מספיק בקושי: איך הצליח כחלון לפספס את המטרה

תקציב 2017-18, שצפוי לעבור עד סוף השבוע בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, הוא בשורה מעולה לקואליציה הלא יציבה, אך גם הישג חברתי מטריד במיוחד. התוצאה המרה: התקציב ימשיך את מגמת שוד התשתיות הציבוריות של כולנו

אבי דבוש | 21/12/2016 18:00
מכירים את הסיפור על הסוס ובעליו הקמצן? אדם אחד החליט לחסוך על חשבון הסוס שלו, וכל יום נתן לו פחות אוכל לצרוך. הסוס הצליח לשרוד עד שלבסוף הפסיק הקמצן לתת לו מזון, והסוס גווע ברעב ובצמא ימים ספורים לאחר מכן. הקמצן נותר מופתע - איך ייתכן שהסוס שלי מת אחרי שהרגלתי אותו שלא לאכול?
 
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
קיבל את הכדור ברחבה ומול שער ריק פספס את המטרה. שר האוצר משה כחלון צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90

מעניין לעניין באותו עניין, תקציב 2017-18 צפוי לעבור עד לסוף השבוע בקריאה שנייה ושלישית. זו בשורה פוליטית אדירה, מכיוון שהדבר מהווה ביצור של שלטון הקואליציה הנוכחית. אם לא יקרו שינויים מרחיקי לכת בתוך הקואליציה - היא תוכל לשייט בבטחה עד לשנת 2019, שנת הבחירות.

אלא שהחלוקה של למעלה מ-900 מליארד שקלים, הקופה הציבורית של כ-ו-ל-נ-ו, משאירה אותנו בדלות חברתית. לראשונה בתולדות מדינת ישראל מכהן שר אוצר, שהקמפיין שלו היה, למעשה, "כחלון לשר אוצר". רכוב על תהילת רפורמת הסלולר ועמוס בהבטחות לרפורמות ומלחמה בטייקונים, כחלון קיבל את כל "ארגז הכלים" שביקש, אך השפת הכדורגלנים - קיבל את הכדור ברחבה ומול שער ריק פספס את המטרה.

אנחנו ודאי נשמע לעייפה על התוספות התקציביות לרווחה ולחינוך, על תיקוני החקיקה, על החיסכון לכל ילד, על הדיור הציבורי. אלא שהאמת הגדולה שונה בתכלית מכל המספרים שקופצים לאוויר - תקציב המדינה לשנים 2017-18 ממשיך את המגמה של שוד התשתיות הציבוריות שלנו, של "הרעבת הסוס".
 
צילום: יהונתן שאול
השקעה הממשלתית הולכת ופוחתת. כחלון ונתניהו צילום: יהונתן שאול

כולנו מרגישים את זה בשנים האחרונות, בתורים במרפאות ובבתי החולים, בדרישות התשלום שמגיעים מבתי הספר של ילדינו, בהיטלים ובתשלומים חדשים לרשויות, בתחבורה הציבורית (חוץ מהרכבת) שלא מסוגלת להתאים לצרכינו, בגיוסי כספים מעמותות מזון וסיוע, בקושי למצוא עבודה יציבה עם שכר מספיק, במחירי הדיור ועוד. כל אלה קשורים קשר ישיר להשקעה הממשלתית שהולכת ופוחתת.

זו לא אמירה סוציאליסטית - זו אמירה של בנק ישראל, ביטוח לאומי וסוכנויות ממשלתיות נוספות. החשבון הוא פשוט, הגידול התקציבי צריך לשקף את הגידול באוכלוסיה וגם את הגידול בתוצר הכללי שלנו. כך הדבר עובד במדינות ה-OECD רק שבישראל היחס הפוך. הממשלה משקיעה פחות ופחות ביחס לתוצר עולה.

התוצאה פשוטה. יש לנו משק חזק במדינה חלשה. רשתות רווחה שלא מסוגלות לתת את המינימום הנדרש לטובת ציבור הנזקקים. קצבאות קיום לנכים בסך 2.342 שקל לחודש, שלא התעדכנו מאז 2001. מערכות החינוך והבריאות מדרדרות. אין התערבות ממשלתית בקטסטרופת הדיור, שגוזלת מדור שלם את הזכות לקורת גג יציבה.

כחלון יצליח אולי, בדגש על אולי, לחסוך לנו כמה שקלים בעמלות הבנקים, בעודו מפחית מיסים לחברות הגדולות במשק. הוא אולי יצליח להעביר כמה שקלים לשיפוץ בתי הדיור הציבורי, אולי גם להעלות את קצבת הנכות בשבעים שקלים בממוצע לנכה. לא יותר. מדובר באותה השיטה הקיימת שנים עם קישוטי חמלה קלילים.
 

צילום: אמיר מאירי
מחאת 2011 הפכה אותנו למודעים יותר לבעיות הכלכליות סביבנו. מחאת האוהלים צילום: אמיר מאירי

תקציב 2017-18 צריך להוכיח לכולנו, הרוב הישראלי - המגוון פוליטית, מגדרית, לאומית, אתנית, גיאוגרפית ומעמדית - שהשיטה חייבת להשתנות. מחאת 2011 הפכה אותנו למודעים יותר לבעיות הכלכליות סביבנו. המחאה הבאה חייבת להיות פוליטית, ולדרוש חלופה כלכלית משמעותית לייבוש התשתיות הציבוריות. בניית החלופה הזו היא משימה ישראלית משותפת, של כולנו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

אבי דבוש

מספר 8 ברשימת מרצ, ממייסדי מועצת הנגב וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות.

לכל הטורים של אבי דבוש

המומלצים

פייסבוק