ראשי » חדשות » בארץ

מעל צפת התהום: משהו לא טוב עובר על צפת

לכאורה, יש לה הכול: אוויר ואווירה, נופים והיסטוריה, גלריות יודאיקה ייחודיות ושפע של קברי צדיקים. ובכל זאת, צפת הפכה בשנים האחרונות למוזנחת ואפורה, עיר שהעסקים בה נסגרים בזה אחר זה ותושביה שקועים במלחמות פנימיות

זו הייתה יכולה להיות אחת משעותיה היפות של צפת. עומס מבקרים כמו זה שפקד את העיר העתיקה בחודש האחרון, לא ידע המקום כבר שנים. מאות אלפי בני אדם הגיעו לסיורי הסליחות, טיילו בין בתי הכנסת העתיקים, והתהלכו בעיר בכל שעות היממה. אך על האווירה המרוממת העיבו מראות שמאומה אין בינם לבין קדושה ורוחניות: ערמות של זבל ולכלוך שגדשו את העיר, בעוד המערכות העירוניות קורסות מול העומס ואינן מצליחות לפנות את האשפה.
 
"כמויות האשפה שהוצאנו מהעיר ב'בין הזמנים' (תקופת החופש של תלמידי הישיבות, המתחילה לאחר יום כיפור ומסתיימת בראש חודש חשון) שברו שיאים", מדווח ראש העירייה, אילן שוחט. "מדובר בטונות של זבל, שמייצרות גם עוד ועוד בעיות תנועה. תבין, בכל שנה מגיעים לכאן 1.2 מיליון מבקרים, אבל כשבאים 300 אלף איש בשבוע ימים, אתה צריך אחר כך לשקם את העיר ולנקות מחדש. ואם זה לא מספיק, בדיוק הגיע גם חג העיד אל-אדחה, וכל המנקים הערבים היו בחופש".

בעיות התברואה של צפת במהלך תקופת החגים הן רק הסימפטום. מבין הכתלים העתיקים של הסמטאות נחשף סיפור על אובדן זהות ועל שינויים שהולכים ומבעבעים מתחת לפני השטח. "אנחנו נכנסים עכשיו לתקופת החורף, הקבוצות של 'תגלית' מפסיקות להגיע, ושוב נחזור לשממה", מקונן אשר אלמקיס, צלם וכתב המתגורר בסמוך ל"מעיין הרדום" שבלב העיר העתיקה. "אין כאן פרנסה ומסחר. בארבע אחר הצהריים מרכז העיר ריק מקונים. שיפצו בעיר העתיקה, ועדיין הכול מוזנח. מטיילים ומבקרים דופקים לנו על דלתות הבתים ומבקשים להיכנס לשירותים. איך יכול להיות שאין אפילו שירותים במקום כל כך תיירותי?"

לדברי אלמקיס, רבים מחבריו עברו לגור בראש-פינה, בחצור הגלילית, במחניים ובנהריה. "זה מרגיש כאילו כולם עזבו את העיר. כל הצפתיים יצאו, ובמקומם באו לכאן המון 'פצועים', חבר'ה שרוטים. הגיעו לכאן גם חרדים מבית-שמש, ואנחנו כבר רואים ברחובות יותר ויותר נשים עם השאלים המלאים והבגדים השחורים. הבן שלי, שמשרת עכשיו בצבא, אומר לי במפורש שאין לו מה לחפש בצפת, והוא רוצה לעבור למרכז הארץ. כשהצעירים עוזבים את העיר, זו בעיה קשה במיוחד".
 
המצב הקשה של צפת הוא תוצר של עשרות שנות הזנחה, היעדר תקציבים והתעלמות ממשלתית. קיומו של אתר תיירות משמעותי כמו העיר העתיקה בין שכונות מגורים שאלפי תושביהן מבקשים לנהל חיים נורמליים, מציב בפני הרשות המקומית אתגר שנדמה כי הוא למעלה מכוחה. לעיר בת 33 אלף התושבים אין מקורות הכנסה משמעותיים מארנונה, וגם שיעורי הגבייה אינם גבוהים, מה שמקשה שבעתיים על היערכות אל מול גלי המבקרים.

תיירנים ותושבים מזהירים כי ערש תרבות הקבלה היהודית נמצא בסכנה ומנוהל ברשלנות, וכי יש למצוא פתרונות בדחיפות, לפני שצפת כולה תגיע לפשיטת רגל. הם מתארים עיר אבודה ששוקעת למצולות חרף מאמציו של הקברניט – או משום שהוא עצמו זה שמוביל לטביעתה.

כבר עשר שנים ששמעון שחרור (פרג') עומד בדוכן שלו, בכניסה לסמטה הראשית של העיר העתיקה, ומוכר מיץ סחוט טרי. כמו כל אדם שפגשתי בעיר, גם הוא מקדים ומציין את ייחוסו. "אני דור שביעי בצפת", אומר שחרור, ומפליג בסיפורי עבר לפני שהוא מגיע להווה: "היום, מהבוקר ועד הצהריים, מכרתי רק עשר כוסות מיץ. אל תאמין למה שמספרים לך על יותר ממיליון מבקרים. זה שקר. אני נמצא כאן כל יום מהשעה תשע עד חמש או שש, ולא רואים כאן כמויות כאלו של בני אדם. בעבר הייתי עובד עד תשע בערב, אבל עכשיו בחמש העיר נסגרת.

"על כל הרובע הענק והחשוב הזה יש בסך הכול ארבעה פועלי ניקיון, שלא מצליחים לעמוד בעבודה הרבה. מה שצריך כאן זה רוח אחרת. לך לחיפה, לתל-אביב, לעכו - בכל עיר תראה לשכת תיירות מסודרת שעוזרת למבקרים ומסבירה וממליצה. כאן כלום".
 

בעל גלריה או מתחם בעיר העתיקה משלם ארנונה בסכום ממוצע של כ-2,000 שקלים לחודש, אך לדברי בעלי העסקים הם אינם מקבלים בתמורה שירותים בסיסיים מספקים. "כשפנינו למנכ"ל העירייה הוא אמר לנו שהתושבים הם האשמים בלכלוך", אומר יונתן רוטנמר (30), בעל גלריה ובית קפה בסמטת אלקבץ. "הוא צודק, אבל זו לא הדרך. אי אפשר לבוא לגן של ילדים מופרעים ולהאשים את כולם. השינוי צריך לבוא מלמעלה. צריך להפעיל הסברה באמצעות שלטים, להיעזר ברבנים, וגם לתת דוגמה אישית".

מזה רבע מאה מתקיים בצפת "פסטיבל הכלייזמרים", שמושך אליו מאות אלפי מבקרים. אפשר היה לחשוב כי האירוע הפופולרי הזה יזכה לברכתם החמה של הסוחרים, אך מתברר כי הוא כמעט אינו משפיע על שורת הרווח של הכלכלה המקומית. "הכלייזמרים עושים לנו נזק עצום", אומר תומר כמוס, בעליה של גלריה מצליחה. "תיירות חוץ לא מתקרבת לכאן באותו שבוע, והישראלים לא קונים. אנחנו כבר מעדיפים לסגור את העסקים. וזה חבל, כי יש כאן אמנות שלא תמצא בקניונים ובחנויות. בכל העולם אין רחוב כזה של גלריות יודאיקה, זה פשוט לא קיים".

 
אדם דרורי (29) מראש-פינה, שלפני ארבע שנים פתח בצפת חנות תכשיטים, מתאר שכבה נוספת של מחדל החונקת את העסקים בעיר: "אין מה להציע לתיירים כדי שיישארו כאן גם ללילה. רוב המבקרים כאן, ישראלים וזרים, באים בקבוצות לחצי שעה עד שעה והולכים. בצורה כזו, הם לא מניעים את הכלכלה המקומית. ברור שמצב התשתיות לא מעלה כאן את הרמה, אבל אני לא חושב שזה בהכרח שיקול של מבקר אם לבוא למקום כזה או אחר. תיירים לרגע, לסיטואציה מסוימת כמו ביקור בבתי הכנסת, באים ותמיד יבואו, ללא קשר למצבה של העיר. אבל הלכלוך וההזנחה יגרמו לכך שהם לעולם לא יישארו לישון כאן".

"באין מספיק בתי מלון ואפשרויות אירוח, אחרי חמש בערב הכול כאן סגור ומת", מסכים כמוס. "התיירים והמבקרים ממהרים לצאת מהעיר כדי להגיע לבתי המלון שלהם לארוחת הערב ולפני בילויי הלילה. התרופה הכי טובה לעיר כעת היא עוד מלונות. להקים כאן מאות חדרים, שבהם יוכלו המטיילים לישון. זה הדבר היחיד שיציל את צפת".

ברחבי צפת ניצבים היום, כפסלי בטון ענקיים, מלונות-עבר שנסגרו וננטשו. "רקפת", "תל-אביב", "הרצליה" ואחרים שכוכבם זהר בשנות השבעים והשמונים, עומדים ריקים. ליד המצודה הצלבנית העתיקה ניצב המבנה ששימש עד שנות התשעים את מוזיאון התנ"ך, שם ניתן היה לצפות ביצירות אמנות בהשראת ספר הספרים. לא הרחק משם נמצא הדיסקוטק "השונטל", שעומד אף הוא בשיממונו. הכנסייה הסקוטית הפכה לבית ספר חרדי, וברכת הדגים שבה בילו זקני צפת בצעירותם התייבשה ונותרה כאנדרטה אילמת.

"מכל הארץ הגיעו לכאן", נזכר אחד מוותיקי העיר, שביקש שלא לחשוף את שמו. "מלונות רבים ומוטלים הפכו עם השנים לישיבות, והעיר חוותה נטישה המונית שעוד לא הסתיימה. העיר העתיקה עברה ידיים, האמנים עזבו והחרדים נכנסו. אני לא יודע אם יש משהו שיוכל להחזיר את העיר למה שהיא הייתה, ובטח כשהיא סמוכה למושבה ראש-פינה, שמובילה בכל תחום. הצעירים והתושבים החילונים מוצאים שם את מקומות הבילוי והקניות.
 

"אני מאמין שצפת צריכה להיות מקום רוחני, לא חרדי. אין לי כלום נגד החרדים, אני מכבד אותם, אבל אסור שצפת תהפוך לעיר שזה הצבע שלה. חייבים למצוא את החיבור בין הדת לבין הקדמה שנדרשת בעיר הזאת".

ההתחרדות של צפת היא תפוח האדמה הלוהט שאיש אינו יודע כיצד לגשת אליו. הנתונים מספרים את הסיפור: מתוך 11 אלף תלמידים במוסדות החינוך המקומיים, מגיל מעון ועד גיל תיכון, 53 אחוזים לומדים בחינוך החרדי. בבחירות האחרונות לכנסת שמר הליכוד על המקום הראשון בקרב המצביעים בצפת עם 28.5 אחוזים, אך המפלגות החרדיות - ש"ס, יהדות התורה ויחד של אלי ישי - גרפו יותר מ-40 אחוזים מקולותיהם של תושבי העיר. ועוד נתון: על פי הרישום במחלקת הרווחה, כשלושים אחוזים מתושבי העיר חיים בדלות ובעוני.

אם יש מאפיין שמשותף לצפתים, זו הגאווה בייחוס המשפחתי. כל צפתי טיפוסי יספר לך מיד בתחילת השיחה איזה דור הוא לתושבי העיר. תומר כמוס מציין מספר מרשים במיוחד: "דור 18 בעיר העתיקה". ובכל זאת, הוא עצמו עזב את הרובע העתיק בשל השינויים הדמוגרפיים והשפעתם על המציאות במקום. "הגיעה לכאן אוכלוסייה חרדית, וגם אוכלוסיות חלשות שגרות בשכירות", אומר כמוס. "ברחתי כי לא נעים להיות פה יותר. יש משפחות ברוכות ילדים, שלפעמים זורקות טיטולים מהבתים לרחובות. אתה מוצא על הרצפה שקיות חמין ושאריות סעודה שלישית, הכול פתוח ומפוזר. אם התושבים לא שומרים על ניקיון, לא יהיה נקי. ברור לי שהדתיים כאן גם לא רוצים את התיירים ברחובות שלהם".

בצפת מספרים כי התושבים החדשים הביאו עמם גם מחלוקות בנוגע לבתי הכנסת העתיקים, הצופנים סודות קבלה ומיסטיקה יהודית. עד היום הם נוהלו בידי גבאים ותיקים, ששמחו לארח את המטיילים הרבים, וקבעו באופן עצמאי את שעות הביקורים ומשכם. אלא שבשנים האחרונות החלו להתגלע מאבקי כוח בין הוותיקים לבין השכנים הטריים, שמשתייכים לחסידויות שונות, סביב השליטה בבתי הכנסת.

העלייה בשיעור האוכלוסייה החרדית בצפת נותנת אותותיה גם בהיצע התיירותי. כ-70 אחוז מהישראלים יוצאים אל אתרי הנופש דווקא בשבתות ובחגים, ובעבר לא מעטים מהם הגיעו לחנויות שבקריית האמנים המפוארת. כעת הכול סגור ומסוגר בשבת. "מישהו פעם פתח פה חנות עם מזכרות נוצריות ומיד שרפו לו אותה, אז אתה חושב שיתנו לי לפתוח בשבת?" שואל רטורית שמעון שחרור מדוכן המיצים. "אפילו בתי הכנסת סגורים בפני התיירים. בערב חג סוכות היו כאן חמישה אוטובוסים של מטיילים, והנהג שאל אותי איפה הוא יכול לקנות בקבוק סודה, כי הכול היה סגור. אמרתי לו לנסוע לראש-פינה".
 

מצד שני, היום מן הסתם מגיעה לכאן יותר תיירות חרדית.
"היא לא מועילה לנו בכלום, כי החרדים לא קונים כאן. אפילו כוס שתייה לא קונים ממני, כי רוצים שתהיה תעודת כשרות לדוכן מיצים".

"אין מקום לחילונים בעיר הזו יותר", אומר לנו תושב אחר, דור תשיעי בעיר. "אי אפשר להשיג כאן מונית בשישי-שבת, וגם לא כוס קפה. ואיך פתיחת מלונות יכולה להיות כדאית, אם בסופי שבוע אין לעיר הזו מה להציע? בשכבה שלי היו בסיום התיכון 35 תלמידים, חלקם דור שביעי ושמיני בצפת, והיום אף אחד מהם לא גר כאן חוץ ממני. הבעיה היא שאין בעיר אליטה. כבר יותר מעשר שנים שלא יצא מצפת אפילו טייס אחד".

יונתן רוטנמר, המגדיר עצמו "קודם ישראלי ואחר כך יהודי", דווקא מוצא יתרונות בעיר עם הפסקה: "אם גם פה היו עובדים בשבת, הקסם שנוצר כאן היה הולך לאיבוד. סניף 'קפה קפה' או חנות של רשת פוקס שייפתחו פה בשבתות, לא יעשו את צפת למצליחה יותר. נכון, צפת ניסתה בשנות השמונים להיות משהו אחר, חילוני. היו פה מועדונים, היו מסעדות שפתוחות בשבת, ותל-אביבים באו לכאן לבלות. ולמה החילונים עזבו? כי תל-אביב יותר מפתה. הם הלכו לא בגלל שהדתיים הגיעו, אלא בגלל שהם עצמם לא אהבו את הצפת הזו, שניסתה להיות גרסה חיוורת של תל-אביב".
 
אליאב פלטאואר (30), חובש כיפה שחורה, עלה ארצה מפריז לפני עשור והגיע לצפת. היום הוא עובד בבית קפה בעיר העתיקה. גם הוא סבור כי התחרדותה של העיר אינה הגורם לנטישת החילונים: "אלה אמירות שנובעות מתוך מרמור. התחושה של 'עיר צבועה בשחור' נוצרת בגלל שהשבתות עמוסות במבקרים חרדים שמטיילים ברחובות. הילדים של תושבי צפת הוותיקים עזבו לא בגלל מה שקורה היום, אלא בגלל שלעיר הזו לא היה מה להציע להם גם לפני שהיא הפכה לחרדית.

"ומכיוון שאין ואקום, ברגע שהחילונים הלכו, מישהו אחר קנה את הדירות". חשוב לציין כי נתוני ההגירה מצפת דומים לאלה של יישובים אחרים בצפון: כולם סובלים מנטישה המונית של צעירים, שלא מוצאים בהם פרנסה או אופק לעתיד.

"את המרקם החברתי של העיר יהיה קשה לשנות עכשיו, ולכן כדאי להפסיק לדבר עליו כ'בעיה'", ממשיך פלטאואר. "אם חרדים הם בעיה, בואו נחסל את בני-ברק ואת ירושלים ואת בית-שמש. גם במקומות שיש בהם רק צעירים או רק ערבים אפשר למצוא בעיות. לכל אוכלוסייה יש מורכבות משלה. אם לציבור החרדי כאן אין מספיק מודעות לניקיון הרחובות, צריך לפעול באמצעות הסברה ומעשים אפקטיביים".

הרב אייל ריס, מנהל "מרכז הקבלה" בצפת, מתנגד לעצם התיוג של פלחי אוכלוסייה שונים בעיר. "הביטוי 'התחרדות' נשמע לא טוב. אני מאוד לא אוהב אותו ואת הדימויים שנלווים אליו. אם תכתוב בגוגל 'חרדים', תקבל תמונות מפחידות ומאיימות בשחור ולבן. יכול להיות שיש כאן הגירה, ייתכן שיש עלייה בגודלו של הציבור החרדי-חסידי, אבל אין שום סיבה לחשוב שהמגמה הזו פוגעת בעיר.
 

"יש פה מפת"ח (מרכז פיתוח תעסוקת חרדים), יש קורסים והכשרות, ואני חושב שהמערכת העירונית מסייעת לאוכלוסייה הזו ומנווטת אותה למקומות נכונים בלי שזה יבוא על חשבון אחרים. אני הגעתי לכאן מתל-אביב לפני 25 שנה, וזו הייתה אותה צפת שאני רואה גם היום. תמיד היא ידעה לשלב אקדמיה ותיירות".

החרדים שמהגרים לצפת, אומר הרב ריס, נמשכים לא רק אל ההיסטוריה שלה כעיר הקודש וכבירת הקבלה, אלא מוצאים בה גם יתרונות מעשיים: "הרוחניות של צפת היא עוגן משיכה, אבל זה לא מגיע במנותק מהמצב העכשווי. העיר מציעה איכות חיים שקטה, ללא ההמולה של המרכז, ועם מחירי דיור שהם עדיין שפויים. הרבה חרדים ודתיים נכנסים לאזור התיירותי, מצטרפים למעגל העבודה, והופכים למרצים, אמנים, סופרי סת"ם ועוד".

מי שמוצא עצמו בין הפטיש לסדן הוא ראש העירייה אילן שוחט, שנתפס בעיני הציבור החילוני כמו שמתקפל בפני החרדים, ומצד שני סופג קיתונות של דרישות מהציבור החרדי - המחולק לפלגים רבים ומגוונים, שלכל אחד מהם צרכים משלו. לדבריו, "בכל המגזרים קיים היום פחד. החילונים בהיסטריה והחרדים בהיסטריה. תסתכל מנקודת המבט של הציבור החרדי: באה לפה פקולטה לרפואה, שהיא מוסד חילוני עם מאות סטודנטים. המכללה האקדמית צפת קונה עוד ועוד מבנים, מתרחבת ומתעצמת, והיום כבר יש לה 3,500 סטודנטים שמסתובבים בעיר.

הקמנו בריכת שחייה שפתוחה בשבת, וזה בשביל החרדים ממש סדין אדום. בעיר העתיקה נפתחים צימרים שבאים אליהם גם הרבה חילונים. תיירים וקבוצות וחיילים מסתובבים פה, וזה מבהיל את החרדים. אז תולים פשקעווילים, ומדביקים בכל רחבי העיר מודעות ענק עם אותיות גדולות בשחור-לבן. בא חילוני, רואה את המודעות, לא מבין שזו קבוצה של מאה או מאתיים איש, וזהו - הוא כבר בטוח שהעיר התחרדה ואיבדה את עצמה".
 

לראש עיריית צפת הייתה הזדמנות לא רעה לברוח מהסערות המקומיות אל הפוליטיקה הארצית: לקראת בחירות 2015 הוא הוצב במקום הרביעי ברשימת "ישראל ביתנו", אך מיד לאחר הבחירות הודיע כי הוא מעדיף להחזיר את המנדט ולהמשיך לנהל את בירת הגליל, שבראשה הוא עומד מאז 2008. "אני לא מתקפל כאן בפני אף אחד", מדגיש שוחט.

"כשקבוצת חרדים הקימה בית כנסת בצורה לא חוקית, שלחתי שופל להרוס את המבנה. אבל מה שאני לא אעשה, כל אחד יתרגם את זה בצורה אחרת. זו עיר מורכבת ולא פשוטה. אנחנו לא בתל-אביב, ברמת-גן או בחולון. העיר מורכבת מ-32 אחוז חרדים, עוד 25 אחוז כיפות סרוגות, וכל השאר חילונים. יש פה שלושה מרכזי קליטה של אתיופים, ואני לא רואה אף עיר אחרת באזור עושה את זה. 18 אחוז מהתושבים שהם עולים מברית המועצות. כל הדיבורים על התחרדות הם רק תחושות ואווירה.

"בבחירות האחרונות לראשות העיר התמודד מועמד חרדי ולא נבחר, וזה מלמד על כוחם האמיתי. הצביון של העיר העתיקה והסיפורים שנקשרו בה הם כולם סביב המסורת והדת, ולכן אולי נוצרת אווירה כזו, אך הנתונים הם אחרים. בעבר גם מעוטי יכולת היו מסוגלים לקנות כאן דירה, כי מחירי הנדל"ן היו נמוכים מאוד, אבל מאז הגעת הפקולטה לרפואה המחירים עלו, והמכללה האקדמית יצרה ביקושים גדולים גם לדירות שכורות. הטבות המס שנכנסו לתוקף בשנה האחרונה נתנו לנו יתרון מעשי, וגרמו לזוגות צעירים לא למהר לעזוב את העיר. רבים מהם יישארו כאן".
 
שוחט גם סבור כי צפת אינה אלא בבואה לתהליכים לאומיים: "אפשר להגיד על כל המדינה שהיא 'מתחרדת'. תראה כמה חילונים נסעו לאומן, ותבדוק מה קורה בצבא ואפילו בקיבוצים. המדינה זזה בכיוון מסוים, ויש מקומות שבהם אתה רואה את זה בצורה חזקה יותר. אנחנו בסך הכול מתאימים לקונצנזוס". בחודשים הקרובים, הוא מוסיף, עתידים לצאת לדרך פרויקטים בהיקף כולל של 1,600 יחידות דיור, וזאת כחלק משכונה חדשה בשם "מצפה ימים", שתמותג כשכונת בריאות וספורט ותמשוך אליה תושבים חילונים ומסורתיים.

באשר לטענות שעולות מהשטח כלפי השירותים העירוניים, שוחט אומר כי הן אינן משקפות תמונה מלאה. "צריך להבין שצפת זו עיר בתוך עיר. ישנה העיר הרגילה – שבה גרים, ויש לה חיי יומיום - ויש עיר עתיקה, שדורשת התייחסות אחרת והתמקדות אחרת. בסך הכול צפת היא עיר נקייה, גם אם זה עדיין לא לשביעות רצוני. בשנה הבאה תקציב הניקיון יגדל בעוד 2 מיליון שקלים".
 

ערים אחרות מארחות בצורה מכובדת מיליוני מבקרים בכל שנה. מדוע צפת לא מצליחה לעשות זאת?
"קח בחשבון שקשה מאוד לנקות עיר עתיקה. אתה לא יכול להכניס משאיות, וכל טרקטורון קטן עושה נזק למדרגות. ימי חג ושבת הם עמוסים במיוחד במבקרים, אבל המועצה הדתית לא מאפשרת לי לפנות את האשפה בימים האלה, גם אם העובדים הם גויים. הסבירו לי שבתלמוד כתוב שאם יש כתם על החולצה, אסור לנקות אותו בשבת - ולכן גם אסור לנקות את העיר. זה 'הכתם של שבת' שלנו. ניסיתי כמה פעמים לשלוח בשבתות עובד לא-יהודי, והוא ספג התקפות מילוליות. אפילו בירושלים מנקים בשבת. אני מקווה שנצליח באמצעות הידברות לאפשר לעובדים לא-יהודים לדאוג לניקיון".

שוחט מספר כי בבית הכנסת אבוהב, לשם באות משפחות רבות בימי שני וחמישי כדי להעלות לתורה את בניהן שהגיעו לגיל מצוות, "יומן האירועים" כבר סגור לשמונה חודשים קדימה. לדבריו, האירועים הביטחוניים של השנה האחרונה גרמו בעיר שלו דווקא לעלייה חדה במספר התיירים. "בסקר שערך משרד התיירות, 90 אחוז מהיהודים-האמריקאים המגיעים לכותל המערבי אמרו שהעיר השנייה שבה ירצו לבקר היא צפת. המצב הביטחוני בירושלים הביא לפה תיירות יהודית בהיקף חסר תקדים, והדבר הזה תפס אותנו לא ערוכים".

המדד החברתי-כלכלי של הרשויות המקומיות לשנת 2013, שפרסם משרד הפנים אך לפני יומיים, מראה עד כמה עמוק המשבר הכלכלי שבו שרויה צפת. מתוך 255 רשויות, דורגה העיר במקום ה-37 – מלמטה, כמובן. מדובר בצניחה חדה: במדד הקודם, שהתייחס לשנת 2008, קיבלה צפת את המקום ה-91. בשנים הללו היא ירדה מאשכול 4 מתוך 10 (שוב, מלמטה) עד לאשכול 2. שכניה לדירוג הם רק כפרים ערביים ויישובים חרדיים מובהקים. מנתוני שירות התעסוקה עולה כי נכון לחודש ספטמבר 2016 שיעור האבטלה בצפת הוא 8.36 אחוזים - כמעט כפול מהממוצע הארצי, העומד על 4.5 אחוזים.

סוחרים ותיירנים בצפת מלינים כי גם היום, בשנת 2016, אין לעירייה אתר אינטרנט שיציג את אתרי התיירות, וימליץ על מסלולים ועל אפשרויות בילוי. מדובר בכלי בסיסי שמסייע הן למבקרים והן לבעלי העסקים, והיעדרו מסמל בעיני התושבים את הניתוק של העירייה מצורכיהם.

אבל מה שמעסיק היום יותר מכול את הפרלמנטים המקומיים הן לא בעיות התיירות הנכנסת והאבטלה. במרכז הבמה הציבורית עומד מאבק סוער סביב פרויקטים נדל"ניים שמקדם שוחט בעיר העתיקה: על הפרק עומדת הקמתם של כמה בניינים בני 9 עד 11 קומות, שמתוכננים להיבנות ברחוב האר"י בעיר, סמוך לקבר האר"י ובשיפולי העיר העתיקה. מתחם בנייה אחר נמצא באזור רחוב קרן היסוד, הגובל בעיר העתיקה ובמלון רימונים. יש הטוענים כי המיזמים הללו מאיימים לשנות את פני הנוף הצפתי ולהכביד על מערך הכבישים, שגם היום אינו מסוגל למלא את תפקידו.
 

אחד ממובילי המאבק הוא אבי כהן, מתווך נדל"ן מקומי שמהווה אופוזיציה לוחמת לראש העיר. לדבריו, שוחט אינו מצליח לעמוד מול "גחמות פוליטיות של ש"ס, ברסלב, חב"ד וכל אחד שרוצה את האינטרס שלו בתוך העיר העתיקה. קריית האמנים תוּקף במשפחות שמנהלות אורח חיים חרדי, מה שייצור חגורת חנק שתפגע בתיירות ובמטיילים שמגיעים לכאן בשבת. אני אדם חרדי, אבל ברור לי שזה יהרוס פה את העיר. בהתחלה עוד יתנו לחילונים להיכנס לכאן בשבת, אבל תראה איך לאט-לאט יסבירו שזו שכונה חרדית וצריך לכבד ולכן לסגור אותה, ואחר כך נשים לא יוכלו להסתובב ברחובות כי זה לא צנוע".

כהן טוען עוד כי בנייני המגורים הגבוהים יחסמו את הנוף של הרי מירון, ויהרסו את קו הרקיע של העיר. "ייווצר כאן שעטנז מכוער של בנייה ישנה וחדשה, נמוכה וגבוהה. התל-אביבים לא מגיעים לכאן כדי לראות מגדלים".

שלמה חדד, חזן בית הכנסת אבוהב ותושב העיר העתיקה, היה המתמודד העיקרי בבחירות האחרונות מול אילן שוחט. כשלושים אחוזים מהתושבים תמכו בו – וראש העיר המכהן גבר עליו בקלות, עם 51 אחוזים מהקולות. היום חדד מהווה אופוזיציה מחוץ למועצת העיר, ומוביל בין השאר את המאבק נגד הקמת בית המשפט החדש במרכזה של צפת.
 
"לדעתי זו ההחלטה השגויה ביותר שאפשר היה לקבל", הוא אומר. "צפת כבר היום פקוקה בצורה מזעזעת. תקעו מצד אחד את הפקולטה לרפואה, ומהצד השני את המכללה האקדמית. כאדם שגר במרכז העיר, אני לא יכול לנסוע. הכול פקוק וסגור. מי בונה מגדלי בבל בכל פינה בעיר כזו? כל הנופים שאפיינו את צפת הולכים ונעלמים".

שוחט מצדו מבטיח כי התחזיות השחורות הן משוללות כל יסוד, וכי יש פתרון לכל בעיה שעלולה לצוץ בעקבות הקמת מתחמי המגורים. לשאלה מדוע להציף עיר עתיקה בבנייה חדשה ומודרנית, הוא משיב: "יש ביקוש גדול לאזורים האלו, מה גם שכל הבניינים יוקמו מחוץ לגבולות העיר העתיקה. נכון, אנשים כאן רגילים לנוף הפתוח, אבל התב"ע של האזור הזה הוא בנייה רוויה בקומות, ומדובר כאן באדמה פרטית של יזמי נדל"ן. הבעיה בצפת היא שבנייה לגובה על הר דורשת תמיכות ועלויות פיתוח מאוד גבוהות, ולכן כדי לעודד את הקבלנים וליצור כדאיות מאפשרים להם הקלה בקומה או שתיים מעבר לתוכנית המקורית.

"ההתנגדויות הקיימות הן בעיקר על רקע אישי ובגלל דיסאינפורמציה שרצה בפייסבוק. אני מגיע לפעמים לוועדות, פוגש בהתנגדויות, וכשאנשים רואים את התוכניות האמיתיות הם משתתקים. מדובר בשטחים שמיועדים לבנייה למגורים, והבניינים יסתירו את הנוף רק לאנשים שהיו רגילים ללכת על הכביש. הכול לפי התב"ע הקיימת, ואיתי או בלעדיי - זה מה שמגיע לבעלי הקרקע לבנות".
 

שוחט מספר כי דרש שהדירות החדשות יהיו יוקרתיות, בנות מאה מטרים רבועים לפחות, כדי להביא גם לפרויקטים האלה אוכלוסיות אמידות. "אין לי בעיה שיגורו בהם חרדים, אני רק רוצה תושבים שיכולים לעמוד במחירים של דירות כאלה", הוא אומר.

לדבריו, הקבלנים יחויבו לסלול כבישים עוקפים שישחררו עומסים בעיר העתיקה. הוא קורא ללשכתו את מהנדסת העיר, ויחד הם פורשים בפניי מפות ענק המציגות את תוכניות הבנייה באזורי המחלוקת: "הבתים יעלו מעבר לכביש בקומה אחת שתהיה למסחר, וכל קומות המגורים יהיו מתחת לפני הכביש, במדרון ההר. הפרויקט הזה יציל את רחוב האר"י, שבו התנועה כיום היא בלתי אפשרית". באשר לתוכנית להקמת בית המשפט במרכז העיר הוא אומר כי לא נמצא מיקום אלטרנטיבי למשכן הצדק המקומי, וכי סידורי החנייה והגישה למבנה יילקחו בחשבון ויותאמו למציאות הנדרשת.

שוחט מודה כי דרושה עוד עבודה קשה כדי להעלות את העיר על דרך המלך. את האשמה הוא תולה בממשלה; כמי שמופקד על אוצרות יהודיים היסטוריים, הוא מצפה מהשרים לתמוך בו באמצעות תקציבים, ולא רק בהבעת אמפתיה והערכה.

"פניתי לממשלה בדרישה להכיר בצפת כעיר תיירות. זה לא הוגן שמשאבי התושבים שלי, משלמי הארנונה, ישמשו לטובת נכסים ששייכים למדינת ישראל. אני לא צריך לתקן מכספי התושבים כאן את החומות בעיר העתיקה, שהן שרידים היסטוריים. בערים אחרות הכסף הזה זמין לצורכי העיר, ואתה יכול להעסיק משמרת ניקיון שנייה. אנחנו צריכים גם לספק את הוצאות הניהול השוטף של עיר רגילה, וגם להתמודד עם גל התיירות הענק שפוקד אותנו בתקופת החגים. כשעיר קולטת כל כך הרבה תיירים, זה בא על חשבון החינוך ועל חשבון תרבות הפנאי.
 

"לצערי הרב, כשאנחנו פונים אל משרד התיירות, הם תמיד אומרים לנו שהם עסוקים. הם מתמקדים רק בתיירות חוץ נוצרית, ורק בשישה אתרים - טבריה, ים המלח, עכו, ירושלים, אילת ונצרת. המקומות האלה מקבלים מגה-תקציבים למגה-פרויקטים, בשעה שכל שאר הערים מקבלות את הכספים במשורה. אני נמצא במיקום שיש לו פריבילגיה תיירותית - לא דרוש יותר מדי מאמץ כדי להביא לכאן מבקרים - אבל אני צריך את הכלים כדי להכיל אותם ולתת להם את כל השירות".

ב-2011 התקיימה בצפת ישיבת ממשלה חגיגית, ועל פי ההבטחות שהורעפו שם, נדמה היה שכל חלומותיו של שוחט עומדים להתגשם. "התקבלו החלטות נהדרות וחשובות, אבל אחר כך, כשאנחנו צריכים את משרד התיירות כפרטנר, אין עם מי לדבר. היינו בתהליך של הכרה בצפת כעיר מורשת, עם החלטת ממשלה ספציפית, וכלום לא התקדם. אנחנו רוצים להקים חברה ממשלתית לפיתוח, וזה לא יוצא לפועל בגלל מריבות בין משרדי הממשלה השונים, שכל אחד מהם רוצה להיות בעל הבית.

"נכסים כמו בתי הכנסת, קברי הצדיקים והמקומות הקדושים שיש כאן – כל מדינה בעולם הייתה משגיחה עליהם ודואגת להם כבבת עינה. לך תראה איך זה נראה אצלנו, כי המדינה לא שמה כסף ולא באה לעזור. שר התיירות יריב לוין עסוק רק בלמצוא חן בעיני חברי מרכז הליכוד. לא מעניינת אותו צפת ולא מעניינת אותו התיירות. לא ראיתי אצלו יוזמה או חדשנות. עשרות פעמים ביקשנו להיפגש איתו, שלחנו מכתבים ואין מענה".
 
עד שיימצאו המקורות התקציביים שיפתרו את כל בעיותיה של העיר, יש מי שסבור כי ניתן לרבע את המעגל שבו נשבתה צפת, ולנצל אותו לטובתה. "החוכמה היא לא לחפש איך לשנות את העיר, או איך להתמודד עם השינויים הדמוגרפיים שבה", טוענת אורית סגל, יזמית תיירות שהפיקה את פסטיבל הכלייזמרים בחמש שנותיו הראשונות.

"במקום זה צריך להדגיש את נקודות החוזק בעיר, ולקחת אותה אחורה בזמן, למקום שבו היה פארה. צריך להחזיר אותה לשטייטעל, עם המוזיקה היהודית שבאה מהנשמה. להביא אמנים ותצוגות מחיי העבר. לא לנסות לקחת את העיר הקיימת ולשלב בה דברים של קדמה, אלא לאפשר למבקרים לחזור לכפר היהודי של פעם. הרי הכול בצפת עומד היום כפי שהיה לפני מאות שנים, עם בתי הכנסת העתיקים והסמטאות המיוחדות.

"לא תצליח לשנות את צביונה של העיר או לפתוח אותה בשבת. אז קח את הנתונים הקיימים, ותבנה קונספט ייחודי שיכול לעשות רק טוב. אפשר לתפור חבילות טיולים בני יומיים ושלושה לעוד ועוד קהלים, יהודים ושאינם יהודים. אני עובדת עכשיו על חבילת פעילויות ואטרקציות לקהל הסיני סביב רפואה סינית ויהודית ונושאים של רוחניות, וזה יכול להוביל למהלך מרתק. יש לנו פה בעיר מצודה צלבנית ענקית; אפשר לערוך שחזורים, להחזיר לכאן את מלחמות האבירים, וגם לתת למבקרים להתחפש ולכבוש את המצודה בעצמם.
 
"אין גבול למה שאפשר לעשות מהמקום הזה בעזרת הדמיון. אנשים יוכלו להגיע לעיר ביום שישי בשעות הבוקר ולעבור מסע שיחבר אותם להכנות של שבת: אפיית החלות, מוזיקת הכלייזמרים, ריקודים, והשיא יהיה בקבלת שבת במעיין הרדום. אנשים אומרים לי שכל העיר מלאה חרדים, ואני אומרת שזה מצוין. זו התפאורה שלי. אני רוצה לחבר את האנשים לשורשים, כי היום הם כבר לא מחפשים רק את הקִדמה". 

ממשרד התיירות נמסר: "משרד התיירות רואה בצפת פוטנציאל גדול. המשרד ערך עבודת מיפוי של התשתית התיירותית הקיימת, ומבצע עבודות פיתוח בעיר. בשנים האחרונות הושקעו בתשתיות תיירות בצפת 41 מיליוני שקלים. באזור המעיין הרדום הושקעו כ-9 מיליון שקלים; בפארק עמק התכלת, ריאה ירוקה בשולי העיר, הושקעו כ-6 מיליון שקלים; בגן המצודה הושקעו 5.7 מיליון שקלים, ועוד.
 

"למשרד התברר כי מצב התחזוקה של חלק מפרויקטים אלה על ידי העירייה הנו ירוד, באופן שהוריד לטמיון חלק משמעותי מן ההשקעות. כמו כן העירייה לא שילמה במשך תקופה ארוכה את הכספים שבהם היא מחויבת בגין חלקה בעלות הקמת הפרויקטים. המשרד ימשיך בפיתוח מואץ של תשתיות התיירות בעיר, ובלבד שהעירייה תתחזק אותן כנדרש, כך שיישמר האינטרס הציבורי בהשקעה.

"עוד נציין כי בשנים 2014-2015 אישר משרד התיירות לעירייה בקשה למימון פרויקט תיירותי של הסדרה ושיפוץ רחוב קרן היסוד, ככניסה תחתית לצפת העתיקה. ב-2016 בחרה העירייה שלא להגיש אף בקשה לאישור פרויקט חדש במסגרת 'קול קורא' שהוציא המשרד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg