יוצאים מהצללים: היחידה לאבטחת אישים בשב"כ נחשפת
גולדה מאיר הזעיקה את המאבטח שלה כדי שיתמודד עם דליפה מהתקרה, ודוד בן-גוריון הסתפק בסיורים של שומרי ראש סביב ביתו. הבמאי גיל מזומן הפיק סרט חדש על אנשי היחידה לאבטחת אישים, שמודים מול המצלמה כי טעויותיהם אפשרו רצח של ראש ממשלה
אנחנו רואים אותם כמעט בכל יום במהדורות החדשות. נעים במהירות ממקום למקום, דרוכים, צמודים לדמויות הבכירות במדינה. הם חשופים לסודות השמורים ביותר כמו גם למידע האישי ביותר, כמו הרגלי התפריט והבעיות הרפואיות של ראשי ממשלה ונשיאים. וכשהם טועים - המדינה כולה עלולה לשלם את המחיר.
את הדמויות האלה, אנשי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים בשב"כ, הביא השבוע אל המסך הבמאי גיל מזומן. בסרטו "שטח סטרילי" הוא יוצא למסע בעקבות יחידה 730 - מהמאבטח של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, ועד למאבטחים ולמפקדים ששירתו ביחידה בתקופת רצח רבין, אירוע שנחשב ליום הכיפורים של השב"כ. היצירה הדוקומנטרית המרתקת חושפת את עבודתם של מי שבדרך כלל הם רק צלליות סביב מוקד העניין המרכזי.
כל המרואיינים בסרט, אף שחלקם כבר אינם אנשים צעירים, נראים כמי שנותרו דרוכים וערניים, כאילו בכל רגע יכול להופיע מתנקש באזור. כמו שאומר שם שלמה הר-נוי, ראש היחידה לאבטחת אישים בין השנים 1995 ל-2000: "מי שעומד מאחוריי ומצדדיי, הוא המתנקש". "במידה מסוימת הם לא סומכים על אף אחד", אומר מזומן.
איך בכל זאת השגת את שיתוף הפעולה שלהם?
"לצערי לא התאפשר לי לראיין את ראש היחידה הנוכחי, אבל רוב האנשים שפנינו אליהם כן הסכימו לשתף ולספר. הם אנשים חכמים שנכחו ברגעים מאוד מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל, ונפגשו עם מנהיגים מרחבי העולם, כולל כאלו של מדינות ערביות. אבל על נושא אחד הם הקפידו שלא לדבר איתי: חייהם האישיים של המאובטחים, גם אם אינם עמנו כבר שנים ארוכות. חלק מהותי ביכולת לאבטח היא הידיעה של המאובטח שהדברים שהוא עושה יישארו דיסקרטיים. אם יהיה לו חשש שהמאבטח מדבר, הוא יברח ממנו ויתחמק".
כל ירושלמי מכיר היטב את שיירת ראש הממשלה החוסמת את העיר בעוברה, וכל ישראלי שהגיע לטקס בהשתתפות אישיות ממלכתית בכירה זכה לבידוק מדוקדק בכליו. אבל לא תמיד זה היה כך. עד אוקטובר 1957 - עת באולם הכנסת הושלך רימון שפצע באורח קשה את שר הדתות משה שפירא ובאורח קל יותר את ראש הממשלה דוד בן-גוריון – הוקצה לנושא של אבטחת אישים כוח סמלי בלבד. כמה שומרי ראש ליוו את ראש הממשלה, ולא יותר. "אהרל'ה אלדן, המאבטח של בן-גוריון, מתקשה עד היום לדבר על השלכת הרימון, כאילו זה קרה רק אתמול", אומר מזומן.
אירוע נוסף ששינה את פני אבטחת האישים במדינה היה רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן, ב-1972. זו הייתה הפעם הראשונה שבה משלחת ישראלית רשמית נתקלה בפעולת טרור, ובעקבות הטבח הוחמרו שוב נוהלי האבטחה. אירוע שלישי שגרם להעלאה ממשית ברמת אמצעי הזהירות היה כמובן רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
"הגעתי למסמך הראשוני, שנכתב עוד לפני ניסיון ההתנקשות בבן-גוריון: אנשי השב"כ או המשטרה ממליצים שם לעשות סיור מדי פעם סביב ביתו של ראש הממשלה", מספר מזומן. "אתה חושב על האבטחה בימים ההם, ועל המצב היום, כשעל פני קילומטרים נוסעת שיירה עם סירנות והכול רב-עוצמה וכוחני - ואתה מבין שהשתנו פה דברים. בסרט אתה גם מבין שזו לא גחמה של איש כזה או אחר. בשנים הראשונות הכול היה נאיבי יותר".
אחת הדוגמאות לנאיביות הזו מגיעה מפיו של עובד נתן, ששימש כמאבטח בימי ממשלת רבין הראשונה. משלחת ראש הממשלה נתקעה אז בלוס-אנג'לס בשל עיכוב בטיסה, ובאין פגישות ומחויבויות, התארגנה באופן ספונטני שירה בציבור. נתן ניגן בפסנתר, שגריר ישראל בארה"ב שמחה דיניץ ניגן בכינור, ויצחק רבין ישב על השטיח ושר עם כולם. נשיא ארצות הברית, שנכנס פתאום לחדר, הופתע לראות את ראש ממשלת ישראל יושב ומסתחבק כך עם עובדיו.
"היום הכול שונה", אומר מזומן. "מערך האבטחה השתנה, וגם המרחק בין המאבטחים לראש הממשלה הוא יותר גדול. מהשיחות עם אנשי היחידה אתה מבין כמה מורכב היום לאבטח ראש ממשלה, ואיזו השקעה אדירה זה דורש: תרגילי ההטעיה שהם עושים, התהליך שנדרש רק כדי לבחור את המכונית שבה הוא ייסע, הבדיקות של הרכב בכל פעם. זה מרתק".
האבטחה סביב בנימין נתניהו סופגת המון ביקורת, הן בגלל עלותה הגבוהה והן בגלל הטרחה שנגרמת לעוברים ושבים. אחרי שנחשפת לנושא מקרוב, אתה סבור שהביקורת מוצדקת?
"בכל מקרה זו לא החלטה של ראש הממשלה. אנשי השירות מופקדים על זה, והם שמחליטים כמה יוציאו ועל מה. אבל המחיר היום לא מתבטא רק בכסף, אלא גם בריחוק שנוצר בין ראש הממשלה לבין הציבור. זה מחיר שהוא משלם, וגם החברה משלמת. הוא מוקף באנשים שלו, ואין לו מגע עם הקהל – לא עם אלו שבעדו ולא עם אלו שנגדו. זו סיטואציה בעייתית מאוד, ואני לא יודע אם היא פתירה.
"כי כמו ששואל בסרט איתן בן-דוד (מבכירי השב"כ לשעבר, והיום ראש המטה ללוחמה בטרור): האם מדינת ישראל תהיה מוכנה לשלם מחיר של עוד ראש ממשלה שיירצח? התשובה היא לא, אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי שזה לא יקרה. זה יקר ולא נוח ומגביל את ראש הממשלה, אבל זה מה שמדינת ישראל החליטה באמצעות ועדה חקירה ממשלתית בעקבות רצח רבין".
חלק נכבד מהסרט מוקדש לאותו אירוע מכונן, ב-4 בנובמבר 1995. מאז רצח רבין הושקעו מאות מיליונים במערך האבטחה, והנהלים הפכו לקפדניים במיוחד. כך למשל ראש הממשלה לא יכול להגיע היום לאירוע שבו הקהל אינו "מסונן". בסרט עולות השאלות האם האבטחה המוגברת באמת הכרחית, וגם המחדלים סביב רצח רבין זוכים לבחינה מחודשת.
"ברור שכל תיאוריות הקונספירציה הן קשקוש בלבוש", אומר מזומן, "אבל אני מבין למה הן עולות: כי רואים כמה קל היה להגיע לרבין ולרצוח אותו. ההסבר לכך, אגב, הוא פשוט – זה קרה כי אבטחו את ראש הממשלה בצורה חובבנית ולא מספיק טובה. בעיניי, אחד ההישגים של הסרט הוא שהאנשים שהיו מופקדים על שמירת ראש הממשלה אומרים 'סליחה, טעינו'".
מיד לאחר הרצח התפטרו בכירי היחידה לאבטחת אישים – וזאת דווקא כשעל הפרק עומדת אבטחת לוויה מהגדולות שידעה המדינה, בהשתתפות מנהיגים מכל רחבי העולם. "זה כמו שתפרוץ מלחמת יום כיפור, ובלילה הראשון שלה הרמטכ"ל ואלופי הפיקוד מתפטרים והצבא צריך להמשיך לתפקד. זה די מדהים".
צער וכאב נשקפים מעיניהם של המאבטחים ובכירי היחידה לדורותיה כשהם מדברים על רצח רבין. גם מי שכבר לא היו בשירות בזמן ההתנקשות, רואים עצמם כבשר מבשרה של היחידה ונושאים את נטל האשמה. "מפעל חייהם של אנשי היחידה קרס לנגד עיניהם", אומר מזומן.
"הייתה להם גישה מקצועית מסוימת, הם חשבו שהם שולפים הכי מהר ושהם אנשים מיומנים שיודעים לעשות אבטחה, ופתאום זה לא עבד. כל מה שהם האמינו בו, התרסק להם בפרצוף ברגע המבחן. הם לא שלפו הכי מהר, והפינוי לא היה הכי מהיר, והתוצאה הייתה שחייו של ראש הממשלה, עיקר המשימה שלהם, הסתיימו. יותר מכול מכאיבה להם הידיעה שזה לא נעשה על ידי איש מתוחכם במיוחד ולא בשיטה מתוחכמת. פשוט הגיע אדם עם אקדח, וכל היחידה המהוללת נכשלה".
הרבה לפני הסרט, רצח רבין עורר אצל מזומן תהיות ולבטים. "הרצח היה במוצאי שבת, וביום ראשון בבוקר הלכתי לשירות מילואים בפעם הראשונה. הגענו, קבוצת הסדרניקים, לפלוגת מילואים ותיקה. למרות שאף אחד לא אמר לנו כלום, הייתה תחושה קשה ולא נעימה: אתה עם כיפה, חותם על נשק, בשעות שבהן נעשות ההכנות להלווייתו של ראש הממשלה, והרוצח שלו הוא אדם חובש כיפה.
"הייתה תקופה, לא יום או יומיים, שבה עשיתי חשבון נפש בנוגע לגבולות המחאה. באיזשהו מובן הסרט עזר לי להבין שיש יגאל עמיר שהוא במקרה חובש כיפה, וגם אני חובש כיפה, וזה לא אומר שיש לי איזשהו קשר לעניין. יש כאן יחידה מקצועית שהיה לה תפקיד, והיא נכשלה".
עד לצאתו אל המסך הקטן, עבר "שטח סטרילי" כמה גלגולים. תחילתו בכלל בהצעה שהגיש מזומן עם מיכה שגריר ז"ל לרשות השידור, לסרט בנושא ארבעים שנה למלחמת יום כיפור. הרעיון של השניים היה לקחת דמויות קטנות ולהרכיב מהן קולאז' שייתן תמונה של המלחמה מנקודת מבט ייחודית. אחד המשתתפים היה אמור להיות עובד נתן, המאבטח של גולדה מאיר, שהיה צמוד אליה לאורך כל המלחמה.
שני היוצרים נסעו אל ביתו של נתן במודיעין כדי לצלם אותו. "הוא היה איש גדול, ואדם שיודע לספר סיפור", אומר מזומן. "אחד שאם תלך יחד איתו ברחוב, ואחר כך יבקשו משניכם לתאר את מה שראיתם, אתה תשב בפה פעור להקשיב לחוויות שלו אף שהן קרו לנגד עיניך. הוא איש משעשע ומלא הומור".
ב"שטח סטרילי" מתאר נתן ביקור ממלכתי באנגליה בשנות השבעים, ומספר בין השאר כי התיישב על כורסה ישנה בפנסיון שבו שהתה משלחת ראש המשלה. כשהבחינה בו בעלת המקום - "אישה רשעית ומכוערת עם שערות על השיניים" - היא ניגשה אליו בכעס. "אתה יודע של מי הכורסה הזאת? של לואי השלישי!", הטיחה בו. "ואת יודעת מי יושב על הכורסה עכשיו? עובד הראשון!" השיב לה נתן, בווריאציה משלו לבדיחה הידועה.
כבר במהלך הצילומים זיהה שגריר את נתן ככוכב. למזומן הוא אמר שאם לא יזכו במכרז, יגישו הצעה לסרט שיעסוק רק בדמותו של המאבטח הזה. "ואכן קרה נס ולא זכינו", אומר מזומן. למרבה הצער, שגריר נפל למשכב ולא היה יכול להמשיך בעבודה. מזומן והמפיק יהודה ביטון אכן הציעו לרשות השידור סרט על עובד נתן, והפעם זכו. אלא שגם הפעם השתבשו התוכניות מסיבות מצערות: הגיבור הראשי נפטר. "אחרי שהספקנו שלושה ימי צילום בלבד, עובד לא הרגיש טוב ואושפז בבית חולים. וזהו, יותר לא צילמנו אותו".
דבקים בכל זאת בתוכנית המקורית, המשיכו השניים וצילמו את הלווייתו של נתן. הם אף ישבו עם חוג מכריו הגדול, מרביתם יוצאי מערכת הביטחון, ואספו סיפורים על אודותיו. אך ככל שהצילומים התקדמו, הבינו השניים שבמקום סרט בכיכובו של נתן כובש הלב, נוצר אט-אט סרט זיכרון מסוג "חברים מספרים על".
"זה לא התאים למה שרציתי לעשות", אומר מזומן. עם זאת, מבין החומרים שנאספו, בלטו סיפוריהם של החברים מהיחידה לאבטחת אישים. "הבנתי שיש פה סיפור שראוי לעסוק בו: הסיפור של היחידה שמלווה את כל האירועים ההיסטוריים של המדינה. אלו האנשים שנמצאים הכי קרוב לאוזן של ראש הממשלה, בכל הפגישות הסודיות והאירועים הסודיים. בדיוק כמו שאומר בסרט ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי: מאבטח אינטליגנטי - אין דבר שהוא לא יודע".
סיפור נוסף שחלק עמם נתן ממחיש את הקשר האישי שנוצר בין מאבטח לבין מנהיגו המאובטח. נתן תיאר כיצד העירה אותו גולדה מאיר בליל חורף גשום, בשעה שתיים אחר חצות. "היא התקשרה ואמרה לי 'עובד, בוא', ואני התייצבתי". כשהגיע למעון ראש הממשלה, הבית שבו התגורר לפני כן לוי אשכול, הוא מצא את חדר השינה של גולדה מוצף.
"מהר הזזתי את המיטות והבאתי פיילות שאספו את הגשם שטפטף מהתקרה", הוא מספר. ב-1974, כשרבין נבחר להחליף את גולדה ובא לראות את בית ראש הממשלה, ייעץ לו נתן שלא להיכנס לגור בבית המט ליפול. "אמרתי לו: עצה שלי, קח את הבית של אבא אבן. ובאמת בגללי הוא לקח אותו".
מזומן (44), נשוי ואב לארבעה, מתגורר היום בקטמונים בירושלים. הוא נולד בטבריה, ילד סנדוויץ' בין חמישה ילדים, בן לאב נגר ואם גננת. הוא זוכר ילדות חמה, תרתי משמע, בעיר שלחוף הכנרת. "בטבריה אפילו בחורף חם, וגם האנשים בה חמים. בכל מקום כולם מכירים את כולם. אתה הולך להסתפר, והספר יודע הבן של מי אתה, וש'אבא ישלם'".
בישיבה התיכונית למד בחספין, ומשם המשיך לישיבה בבית-אל. כעבור שנה וחצי עבר לבית אורות. כילד צפה בסרטים רבים ("רמבו ודברים מביכים אחרים, שטויות של ילדים"), אך לא חלם לעסוק בתחום. בסופו של דבר מה שמשך אותו למצלמת הקולנוע היה השילוב בין המיומנות הטכנית לבין העיסוק ביצירה.
הוא למד במחזור השביעי של בית הספר "מעלה", יחד עם שרה ב"ק וחוה דיבון. "בדיעבד זו הייתה בחירה משונה, כמו חלק מהדברים שאתה עושה בלי מחשבה, ואחרי זה אומרים לך שהיית אמיץ. לא חשבתי הרבה לפני שבחרתי בתחום. יכול להיות שגם אני קראתי את מאמרו של אורי אורבך 'הטובים לתקשורת'. אורי גם בא להרצות בחספין, ובאיזשהו מקום זה כיוון ומיקם אותי". את התקופה במעלה הוא מסכם ב"היה כיף, אווירה חברתית טובה, זו תקופה שבה נפתחות לך העיניים".
משנותיו כחייל מילואים יצא מזומן לא רק עם תובנות לגבי רצח רבין, אלא גם עם סרט: "ג'נין יומן מילואים", שצולם במהלך קרבות חומת מגן. הסרט מתעד את קורותיה של הפלוגה המסייעת בגדוד נחשון, שאיבדה בג'נין 13 חיילים. מזומן, שגויס עם חיילי הפלוגה בצו 8, צילם את הסרט במשך שבועיים וחצי, כולל את 13 ההלוויות ועד השחרור מהמילואים.
בזמן שהתחולל הקרב הקשה בג'נין, הוא עצמו ישב בנגמ"ש מחוץ לעיר. "הקשבנו לקשר וניסינו להבין מה קורה בפנים. אלו היו שעות קשות". אחר כך ליווה במצלמתו את ההתמודדות של חיילי הפלוגה עם האובדן, תוך כדי הלחימה הנמשכת. התוצאה היא תיעוד נדיר של פלוגת מילואים בזירת הקרבות, וצילומים ייחודיים מתוך הפעילות המבצעית. "זה לא סרט זיכרון. הוא לא מספר על ההרוגים, אלא על ההתמודדות של החיילים שנותרו בחיים", אומר מזומן.
"ג'נין יומן מילואים" זכה להתעניינות בינלאומית, ושימש כתשובה ישראלית לגרסת הפלסטינים לקרב בג'נין. "הם טענו שחיילי צה"ל ביצעו שם טבח בחפים מפשע. בפועל הייתה לחימה, ורובם המוחלט של הפצועים וההרוגים היו מעורבים בלחימה. אני בסך הכול סיפרתי את סיפור פלוגת המילואים שלי, לא התייחסתי לטענות הטבח, אבל הסרט נתפס כתשובה, כי רואים בו את חיילי צה"ל כבני אדם".
יצירה מרתקת אחרת של מזומן מהשנים האחרונות היא הסרט "איש אמונים" על חנן פורת. המפגש הראשון בין השניים התרחש כשמזומן עוד היה תלמיד בישיבת בית אורות. שנים אחר כך הצטלבו דרכיהם כשמזומן התבקש ליצור סרט ליום ירושלים, ופורת היה אחד המרואיינים.
"יצאתי מהבית שלו בכפר-עציון עם רצון עז לעשות סרט עליו", מספר מזומן. "הוא איש שמקפל בחייו תקופה כל כך משמעותית בתולדות המדינה, והעשייה שלו כל כך רבת-פנים ומשמעותית לציבור הדתי-לאומי. בהרבה מקומות רואים את טביעת אצבעותיו - בהקמת כפר-עציון המחודש, ההתנחלות הראשונה אחרי מלחמת ששת הימים, בעליות לסבסטיה ועוד. יש לו השפעה משמעותית על פניו של המגזר הזה עד היום".
הוא הסכים בקלות לסרט שיעסוק בו?
"הוא כבר היה חולה, והתלבט, ולבסוף החליט לשתף פעולה. חנן הופיע הרבה מאוד פעמים בתקשורת והתראיין הרבה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניתנה לו האפשרות לספר את סיפורו מנקודת מבטו, בדרך שהוא ראה לנכון. אנשים שראו את הסרט אמרו לי שאמנם הם לא הצביעו לו, אבל עכשיו הם מבינים מה הניע אותו".
איך משפחתו קיבלה את הסרט?
"זה בהחלט לא היה להם פשוט, ואפילו מורכב. הוא אבא שלהם והוא גם מנהיג ציבור, אישיות שקשה להקיף אותה ואת כל העשייה שלה בפן הציבורי, הפוליטי והמנהיגותי. בסופו של דבר קיבלו את הסרט כפי שהוא".
כיום, כשהוא לא צולל לנבכי השב"כ, יוצר מזומן סרטי תוכן מוזמנים. לאחרונה הפיק עבור ערוץ מאיר סדרה בשם "הסוד של ירושלים". בשעות הפנאי הוא מנגר כמו אביו ומגנן, וכבר חושב על הפרויקט הבא שיכבוש את המסך. "כרגע הוא לא לפרסום", אומר מזומן, "אבל אני מקווה מאוד שעוד תשמעו עליו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם