הפליט הסורי שמצטער על החלטתו להגר לעזה
כמה משפחות שנמלטו מאימת מלחמת האזרחים במדינה השכנה היגרו באופן לא חוקי לרצועה – ונתקעו בה. לרבים מהפליטים אין עבודה או מקור הכנסה, מקום מגורים והם מתקיימים על נדבות
כמו מיליוני סורים, וריף המדו ברח ממלחמת האזרחים במולדתו בחיפוש אחר ביטחון ושלווה. החלטתו, שעליה הוא מתחרט כיום, הייתה ללכת לעזה.משפחתו של חמדו היא בין 12 חמולות סוריות שמצאו מקלט בעזה לאחר פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011, ושכעת נלכדו בשטח האדמה הקטן ושבע הקרבות. ברצועה נמנעים מהם מרבית השירותים החברתיים שלהם זוכים רוב הפלסטינים, ובנוסף נאסר עליהם לנסוע לחו"ל.
"אנחנו מנסים לצאת מעזה לכל מדינה אירופית או לכל מקום שבו פליט סורי יכול למצוא בו מקלט", אמר חמדו, שף מחאלב שמשמש כדובר הלא רשמי של המשפחות הסוריות ברצועה, "עזה הייתה רק שלב בדרך מבחינת הסורים. הגענו לכאן בגלל שהמציאות אילצה אותנו לעשות כן".
בערך 250 משפחות ממחנה הפליטים הפלסטיני בסוריה הגיעו לעזה בשנתיים הראשונות של מלחמת האזרחים בסוריה. כפליטים פלסטינים הם היו זכאיים לשירותים כגון טיפולים רפואיים, חינוך וסיוע באוכל מאונר"א, סוכנות האו"ם שמסייע לפליטים הפלסטינים.
בערך שני תריסרי משפחות סוריות בחרו להגר לעזה לאחר שבתחילה ברחו למצרים. בזמן שהמצב במדינה השכנה הידרדר, הם נכנסו לרצועה דרך מנהרות ההברחה. כמה הצליחו לעזוב לפני שהצבא המצרי סגר את רוב במנהרות ב-2013, אבל בערך חצי עוד נותרו שם.
קהיר פעלה לחתום את המנהרות בעקבות הדחת הנשיא האסלאמיסטי מוחמד מורסי, שהיה בעל ברית קרוב של חמאס בעזה. האובדן של המנהרות, לצד המלחמה ההרסנית בת חמישים הימים נגד ישראל ב"צוק איתן" ב-2014, גרמה לכלכלה ברצועה לקרוס. האבטלה גאתה, וממשלת חמאס נטולת המזומנים כשלה לספק מקלט לסורים שהגיעו לרצועה. "קיבלנו הרבה הבטחות, אבל דבר לא התקיים", אמר חמדו.
בעוד שאונר"א משרת את הפליטים הפלסטינים, הגוף הבינלאומי המרכז שמסייע לסורים שנעקרו מבתיהם היא סוכנות הפליטים של האו"ם, שאין לה משרדים בעזה. בשטחים הפלסטיניים אין נציגות דיפלומטית רשמית של סוריה, כך שהמשפחות לא יכולות לחדש את הדרכון שלהם או לרשום את התינוקות החדשים. ובגלל שהם נכנסו לעזה דרך המנהרות ובאופן לא חוקי, אין להם דרך לצאת ממנה. ללא מעמד חוקי, עבודה או סיוע, הסורים הללו יכולים לעשות אך מעט מלבד לחכות לנס שיסייע להם לעזוב.
מאג'ד אלעטאר נזכר בגעגועים בחייו בדמשק, שבה לדבריו היה לו בית מרווח, שתי מכוניות ומחסן מלא בבטון ובחומרי בנייה. הדרכון שלו, שתוקפו פג, מלא בחתומות ירדניות, מצריות וסעודיות שאסף במהלך נסיעותיו העסקיות.
ביתו וסביבותיו נפגעו מהאוויר "והכול נמחק", אמר הסורי בן ה-49. על כן הוא עבר עם אשתו ובנו למצרים בשנת 2012. עד להפיכה הצבאית נגד מורסי ב-2013 לדבריו, המצב הידרדר במהירות, והאפשרויות שעמדו בפניו היו להצטרף למהגרים ב"ספינות המוות" שעשו את דרכן לאירופה או לעקור לעזה. האפשרות השנייה נראתה חכמה יותר, מכיוון שאשתו היא פלסטינית במקור, וקרובי משפחתה מתגוררים בעיר רפיח שבדרום הרצועה.
בעזה נעקר עטאר פעם נוספת מביתו במהלך "צוק איתן", כשברח מההפגזות של צה"ל וישן במקלטים שהקים האו"ם בבתי ספר מקומיים במשך כמה שבועות. "זה היה אסון בשבילנו", הוא אמר.
כעת כשהוא מובטל, הפליט הסורי אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש בגדים לגן לבנו, שנולד ברצועה ב-2014. לילד אין תיעוד רשמי או אזרחות, ורק תעודת לידה מבית החולים המורה על שמו ועל תאריך לידתו. רוב הכסף שהרוויח כשכיר יום הולך לתשלום השכר על הדירה החצי גמורה והמרוהטת בקושי שבה מתגוררת המשפחה. אשתו הצליחה לקבל כמה הטבות מאונר"א, כולל לימודי גן לילד, אבל רובן אינן רלוונטיות בגלל שהוא עצמו אינו פלסטיני.
"אני מתחרט על בואי לכאן", הוא אמר, "אני רק מקווה לצאת מכאן בחודש הבא או בחודש שאחריו עם אשתי והילדים, כדי לחיות בכבוד ובחירות ועם עתיד בטוח בשבילם".
עזה מתמודדת כיום בקושי עם שיקום הבתים שניזוקו במבצע הצבאי, ואפילו כעת, כשנתיים אחרי המבצע, יש עוד אלפי משפחות חסרות בית. המצב הזה הפך את הניסיון של המשפחות הסוריות למצוא מקום מקלט הולם לקשה עוד יותר.
משפחתו של עאמר פורה, במקור מהעיר דרעא הסורית שבדרום-מערב המדינה, מצאה לה מקלט בבית חולים. אשתו ח'ולוד, אם לחמישה בת 39, פיתחה ניוון שרירים, ומחוברת כיום למכשיר הנשמה בבית החולים "אל-וופא" בעזה. בעלה וילדיה ישנים על מיטות ומזרונים באחד מחדרי בית החולים. "התגוררתי בבית החולים 'וופא' כבר שנה וחצי", אמר הבעל, שהינו מובטל, "ביתי היחיד הוא 'אל-וופא', בגלל שהוא יכול לטפל בי ולדאוג לי".
הסורים מצליחים לגרד פרוטה פה ושם בעזרת עבודות נחותות ותרומות מקריות מאגודות צדקה מקומיות. חמדו, השף, מלא בנוסטלגיה, ומבלה את יומו ברפרוף על תמונות מחייו בחאלב, שבה ניהל מסעדה ושמה "קפה ד'אלפ". הוא הצביע על תמונה של אישה בלונדינית. "זו הייתה החברה שלי. היא מתה בתקיפה מהאוויר", הוא אמר.
הוא נהנה מהצלחה רגעית בעזה, כשפתח מסעדה שזכתה לפופולריות ראשונית, אבל לבסוף סגר את העסק בגלל הכלכלה החלשה, הפסקות החשמל התכופות והמחסור בגז בישול. מאז הוא נשא אישה מקומית, ובחודש שעבר נולדה בתם הראשונה. "אנחנו צריכים רק להבטיח את התנאים הבסיסיים בשהותנו כאן", הוא אמר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם