ראשי » חדשות » בארץ

"לא האמנו שיהודי ימכור יהודי"

יחיאל רצבי העיד על אחותו חנה שנעלמה מהמעברה: "היה לה קצת חום, אחיות עברו באוהל ולקחו אותה, ולמחרת אמרו לאימא שהיא מתה"; רחמים נריה בהגלי סיפר על אחותו שושנה, שאחרי שנים הגיע צו גיוס על שמה. "אז היא חיה או מתה?"

בספטמבר 1997 הופיע בפני ועדת כהן-קדמי, הוועדה הייעודית לאיסוף עדויות ילדי תימן, יחיאל רצבי וסיפר על אחותו חנה בת הארבע שנעלמה מהמעברה. "אמי סיפרה שהיה לה קצת חום. כשהאחיות עברו באוהלים, אמא הכניסה אותי תחת המיטה. החביאה אותי. לא רצתה למסור את הקטן. ואז הם הסתכלו על הילדה, אמרו יש לה קצת חום. צריך לקחת אותה לבית החולים", סיפר רצבי.

 

למחרת, הגיע השכן ואמר לאמו של רצבי שתלך לאסוף את הילדה מבית החולים. "הוא בא ואמר לאמא שלי, הילדה בריאה, אין לה כלום, לכי תיקחי אותה. אמא שלי הלכה לשם, אמרו לה היא מתה. אין גופה, אין כלום. לא נתנו שום דבר והיא הייתה אלמנה וטיפלה בנו. נכנסה לדיפרסיה וככה נגמר הסיפור אצלה", המשיך רצבי.
  
סיפורו של רצבי ועדויות נוספות שניתנו בפני הוועדה, מתארות כיצד רופא או אחות החליטו על הפקעת ילד מהוריו, מבלי ליידעם בתהליך ובפרטים. "אחותי הייתה היחידה מכל ארבעת האחים שהייתה בהירה ועם עיניים בהירות. היא לא תדע בעצמה שהיא תימניה", אמר רצבי והוסיף כי בשלושה מסמכים שונים הופיעו תאריכי פטירה שונים של אחותו.

חרף העדות והעובדה שבמסמכים צוין כי היא נפטרה בגיל שש - למרות שנלקחה מביתה בגיל ארבע - קבעה הוועדה כי "אין ספק בנוגע למותה של חנה והיא בת שש שנים, ממחלת טיפוס ומלריה. הוועדה משתתפת בצער המשפחה".
  
בשלהי ספטמבר 1997, הגיעה עדות נוספת לוועדה. שושנה בהגלי נעלמה כשהייתה תינוקת ושנים לאחר מכן הגיעו לבית המשפחה צווי גיוס הנושאים את שמה: "כשהייתי בגיל 11-10 הדוור מגיע ושואל אותי, מי זאת שושנה? אמרתי לו רגע, רגע. אני מתחיל להיזכר במשהו. תביא את הצו גיוס. ישר הבאתי את זה לאמא שלי. באמת פתחנו שמה וראינו שושנה בהגלי צו גיוס ראשון", תיאר האח רחמים נריה בהגלי.

"ההורים שלי נכנסו ללחץ. אחר כך הגיע עוד מכתב, לא התייחסו. באו מהצבא לבית. אז אבא שלי אומר להם מה אתם רוצים ממני? אתם טוענים שהילדה מתה. זאת אומרת שאם הבאתם צו, סימן שהיא חיה. היא חיה או מתה?"
    
בהגלי טען שאחותו נעלמה ממחנה העולים שבו התגוררו על ידי אחות שטענה כי היא חולה. "האחות הזו עברה בין האוהלים ואחותי בדיוק גמרה לינוק אצל אמא שלי. היא לקחה את הילדה מהיד שלה ואומרת לה יש עכשיו איזו מחלה מדבקת אצל הילדים התימנים אנחנו נבדוק אותה ונחזיר אותה", סיפר.

שעות לאחר מכן, סיפר האח, כשאביו חזר ושמע על הסיפור, הוא הלך לבית החולים סרפנד (אסף הרופא) לדרוש בשלומה של בתו. הצוות הרפואי הורה לו לשוב למחרת. "אמרו לו תשמע, הילדה חולה מאוד. אבא שלי אומר, איזה חולה מאוד? אתמול גמרה לינוק והייתה בריאה ושלמה. לא חום לא שום דבר. לא בדקו אותה בכלל. כשחזר למחרת אמרו לו שהיא מתה. אומר איך מתה?"
 
לאחר העדות כתבה הוועדה בהחלטתה כי שושנה מתה בוודאות, למרות שהגיל עליו העיד האח סותר את הכתוב בתדפיסי בית החולים, ולמרות שמצוין בהם כי היא נפטרה עשרה ימים לאחר האשפוז, בעוד שלאב נמסר כי היא נפטרה יום לאחר שנלקחה ממחנה העולים. בעדות אחרת אמרו בני משפחה בפני הוועדה: "לא האמנו שיהודי ימכור יהודי".

כך נסגר תיק אחרי תיק - בהחלטה כי הילדים שנעלמו אכן נפטרו. בלי עדויות ודאיות ובלי מיצוי חקירה. עובדי הארכיון שקטלגו ועברו על מאות אלפי הדפים סיפרו ל-360 שלמרות אינספור העדויות "לא נמצא האקדח המעשן".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg