"מענה לטרור": הצצה למכון הביולוגי בנס ציונה
ביקור נדיר מאחורי השערים הסגורים של המכון הביולוגי בנס ציונה: מייצור תרופות לנשק ביולוגי, ועד מחקרים שאולי יניבו תרופה לאלצהיימר. מנהל המכון, פרופ' אל"מ (במיל') שמואל שפירא, מספר על המוסד אפוף המסתורין, הכפוף ישירות לראש הממשלה
שום דבר במכון הביולוגי בנס-ציונה איננו רומז שמדובר באחד המתחמים הרגישים בישראל. המקום אינו קודר או אפל, הדלתות עשויות מעץ רך ולא ממתכת כבדה, השבילים מלאים בעלי שלכת הנושרים מהעצים הרבים שמסביב, והמדענים בחלוקים הלבנים הם גברים ונשים מקשת רחבה של גילים, כמו במוסדות מחקר אחרים.
דבר אחד יוצא דופן תופס את העין: ריכוז גבוה של ממצאים ארכיאולוגיים, שנאספו מכל רחבי הארץ על ידי רשות העתיקות. הסיבה לכך שרצפות הפסיפס, המטבעות והכדים רוכזו דווקא במתקן שנראה כקמפוס אוניברסיטאי רגוע במיוחד, היא שמדובר באחד המקומות השמורים במדינה. אף גנב עתיקות לא יעז להתקרב לכאן.
המכון הביולוגי כפוף למשרד ראש הממשלה, כמו הקריה למחקר גרעיני למשל. הביקור שערכתי בו הוא מקרה נדיר שבו שערי המקום נפתחו בפני כלי תקשורת כלשהו. מנהל המכון, פרופ' אל"מ (מיל') שמואל שפירא, התראיין במהלך הביקור בפעם הראשונה אי-פעם. כצפוי, לא על הכול ניתן היה לדבר, אבל השיחה המרתקת, שארכה שעות, חשפה רבות על המתרחש במקום אפוף המסתורין.
אז מה באמת קורה מאחורי גדרות המכון הביולוגי? בעולם פורסמו בעבר אינספור השערות בנוגע למכון שבו מרכזת ישראל את מאמציה בתחום הכימי והביולוגי. סגן מנהל המכון לשעבר, פרופ' מרקוס קלינגברג, כיכב בפרשת ריגול סובייטית שזכתה לסיקור ענק. בשנת 1997, כאשר המוסד ניסה לחסל את בכיר חמאס חאלד משעל ברבת-עמון, נטען בתקשורת כי החומר שהוזרק לגופו סופק על ידי אנשי המכון, וכך גם הנסיוב שניתן לו בהמשך והציל את חייו לאחר שהמתנקשים נתפסו וחוסיין מלך ירדן דרש את הצלת חייו של משעל כתנאי להחזרת אנשי המוסד לישראל.
אני שואל את פרופ' שפירא מה היה חלקו של המכון בפרשת משעל, והוא אינו מספק אפילו רמז. "אני לא יודע", הוא משיב על השאלה בלי לחייך או למצמץ. אבל הוא כן מספר לי בעניין רב שהמכון נמצא בקדמת המדע העולמי ומשתף פעולה עם גופים וארגונים במדינות רבות, וכי הוא מתכוון להמשיך ולפתוח אותו לעולם עוד ועוד. שפירא מדבר גם על איומי הטרור הכימי, הביולוגי והרדיואקטיבי, ועל ההתגוננות הישראלית מפניהם. עוד נגיע לזה.
המכון הביולוגי הוקם ב-1952, כהמשך לחיל המדע של צה"ל. מבחינה סטטוטורית הוא מהווה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה. עיקר פעילותו ממומנת מתקציב המדינה, אבל יש לו גם הכנסות מטכנולוגיה ושירותים שהוא מוכר לגופים מגוונים - בראש ובראשונה למשרד הביטחון, אבל למעשה אין משרד ממשלתי, ממשרד החקלאות ועד המשרד להגנת הסביבה, שאינו עובד עם המכון.
לפי פרסומים גלויים, גם בוויקיפדיה למשל, לצד העשייה הביטחונית עוסק המכון בפעילות אזרחית רחבה כמו פיתוח תרופות, אמצעים לאבחון מחלות מדבקות ופתרונות לבעיות איכות הסביבה, וכן בנושאים הקשורים לסינתזה ואנליזה של כימיקלים, פיתוח גלאים ועוד. החברה הישראלית לחקר מדעי החיים, חברה-בת של המכון השוכנת במתחם, עוסקת בהפצה מסחרית של המוצרים, ומרבית הכנסותיה מגיעות מייצוא.
במכון מועסקים כ-350 איש, מתוכם לא פחות מ-160 בעלי תואר דוקטור בביולוגיה, ביוכימיה, ביוטכנולוגיה, כימיה אנליטית, כימיה אורגנית, כימיה פיזיקלית, פרמקולוגיה, מתמטיקה, פיזיקה ומדעי הסביבה, ולצדם כ-160 טכנאים.
"אנחנו רצים למרחקים ארוכים ולא רק פותרים בעיות אד-הוק", אומר פרופ' שפירא. "יש לנו תוכניות פיתוח, ומה שמנחה אותנו זו רשימה של איומים. אנחנו שמים דגש רב על מענה לאיומים של טרור בלתי קונבנציונלי, בעיקר כימי וביולוגי".
במענה לשאלתי אומר שפירא כי המכון עוסק "במידה קטנה" גם בחיפוש אחר מענה לטרור רדיואקטיבי ("פצצה מלוכלכת", כזו שיש בה גם חומרים רדיואקטיביים בנוסף לחומרי נפץ רגילים). הוא איננו מפרט, אבל התחום הרדיואקטיבי נמצא בעיקרו באחריות גופים אחרים. ככלל, שפירא מתייחס לאיום הטרור הכימי והביולוגי כסוגיה מוחשית.
האם האיום הכימי והביולוגי לא נעלם אחרי שסוריה חיסלה לכאורה את מאגר הנשק הכימי שברשותה לפני כמה שנים? אני שואל.
"ממש לא", משיב שפירא. "במלחמת האזרחים בסוריה יש שימוש נפוץ בכלור, ממש כמו במלחמת העולם הראשונה. אפשר ללמוד על כך אפילו מסרטונים ביוטיוב. הדבר המטריד ביותר מבחינתי הוא שנפרץ הסכר שהיה קיים במשך שנים לגבי שימוש בנשק שנחשב כימי, בסיסי ככל שיהיה. לגבי השאלה אם ארסנל הנשק של סוריה חוסל, אותי לא מעניין אם יש להם עכשיו 30 טון של חומר לחימה כימי או רק קילוגרם אחד. בכל מקרה, חלק מהחומרים המסוכנים בהחלט זמינים".
האם חומרת האיום הביולוגי משתנה?
"בהחלט. החיידקים נעשים עמידים. פעם היו שני סוגים של אנטיביוטיקה לטיפול בכל הזיהומים, היום הכול הרבה יותר מורכב. החיידקים מפתחים עמידות, ומחלות חדשות מפציעות".
נחזור לאיום הטרור הכימי. אירוע כמו מתקפת הטרור באמצעות גז סארין ברכבת התחתית ביפן יכול להתרחש גם באזורנו?
"יש לנו הידע להתמודד עם איום דומה, לבצע הערכות סיכונים ולהגיב בהתאם".
המכון משקיע מאמץ גדול בפיתוח מענה לרעלי הרצין, המופקים מן הטבע בקלות יחסית. "רצין מיוצר מצמח הקיקיון", מסביר פרופ' שפירא. "זה שיח זמין שצומח בטבע, ומבחינתו הוא נחשב לגורם איום במסגרת הטרור. המכון מייצר גם חיסונים למחלת האבעבועות השחורות, הקטלנית עבור כל תושבי מדינת ישראל, ואנטיטוקסין לרעלן הבוטולוניום, שמופרש מחיידק וקיים גם בטבע. לגבי הרעלן הזה פותח במכון מבחן חדש, מקורי ומהיר, המאפשר את זיהויו בתוך כמה שעות. המבחן מחליף שיטה מוכרת בעולם לזיהוי הבוטולוניום באמצעות בעלי חיים.
"המבחן המקורי מבוצע על 40 עכברים, ומשך הזמן עד לקבלת תשובה הוא לא פחות מ-48 שעות. מדובר בזמן ארוך מדי. הטיפול צריך להינתן מוקדם מאוד כדי להתגונן ביעילות נגד הרעלן. המבחן שפיתחנו מאפשר לזהות את החלבון שמופרש על ידי החיידק. לפני כשנתיים הפיתוח הזה סייע להציל תינוק שנפגע מהרעלן, שלעתים נדירות קיים בריכוז מסוכן גם בטבע. בזכות הגילוי המהיר ניתן לתינוק טיפול בבית החולים, וחייו ניצלו.
"גם לידע שלנו בתחום האבעבועות השחורות יש שימושים אזרחיים, שיכולים להיות מפתיעים. למשל, סייענו לאחרונה לאבחן מקרה ראשון של אבעבועות שחורות אצל גמל בנגב. אבעבועות שחורות של גמלים היא מחלה ידועה במזרח התיכון, שהתגלתה לראשונה גם בישראל. שיתפנו פעולה עם המכון הווטרינרי, וכיום הם מחסנים את הגמלים כדי למנוע התפרצות של מגיפה".
מה לגבי מעטפות דואר עם אבקה לבנה החשודה כאנתרקס? אתם מטפלים גם בזה?
"בכל שנה מגיע אלינו לבדיקה מספר לא קטן של מעטפות חשודות באנתרקס. מדובר בהפעלה מבצעית, שכן אנחנו מתייחסים לכל מעטפה כאילו יש בה באמת אנתרקס. לשמחתי, עד היום הבדיקות שערכנו פוגגו תמיד את החשד".
פרופ' שפירא מספר כי אנשי המכון מתבקשים לבחון מדי פעם מקרים יוצאי דופן של הרעלות, ללא הקשר ביטחוני. "לפני כמה שנים היה מקרה של אנשים שחשו ברע בתוך מעלית, והתעורר חשד שפוזר שם חומר כימי בזדון. אחרי בדיקה התברר שאנשי הדברה ריססו כמות גדולה מדי של קוטלי מזיקים, ללא שום כוונה לפגוע בבני אדם".
משרד הביטחון הוביל לפני כמה שנים גם את הטיפול במגפת שפעת העופות שהתפשטה בלולים. מדוע בעצם? הרי מדובר במגיפה אזרחית לכל דבר.
"זה קרה בגלל היקף המגיפה. לפעמים כשהמערכות האזרחיות הרגילות קורסות, כמו למשל בימי השלג הגדול לפני שנתיים, המדינה פונה באופן טבעי למערכות הגדולות יותר כדי שיסייעו, ומערכת הביטחון היא כנראה הגדולה והיעילה ביותר להתמודדות עם מצבי חירום ברמה הלאומית".
יש חשש מאירוע טרור על ידי הרעלה של מקורות מים?
"כאשר אנחנו נשאלים ספציפית לגבי הנושא הזה, אנחנו נותנים תשובה", משיב פרופ' שפירא, בלי לפרט.
שניים מהגופים הביטחוניים העיקריים שהמכון הביולוגי עובד איתם הם פיקוד העורף בצה"ל ורשות החירום הלאומית במשרד הביטחון. בקיץ האחרון היה המכון שותף מלא בתרגיל לאומי שבחן מוכנות לחירום במצבי לחימה, טרור ואסונות טבע. בימי התרגיל פעלו המעבדות מסביב לשעון. כמנהל, שפירא שותף להערכות מצב ולתהליכים של קבלת החלטות.
שפירא נולד וגדל בירושלים, בבית "ללא רקע רפואי" כלשונו. אמו הייתה מלצרית, ואביו פקיד בחברת החשמל. כנער היה קם בשעות המוקדמות של בקרי ירושלים הקפואים כדי לחלק לחמניות, יין או פרחים. באוקטובר 1973, בשבוע שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים, הוא התבשר על קבלתו ללימודי רפואה כעתודאי.
באותן נסיבות של החורף הקשה בתולדות מדינת ישראל, עבר שפירא טירונות צבאית מקוצרת. לימודי הרפואה בשנת המלחמה נפתחו באיחור של כמה חודשים. בהמשך הוא התמחה בהרדמה ובמנהל רפואי, ואת התפקידים המשמעותיים הראשונים עשה במסגרת חיל הרפואה שבו שימש ראש ענף רפואת טראומה בדרגת סגן-אלוף. הוא ממשיך לתרום מניסיונו לחיל גם כיום, כאלוף-משנה במילואים.
אחרי יציאתו לאזרחות עמד שפירא בראש בית הספר למנהל ציבורי באוניברסיטה העברית, הקים את תוכנית 'צמרת' להכשרת רופאים צבאיים עם ידע ייחודי בהתאם לצורכי צה"ל, וכיהן כסגן מנהל בית החולים 'הדסה הר הצופים'. את התפקיד האחרון הוא מילא בשנות הפיגועים הקשים של האינתיפאדה השנייה, בתחילת העשור שעבר.
"את הפיגועים הראשונים שלי חוויתי עוד כחובש במד"א ואח ב'שערי צדק'", הוא מספר. "ראיתי במו עיניי מכוניות שהתפוצצו, ואני זוכר היטב גם את פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון ב-1975. הגעתי לזירת התופת עם האמבולנסים הראשונים. לימים סייעתי לטפל באינספור נפגעי טרור ולחימה, כמנהל וכמטפל. אין דבר שיגרום לך להתרגל למראות האיומים של פיגועים קשים". לילה אחר שהוא לא ישכח היה כאשר ראש הממשלה אריאל שרון פונה לבית החולים במצב קשה עקב שבץ מוחי, שאחריו שקע כזכור בשנים של תרדמת עד מותו.
בשנות פעילותו המדעית פרסם פרופ' שפירא למעלה ממאה מאמרים, חמישה ספרים ושני פרקים בספרים. אחד הספרים שחיבר, יחד עם שני מומחים אמריקאים, "רפואת טרור", מוגדר כחשוב בתחומו בעולם, ומבוסס על הידע העצום שצבר פרופ' שפירא בצה"ל ובתפקידיו האזרחיים. לפני כשלוש שנים מינתה אותו הממשלה לתפקידו הנוכחי כראש המכון הביולוגי בנס-ציונה.
"אנחנו בשפיץ של האקדמיה, ברמה של האוניברסיטאות הטובות בעולם", אומר שפירא. "חוקרי המכון מפרסמים באופן שוטף מחקרים בעיתונים מדעיים מובילים בעולם. יש דברים שאנחנו לא יכולים לפרסם מסיבות מובנות. אם היו מתפרסמים, חלקם היו מדגדגים לדעתי את פרס נובל. מבחינות רבות אנחנו הרבה יותר דומים למכון ויצמן מאשר לתעשיות הביטחוניות. המחקרים שלנו הרבה יותר קרובים למדע בסיסי עם אפליקציות יישומיות. המדע פה הרבה יותר מוכוון מאשר באוניברסיטה, אבל כמו בכל מחקר - בבסיס יש שאלה, היפותזה, ואז מתן תשובות".
שפירא מוסיף פרטים על תחומי המומחיות של המכון הביולוגי: "מיקרו אורגניזמים ורעלנים ביולוגיים, חומרים כימיים קלאסיים, זרחניים וחרדל, וחומרים תעשייתיים. אנחנו עוסקים בהבנת החומרים האלה ובאינטראקציה שלהם עם גוף האדם כדי לפתח אמצעי מיגון אישיים וקבוצתיים, אמצעי טיפול, ובמקרים מסוימים גם חיסונים כטיפול מונע. נושאים נוספים שנערכו בהם מחקרים רבים הם מחלות זיהומיות, אבחון מהיר של מחלות, חיבור עצב ושריר, אנליטיקה כימית מתקדמת, סינתזה של מולקולות מורכבות, זיהוי מרחוק של איום, סינתזה של חלבונים וגנמיקה (מיפוי גנים)".
מה מקומו של המחקר הגנטי בפעילות שלכם?
"אם רוצים לפתח חיסון, צריך להבין מהם הגנים האלימים של אותו חיידק או וירוס. חלק מהטכניקות הן גנטיות. בצד היישומי עובדים במכון ללא הרף על פיתוח אמצעי זיהוי ואבחנה מהירים של חומרים מסוכנים, ועל אמצעים להכלת אירוע כימי או ביולוגי כך שלא יתפשט אלא יטופל וינוטר. אנחנו עוסקים גם בטיהור סביבה וציוד במקרה של זיהום".
המכון מחולק לשלושה שטחי מחקר עיקריים: כימיה, ביולוגיה וסביבה (בעיקר לצורך חישוב פיזור של חומרים מזהמים). פועלות בו מעבדה כימית לאומית ומעבדה ביולוגית, שנמצאות בכוננות תמידית כדי לבחון חומרים חשודים, וגם מנהרת רוח אטמוספרית ייחודית, שיש מעטות כמותה בכל העולם. אורכה של המנהרה 32 מטרים, ושטח החתך שלה שני מטר. בתוך המנהרה ניתן לשלוט על מהירויות זרימת האוויר, על הטמפרטורה, על כיוון האוויר ועל הלחות היחסית.
"המנהרה נועדה להזרמת סימולטנים (מדמים) על דגם מודפס תלת-ממדי של מבנה או תא שטח", מסביר שפירא. "טכנולוגיות מדידה וחישוב מתקדמות יכולות להעריך ולכמת התפשטות של זיהום, ובכך למקסם ניסויי שדה או אפילו להפוך אותם למיותרים. אפשר לדמות כל מקום בישראל בשיטה כזאת. למשל, גשר המיתרים נבדק במנהרה כזו.
"ניתן לבנות גם דגם תלת-ממדי של משכן הכנסת, ולבדוק השפעה של מזהמים אם חלילה יתפזרו בו. המתקן מגשר בין מודלים ממוחשבים לניסויי שדה, ומאפשר לבצע הרבה יותר חזרות מאשר בניסויים בשטח. הוא עתיר באמצעי מדידה, ויכול לבחון יעילות של אמצעי גילוי וזיהוי מקרוב ומרחוק. מפעם לפעם אנחנו עושים כמובן גם ניסויי שדה מחוץ למכון".
סוד כוחו של המכון הביולוגי, אומר פרופ' שפירא, נעוץ באיכות מדעניו. אף שזהו מקום עבודה ממשלתי, הביקוש להתקבל אליו עצום. "יש לנו יחס קליטה של 70 מועמדים לכל תפקיד, ואין נשירה. רוב האנשים נקלטים בתחילת שנות השלושים לחייהם, כאשר הם כבר מדענים עם תואר שלישי ופוסט-דוקטורט. בנוסף, אנחנו מגייסים עמיתי מחקר כשותפים לצוותים, רובם כבר בעלי תואר שני עם ניסיון.
"לפחות ל-40 אחוז מעמיתי המחקר יש תואר שלישי, וזה מעל המקובל באוניברסיטאות. אני תמיד משווה אותנו לחיל האוויר, שם יש 200 תומכי לחימה על כל טייס. אצלנו, לעומת זאת, על כל שני חוקרים יש תומך אחד. המקום מאוד יעיל ומאוד מוכוון מחקר. המעטפת הניהולית מינימלית".
לדברי פרופ' שפירא, "למכון הביולוגי קשרים מצוינים עם מכונים מקבילים בעולם, במיוחד בארה"ב, בגרמניה ובצרפת. גם שיתוף הפעולה עם האקדמיה והתעשייה הוא נרחב".
המכון מחזיק גם בפטנטים רבים על מולקולות וטכנולוגיות מתקדמות. בין היתר, חוקרי המכון פיתחו את אחת מארבע תרופות המקור היחידות שפותחו בישראל, EVOXAC, המשמשת לטיפול בתסמונת שיגרון שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטות הרוק והדמעות. "המכון מכר את הידע לחברת תרופות מחוץ לישראל, ובכסף שקיבלנו אנחנו מממנים מחקרים נוספים".
בין היתר עוסקים במכון בפיתוח חומרים שיכולים להתגבש לתרופה לאלצהיימר. "בקווי ייצור התרופות שמופעלים בשיתוף מלא עם משרד הבריאות, כמו התרופה לאבעבועות רוח, אנחנו מקפידים על סטנדרטים מאוד גבוהים. מבחינת תקנים ובקרת איכות, הייצור מתבצע כמו ב'טבע'".
אתם עורכים ניסויים בבעלי חיים במסגרת המחקר?
"יש לנו אפשרות של עבודה בבעלי חיים, בהתאם לכל כללי האתיקה".
לפני כמה שנים פורסם כי בשנים 1998-2006 ערך המכון ניסוי בבני אדם שכונה 'עומר 2', ושבדק את מידת יעילותו של חיסון חדש נגד אנתרקס. נטען כי במסגרת הניסוי הוזרקו לכ-800 חיילי צה"ל עד שבע מנות של החיסון, מבלי ליידע אותם בדבר סכנת ההידבקות במחלה. הנושא נחקר אז לעומק על ידי ועדה של ההסתדרות הרפואית, והיא מצאה ליקויים משמעותיים בניסוי. בסופו של דבר הוסכם כי החיילים שהשתתפו בניסוי יקבלו פיצוי של רבבות שקלים לכל אחד. שאלתי את פרופ' שפירא האם מאז נעשו עוד ניסויים בבני אנוש.
"'עומר 2' נעשה לפי כללי האתיקה לבדיקת יעילות של חיסון", משיב פרופ' שפירא. "בשנים האחרונות אין ניסויים נוספים בבני אדם. אם נצטרך, נבקש אישור ונקיים אותו לפי כל הכללים".
את פרשת מרקוס קלינגברג מגדיר פרופ' שפירא כ"בושה, כתם בהיסטוריה המפוארת של המכון הביולוגי". בתקופה שבה נכנס שפירא לתפקידו שרר סכסוך קשה בין ההנהלה והעובדים. "הסכסוך נפתר על ידי הידברות עם העובדים והוועדים, בזכות פתיחות של הצדדים והרבה רצון טוב של ההסתדרות", הוא אומר.
מה תוכל לומר על היחסים עם תושבי נס ציונה, שמקיפים את המכון?
"אנחנו חיים בתוך עיר, ומקפידים על אחריות מקסימלית בכל מה שאנחנו עושים. ראש עיריית נס-ציונה הגדיר אותנו כריאה הירוקה של העיר. היופי של המקום, כפי שהתרשמת, הוא גם חיצוני וגם פנימי. אני עצמי הייתי מוכן לגור ליד גדר המכון, אילו היה לי הסכום הדרוש לקנות פה בית".
יופיו של המכון נובע גם מכך ששומרה בו וילה ערבית עתיקה, ששכנה בעבר בלב פרדסים. הפרדס כבר אינו קיים, אבל הפירות עדיין ממלאים את ענפי העצים הרבים.בשנים הקרובות, חושף שפירא, יעבור המכון לצרוך אנרגיה באמצעים מתקדמים ו"ירוקים".
"לקחתי על עצמי לפתוח את המקום הזה החוצה עד כמה שאפשר, כדי להגדיל את מקורות ההכנסה ואת שיתופי הפעולה המדעיים. נמשיך בפתיחות הזו ללא היסוס", מסכם שפירא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם