ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

פליטת הפה של השמאל: "העליון היה עקבי בחקיקתו"

כשהשופט רובינשטיין מתערב בהצעת חוק שלא נראית בעיניו, כשח"כ רוזין מאשימה את הימין בגניבת חוקים, וגם: באיזה תפקיד ח"כ גרמן רוצה לראות את בית המשפט העליון

תארו לעצמכם את הסיטואציה המדומיינת הבאה: שר בממשלה פונה במכתב רשמי לאחד משופטי בית המשפט העליון, ומחווה את דעתו מה צריכה להיות הפסיקה בתיק כלשהו שמתנהל בפני אותו שופט. רק מפאת המופרעות שבתיאור, אתם בוודאי מתקשים לצייר בראשכם כיצד הייתה הארץ רועשת וגועשת. האשמות קשות על ניסיון פוליטי בוטה להתערב בהליך משפטי היו מועלות, ובצדק, באופן מיידי.

תיאור הדברים הזה מוביל אותנו היישר לישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה שנערכה השבוע. באופן חריג, יו"ר הוועדה, שרת המשפטים איילת שקד נעדרה מהישיבה עקב ביקור באוסטריה. השר אורי אריאל מילא את מקומה. השעה המוקדמת שבה החלה הישיבה, רבע לתשע בבוקר, הובילה למיעוט נוכחים בדיון. למעשה, מלבד השר אריאל רק השרה סופה לנדבר הגיעה לישיבה. חצי שעה על השעון, והעסק הסתיים.

 
אלא שהפעם בחרנו להתמקד דווקא בהצעת חוק שהופיעה על סדר יומה של הוועדה, אך בסוף לא נערך דיון בעניינה. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שמבקשת לסגור את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, ולהפוך אותה לאגף פנימי בתוך המשרד לביטחון פנים. כשהגיע תורה של הצעת החוק הודיע נציג המשרד לביטחון פנים שמשרדו מבקש לדחות את הדיון בהצעה למועד אחר, וכך אכן קרה.

אלא שמאחורי הקלעים אירע דבר ששרים רבים בממשלה מגדירים כנדיר ויוצא דופן. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין שלח מכתב לכמה משרי הממשלה וגם לראש הממשלה עצמו, ובו ביקש להביע את דעתו על הצעת החוק המדוברת. עותק מאותו מכתב הגיע לידינו.

"נוטל אני חירות לכתוב לכם בקשר להצעה לפרק את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול ולמזגה לתוך המשרד לביטחון פנים", פתח השופט רובינשטיין את מכתבו, כשהסמל והכיתוב של בית המשפט העליון מתנוססים בחלקו העליון. צריך לומר שבין יתר תפקידיו בעבר שימש רובינשטיין היו"ר הראשון של מועצת הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. את העובדה הזו הוא גם מזכיר במכתבו. מבלי להיכנס יותר מדי לנימוקים ולהסברים שמובאים במכתב, השופט רובינשטיין ביקש מהשרים ומראש הממשלה לשקול בשנית את הצעת החוק ואת ההחלטה לסגור את הרשות.
 
אין צורך להידרש לשאלה האם הטענות שהעלה רובינשטיין הן סבירות ומתקבלות על הדעת. אין גם עוררין על תרומתו הציבורית המרשימה, ועל היותו שופט מוערך ומקצועי. נשאלת אך ורק שאלה אחת: האם ראוי (ומותר) לשופט בית המשפט העליון לפנות באופן ישיר לרשות המבצעת או המחוקקת, שלא במסגרת פסק דין, ולהתערב בהליך חקיקה כלשהו? אתם הרי יודעים היטב מה הייתה התשובה אילו היה מדובר במקרה הפוך.

תגובת המשנה לנשיאה, השופט רובינשטיין, באמצעות דוברות בתי המשפט: "המכתב מדבר בעד נושא שהשופט רובינשטיין טיפל בו היסטורית כמזכיר הממשלה והוא רואה בו חשיבות".

יום שלישי בבוקר, חדר ועדת החוקה של הכנסת. אווירת סוף קורס משתלטת על החדר במהלך הדיון האחרון השבוע על חוק ההסדרה. "מה קרה שהתעוררת לחיים, אוסמה", פונה יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן לח"כ אוסמה סעדי לאחר שהאחרון החל במסכת צעקות נוספת, אחת מני רבות בשבוע האחרון.
 

"אנחנו כל הזמן חיים, במיוחד אחרי הניצחון אתמול", השיב סעדי כשחיוך מסתורי על פניו. ביטן, שראה בשבוע האחרון את מסדרונות הכנסת בכל שעה אפשרית וכבר איבד קשר עם אירועים אחרים שאינם מהתחום הפוליטי, עיקם את מצחו בחוסר הבנה. "איזה ניצחון?", שאל לבסוף. "נו, סכנין וזה", פתר בעבורו את הקושיה יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי. האחרון התכוון לניצחון של בני סכנין על בית"ר ירושלים בערב שלפני הדיון. "אה, סכנין", שחרר ביטן אנחת רווחה. "אתם מנצחים בכדורגל ואנחנו מנצחים כאן. אתה יודע מה? קחו עוד גול של סכנין על בית"ר ונגמור את העניין".

כן, היו גם רגעים מחויכים בהרפתקה הזו שנקראת סאגת חוק ההסדרה. אבל רוב הזמן שלטה בחדר אווירה אחרת לחלוטין. עוצמת הזלזול וההתנשאות מצד חברי הכנסת שמתנגדים לחוק ההסדרה כלפי הח"כים מהימין שמעזים להביע עמדה הפוכה משלהם, כבר עברה מזמן את הקו הלגיטימי.
 
בשיח הציבורי והפוליטי שהתקבע בדיונים סביב החוק נוצר הרושם המוטעה שיש צד אחד שעסוק מהבוקר עד הערב בהלבנת פשיעה קשה ובהריסת בסיס הלגיטימיות של מדינת ישראל, ומנגד צד שני שחף לחלוטין משיקולים פוליטיים. הנה רק דוגמה אחת לשפה ולרטוריקה שליוו את הדיונים בוועדה. ויכוח קטן התגלע ביחס לשאלה מתי תקיים הוועדה את ההצבעה על החוק לפני הבאתו למליאה - האם ביום שלישי בצהריים או רק למחרת.

"ביום שלישי יש את כנס שדרות שמזמין את הח"כים להשתתף וזו בעיה לקיים אז את ההצבעה", התחילה ח"כ מיכל רוזין ברוח טובה. כשבקשתה לא נענתה, עברה רוזין מהר מאוד לטון מאיים וכוחני ואף איימה לפנות ליו"ר הכנסת בעניין. "אתם גם ככה גונבים את החוק הזה, אז לפחות אל תגנבו את ההצבעה", פלטה לפתע.

מה יכול לחשוב אזרח ששומע חברת כנסת שמאשימה את הקואליציה בגנבת חוק? שאישורו נעשה בסתר, או שאולי לא התקיימו דיונים לגביו, או סתם תרגיל פוליטי אחר. אלא שאף אחד מהדברים הללו לא קרה במקרה הזה. ההודעה על מועד ההצבעה ניתנה ימים ארוכים מראש. אין ספור דיונים, חלקם במשך שעות ארוכות, התעמקו בסעיפי החוק.
 
וכל זה, כזכור, רק לפני הקריאה הראשונה. דיונים רבים עוד יתקיימו לקראת הקריאה השנייה והשלישית. במילים אחרות, המילה "גונבים" במקרה הזה לא התייחסה לתהליך, אלא לעצם קידום החוק. קידום החוק, גם אם באופן תקין לחלוטין, הוא כשלעצמו מהלך של גנבה. הליך חקיקה מסודר בישראל מוגדר כגנבה, רק משום שאינו מתאים לאג'נדה.

ואי אפשר בלי פליטת הפה של ח"כ יעל גרמן מיש עתיד, שמדגימה אולי באופן מושלם כיצד רואים באופוזיציה את תפקידו האמיתי של בית המשפט העליון, לפחות בתת-מודע. זה קרה כשגרמן טענה שגם אם הסעיף שמתייחס להסדרת היישוב עמונה יוסר לבסוף מהחוק, עדיין מדובר בחוק שפוגע קשות בבית המשפט העליון. "כי בית המשפט העליון בחמישים השנה האחרונות היה מאוד עקבי בחקיקה שלו".

תקראו שוב: "בית המשפט העליון היה מאוד עקבי בחקיקה שלו". גרמן התכוונה מן הסתם להגיד שבית המשפט היה עקבי בפסיקה שלו, לא בחקיקה. ובכל זאת, גם אם זה קרה באמצעות פליטת פה, קיבלנו הצצה לנפשו של איש השמאל. הוא רוצה את בית המשפט העליון שלו כמחוקק, יש שיגידו מחוקק-על.
 

חובה עלינו לסיים עם המשל שהמשיל ח"כ סלומינסקי, שמקביל את היישובים ביהודה ושומרון שחוק ההסדרה מבקש להסדיר לזוג שמפתיע את ההורים עם הודעה שהם מתחתנים. "יש שני מצבים", הסביר. "המצב הראשון הוא שהזוג מדבר על זה מראש עם ההורים ואז מתארגנים והכול בסדר. ויש מצב שבו הילדים דופקים בדלת ומודיעים שהחליטו להתארס. האם במקרה כזה ההורים לא מסכימים לאירוסין רק בגלל שלא הכינו אותם מראש?

ברוב המקרים ההורים ישתפו פעולה ויעזרו עם החתונה. ודאי שהם מסכימים, פשוט בדיעבד. וכולנו חווים את זה". והנה הנמשל: "כך גם היישובים ביהודה ושומרון. יש יישובים שהמדינה תכננה מראש, ויש כאלו שזה קרה בדיעבד. העלייה הראשונה לקרקע היא כמו האירוסין שבאו ללא הכנה מוקדמת. והחתונה עצמה היא כמו הקמת בתי הקבע ביישוב". איפה מחיאות הכפיים שלכם?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg