קו פרשת המים: ישראל שאחרי קצב היא מדינה שונה
משפט קצב לימד כי ימיהם של בכירים שמרשים לעצמם יותר מדי עברו מן העולם. אם קצב היה מאמץ את עסקת הטיעון ומודה באשמה, אנחת רווחה היתה משתחררת אצל בעלי שררה שרואים ביחסים אינטימיים עם פקידותיהם חלק מתנאי השירות
בדיחה משפטית מספרת על שני שופטים שנהגו אחד מול השני בלילה בכביש דו מסלולי ונכנסו זה בזה. יוצאים כבודם ממכוניותיהם, מתבוננים זה בזה ומחליטים לשפוט האחד את השני ולאחר מכן להמשיך הלאה.השופט הראשון שומע את דברי ההסבר וההגנה של עמיתו ומטיל עליו עשרת אלפים שקל קנס. השופט השני שומע בתורו את טיעוניו של הראשון, ומטיל עליו 20 אלף שקל קנס.
תרם שלא במתכוון למלחמה הגדולה במכת המדינה שאותה ייצג. קצב עם אשתו גילה
צילום: גדעון מרקוביץ
"הכל טוב ויפה, אבל למה הטלת עלי קנס כפול ממה שהטלתי עליך?", תמה השופט השני. "העניין פשוט", עונה הראשון. "כאשר שפטת אותי זה היה מקרה רגיל. כאשר אני שפטתי אותך זה כבר הפך למכת מדינה. הייתי חייב להתריע ולהחמיר בעונש".
ההטרדות המיניות של בעלי שררה הם אכן מכת מדינה. משפט הנשיא לשעבר משה קצב תרם לכך שכולם יודעים את זה, וכי הסוטה, או המטריד או האנס עלולים לבוא על עונשם הכבד ולסיים את חייהם בכי רע. זו התרומה ההיסטורית של משפט קצב. עד יולי 2006, אז נחשפה הפרשה, חיינו בעולם של הטרדות מיניות שנעשות בחדרי חדרים, ואין מי שמעזה להתלונן, כי היא יודעת היטב מה צפוי לה. הנשים הסתגרו עם כאבן ולפעמים הטילו את האשמה על עצמן.
אחרי יולי 2006 נפרץ הסכר. משפט קצב לימד כי ימיהם של אלופים בצה"ל שמרשים לעצמם יותר מדי הולכים ועוברים מן העולם, וכי למקל יש שני קצוות. בעלי התפקיד החלו להיזהר, ומי שלא שלט בעצמו מצא את עצמו בצרות. הפומביות של משפט קצב, האומץ של קורבנותיו, שכמה מהן פחדו להתלונן נגדו במשך שנים והעדיפו לסבול בשקט, עד שאזרו עוז – ובעיקר העונש שקיבל הנשיא השמיני הוכיחו שיש משטרה ושופטים במדינת ישראל, ואין מי שיכול להימלט מאימת הדין.
בלי הפרהסיה של המשפט והעונש הכבד, ינון מגל היה היום סגן שר
צילום: אמיר מאירי
סביר להניח כי בלי הפרהסיה של המשפט והעונש הכבד, ובלי התהודה האדירה של הרשתות החברתיות קצב היה היום נשיא פורש מורם מעם; אופק בוכריס היה אלוף בצבא; ינון מגל היה סגן שר; סילבן שלום מועמד לראשות הממשלה; ניסן סלומיאנסקי היה מנהל בתקיפות את ועדת חוקה, חוק ומשפט(!) בכנסת; ראש העיר ראש העין, דוד יוסף היה נבחר לכנסת מטעם הליכוד או העבודה; דוידי פרל מגוש עציון היה מתקדם לראשות מועצת יש"ע; העיתונאי ארי שביט היה כובש עוד ערוץ פובליציסטי; ושורה ארוכה של רבנים סוטים, קציני משטרה בכירים ואנשי עסקים מצוידים בסם אונס לא היו עומדים היום לדין או מבלים את ימיהם בכלא.
משה קצב תרם שלא במתכוון למלחמה הגדולה במכת המדינה שאותה ייצג. את המאבק המשפטי שלו בחר קצב לנהל משום מה נגד התקשורת, מה שהציף את בעיית ההטרדות המיניות במשך שנים. באפריל 2008 הוא דחה את עסקת הטיעון המפורסמת שעליה חתם, מה שהיה עלול לסיים בשקט את הפרשה, ואולי לשחרר אנחת רווחה אצל בעלי השררה האחרים, שרואים ביחסים אינטימיים עם הפקידות שלהם חלק מתנאי השירות בתפקיד.
אין הנחות סלב: קצב לא הולך להיות חופשי ומאושר
קצב נאלץ לצאת למשפט אונס מתוקשר. מערכת המשפט, פרקליטות המדינה והתקשורת התייצבו מולו כאיש אחד. לא היה לו שום סיכוי מולן. הנשים, קורבנות מעשי האונס וההטרדות של קצב קיבלו רוח גבית אדירה והסכימו להעיד נגדו ואפילו להיחשף בשם ובתמונה. כך הן העניקו עידוד לעשרות נשים אחרות לצאת ולספר על הסיוט שלהן.
אחרי חמש שנים פלוס שבועיים בכלא, קצב, בן 71, הוא שבר כלי, בזוי ונקלה בעיני הציבור
צילום: אדי ישראל
התוצאה מבחינת קצב הייתה טרגית. הוא ספג עונש כבד, אבל לא מידתי. נעשה לו משפט בוזגלו הפוך. קשה לי להניח שאיש מן השורה, שלא היה הנשיא השמיני, היה סופג שבע שנות מאסר על מעשים שביצע 15 שנים קודם לכן.
זו הסיבה העיקרית לכך שקצב צריך להשתחרר. הוא בא על עונשו ועוד איך. אחרי חמש שנים פלוס שבועיים בכלא האיש הוא שבר כלי. קצב הוא בן 71, בזוי ונקלה בעיני הציבור, זכויות רבות נלקחו ממנו בתוקף הקלון הוטל עליו. קצב לא הולך להיות חופשי ומאושר. אם הפרקליטות לא תערער על החלטת ועדת השחרורים (ונדמה לי שזו הנטייה ברגע זה) וקצב ילך הביתה, הוא עדיין יהיה אסיר ברישיון, שאסור לו לצאת מהארץ. קצב יחויב לשהות בביתו בלילה, להישאר תחת פיקוח טיפולי, ויוטלו עליו עוד מגבלות.
שמעתי אתמול את עורכת הדין של קצב, שני אילוז, מספרת שהוא פרץ בבכי כאשר שמע את ההחלטה לשחרר אותו, וגם מעיניה זלגו דמעות. אני בטוח שגם הנשים שקצב אנס והטריד פרצו בבכי. הן היו רוצות שהוא יישאר בכלא עד סוף ימיו ואפשר להבין אותן. אבל מעט חמלה בכל זאת לא תזיק כאן, אחרי חמש שנים בפנים, וגם אם קצב לא מתחרט בפה מלא על מעשיו הנלוזים. גם הטיעון שאמון הציבור במערכת ייפגע אינו רציני, להיפך. אמון הציבור במערכת גבוה מאד אחרי ששלחה לכלא לתקופה ארוכה את נשיא המדינה, בלי הנחות סלב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם