דו"ח טאוב: עלייה בכמות הניגשים לבחינות הבגרות
מחברי הדו"ח מצאו כי חלה עלייה בשיעור השתלבות החרדים בלימודים אקדמיים, וכי 54 אחוז מכלל העניים הם חרדים וערבים. עם זאת, דירוג המורים ברשימת שביעות הרצון מהמקצוע עלה כמו גם שיעור התלמידים הלומדים
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסם הבוקר (ד') את הדו"ח השנתי שלו אודות מצב החברה בישראל. עיקרי הדו"ח מצביעים על פערים מאוד משמעותיים בשכר בין נשים לגברים בישראל, על הצורך הרב לשלב את החרדים בחברה הישראלית ועל ההוצאות הגבוהות של הציבור בישראל על בריאות וחינוך.פערי שכר גדולים בין נשים לגברים
על פי ממצאי הדו"ח, הגורם המשפיע ביותר על פערי השכר בארץ הוא שעות העבודה הרבות יותר של גברים על פני נשים. כל עוד יישמרו פערים אלו גברים ישתכרו תמיד יותר מנשים. גורם חשוב נוסף הוא השוני במשלחי היד, כאשר עדיין נשים עובדות בשיעורים גדולים בתחומים המאופיינים בשכר נמוך. לכך צירפו מחברי הדו"ח גם את הישגיהן הפחותים של נשים במקצועות המתמטיים. אצל נשים ניכרת התרחקות ממקצועות מדעיים כבר בחינוך היסודי. זו הסיבה מדוע שיעור הסטודנטיות בתחומים הטכנולוגיים נמוך ועומד על 20 עד 30 אחוז בלבד.
יש עדיין דרך רבה לשילוב החרדים באקדמיה
בנוגע לשילוב הציבור החרדי בכלל החברה, קבע הדו"ח כי חלה עלייה בשיעור ההשתלבות של חרדים במוסדות הלימוד האקדמיים. עם זאת, עדיין מדובר באחוז קטן מכלל החברה החרדית. עוד עולה מהדו"ח כי האנגלית עדיין מהווה את התחום החלש ביותר בקרב סטודנטים חרדים, כאשר הציונים הממוצעים בחלק האנגלית בפסיכומטרי נמוכים בעשרים נקודות מהממוצע. בנוסף אחוזי הנשירה המשולבים של הסטודנטים החרדים גבוהים במיוחד, כשהם עומדים על 58 אחוז, לעומת 30 אחוז בקרב לא-חרדים.
ניתוח שנעשה לפי זרמים בתוך החברה החרדית, גילה ששיעור הסטודנטים הגבוה ביותר הוא בקרב חסידי חב"ד. מבין הנשים בשלושת הזרמים המרכזיים האחרים - ליטאי, חסידי וספרדי - הליטאיות לומדות באקדמיה בשיעורים הגבוהים ביותר ושיעורי הנשירה בקרבן הם הנמוכים ביותר.
ההוצאה הפרטית על בריאות בישראל
על פי מחברי הדו"ח, בשנת 2014 עמדה הוצאה הפרטית על בריאות על 906 שקלים בממוצע לחודש, שהם כ-5.9 אחוזים מההוצאה הכספית הממוצעת נטו של משקי הבית. שיעור זה עלה מאז שנת 1997, אז הקדיש משק בית בממוצע 3.9 אחוז מהוצאתו לצורכי בריאות.
הוצאות משקי בית על חינוך טרום-חובה
בשנים 2003 עד 2012 עלתה ההוצאה הממוצעת של משקי הבית על ילד בחינוך טרום-חובה ב-43 אחוז במונחים ריאליים. שיעור עלייה זה היה גבוה יותר מהגידול בהכנסה לנפש (נטו). על פי דו"ח טאוב, הקושי הזה להתמודד עם נטל ההוצאה התבטא במחאה החברתית, ובעקבות וועדת טרכטנברג הוחל במלואו חוק חינוך חובה לגילאים 3 ו-4 החל משנת הלימודים 2013–2012.
מחברי הדו"ח גם ציינו כי נטל ההוצאה של משק בית יהודי ממוצע על חינוך טרום-חובה גבוהה פי שלושה מההוצאה של משק בית ערבי ממוצע, אך הפערים מצטמצמים מאז 2012. בעיה נוספת מתגלה בכך שבשנים האחרונות עלתה ההוצאה על חינוך טרום-חובה בפריפריה, וכעת ההוצאה במרכז ובפריפריה כמעט זהות.
אין קשר בין גודל הכיתה להישגים לימודיים בישראל
נתון מעניין שמצאו מחברי הדו"ח הוא הקשר החיובי בין גודל הכיתה להישגים. כלומר ציונים של תלמידי כיתות גדולות התגלו כגבוהים יותר. אלא שבדיקה מעמיקה גילתה שהישג זה הוא מדומה. תלמידים חזקים מוצבים בכיתות גדולות, ואילו בכיתות קטנות יותר נוטים להציב תלמידים בעלי הישגים נמוכים יותר. בשורה התחתונה מתברר כי הגורם המשפיע ביותר על ציונו של תלמיד בכיתה ח' במבחן מיצ"ב הוא הציון שקיבל אותו תלמיד במבחן מיצ"ב בכיתה ה'. כמו כן, גם להשכלת ההורים יש תרומה חיובית ומשמעותית לציון.
הצמיחה במשק הישראלי: בדרך לעשור אבוד?
במשך שנים צמח התוצר לנפש ב-2 עד 2.5 אחוזים לשנה, אך בשנים 2012 עד 2016 הואט הקצב לגידול שנתי ממוצע של כאחוז. הסיבה לגידול בצמיחה היא הגידול המתמשך בהיקפי התעסוקה, שתרם כמחצית מהצמיחה. אולם הדוח התריע כי לצד זאת יש מגמת ירידה בתרומת ההון האנושי לצמיחה והאטה בהשקעות במלאי ההון הפיזי לעובד. ירידה נרשמה גם בפריון הכולל, מגמה הנמשכת מאז שנת 2012.
מעבר לכך התריעו מחברי הדוח כי תהליך התרחבות שוק העבודה הגיע לידי מיצוי; חלקה של האוכלוסייה בגילאי העבודה העיקריים נמצא במגמת ירידה, והמגמה צפויה להתעצם בשנים הקרובות, עם הגעתם של דור ה"בייבי בום" לגיל פרישה. תהליך זה מאט את הגידול הפוטנציאלי במספר המועסקים וצפוי לגרוע כ-0.6 נקודות אחוז מהצמיחה מדי שנה עד תום העשור הנוכחי. בנוסף, עליית משקלן של אוכלוסיות ששיעורי התעסוקה שלהן נמוכים יחסית ושהשכלתן מעטה, או אינה רלוונטית לשוק העבודה, צפויה אף היא להעיב על צמיחת המשק. על רקע זה קבעו המחברים כי ללא התאוששות בסביבה הכלכלית הגלובלית, או רפורמות מבניות מעודדות צמיחה, סביר לצפות לצמיחה אטית גם בשנים הקרובות.
ההוצאה הציבורית על רווחה
בתחום התעסוקה והסיוע למציאת תעסוקה קבעו מחברי הדו"ח כי ההוצאה על תעסוקה, שכוללת בין היתר את מערך שירות התעסוקה, הכשרות מקצועיות ותוכניות לשילוב אוכלוסיות מיוחדות בשוק העבודה – קטנה יחסית ואינה עולה באופן ניכר לאורך השנים. נתונים אלו תומכים בטענה בדוחות של ה-OECD כי ההשקעה הישראלית בתחום התעסוקה מצומצמת, בהשוואה למדינות רווחה אחרות.
דיור לזכאים
בין השנים 2000 ל-2015 ירד תקציב משרד השיכון ב-70 אחוז. הירידה העיקרית נרשמה בסעיף הסיוע למשכנתאות (96 אחוז). כמו כן, בשנים 1999–2016 חלה ירידה של כ-40 אחוז במלאי הדירות בדיור הציבורי. אמנם מתחילת 2015 עד אוגוסט 2016 נרכשו 806 דירות, אולם כמות זו אינה מספיקה ביחס למספר הממתינים הגדל לדיור ציבורי, שעומד בשנת 2016 על כ-3,000 איש.
המלחמה בעוני נכשלת
כשנתיים לאחר הגשת המלצות ועדת אלאלוף, כמחצית מהמלצות הוועדה יושמו באופן חלקי או מלא, ביניהן: הגדלת קצבאות השלמת הכנסה לקשישים, הרחבת מענק העבודה והגדלת סכום הסיוע בשכר דירה לזכאים.
עם זאת, נראה כי המטרה העיקרית של ההמלצות – צמצום היקף העוני במחצית בתוך עשר שנים – לא תוכל להתממש. עלויות יישום ההמלצות הוערכו ב-7.4 מיליארד שקלים לשנה, אולם בפועל הקציבה הממשלה ליישומן עד היום 1.9 מיליארד שקלים בלבד.
בנוסף, לא יושמו שתי המלצות מרכזיות של הוועדה – הגדלת קצבת הבטחת הכנסה בצורה משמעותית וריכוז הפעולות להתמודדות עם עוני בידי גוף מרכזי.
עוני ואי שוויון בישראל
שיעור העוני הכולל בקרב גילאי העבודה לא השתנה בין השנים 2002 ל-2014, אולם הרכב האוכלוסייה הענייה השתנה משמעותית: ב-2002 חלק ממשקי הבית החרדיים והערביים עמד על 44 אחוז מכלל האוכלוסייה הענייה, לעומת 54 אחוז בשנת 2014 – עלייה החורגת משיעור הגידול של קבוצות אלו בכלל אוכלוסיית גילאי העבודה.
מיקור חוץ של שירותי רווחה
מאז שנת 2000 גדלה הוצאת משרד העבודה והרווחה לשירותי מיקור חוץ בצורה ניכרת. באותה שנה הוציא המשרד כ-2.3 מיליארד שקלים, שהם כ-70 אחוז מתקציבו, על שירותי מיקור חוץ (במחירי 2015).
בשנת 2015, שבה תקציב המשרד היה כשישה מיליארד שקלים, עלתה ההוצאה ל-80 אחוז מתקציבו והגיעה ל-4.8 מיליארד שקלים. סכומים אלו הוקדשו למיקור חוץ בתחומי שיקום, מוגבלות שכלית התפתחותית, תקון (שיקום עבריינים) ושירותים אישיים וחברתיים.
בנוסף, התברר כי לאורך השנים חלה עלייה במספר העמותות הקשורות ועובדות עם משרד הרווחה ובנתח התשלום המיועד להן. במקביל, חלה ירידה במספר הספקים העסקיים העובדים עם המשרד.
בשנת 2000 קיבל המשרד שירותים מ-431 עמותות ו-2,554 גורמים עסקיים (מתוך סך של 2,985 ספקים), ועד 2015 הוכפל מספר העמותות ל-872 ומספר הגורמים העסקיים ירד ל-1,825 (מסך כולל של 2,697 ספקים).
מצב החינוך בישראל
ועדת דוברת לקידום החינוך בישראל, שהוקמה ב-2003, הציעה להעלות באופן ניכר את שכר המורים כדי לשפר את מעמדם ולהגדיל את כוח המשיכה של המקצוע. ואכן, בין 2003 ל-2013 שכרם הריאלי של המורים הגברים עלה ב-24 אחוז ושכר המורות ב-35 אחוז כתוצאה מהסכמי השכר "אופק חדש" ו"עוז לתמורה".
ב-2013 שכר המורים הגברים היה גבוה בשמונה אחוזים מהשכר הממוצע של שאר העובדים הגברים במשק (אך נמוך יותר מהשכר הממוצע של עובדים בעלי השכלה אקדמית) ושכר המורות היה גבוה ב-41 אחוז משכרן הממוצע של עובדות אחרות במשק (וגבוה ב-13 אחוז משכרן הממוצע של אקדמאיות אחרות). למרות זאת, שכר המורים בישראל עדיין נמוך מהשכר הממוצע ב-OECD: 28,281 דולרים בישראל לעומת 42,675 דולרים בממוצע ב-OECD.
המורים שבעי רצון ונשארים במערכת החינוך
מספר המורים החדשים עלה ב-55 אחוז בין 2005 ל-2014. באותה תקופה נרשמה יציבות ואף ירידה קלה בשיעור המורים שבחרו להישאר במקצוע.
המשך העלייה ברמת ההשכלה של המורים והשמירה היחסית של שיעור הוותק של המורים מצביעים לכל הפחות על יציבות, ואולי אף על עלייה, בשני המשתנים הללו, שנוהגים לקשור אותם לאיכות המורים במערכת החינוך.
כמו כן, בין 2005 ל-2013 עלה דירוג המורים ברשימת שביעות הרצון מהמקצוע בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהמקום העשירי למקום השלישי – שביעות רצון גבוהה יותר מאשר בקרב מהנדסים, מפתחי תוכנה, עורכי דין ומקצועות אחרים שהשכר בהם גבוה יותר.
במקביל לשינויים במערכת החינוך, נרשמה עלייה בהישגים במבחני מיצ"ב בכיתות ה' ו-ח'. כמו כן, היה שיפור של ממש בציונים במבחנים בין-לאומיים כמו TIMSS, PIRLSו-PISA. שיעור התלמידים הלומדים, והניגשים לבחינת הבגרות עלה, ושיעור הזכאים לתעודת בגרות מכלל שכבת הגיל עלה מ-46 אחוז בשנת 2006 ל-56 אחוז ב-2015.
תוחלת החיים של הגברים בארץ גבוהה באופן מפתיע
בשנת 2013 עמדה תוחלת החיים הממוצעת של גבר בישראל על 81 שנים, לעומת ממוצע של 77.7 שנים במדינות ה OECD- ו-68.8 בעולם כולו.
ניתוח אקונומטרי המתבסס על מדגם הכולל יותר מ-130 מדינות, מצא כי שירות צבאי מוסיף יותר משלוש שנים לתוחלת החיים של הגבר הישראלי.
אישוש לתוצאות המחקר אפשר למצוא בפער בין אורך החיים הממוצע של גברים ונשים בישראל וב-OECD: ב-34 מדינות ה-OECD נשים חיות בממוצע 5.55 שנים יותר מגברים ואילו בישראל, שבה השירות הצבאי של הנשים קצר יותר ולרוב דורש מאמץ גופני פחוּת, הפער עומד על שלוש שנים בלבד.
גורם נוסף שמאשש את מסקנות המחקר הוא העובדה שבישראל התמותה בקרב יהודים נמוכה יחסית ממחלות שמושפעות מרמת הפעילות הגופנית, כמו מחלות לב וכלי דם או סוגי סרטן מסוימים.
אקו"ם