה.
קולורדו מחולקת לאזור הררי מערבי שבו מתנשאות פסגותיהם הגבוהות והמושלגות של הרי הרוקי, ולאזור מזרחי מישורי שבו שוכנות הערים הגדולות, ובראשן כמובן דנבר. באזור דנבר רבתי מתגוררים למעלה מ-3 מיליון בני אדם, מתוך כ-5.5 מיליון במדינה כולה.
מהבחינה הזו, קולורדו היא מיקרוקוסמוס לתהליכים חברתיים שמתרחשים בארה"ב כולה: הערים הגדולות הולכות ותופחות למטרופוליני ענק שבהם רוחשת תרבות פוליטית ליברלית בעיקרה, בין השאר בגלל גיוון אתני ותהליכי אורבניזציה. לפריפריה האמריקאית יש עדיין מקום של כבוד באתוס הלאומי, אולם זה שייך בעיקר ללבנים. חלקם מרגישים כאילו אמריקה שלהם הולכת ומאבדת את עצמה לטובת בליל מוזר של מהגרים מכל מיני מדינות ואזורים, בעיקר כאלה שכבר לא רואים באתוס האמריקאי המכונן משהו שצריך לשמר או לטפח.
האם הבעיה טמונה בשיטה?
אחד ממוקדי הליברליות המסורתיים הוא האקדמיה, וגם אוניברסיטת דנבר איננה שונה בכך. די בכמה שיחות ומפגשים חטופים עם סטודנטים בקמפוס הירוק והנעים, לצד מבט בכמה סטיקרים שמודבקים על לוחות המודעות, כדי להבין שלו הבחירות היו נערכות כאן היום קלינטון הייתה זוכה בהן לרוב של שמונים אחוז לפחות.
אני עולה לקומה הרביעית בבניין סטורם, מקום משכנה של הפקולטה למדעי המדינה, ממשל ופוליטיקה. פרופ' סת' מאסקט, העומד בראשה, מקבל אותי בחדרו הצנוע והמלא עד גדותיו בספרים העוסקים בתחום. אני ניגש ישר לעניין ושואל אותו אם קולורדו אכן נחשבת עדיין למדינה מתנדנדת. "הפעם זה לא נראה ככה", הוא אומר.
"אף שהכול יכול לקרות ויש סקרים שמראים על קרוב לשוויון, אבל בגדול, מבחינה ארצית, המרוץ הזה לא נראה צמוד ברוב שלביו. יש פער כמעט קבוע של שישה אחוזים לטובת קלינטון, וקולרדו כל הזמן נמצאת אחוז או שניים מעל, כלומר 7-8 אחוזים לטובתה. השינוי שקולורדו חווה בשנים האחרונות דומה לזה שקיים בהרבה מקומות בארה"ב, וזו הסיבה שהאומה כולה נוטה לכוון הדמוקרטי".
האם הפיכת הקנאביס לחוקי לפני שלוש שנים השפיעה על נטייתה הגוברת של קולורדו לכיוון הדמוקרטי?
"במידה מעטה מכפי שאנשים נוטים לחשוב. בעיקר מדובר במדינות שמהן מגיעים לכאן, בעיקר קליפורניה הליברלית, וסוגי התעשיות שגדלות כאן בקצב מהיר, בעיקר ההיי-טק".
לאורח כמוני, קולורדו נראית מפולגת באופן מובהק בין העיר לפריפריה, בין ההרים לערים הגדולות. האינדיקציה הזו נכונה גם בפועל?
"בהחלט. פעם היית רואה מועמדים דמוקרטים שנבחרים באזורי ההרים, ורפובליקנים שנבחרים בעיר. עכשיו זה לא קורה. כמעט כל הערים דמוקרטיות, וכמעט כל ההרים והפריפריה רפובליקנית".
נשמע כמו תיאור של שני שבטים שכלום לא מחבר ביניהם.
"התיאור הזה מדויק. לא רק שיש להם רעיונות שונים, הם ממש חיים בשני עולמות נפרדים. הם צורכים חדשות אחרת, רואים טלוויזיה אחרת, שומעים מוזיקה אחרת. הכול שונה".
תופעת טראמפ חידדה והעמיקה את הקרע הזה, או שהיא רק שיקוף שלו?
"הקרע החל הרבה לפני טראמפ, ולמעשה הוא זה שיצר את האפשרות שטראמפ יזכה במועמדות הרפובליקנית. הוא הצליח לגעת בנושאים שכואבים למצביעי המפלגה השמרנית".
ארה"ב חוותה הרבה אתגרים בעבר, כולל פנימיים וחברתיים ששיאם במלחמת האזרחים. במצב כיום יש לדעתך סכנה ממשית לחברה האמריקאית?
"יכולה להתפתח סכנה גדולה. במלחמת האזרחים אנשים החליטו לקחת נשק במקום להצביע בבחירות. ממה שאני רואה אנחנו לא במקום הזה, לפחות עדיין לא. מה שיש עכשיו זה שאנשים מתווכחים בלהט, וזה בסדר. העניין הוא שכשיש צד אחד שמסרב לקבל החלטות שלטוניות, זו מתחילה להיות בעיה כי הדבר עלול ליצור חוסר משילות. ראינו קצת מזה במישור הארצי, סוג של שיתוק. וזה יכול להחריף".
כשמסתכלים על מפת ארה"ב רואים בבירור שהמדינות ה'כחולות' נמצאות בעיקר לאורך החופים, ואילו רובה המכריע של אמריקה צבועה אדום ונמצא במרכזה. ולמרות זאת, שיטת האלקטורים מעניקה במערכות הבחירות האחרונות יתרון מובנה למועמד הדמוקרטי. השיטה הזו נכונה בעיניך?
"לא. מהרבה בחינות זו שיטה אבסורדית. ארבע פעמים קרה שמי שקיבל יותר קולות לא זכה בנשיאות, ולא מדובר באחוזים טובים כל כך של הצלחה. אם דמוקרטיה משמעותה שלטון הרוב, יש לנו בעיה אם רוב המצביעים לא מצליחים לגרום למי שהם בחרו בו להיות נשיא. אני הייתי מעדיף שיטה שבה מי שמקבל יותר קולות בכל ארה"ב זוכה בבחירות. יש כמובן אנשים שמתנגדים לכך כי הדבר יפגע במדינות הקטנות יחסית, וימקד את הקמפיינים כמעט בלעדית במדינות עתירות תושבים כמו ניו-יורק וקליפורניה. זה נכון, אבל מה קורה היום? הקמפיינים מתעלמים לחלוטין מהאזורים שבהם גרים רוב האנשים. זה מטופש".
ה'פצצה' של ראש ה-FBI נחתה על ראשה של קלינטון כמה שעות בלבד לפני שיהודי דנבר הדתיים הלכו לקבלת שבת בבתי הכנסת. בקידוש שנערך למחרת בבית הכנסת האורתודוקסי-מודרני EDOS, אמר לי אחד המתפללים כי הוא מודה לג'יימס קומי על הגילויים. "לא שאני תומך בטראמפ, אבל זה הזכיר לנו שוב את הגועל נפש שבו מתפלשת מערכת הבחירות הזו. לאף אחד אין חשק או כוח לדבר על טראמפ או קלינטון, שניהם מגעילים אותנו באותה מידה, וככה נשאר זמן פנוי להתפלל או לדבר על הילדים ואיפה נעשה את החופשה הבאה. במערכות בחירות אחרות כל הזמן דיברו והתווכחו כאן על הבחירות, עכשיו ברוך השם נפטרנו מזה".
הרב ד"ר הלל גולדברג הוא העורך הראשי של 'אינטרמאונטיין ג'ואיש ניוז', מהעיתונים היהודיים הוותיקים והמשפיעים במערב ארה"ב. הוא מכיר את התחושה של הבחור מהקידוש, ומתחבר אליה: "אנשים לא יצביעו בעד טראמפ או בעד קלינטון אלא נגד אחד מהם. מעטים מאוד, גם בקהילה היהודית וגם בציבור האמריקאי בכלל, מתלהבים מאחד מהם".
באופן מסורתי יהודי ארה"ב מצביעים ברוב גדול למועמד הדמוקרטי. אתה חושב שזה ישתנה הפעם, והאם לשמועות על סנטימנטים אנטישמיים במחנה טראמפ תהיה השפעה?
"הקהילה היהודית מעורבת מאוד בפוליטיקה וכך יהיה גם הפעם, גם אם הפרופיל יהיה נמוך יותר. סקר שעשינו גילה ש-98 אחוזים מקוראינו הם מצביעים רשומים. זה המון. אני חושב שבסוף נישאר עם רוב יהודי מוצק שמצביע לקלינטון, אבל כאמור זה לא יקרה בגלל שהם בעדה אלא כי הם חושבים שטראמפ גרוע יותר. לגבי האנטישמיות במחנה הרפובליקני, אני לא חושב שזה נכון. הדברים מנופחים. היו כמה מקרים פה ושם, אבל זה לא העניין. ליהודי שלא יצביע טראמפ יש מספיק סיבות מדוע הוא עושה זאת גם בלי לערב אנטישמיות".
איך הקהילה היהודית, על הערכים שהיא מנסה לייצג, מתמודדת עם חוסר הערכים המוסרי והשלטוני של שני המועמדים?
"בשני הצדדים יש תחושה קשה שערכים יהודיים מחוללים. אין מה לעשות, לטראמפ יש את הדברים האישיים שלו, ולקלינטון בעיית אמינות קשה, וחוסר אמינות זה לא ערך יהודי. לכן הקהילה מחולקת, בדיוק כמו כל המדינה. האנשים שאני מכיר שמצביעים לטראמפ לא עושים זאת בגלל הערכים שהוא מייצג, אלא כדי שהילרי לא תהיה נשיאה".
זה נשמע די עצוב, שהבחירה של אזרחי המעצמה החשובה בעולם היא רק מפגן של אנטי.
"נכון. ישנו ייאוש גדול מהמקום שבו המדינה שלנו נמצאת כרגע. מנהיגי יהדות ארה"ב מאוד שקטים בבחירות האלה כי אף אחד לא יודע מה להגיד. אם תאמר על טראמפ שערכיו בעייתיים, בפועל זה אומר שאתה תומך בקלינטון. אתה לא יכול לעשות זאת כי גם לקלינטון יש בעיות קשות משלה. המנהיגות שלנו במלכוד".
המצב מעורר אצלך חשש לעתיד יהדות ארה"ב?
"ישנה רמה מסוימת של חשש לעתיד. אנשים לא מאמינים איך הגענו למצב כזה ואיך שני הצדדים הציבו מועמדים כאלה. הבעיה החמורה היא שבדרך כלל אחרי בחירות האומה מתאחדת סביב מי שנבחר, הפעם אני לא רואה את זה קורה. זה לא נראה כמו מהמורה בדרך, אלא כמו משהו הרבה יותר חמור ועמוק. מצד שני, חבר בדיוק אמר לי אתמול 'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'. אני משער שבסופו של דבר הוא צודק".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם