ראשי » חדשות » משפט ופלילים

הרצח של וג'דאן: מחדל מתמשך של המשטרה או של החברה הערבית?

נערה צעירה מהמגזר הערבי נרצחה קרוב לביתה שבצפון הארץ. היא מצטרפת לסטטיסטיקה עוכרת שלווה - לפי נתונים שפורסמו בחודש נובמבר, מתוך 15 נשים שנרצחו השנה, 9 הן ערביות. משטרת ישראל ונציגי המגזר מודעים לתופעה - אז מדוע היא רק ממשיכה לצבור תאוצה?

גופתה וג'דאן אבו אחמד, נערה צעירה בת 17, נמצאה אתמול (ג') בפארק הסלעים הסמוך לביתה שביישוב כסרא-סמיע שבגליל העליון. היא הייתה בדרכה מבית הספר, שם היא למדה בכיתה י"א, אך זמן קצר לאחר שיצאה משעריו היא נרצחה באכזריות, ונמצאה עם סימני אלימות קשים על גופה על ידי עובר אורח.
 
הרצח הזה מצטרף לסטטיסטיקה עגומה ומדממת של רצח נשים במגזר הערבי. לפני נתוני משרד העבודה והרווחה בחודש נובמבר האחרון, 15 נשים נרצחו מתחילת 2016 כאשר תשע מהן מהמגזר הערבי. מקרב שבע הנרצחות בידי קרוב משפחה שאינו בן זוג, שש הן ערביות. שקלול נתוני משטרת ישראל משנת 2014 ועד סוף אוקטובר 2016 חשף מגמה מדאיגה: 71 נשים נרצחו בישראל, כאשר 53 מהן (75 אחוז) נרצחו על ידי בני זוגן או על רקע משפחתי אחר. 42 אחוז מהן (30 נשים) היו ערביות, אשר מהוות 20 אחוז מאוכלוסיית הנשים בישראל בסך הכל.

הסטטיסטיקה הקשה הזו אינה זרה לא למנהיגי המגזר ולא למשטרת ישראל. מלבד הנתונים החריגים, מקרים אלה גם לא תמיד מפוענחים, ולעתים רחוקות ישנם רוצחים שנכנסים לבתי הכלא. בספטמבר ובאוקטובר האחרון אף התקיימו צעדות של נשים ערביות בלוד וביפו כמחאה נגד התופעה – צעדות מחאה במספרים גדולים מהעבר.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, מבהירה שאינה תומכת בשימוש במושג "רצח על רקע כבוד המשפחה", שהפך להסבר שגור בשיח התקשורתי ובחברה בכלל. "אנחנו רואים במונח הזה עשיית עוול משני לנשים ולנערות שנרצחות בגלל היותן נשים, ולא בגלל שום חילול כבוד", היא מדגישה.

לדבריה, "באופן כללי אנחנו רואים שינוי מהותי בחברה הערבית בה מתרחשים מקרי אלימות קשים יותר מבעבר. לפני עשור לא היה מקרה אחד של רצח נשים על ידי בני זוגן. היום יש יותר ויותר מכרים שמעידים לא רק על הרצח עצמו, אלא גם על היסטוריה של אלימות. בנוסף יש מעורבות של ארגוני פשע ברציחות, כלומר יש מיסוד של הרצח. אתה יכול לשכור מישהו שיעשה את הרצח בשבילך.
    
"ההתפתחות של מקרי האלימות באופן כללי באוכלוסייה הערבית משפיע על האווירה כולה. צעירים חסרי תקווה, מיואשים מהעתיד מדרדרים במהירות לפשע. אין כבוד לערכי המשפחה - לא לזקנים ולא להורים. רצח נהפך לדבר שקורה כל יום. תוסיף לזה את אוזלת היד של גורמי המשטרה וגורמי הרווחה בטיפול במקרים במניעה ופענוח של רציחות, ותקבל מציאות של זילות בחיי אדם, תוהו ובוהו ואצבע קלה על ההדק".

סלימאן מתעסקת בנושא האלימות נגד נשים במשפחה משנת 1992, אז ייסדה את העמותה הפמיניסטית "נשים נגד אלימות". היא מסבירה כי הפשע גלש לחברה הערבית מאז חיסול משפחות הפשע הגדולות בישראל. "לצערי שיתוף הפעולה הטוב ביותר בין החברה הערבית ליהודית היה דווקא בנושא זה. כשהמשטרה הנחיתה מכה קשה על המשפחות הגדולות בנתניה וגבעת שמואל, הפשע עבר לחצר האחורית של המדינה, למגזר הערבי. הפשע החליף מקום.

"המשטרה יודעת שמעל 80 אחוז מהנשק שמסתובב בכפרים הערבים מגיע מהצבא. הם יודעים איפה השיבר של הברז ולא מטפלים כדי לסגור אותו. אני למשל מדברת על טיל לאו שנורה לפני שבוע בכפר ג'דידה. אני אישית פניתי לשר לביטחון פנים ואמרתי לו על זה ולא קיבלתי תשובות ברורות".

עם זאת, נראה כי המשטרה והמשרד לביטחון פנים החליטו בכל זאת לא להסיט את מבטם מהפשע המשתולל, ולפני כשנה השר לביטחון פנים גלעד ארדן הודיע על תוכנית שאפתנית לייסוד תחנות משטרה רבות במרחב הערבי בארץ, גיוס שוטרים מהמגזר ואף מינה את ג'מאל חכרוש, הניצב המוסלמי הראשון, לראש מנהלת לטיפול בפשיעה במגזר הערבי.

היא מצויה כעת בשלבי הקמה אחרונים ואמורה להתחיל לפעול בקרוב. מלבד רצח נשים על "כבוד המשפחה", חרכוש אמור לעסוק גם בתרבות הנהיגה במגזר, שגורמת למספר הרוגים גבוה ביחס לכלל האוכלוסייה. מאז ההכרזה על הקמת המנהלת לא הורגש שינוי כלשהו. במשטרה מקווים שעם התחלת עבודתה בעתיד הקרוב, יורגש השינוי המיוחל.
 

 
במפגש באוניברסיטה העברית שבירושלים באפריל האחרון, השר ארדן הגיע לשוחח עם סטודנטים על עבודתו. בשלב השאלות, הסטודנטית מ' פנתה לשר: "אני מכפר קאסם, ולנו דווקא יש תחנת משטרה למעלה מחמש שנים. אנחנו נותנים להם גב מלא, ואנחנו מעודדים אותם לעשות פעילות משטרתית בכפר. אבל אני מצטערת, היו עשרה מקרי רצח  בכפר – ואף אחד מהם לא פוענח. נשק בלתי חוקי שם זורם - אני, כאישה, יכולה ללכת עכשיו ולירות במי שאני רוצה. המשטרה יודעת על זה ואף אחד אפילו לא נוקט צעד קטן. אז אני בתור אישה ערבייה, איך אני אמורה לתת אמון בגוף, אני מתנצלת, שפשוט לא רואה אותי ממטר, ואיך פריסת התחנות יכולה להיות אפקטיבית במגזר? מצדי תשימו עשר תחנות משטרה בכפר קאסם, אבל אם הן לא אפקטיביות זה לא יעזור לי, במיוחד כשאני המטרה הראשית במגזר הערבי".

השר היה קשוב ואדיב וניסה לענות לה כמיטב יכולתו, כשהוא מתאר את האתגרים המשטרתיים בפענוח הפשיעה. "התחנות לא מספיקות", הוא הודה. "אני מדבר גם על התוכנית של גיוס 2,500 שוטרים מוסלמים. אם בכל משטרת ישראל יש פחות מ-2% מוסלמים כשרובם לא ערבים בזמן שחלקם באוכלוסייה הוא 20 אחוז, אז אין לי כמעט אפילו דוברי ערבית שמפענחים מקרי רצח.
   
"זו ביקורת עלינו ואני לא בא בטענות, זו המחויבות שלי. אם בעוד שנה אחזור לפה ותגידי לי אותו הדבר, אני אבין שנכשלתי ואצטרך להסיק מסקנות. אני מקווה שתוך מספר שנים לא רבות הטיפול בפשיעה ערבית יגיע לרמת הטיפול בפשיעה ביישובים היהודיים". בינתיים, יצאה המשטרה לאחרונה בקמפיין פרסומי לגיוס שוטרים ערבים.

סלימאן טוענת כי המאמצים שננקטו לא מספקים. "אחת הטענות היא שהציבור הערבי בישראל לא משתף פעולה עם המשטרה. כאשר האזרח יודע שאם הוא מתלונן במשטרה התלונה שלו לא מטופלת כמו שצריך, האדם שמאיים עליו מסתובב חופשי ומאיים עליו ואנשים מרגישים מופקרים - הם מפסיקים לעשות דברים שבשבילם זה 'התגרות' בפושעים, כי הם יודעים שלא יהיה שם מי שיגן עליהם. ממפגשים שהיו לי עם הניצב חכרוש בוועדת הפנים, הבנתי שהתוכנית למאבק באלימות הוא רק סעיף אחד משלל תפקידיו. אין היום במדינה תוכנית כוללת לטיפול באלימות בחברה הערבית".
 

בעוד שחברת הכנסת הפנתה את האצבע המאשימה כלפי המשטרה, מאזן גנאים, ראש עיריית סכנין שמכהן גם ראש הוועד הארצי של הרשויות המקומיות הערביות, טוען כי מדובר בבעיה פנימית.

  
"האלימות מתחילה בבית. רק ההורים יודעים אם יש להם ילד אלים, סוחר אמצעי לחימה או סמים. זה נכון שהמשטרה יכולה לדעת מהיכן מגיע הנשק ולאן הגיע, אבל היא לא יכולה לדעת מה מתרחש בכל בית. אם ההורים עצמם לא יטפלו אז אנחנו נהיה אלה שנשלם את המחיר. אי אפשר להמשיך לומר לא אכפת לי מה קורה עם הילד שלי, ואז להתפלא כשהאש מגיעה לפתח הבית. מוטלת עלינו אחריות כבדה. צריך לפעול בחינוך והסברה מגיל צעיר", מדגיש גנאים.

גם יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, כתב היום בפייסבוק שלו על הרצח גם בהקשר החברתי-הפנים-ערבי. "רצח הנשים והאלימות בכלל הם התופעות הקשות ביותר איתם אנו מתמודדים כחברה. הנתונים הבלתי נתפסים על כמות הנשים הסובלות מאלימות מדירים שינה מעינינו. האחריות לא מוטלת רק על כתפי המשטרה, ולנו כחברה יש אחריות גם כי זאת חובתנו האנושית והמוסרית, וגם כי אין לנו את הפריבילגיה להאמין שמישהו אחר יביא לסיומה של התופעה הנוראית הזאת".
  
גם גנאים מאמין בשילוב חברתי במאבק בתופעה. על תפקידם של ראשי הערים במניעת האלימות הוא אומר בפשטות - "ראשי ערים הם לא רמבו". לדבריו, "הם יכולים לפתור חלק מהבעיות אבל לא את כולן. אם לא יהיה שילוב בין המשטרה, ההורים, מנהלי בתי הספר ואנשי הדת, נמשיך לראות את החגיגה הזאת. אני כראש עיר תמיד מקפיד לשתף פעולה עם המשטרה, כי האינטרס של שנינו זה לשמור על השקט. לצערי אני לא רואה שהנוכחות של המשטרה בקרבת העיר מובילה להפחתת אלימות. בשורה התחתונה אנחנו מדברים על 1,184 נשים וגברים שנרצחו במגזר הערבי משנת 2000. זה הרבה יותר מידי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg