מתחיל לעבוד: האם טראמפ מסוגל לעמוד בהתחיבויותיו?
הצהרותיו הנחרצות של טראמפ הובילו אותו לזכות בבחירות, אך לא כולן היו מחוברות למציאות. עד שייכנס לחדר הסגלגל יצטרך הנשיא הנבחר לגבש תפיסת עולם ותוכנית פעולה בשלל הנושאים שעל הפרק
מכירים את הסרט 'ארין ברוקוביץ'? בסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, מגלמת ג'וליה רוברטס אם לשלושה ילדים, מובטלת וגרושה פעמיים, הנפצעת בתאונת דרכים. עורך הדין שלה אמנם מבטיח לה גדולות ונצורות בתביעה נגד הנהג הפוגע, אך מפסיד בתיק. כפיצוי מאלצת אותו ארין המובטלת להעסיק אותה במשרדו. חברותיה לעבודה מסתייגות מסגנון לבושה ומהתנהגותה המוחצנת, אבל ארין, שרק נראית פרחה ג'ינג'ית זולה, היא בחורה פיקחית והיא נחושה שלא להחמיץ את ההזדמנות להשיג לראשונה בחייה עצמאות כלכלית.
צפו: טריילר הסרט ארין ברוקוביץ'
הרגע הגדול מגיע כשארין נתקלת בתיק קרקעות הכולל מסמכים רפואיים של תושבי המחוז. לבוס שלה אין מושג מה לעשות בתיק ולמה הוא מכיל מסמכים רפואיים. אך ארין, שמריחה סירחון גדול, מתחילה לחקור ומגלה שמדובר בפרשה נאלחת במיוחד.
מתברר לה שחברת אנרגיה גדולה מסתירה את העובדה שהמפעל המקומי שלה משחרר לסביבה מים מזוהמים, המכילים תרכובות הגורמות לתושבי האזור לחלות בסרטן. ארין מתגייסת למשימה וחושפת את חלקה של החברה בפרשה. הדרך לפתרון זרועה קורבנות, אך הסוף טוב. החברה, הנקנסת ביותר מ-300 מיליון דולר, נאלצת לנקות את הזיהום וארין ברוקוביץ זוכה בבונוס של שני מיליון דולרים. לא בדיוק החלום האמריקאי, אבל גם משהו.
הסרט נוצר לפני 16 שנה, אך הוא עדיין אקטואלי. הוא מגלם בנאמנות את האתגרים החברתיים והסביבתיים שעמם מתמודדת גם החברה האמריקאית העכשווית. העוני, התפרקות המשפחה, השחיתות, משבר ביטוח הבריאות, הזיהום הסביבתי, עוצמת הקרטלים ובדידותו האינסופית של היחיד במאבק מול כוחות גדולים ממנו. ואם עלילתו של הסרט מזכירה כמעט אחד לאחד את הפרשה העכשווית של הרעלת העופרת במי השתייה בעיירה פלינט במישיגן, זה כנראה לא מקרי.
סיסמת הבחירות של דונלד טראמפ הייתה Make America Great Again ("לעשות את אמריקה גדולה שוב"). אבל כיצד היה איש העסקים דונלד טראמפ מתייחס למפגע טורדני מסוגה של ארין ברוקוביץ? ומה יעשה הנשיא טראמפ בסיטואציה דומה? תושבי העיירה פלינט במישיגן סובלים כבר שנתיים מהרעלת עופרת במי השתייה שלהם, ולוקים במחלות ופריחות משונות. האימהות של פלינט מחפשות בכל בוקר סימנים להרעלת עופרת שחדרה אולי למערכת העצבים של ילדיהן. אבל המועמד לנשיאות טראמפ מעולם לא הגיע לביקור בעיירה.
פלינט היא מקרה פרטי, אבל התייחסותו של טראמפ לנושאי סביבה מייצגת בעיה רחבה בהרבה של היעדר משנה סדורה מצד הנשיא החדש בנושאים מרכזיים. למשל, בעניין ההתחממות הגלובלית. היום כבר אין כמעט מי שמטיל ספק בקיומה של הבעיה ובהשלכות ההרסניות שלה. הנזק מסופות הוריקן עלול להיות גדול אף מזה של מלחמות.
רויטרס
ועבור תושבי ארה"ב, החיים ברצועת ההוריקנים, ההתחממות הגלובלית היא בעיה אקוטית. השלכותיה נאמדות במיליארדים, ועוד לא דיברנו על חיי אדם. אבל בשבוע שעבר חזר טראמפ על הטענה שההתחממות הגלובלית היא בכלל סיפור הונאה שהמציאו אנשי עסקים סינים. בהמשך אמר שבמקום לתת כסף לתוכנית בינלאומית למלחמה בהתחממות הגלובלית, ישקיע את הכסף בסכרים שיגנו על הנדל"ן היקר שלחופי מיאמי. שם גם נמצאים במקרה גם כמה מהנכסים היותר יקרים של הנשיא הנבחר טראמפ.
לכן, האתגר הראשון שרובץ כעת לפתחה של ארה"ב הוא הצורך לחנך את טראמפ בנושאים המרכזיים שעל סדר היום. כי מה שנכון לגבי ההתחממות הגלובלית נכון גם לגבי המלחמה בדאעש. אמנם הנשיא הנבחר כבר אמר שהוא מבין טוב יותר מהגנרלים מה צריך לעשות, והציע להיכנס בהפתעה לעיר מוסול ולהכות בדאעש שוק על ירך. אלא שמוסול נמצאת בשטח מישורי פתוח, שבו כל תנועה ולו הקטנה ביותר נראית למרחקים ארוכים.
אמריקה תצטרך להתמודד עם אתגרים גדולים מאוד בעידן טראמפ. אתגרים חברתיים, כלכליים, מדיניים וביטחוניים. את החרדה מפני מה שעלול להתפתח ביטא השבוע פרופ' איתמר רבינוביץ' ב"מועצת חכמים" שכינס המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב מיד עם עלות השחר שאחרי ליל הבחירות. "ברור שאי-אפשר שארה"ב והמערכת הבינלאומית יישמו את מערך הרעיונות האפויים למחצה של דונלד טראמפ", אמר רבינוביץ'. "זה יגרום לתסיסה עולמית. למרבה המזל, יש לנו תקופת מעבר שבה תגיע התמתנות. ולא, כנראה לא תקום חומה בגבול מקסיקו, ומוסלמים לא ייעצרו בכניסה לארה"ב".
בין האתגרים שסימן טראמפ במישור החברתי הפנימי עומדות על הפרק שתי שאלות מרכזיות: ההתמודדות עם בעיית המהגרים הבלתי-חוקיים, והעוני. עד היום טראמפ לא הסביר כיצד בדיוק יגרש את המהגרים הבלתי-חוקיים, כל 11 המיליון הללו, או איך יבנה את החומה וגם יכריח את נשיא מקסיקו לשלם על כך, ומה יעשו כשאנשים יתחילו להגיע לארה"ב בשחייה.
זה נכון גם בנוגע לבעיית העוני. 14 אחוז מהאמריקאים עניים. 20 אחוז מהם ילדים. אז כן, טראמפ רוצה לעשות את אמריקה גדולה שוב, להחיות את החלום האמריקאי, לבנות גשרים וכבישים, להוריד מסים ולספק עבודה למיליונים. זה האתגר. הוא רק לא מסביר איך בדיוק יבצע אותו. וכשהוא מסביר, זה לא ממש אטרקטיבי. למשל, ההצעה לשוב ולפתוח את מכרות הפחם באמריקה. מאידך גיסא, הצעתו לפתוח מחדש את הסכם נפט"א או את ההסכם הטרנס-פסיפי, שגרם לארה"ב לדומם מאות אלפי מקומות עבודה לטובת ייצואן לכלכלות מתפתחות, היא דווקא פתח תקווה לפועל האמריקאי.
רעיונות אלה שלובים באחד האתגרים המרכזיים של אמריקה - המדיניות כלפי סין, שצומחת בקצב של שישה אחוזים בשנה ויש לה שאיפות מעצמתיות משלה. היא מקימה בסיסים בים סין ובאוקיינוס ההודי, קוראת תיגר על עליונותה של ארה"ב בים, מנהלת נגדה מלחמת סייבר חשאית, ועוסקת בגנבה שיטתית של סודות צבאיים ותעשייתיים.
טראמפ יכול לעשות די הרבה. בסך הכול הכלכלה האמריקאית נמצאת במצב טוב יחסית. ארה"ב יצאה מהמשבר של 2008, עומדת על סף עצמאות אנרגטית, ואפילו יכולה לייצא אנרגיה. התשתיות המתיישנות שנבנו בשנות החמישים והשישים זקוקות לרענון ולחידוש. טראמפ יכול בהחלט לתרגם את כל אלו למקור פרנסה למאות אלפים, וגם לתת תשובה לנושאים מרכזיים שעלו על סדר היום בבחירות. הביטוח הרפואי, התפרקות המרקם העירוני, העוני והפשע בערים הגדולות, והחובות העצומים של עלות החינוך הגבוה, הגורמים לכל סטודנט לצאת לחיים אחרי הלימודים עם גיבנת חוב בלתי-סבירה.
לטראמפ היו אולי יותר מקורות מימון למשרות חדשות אם ארה"ב לא הייתה מממנת 40 אחוז מההוצאה הלאומית על ביטחון - לעומת צרפת או בריטניה, שמוציאות בין אחוז לשניים בלבד מתקציבן השנתי על ביטחון.
ואכן, חלק מהאתגרים שנשיא אמריקאי בכלל, וטראמפ בפרט, צריכים לכלכל בזהירות הוא האיזון בין הרצון הגובר להתכנס פנימה ולעסוק בענייניה הפנימיים של אמריקה, ובין הצורך להמשיך לשמש שוטר עולמי ולשמור על מעמדה הבינלאומי מול היריבות ובנות הברית גם יחד. ההתנהלות מול יפן ודרום קוריאה מחד גיסא, סין וצפון קוריאה מאידך גיסא; ההשקעה האינסופית בנאט"ו והיחסים מול צרפת, בריטניה וגרמניה; ואיך לטפל בטורקיה שמחזיקה את הצבא הגדול בנאט"ו, ואיך להוביל את כל אלו לתוכנית פעולה. צריך לומר שהמגמה הזו החלה עוד בעידן אובמה, וכנראה רק תגבר בעידן טראמפ. בינתיים כל אלה גורמים בעיקר לנדודי שינה למדינות הבלטיות ולמדינות מזרח-אירופה, שחוששות מידה הארוכה של רוסיה.
שני האתגרים הבולטים במדיניות החוץ האמריקאית הם כמובן רוסיה והמזרח התיכון, ובשנה האחרונה הם נעשו שלובים זה בזה. השאלה היא לאיזה כיוון ילך הנשיא הנבחר, אומר עודד ערן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ציר מדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון. האם ינסה לעצור את הסחף במדיניות תקיפה מול רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין, או שיעדיף לקבל את העובדות הקיימות בשטח כמו כיבוש חצי האי קרים והמצב באוקראינה.
צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה וחוקר במכון, מסביר כי "כבר שנה או יותר רוסיה מנסה לאזן את בעיותיה מול ארה"ב בסוגיות הקשורות במדינות מזרח-אירופה, אוקראינה ומקומות נוספים, באמצעות כניסתה למזרח התיכון ולסוריה. הרוסים כבר עשו סדרה ארוכה של צעדים מקדימים מול הממשל האמריקאי החדש. הם מנסים מהלכים שונים כדי להקל בסנקציות, ללא הועיל. האמריקאים לא נפלו בפח הזה. יש מי שאומרים שכעת נוסף לכך גם ממד של מלחמת סייבר. אם זה אכן קורה, בלי שיש בידי לאשר או להכחיש, הרי שיש פה השקעה רוסית לקידום מעמדה".
"הבעיה היא שהדינמיקות האזוריות במזרח התיכון עלו מדרגה ביחסים הבינלאומיים לדרגה בין-מעצמתית", משלימה אמילי לנדאו, מומחית לבקרת נשק וביטחון אזורי במכון למחקרי ביטחון לאומי. "ואם בתחילה היה מדובר בהחלטה שלא להסתבך בעוד מלחמה במזרח התיכון או להציב כוחות קרקע בשטח, הרי שכיום המצב הסתבך וכל מהלך מול סוריה ואיראן משמעותו לאתגר את רוסיה. זה שם ברקס רציני על המהלכים האמריקאיים ועל התיאבון להיות מעורבים במה שקורה פה. האתגר הוא למצוא דרך לשנות את המצב, למשל על ידי הידברות עם הרוסים, כדי למנוע את ההתפתחות לעימות בין-מעצמתי".
בכל אלה אין די כדי לפתור את השאלה על טיב היחסים בין הנשיא האמריקאי הנבחר לנשיא הרוסי. מה פשר הרומן שניהל טראמפ עם רוסיה במהלך הבחירות? האם אכן רוסיה פעלה לקדם את טראמפ כנשיא כדי שיהיה לה נוח יותר להפעיל מנופים כלשהם עליו, אם יש כאלה? בהקשר הזה, מזכיר מגן, לוולדימיר פוטין יש שני ידידים קרובים מקרב המנהיגים האירופים - נשיא איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני, והקנצלר הגרמני לשעבר גרהרד שרדר. האם טראמפ נכנס גם הוא לקטגוריה הזו? ואם כן, אחרי מערכת הבחירות הסוערת, לגמרי לא מן הנמנע שלא רק ב-FSB (שירות הביטחון הפנימי הרוסי) אלא גם ב-FBI יש כבר תיק לא דק על הנשיא הנבחר.
מבחינת ישראל, בחירתו של טראמפ היא התפתחות חיובית. גם בחירתה של קלינטון הייתה התפתחות חיובית, אבל עם טראמפ אפשר להגיע כבר בקרוב לבירור האם נכון יהיה לפנות לנשיא החדש כדי לבחון את פתיחת ההסכם עם איראן. טראמפ כבר אמר שמדובר בהסכם רע, ושהוא היה קורע את הנייר שעליו נחתם. השאלה כמובן היא הנכונות להפעיל כוח מול איראן. פתיחת ההסכם מותנית ביכולת לייצר קואליציה רחבה מאוד נגד המדינה השיעית ונכונות לפעולה. בהיעדר נכונות כזו או רציונל לפעולה, החלופה היא פעולה לייצר הסכמה בינלאומית רחבה בשאלה כיצד מצפים מאיראן ליישם את ההסכם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם