מדינה פלסטינית או כניסה לממשלה: מה מעניין את הערבים?
סקר מיוחד ל"מקור ראשון" ו-"360" בקרב ערביי ישראל מעלה תוצאות מפתיעות: כמעט מחצית מהם היו מעוניינים שהרשימה המשותפת תצטרף לקואליציה בראשות נתניהו. יוסף מקלדה, מומחה הסקרים של המגזר הערבי, מסביר
בזמן שמכוני הסקרים בארה"ב ליקקו את פצעי מערכת הבחירות לנשיאות, יוסף מקלדה לא היה מופתע ממפלתן של התחזיות. התוצאות הבלתי צפויות רק איששו מבחינתו את העצה שלו למועמדים לנשיאות או לראשות ממשלה: אם בכותרות הראשיות מתפרסמים סקרים המבטיחים לכם ניצחון, אתם צריכים להתחיל לדאוג. "סקר הוא תוכנית עבודה, לא מודעה בקמפיין", אומר מקלדה.
"פרסום של יתרון בסקרים הוא לא משהו שמגביר את הסיכויים לזכות. להפך, זה רק יוצר אופוריה אצל המועמד המוביל. זה אמנם עושה טוב לפעילים, למשוכנעים ולאווירה, אך זה בעיקר יוצר דחף עצום אצל המוחלשים ללכת נגד הזרם, נגד הקונצנזוס כביכול. לא משנה מי בצד השני, הם ירצו להפוך את הקערה על פיה.
"כשמועמד מתרברב בהובלה שלו בסקרים, הקמפיין של היריב מתחיל להיות מונע מתוך תחושה של חיים ומוות. הוא מסתער על השטח, בזמן ש'המוביל' תופר לעצמו חליפה ומכין את נאום הניצחון. אצל טראמפ ניתן היה לראות שהוא בכלל לא היה מוכן למצב של ניצחון. בנאום שלו הוא כמעט שכח את מלניה אשתו, כי הוא היה עסוק אך ורק בלנצח".
שוחחתי עם מקלדה במשרדי "סטט-נט" בדליית-אל-כרמל גם לפני הבחירות, וכבר אז הייתה לו הרגשה כי טראמפ עוד יפתיע. הוא עצמו בדק באותם ימים את מידת הפופולריות של שני המועמדים בקרב הציבור הישראלי. מהסקר הזה, שנערך עבור אתר וואלה ובשיתוף חברת הסקרים "פרויקט המדגם" של ד"ר אריאל איילון, עלה כי 59 אחוזים מהישראלים מעדיפים את הילרי קלינטון על פני דונלד טראמפ. בקרב ערביי ישראל רשמה קלינטון ניצחון מוחץ: 75 אחוזים מהנשאלים אמרו כי הם רוצים לראות אותה בבית הלבן.
"למרות כל הסקרים שמחמיאים להילרי, לטראמפ יש לא מעט כלים", אמר לי מקלדה כבר אז, לפני פתיחת הקלפיות בארה"ב. "אני מאמין שטראמפ, כמו נתניהו, צריך למצוא את המשפט הזה שיכול להביא לו רווח אלקטורלי בדקה התשעים. נתניהו אמר ביום הבחירות בישראל ש'המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי'; הוא הבין שהוא עלול להפסיד, קלט את הלכי הרחוב, ופעל בצורה גאונית על מנת להשיג יתרון. זה אל"ף-בי"ת של 'תורת המשחקים', שנתניהו אלוף בה".
וזה שווה את הפגיעה ברגשותיה של האוכלוסייה שאתה משתייך אליה?
"זה משפט מאוד בעייתי, כי הוא נאמר על רקע של גזע. אבל הוא חלק מקמפיין, ועובדה - נתניהו בשלטון, אז כנראה זה שווה".
יחד עם זאת, מקלדה משוכנע שלא הייתה שום נהירה מפתיעה של הערבים לקלפיות, ויש לו נתונים משלו כדי להוכיח זאת. "אנחנו ידענו מראש מה יהיו שיעורי ההצבעה בציבור הערבי. חמישה ימים לפני הבחירות פרסמנו נתונים שלפיהם 63.5 אחוז מערביי ישראל יגיעו לקלפיות, ובתוצאות האמת היו 64 אחוזי הצבעה. במגזר היהודי שיעור ההצבעה היה גבוה יותר, אז אם כבר, היהודים נהרו לקלפיות.
"הציבור הערבי ממש רתח על האמירה הזו", הוא מוסיף, כמי שמעורה היטב בהלכי הרוח של המגזר. "המדיה החברתית געשה, אנשים כתבו שנתניהו נתן להם הרגשה שהם לא רצויים, שההצבעה שלהם לא לגיטימית, ושמלבים בארץ את הגזענות. מאז נתניהו מנסה לעשות סולחה עם המגזר הערבי".
אתה, כדרוזי, סולח לו?
"בפוזיציה שלקחתי על עצמי, אני מנושל מרגשות. אני מדבר אסטרטגיה, חותר למטרה. אני מעדיף להתעסק עם המספרים, והמספרים אומרים שהחברה הערבית לא סולחת לנתניהו, ונותנת לו ציונים נמוכים.
"עם זאת, הנתונים מראים שיש אחוז מסוים שסולח לו - 18 אחוזים מהציבור הערבי. שיעור דומה מקרב האוכלוסייה סבור שאם נתניהו יתנהל בצורה הנכונה עם הערבים אפשר יהיה לסלוח לו, ושדיבורים לא מעניינים אלא רק מה יעשה בפועל. אני חושב שבאיזשהו מקום, נתניהו יכול להיות אופטימי מהנתונים האלה".
גילוי נאות: עם מקלדה יש לי היכרות מקצועית קודמת; לפני למעלה מעשור עבדנו יחד בחברת התוכן "לוגיה". הוא בן 43, גרוש ואב לילדה בת שבע, תושב דליית-אל-כרמל מאז שנולד. בצבא שירת כקצין עתודאי, ובמסגרת זו למד סטטיסטיקה לתואר ראשון. את התואר השני שלו עשה באוניברסיטת חיפה. כבר בשנת 2003 החל לתכנן את חברת הסקרים שלו, שבראשית דרכה נקראה "סטט-אפ". את עובדיו הראשונים הוא הפעיל בסלון ביתו.
להחלטה של מקלדה להיות סוקר עצמאי קדמה היתקלות לא נעימה עם המציאות הישראלית. אחרי שהספיק לעבוד כסטטיסטיקאי וכאחראי אנליזה באינטל, אי-ביי ומקומות נוספים, הוא הגיש מועמדות לאחת מחברות ההיי-טק המובילות במדינה, ונדחה על הסף.
"אחרי שקיבלתי תשובה בסגנון 'כרגע אין משרה שהולמת את כישוריך' - למרות שעמדתי בכל הדרישות לתפקיד ואף יותר – עשיתי ניסוי קטן. חבר שסיפרתי לו על המצב הציע שבמקום לכתוב 'יוסף מקלדה, דליית-אל-כרמל', אגיש את קורות החיים תחת השם 'ג'ו מקלד' ואציין את הכתובת שלו בתל-אביב.
"שלחתי כך את המסמכים, ועוד באותו יום קיבלתי טלפון עם הזמנה לריאיון. הבחור שהתקשר שאל 'מה זה מקלד? אתה סקוטי?'. חששתי אפילו לדבר איתו בטלפון, כדי לא להסגיר את המבטא הערבי שלי.
"הגעתי לריאיון ואני אומר לך, זה היה אחד הריאיונות הכי טובים שעשיתי. ממש הפגזתי מבחינת ידע בסטטיסטיקה. יצאתי מהפגישה, ועד היום הוא לא חזר אליי. המספר שלו עדיין שמור אצלי", הוא אומר ומציג אותו על מסך הסמארטפון.
מה הרגשת?
"אני מכחיש את קיומה של האפליה, לא מוכן לקבל אותה. אני יודע לנתב את הדברים ולא להתבכיין. הסיפור הזה היה אחד הגורמים שהמריצו אותי לפתוח עסק משלי, שבו אני אדון לעצמי. כל העובדים שלי הם אקדמאים, זה תנאי קבלה, ויש אנשים כאלה בשפע בחברה הערבית.
"יש לנו דוקטורנטים בפסיכולוגיה, בפוליטיקה, בסטטיסטיקה, בתקשורת ועוד. חלקם גם מצטיינים, ולמרות זאת הם לא מצליחים למצוא עבודה. אז אנחנו מרוויחים עובדים טובים, למרות הצער שבדבר".
כיום סטט-נט מעסיקה כמעט ארבעים עובדים, רובם המוחץ נשים. משרדיה מאירי הפנים שוכנים בלב האזור המסחרי בדליית-אל-כרמל, והאורח שמגיע מתקבל במאפים דרוזיים טריים, לבנה וקפה שחור שנמזג מפינג'אן. במיקום בולט מונח הספר "תשיגו לי את מינה צמח" – ספרו של פרופ' קמיל פוקס, שמכונה בפיו של מקלדה "מורי ורבי".
לאורך תקופת הבחירות הוא שיתף פעולה הן עם פוקס והן עם מנו גבע, בעל מכון "מדגם" העובד עם ד"ר מינה צמח. מקלדה היה זה שסקר במקביל אליהם את החברה הערבית, ונתוניו שוקללו עם הנתונים שהם דלו מהמגזר היהודי, כדי לתת תמונת מצב של החברה הישראלית כולה.
אחרי שכבר זכה לשבחים בתקשורת הערבית על "דיוק מרהיב" בחיזוי תוצאות הבחירות המקומיות ברשויות הערביות לאורך כמה קדנציות, גם בבחירות לכנסת של 2015 שב מקלדה והפגין את יכולותיו: הוא חזה במדויק את שיעורי ההצבעה במגזר הערבי, ואת הפתקים שישים הציבור הזה בקלפי.
עם לקוחותיו נמנים היום כלי תקשורת ישראליים כמו ערוץ 10, חדשות 2, ידיעות אחרונות, הארץ ואתר וואלה, וגם המועצה לצרכנות, האוניברסיטאות בתל-אביב ובחיפה, ה-American University בוושינגטון, אוניברסיטת מרילנד ועוד.
מקרב חברי הכנסת היהודים, זהבה גלאון היא היחידה שנעזרה עד כה בשירותיו. ברשימה המשותפת, לעומת זאת, הוא נחשב למי שחברי הכנסת אינם זזים בלעדיו. בכירי המפלגה מגיעים בעצמם למשרדו ומבקשים סקרי פופולריות אישיים, תחזיות באשר לכוחה של הרשימה אילו נערכו בחירות לכנסת היום, וגם מיפוי של הסוגיות שהמצביעים הערבים רוצים להעלות על סדר היום.
יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה וחבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי סירבו להתראיין לכתבה זו, אך מלשכתו של האחרון נמסר כי "סטט-נט הוא אכן המכון שעורך את הסקרים עבור הרשימה המשותפת, והוכיח אמינות ומקצועיות לאורך זמן ברמת דיוק מדהימה".
אם הח"כים הערבים אכן נותנים אמון כה רב במקלדה ובניתוחיו, יש להם סיבה טובה להיות מודאגים: הסקרים האחרונים שערך מלמדים על נתק בין הרשימה המשותפת לבין בוחריה. "שביעות הרצון מהמפלגה הזו נמוכה מאוד", אומר מקלדה.
"ניתן לומר שכשמונים אחוז מאלה שהצביעו לה לא ממש מרוצים מהתפקוד שלה בשטח. על פי הסקרים, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת מפספסים את מה שחשוב לציבור הבוחרים שלהם: המגזר הערבי רוצה שהם יתעסקו בבעיות הכלכליות, באבטלה, באלימות, בתשתיות ובמחיה, וישאירו לאחרים לפתור את הבעיה הפלסטינית. לאחרונה, בעקבות התוצאות של סקרים כאלה, ניתן לראות מצד הח"כים הערבים איזושהי התחלה של התעסקות בבעיות הפנים".
שני סקרים שערך בחודש שעבר מראים כי מבין הח"כים של הרשימה המשותפת, אלה שסובלים מרמת פופולריות נמוכה במיוחד הם ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי, שניהם אנשי בל"ד. "לחנין יש מגרש משלה", אומר מקלדה על הנתונים הללו.
"האמת היא שאני מכיר אותה באופן אישי, והיא לא דומה לאיך שמציירים אותה בתקשורת. היא מאוד נעימה, הייתי אומר אפילו עדינה. התיאורים שלה זה פחות היא, ויותר ההחלטות שקיבלה".
מהסקרים של מקלדה עולה ממצא מעניין נוסף: הח"כ הפופולרי ביותר מבין אנשי הרשימה המשותפת הוא אחמד טיבי, ולא היו"ר איימן עודה. 46 אחוזים מהנשאלים העדיפו את טיבי, לעומת 26 אחוזים בלבד שצידדו ביו"ר הנוכחי. מקלדה גם נוכח לדעת כי ככל שהנציגים הערבים מוצאים את עצמם בעימותים עם הח"כים היהודים, כך עולה קרנם בקרב ציבור המצביעים המגזרי.
ח"כ בצלאל סמוטריץ' תוקף את טיבי ומשמיע אמירות לא מחמיאות על יכולותיהם האקדמיות של הסטודנטים הערבים? השר נפתלי בנט נואם מול תלמידים ומדבר על מכת גנבות כלי הרכב בנגב? גם אם הציבור הערבי נפגע מההתבטאויות האלה, מנהיגיו יכולים להיות מרוצים, שכן מעמדם הולך ומתחזק. "אני חושב שחברי כנסת כמו טיבי או עודה צריכים ממש לבקש מחברי כנסת יהודים 'תתקפו אותי'", אומר מקלדה. "בדיוק שם, ברגע הלא מכובד, קורה אפקט הבומרנג".
לעומת זאת, כאשר הח"כים של הרשימה המשותפת מצטיירים כמי שפוגעים בסמליה של מדינת ישראל, הציבור שלהם מסתייג מהם. כך היה למשל כאשר החליטו להיעדר מהלווייתו של שמעון פרס. הסקרים שערך מכון סטט-נט לאחר מכן, וגם הרחש-בחש ברשתות החברתיות, הראו כי הרוב המוחץ של החברה הערבית חושב שזה היה צעד שגוי.
"בסקר בנושא הלוויה של פרס היו שאלות נוספות, שביקשו לבדוק האם בעיני ערביי ישראל שמעון פרס היה מלאך של שלום ושוויון. התברר שגם מי שלא ראו אותו בדיוק כמלאך, עדיין אמרו שחברי הרשימה המשותפת היו צריכים ללכת ללוויה, כי זה חלק מהמנהגים ומהערכים שלנו.
"הציבור הערבי ראה את היעדרותם משם כפרובוקציה, ושאל: בשביל מה? אנחנו נמצאים יחד עם היהודים בתעסוקה, בלימודים ובספורט, אנחנו נשואים אחד לשני - למה אתם מנסים להרחיק אותנו? קיבלתם זרקור, קיבלתם רעש בתקשורת, אבל מה איתנו?
"מצד שני, הציבור גם כעס על כך שנבחריו הותקפו בתקשורת. כשאיימן עודה הגיע ל'אולפן שישי' והותקף, בעיני האזרחים הערבים זה נתפס כסוג של כיתת יורים. הם אומרים: 'בסדר, הוא עשה טעויות, אבל למה לצלוב אותו?'"
בשנה האחרונה שמענו על לא מעט ערבים ישראלים שהיו מעורבים בפיגועים. איך זה משפיע על התחושות במגזר?
"המקרים האלה קיבלו תהודה אדירה, והייתה הסכמה חסרת תקדים שיש לגנות אותם. הסקירה שלנו בסוגיות האלה היא רחבה, והמסקנה תמיד חוזרת על עצמה: האוכלוסייה הערבית מתנגדת לכל מה שיכול לגרום לזעזוע בין ערבים ליהודים".
באחד הסקרים שלו הוצגה השאלה "מה לדעתך גרם לפעולות הטרור בירושלים". מקלדה מספר כי התשובה "האיום על מסגד אל-אקצה" הייתה פופולרית במיוחד. "הציבור חושב שמה שהדליק את הפעולות האלה זה האיום בשינוי הסטטוס-קוו שם. שימי לב שנתניהו ושרי הממשלה מיהרו להדגיש שלא מנסים לשנות את הסטטוס-קוו. למה? כי הם כנראה רואים את ממצאי הסקרים ומתרגמים את זה למסרים. אני בטוח שנתניהו מאוד מתעניין במה שחושב כיום הציבור הערבי".
מדי פעם מדווחים שירותי הביטחון על גילויי תמיכה ב"מדינה האסלאמית" בקרב הציבור הערבי, ואף התגייסות לשורות הארגון. כיצד שואלים נסקר ערבי אקראי האם הוא בעד דאעש?
"אף אחד לא יגיד לך בטלפון שהוא בעד, ולכן גם לא נשאל את זה ככה. אבל אפשר לשאול מה עמדתו בסוגיות של דת ושריעה, ואם הוא בעד שהשריעה תשלוט. אנחנו לוקחים שאלות מכל מיני כיוונים שקשורים למדינה האסלאמית, ואז פחות או יותר מגיעים לנתון הרצוי.
"שאלה ישירה בנושא כזה מכונה garbage (זבל): מי שאומר לך 'כן' מסתלבט עליך, ומי שאומר לך 'לא' אולי דווקא תומך בהם בפועל. צריך לשאול שאלות מעודנות, להצליב את התשובות, וזו עבודת הסטטיסטיקה הטהורה".
הצורך בניסוח זהיר מוביל אותו לעתים להתפלמסות עם פרופ' פוקס, בניסיון למצוא את המינוחים הנכונים לשאלות בפרויקטים המשותפים שלהם. "ערוץ או אתר מסחרי פונה אלינו ומבקש שנשאל את הציבור 'האם אתה בעד או נגד פיגועים'", מסביר מקלדה.
"גם אם הוא רוצה לקבל תשובה, אז לא ככה. זה לא מחקר, זה לא אתי לשאול את השאלה הזו, כי אתה מבקש שאנשים יגידו לך אמירה שהיא עבירה פלילית. אז אנחנו משנים את האופציות של התשובות המוצעות. הולכים על ניסוח כמו 'האם אתה יכול להבין פעולות שקרו לאחרונה בירושלים המזרחית - סכינאות וכדומה'. והרוב המוחץ תמיד מגנה את הפעולות האלה".
פרופ' קמיל פוקס אומר לנו כי הוא מסכים שיש חשיבות רבה לאופן ניסוח השאלה. "יחד עם זאת, כשאני עובד עם יוסף והוא מציע ניסוחים יותר עדינים, אני לא תמיד מקבל את ההצעה שלו, כי זה לא בדיוק מה שמזמין הסקר רצה לנסח. אנחנו מתווכחים ובסוף מגיעים לאיזשהו הסכם, אבל עצם העובדה שיוסף, כסטטיסטיקאי דובר ערבית, מפנה את תשומת לבי לאבחנות כמו מהם המונחים המקובלים והלא מקובלים במגזר - זה דבר שחשוב מאוד שיקרה".
ביולי האחרון ערך מקלדה עבור אתר "וואלה" סקר שעסק בנושא טעון נוסף - פרשת אלאור אזריה. 31 אחוזים מהנשאלים הערבים אמרו כי החייל שירה במחבל מנוטרל אינו זוכה למשפט הוגן - זאת לעומת 47 אחוזים במגזר היהודי. "אני חושב שהציבור הערבי באופן גורף, בכל העדות ובכל רמות ההשכלה, מתנגד בתוקף למה שאזריה עשה", אומר מקלדה.
"יותר מכך, חלקים בציבור הערבי מרגישים מאוימים בצל אירועים מסוג זה. את תחושת האיום אנחנו רואים גם בסקר 'מדד הדמוקרטיה' שביצענו עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה: יותר ויותר ערבים מספרים כי הם חוששים לדבר ערבית בנוכחות דוברי עברית. הנתונים הם מזעזעים - למאות אלפי ערבים בישראל לא נוח לדבר בשפה שלהם. בדקנו את זה כמה פעמים לאורך תקופה, וראינו שהמצב רק מחמיר.
"יש קשר בין שתי הסוגיות האלה. החברה הערבית מביעה חוסר עניין בפרשת אלאור אזריה, ורבים מתוכה לא רוצים להיות מעורבים בנושאים פוליטיים - בגלל אותם חסמים שגורמים להם לא לדבר ערבית בחברת יהודים. הם נדחקים כל הזמן לפינה מסוימת, ולכן הם אומרים: 'לכו תריבו אתם, ותנו לי לחיות בשקט'.
"רואים את זה גם בשיחות עם הנסקרים. הם עונים: 'עזבו אותי בשקט, אני במצוקה כלכלית, קודם כול תן לי את הצרכים הגופניים הבסיסיים, אחר כך נגיע לדברים אחרים'. הערבי הממוצע יגיד לך שבמצבו הנוכחי אין לו כוח ורצון לדבר פוליטיקה".
כשמקלדה מקבל הזמנה לעריכת סקר, הוא מכין שאלות ותסריטי שיחה ומעביר אותם לחדרים הסמוכים, שם יושבות עשרות סוקרות. אלה מיד מתקשרות ומתשאלות בדיבור מהיר ותכליתי את המשיבים – וגם הן מספרות לנו שרבים מהנסקרים תוהים למה להם פוליטיקה עכשיו.
"סקר פוליטי פעמים רבות מתקבל בסוג של חשדנות", אומרת יסמין חסון (25) מדליית-אל-כרמל, בעלת הסמכה לחינוך בגיל הרך וגננות. "לא תמיד אנשים מצליחים להבין מאיפה הגענו ומה מטרת השאלות, ולפעמים אפילו לא נותנים הזדמנות להסביר להם שזה בסך הכול סקר".
וואלאא שרוף (25), סטודנטית לתואר שני במתמטיקה באוניברסיטת חיפה, מסבירה כיצד היא וחברותיה מתגברות על התנגדויות: "אנחנו אומרות להם משפטים כמו: 'אתה חלק מהחברה, זו ההזדמנות שלך להשפיע עליה'. מנסים לשכנע אותם לשתף פעולה, אבל זה לא פשוט. העובדה שהנשאלים פחות נלהבים לענות דווקא לסקרים הפוליטיים, מציבה סימן שאלה על הדרך שבה הם תופסים את הדמוקרטיה".
רבים מהסקרים של סטט-נט עוסקים בנושאים חברתיים ולא פוליטיים. כך למשל ערך המכון סקר גדול עבור משרד הכלכלה ובנק ישראל, במטרה למפות את תופעת האבטלה של הנשים הערביות, וכך למצוא דרכים לשילובן בשוק התעסוקה.
בזמן שאנחנו מבקרים במקום, הסוקרות בדיוק עורכות עבור משרד הכלכלה סקר נוסף, שעוסק בבעיות של משפחות שלהן ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אם בסקרים הפוליטיים הציבור ממלא פיו מים, הפעם הנשאלים מנהלים שיחות מלב אל לב עם הסוקרות.
"גילינו למשל שרבים מההורים מפסיקים לעבוד כשנולד להם ילד בעל צרכים מיוחדים", מספרת שרוף. "אין להם פרנסה, והם גם לא יודעים מה הזכויות שלהם. בסקר כזה הם ממש נפתחים, כי מדובר בילדים שלהם. גם אנחנו בני אדם כמוהם, ויש לנו רגשות, ואנחנו מתרגשים יחד איתם".
כמה מהסקרים שערך מקלדה מלמדים על רצונו של המגזר הערבי להיות חלק ממדינת ישראל, ולא להתבדל ממנה. סקר שהוזמן על ידי "המכון למחקרי ביטחון לאומי" העלה כי שמונים אחוזים מערביי ישראל היו בוחרים לחיות כאן גם אם הייתה להם אפשרות להתגורר ברשות הפלסטינית או בחו"ל.
"שמונים אחוז זה מאה אחוז. אנשים רוצים לחיות פה, נקודה", מדגיש מקלדה. גם הסקר המיוחד שערך עבור "מקור ראשון" ו-"360" מראה על מגמת ההשתלבות. כך למשל, 59 אחוזים מהציבור הערבי היו רוצים לראות את הרשימה המשותפת יושבת בממשלת נתניהו – כאשר 46 אחוזים אפילו מוכנים לשותפות בקואליציה בהרכבה הנוכחי, עם ישראל ביתנו והבית היהודי. "אנחנו מדברים בעצם על למעלה מחצי מיליון ערבים שאומרים שהמפלגה הערבית צריכה להיכנס לממשלה", מדגיש מקלדה.
כמקובל במכוני סקרים, רבות מהשיחות מוקלטות. מקלדה משמיע לנו קטע משיחה עם גבר ערבי נוצרי, שאומר בערבית: "המדינה הזו מגנה עלינו ואנחנו גם צריכים להגן עליה. תודה לאל, אנחנו מבסוטים, אנחנו חיים ברווחה ואנחנו במדינת ישראל. לפחות ישראל, כשהיא לוקחת פיסת אדמה, היא עושה ממנה גן עדן".
מקלדה מכבה את ההקלטה ואומר בתסכול: "הבאתי את הדוגמה הזו כדי להגיד - אתם בחברה היהודית לא מפספסים אנשים כאלה? הקטע שקרה לי עם אותה חברת היי-טק, זה לא פספוס? אתה, האיש שקרא לי לריאיון אבל לא קיבל אותי כי אני ערבי, לא הפסדת את האדם שרוצה לחיות אתך ולעבוד אתך בכיף?
"אני בעל כורחי למדתי להיות ערבי, למדתי את זה על בשרי. כל המכות האלה - פעם מפוליטיקאי, פעם משר, פעם מראש ממשלה, פעם ממעסיק - לימדו אותי מה זה להיות ערבי. אני לא תולה את דרישת השוויון שלי בכך שאני קצין בצבא ואני עושה מילואים. אני צריך לקבל את השוויון כאזרח במדינה".
סקרים של סטט-נט מתפרסמים גם באתרים בערבית, אך מקלדה מדגיש כי תשעים אחוז מהעבודה מספקות לו חברות "דוברות עברית" וגופים מחו"ל. "אתרים ועיתונים בערבית לא מוצאים לנכון להקצות מימון לסקרים אפילו בסוגיות הקריטיות כמו חוק הלאום, אירועי הסכינאות או ההצבעה בבחירות לכנסת. הצעתי להם לערוך סקרים כאלה, אבל הם לא היו מעוניינים לשלם עליהם, ואני בכל זאת צריך להתפרנס.
"במצב כזה, מי שרוצה לדעת נתונים על הציבור הערבי, נאלץ לצרוך אותם בעיקר מכלי התקשורת בעברית. בכלל, הסקרים שלנו מראים באופן גורף שהציבור הערבי מעדיף לקבל את החדשות והאקטואליה מערוצים 2 ו-10, מה שאומר שעל חברי הכנסת הערבים לקחת זאת בחשבון מבחינת ניתוב המסרים שלהם.
"לאורך השנים היה נהוג לטעון שאי אפשר להאמין לסקרים במגזר", מוסיף מקלדה. "התשאול לא היה מספיק טוב, תסריט השיחה היה לכל היותר בסדר, וגם העובדים לא היו איכותיים. היו מעט מכוני מחקר ערביים שצצו רק בתקופות בחירות, ולא הצליחו להביא את המידע השוטף".
מדוע יש צורך במכון ערבי? מה אכפת לקורא או לצופה מי הציג את השאלות לנסקרים?
"באופן כללי, מכוני סקרים יהודיים לוקחים את החברה הערבית כמקשה אחת, כשלמעשה היא פסיפס. הדגימה צריכה להיות אחרת, ולהיעשות בשכבות".
פרופ' פוקס מסכים כי מכון סקרים שיושב בתוך החברה הערבית, יכול לספק תוצאות מדויקות יותר: "הוא יכול לדגום בתוך ערים מסוימות על פי הפלח שלהן באוכלוסייה, ולעבוד לפי החלוקה הפנימית החשובה של החברה בין מוסלמים, דרוזים ונוצרים. זאת בשעה שחברות הסקרים היהודיות בדרך כלל ידגמו מתוך סך מספרי הטלפון הקיימים, מה שנקרא דגימה מקרית פשוטה".
"יש חשיבות רבה בקיומו של משרד כזה, ובכך שסוקר מהמגזר יאסוף את הנתונים", אומרת גם ד"ר מינה צמח. "ניתוח לא נכון יכול להביא לתוצאות לא נכונות, וחשוב מאוד שיהיה חוקר מנוסה שיידע איך לנתח את הנתונים. סטט-נט חזו בצורה טובה מאוד את תוצאות הבחירות לכנסת במגזר הערבי".
מלבד המשרד בדליית-אל-כרמל מעסיק מקלדה שישה עובדים בסניף בפרדס-חנה, ומאז מארס האחרון פועל גם סניף בבית-לחם, תחת השם "סטט-נט פלסטיין". מקלדה מראה בגאווה תמונות שלו עם הצוות החדש: "יש שם מנהלת וסוקרות, ועוד מנכ"לית של חברה מובילה שמלווה אותם. אלו חבר'ה מאוד מקצועיים, השפה שלהם רהוטה בצורה מדהימה, ויש להם אמות מידה מאוד קפדניות. החזון שלנו הוא להקים סניפים במדינות העולם הערבי, ומבחינתי בית-לחם היא השער לשם".
את שמות הלקוחות שלו ברשות הפלסטינית הוא אינו מוכן להסגיר מטעמי סודיות מקצועית. "אלו גורמי ממשל, אנשי עסקים, בנקים ועמותות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מכוני מחקר ברשות. ישנם כל מיני לקוחות פלסטינים שמעוניינים בשוק הישראלי.
אחד מהם, למשל, ביקש לבדוק היתכנות שוק בתחום מסוים, והגיע אלינו עם הצעה נרחבת ועם דרישות לסקר. הלקוחות האלה מאוד מאתגרים אותנו, ואנחנו עושים עבורם עבודה עם דגימה מאוד מדויקת ורזולוציות מאוד גבוהות. התחלנו גם קשרים עם גופים מעזה, ולפני כחודשיים חתמנו איתם על הסכמים".
החלום שלו הוא להיות בין הסוקרים שיושבים באולפן הטלוויזיה בליל הבחירות עם הצגת תוצאות המדגם, ולהגיש בעצמו את ניתוח הנתונים מהחברה הערבית. "אני בטוח שהסוקרים ישמחו שאשב איתם. סוקר ערבי יכול לקשור את התוצאה עם הרבה תופעות סטטיסטיות אחרות וסקרים קודמים. המדגם מקבל שתי דקות שידור, שזה המון, והפרשן מדבר שלושים שניות בערך.
"אם לוקחים מתוך זה את הנגזרת של החברה הערבית, יוצא שעליה מדברים שלוש שניות בלבד. אם כבר עורכים סקר ייעודי לחברה הערבית, צריך גם להיות סוקר מתוכה שיישב באולפן ויענה לשאלות, בדיוק כמו שסוקרים אחרים מסבירים את הנתונים מהחברה היהודית".
אקו"ם