זמן טראמפ: נתניהו מגשש לעבר טלטלה מדינית חדשה
רה"מ מעוניין להגיע בתקופת טראמפ להסכם מרחיק לכת עם העולם הערבי, גם במחיר אפשרי של פיצול בליכוד או נפילת הממשלה. ייתכן תרחיש שבו יאמר לציבור ולמפלגתו: 'זה ההסכם. רוצים? תאשרו. לא רוצים? עשיתי את שלי'
אי-שם במעמקי המדינאות והפוליטיקה הישראליים, השלב הבא כבר החל. הזרעים נטמנו בשנה החולפת. אם ינבטו ויבשילו, הם יהיו לא פחות ממפץ אדיר שישנה את המפה האזורית ואיתה את המערך הפוליטי.מכיוון שהמוביל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, אין לדעת עד אחרי הרגע האחרון. אך מה שאפשר לקבוע הוא שההכנות כבר כאן. פה גישוש עם שר בכיר, שם שיחה עם מקורבים. לא מדובר בספקולציות, אלא בתיאומים ראשוניים שנחשפים כאן לראשונה.
תחילה ההיבט המדיני. כידוע, ראש הממשלה מרבה להתבטא לאחרונה על התקרבות בין ישראל למדינות ערב. על העובדות שמאחורי האמירות הללו, החוק לא מאפשר כרגע לפרט. לפיכך נצטרך לשער שבשנה הראשונה לכהונת הנשיא טראמפ תתחולל פריצת דרך עם העולם הערבי ובראשו סעודיה.
יש שפע איתותים מדרום-מזרח על רצון לשינוי יחסים. די בנסיגה המצרית מההצעה האנטי- ישראלית במועצת הביטחון בגלל בקשה ישראלית והלחץ של טראמפ, כדי ללמד לאן הרוח נושבת. שיחת הטלפון בין הנשיא א-סיסי למלך סעודיה, שבה הוא עדכן אותו על ההחלטה, מבהירה גם היא כיצד הדברים עובדים היום.
אלא שאבן הנגף בפני כינון יחסים עם העולם הערבי היא כמובן הפלסטינים. אצלם קבור הכלב. ראש הממשלה נתניהו מעוניין באמת ובתמים בהתקדמות מול הפלסטינים. הוא היה נכון לוויתורים מרחיקי לכת בתהליך שהוביל ג'ון קרי, וגם ההתבטאות שלו מלפני שלושה שבועות כי הוא עדיין מאמין במדינה פלסטינית נועדה להבהיר כי זו עמדתו.
הנוסחה המונחת לנגד עיניו היא "נאום רבין האחרון". אין הכוונה לדברים שאמר רבין ז"ל בכיכר מלכי-ישראל דקות לפני שנרצח, אלא לעקרונות שהציג כחודש לפני כן, כשהניח בפני הכנסת את הסכם אוסלו ב'.
רבין פרש שם את החזון שלו להסכם הקבע. דבריו נקטעו שוב ושוב בשל מחאות האופוזיציה. בניקוי ההפרעות, אלה הקווים המנחים שהציג: "חברי הכנסת, אנו חותרים לפתרון קבע לסכסוך הדמים הבלתי-פוסק שבינינו לבין הפלסטינים ומדינות ערב. במסגרת פתרון הקבע אנו שואפים להגיע בראש ובראשונה לכינונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שלפחות 80 אחוזים מאזרחיה יהיו והם יהודים.
"את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל, שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל כפי שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי - כמובן, זה לא מתייחס לרמת-הגולן - ולצדה ישות פלסטינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלסטינים החיים ברצועת עזה ובשטח הגדה המערבית.
"אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה, והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967.
"ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב, כבירת ישראל בריבונות ישראל, תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על פי נוהגי דתם.
"גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. (החזון) להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון".
אז אם לתמצת, עקרונות רבין הם ירושלים מאוחדת ומורחבת הכוללת את מעלה-אדומים ממזרח ואת גבעת-זאב מצפון; אי-חזרה לקווי 67, בין היתר על ידי הכרזה על גושי התיישבות כמו גוש-עציון; שימור ביטחוני של בקעת הירדן, ובכללה את הפאתים המזרחיים של הרי בנימין והשומרון; וישות פלסטינית שהיא פחות ממדינה.
מובן מאליו שהפלסטינים ידחו על הסף מתווה כזה, וכשזו עמדתם - גם מדינות ערב יתקשו לאמץ אותו. אבל גם בצד שלהם נשמעות פתאום זמירות חדשות ומפתיעות. אורי סביר, ממבשלי הסכם אוסלו, דיווח השבוע במגזין האינטרנטי 'אל-מוניטור' על התגמשות משמעותית בצד הפלסטיני, כזו שתוכל להוות נקודת התחלה מצד נתניהו.
סביר ציטט בכיר באש"ף המציע לדחות בשלוש שנים את הניסיונות להגיע להסכם קבע, ובמקומם לפתוח בשיחות על הסכם ביניים. על פי הדיווח מדובר ביוזמה ששותפים לה דיפלומטים ירדנים, מצרים וסעודים, ושכבר נידונה עם נציגים ישראלים לא רשמיים.
"התכנית כוללת שישה עקרונות", מפרט סביר. "הכרזה על מדינה פלסטינית בגבולות זמניים עד דצמבר 2017. השטח שלה יכלול את כל אזורי A ו-B, וכן 20 אחוז משטחי C בבקעת הירדן שיעברו לשליטה פלסטינית מלאה. המשמעות היא נסיגה ישראלית חלקית משטח C ומסירת הסמכויות הביטחוניות בשטח B לרשות הפלסטינית, כאשר המתנחלים החיים באותם אזורים יוכלו להישאר במקומם תחת ריבונות פלסטינית.
"העיקרון הרביעי והחיוני הוא הקפאה מלאה ומוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. העיקרון החמישי הוא העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית. העיקרון השישי הוא פתיחה במשא ומתן על הסדר קבע לאחר דצמבר 2017, שיימשך כשנה וייושם בתוך שנה נוספת. משא ומתן זה יתבסס על קווי 67' והיוזמה הסעודית".
סביר מצטט את הנימוקים שמעלה אותו בכיר פלסטיני להצעה הוותרנית מאוד מבחינתם, "ובמיוחד ההבנה שתחת ממשל טראמפ ישתנו העמדות של ארה"ב, שמן הסתם תאפשר לישראל להתעלם מהחלטת מועצת הביטחון". נימוק נוסף הוא החשש שהפלסטינים "יאמצו את הדרך הסורית", כלומר ייקרעו לגזרים בתוכם.
ההצעה מלמדת בראש ובראשונה על נכונות לוויתורים משמעותיים, גם אם לא מספקים, בצד הערבי. אך אפילו אם לא יצא ממנה דבר - היא נותנת כיוון לאפשרויות של נתניהו וטראמפ לרבע את המעגל. נתניהו בכל מקרה שאף וישאף לשם. הביקורת שהשמיע מקורבו, השר לפיתוח אזורי צחי הנגבי, השבוע בגלי-צה"ל נגד יוזמות הריבונות של בנט איננה מקרית.
"אנחנו שומרים על העקרונות של המחויבות שלנו לביטחון ישראל, אבל אנחנו לא מתפרעים, לא מאבדים שליטה, לא מאבדים רסן", אמר הנגבי בתשובה לשאלה של רזי ברקאי על הודעת בנט כי עד סוף ינואר יעלה להצבעה את החוק לריבונות במעלה-אדומים.
הנגבי הדגיש כי יש להמתין לטראמפ, ולתאם איתו את כל המהלכים. "אני חושב שזו טעות. ההחלטה שצריכה ליפול היא אחרת לחלוטין, ואני מקווה שהממשלה לא תיגרר", הוסיף. הנגבי מכיר את עמדות ראש הממשלה ומצדד בהן. נתניהו מעולם לא קיבל את רעיונות הריבונות. החזון שלו אחר. עד כמה אחר?
עד כדי מוכנות להגיע להסכם מרחיק לכת עם העולם הערבי, ואז להניח את המפתחות. אני מבין שהדבר נשמע דמיוני, אך דיבורים כאלה מסתובבים והם לא הגיעו מהאוויר. מכיוון שהסכם מרחיק לכת יוביל כנראה לפיצול בליכוד ולכן לנפילת הממשלה, אצל נתניהו מגלגלים אפילו תרחיש שבו הוא אומר לליכוד, לציבור ולח"כים: 'זה ההסכם. רוצים? תאשרו. לא רוצים? עשיתי את שלי. אני הולך הביתה'.
כל זה אינו משל ולא חלום, אבל גם לא יקרה מחר או מחרתיים. המון משתנים עודם תלויים באוויר, חוליות רבות עודן חסרות, וכל העולם ממתין לטראמפ. אבל כשם שנתניהו כבר עמל על המהלך הבא, גם באגף שמימין לו מתכננים אותו. לשר ישראל כ"ץ יש תכנית סדורה להחלת ריבונות על עוטף ירושלים, בלי לכלול בה את ערביי האזור.
ציפי חוטובלי מגבשת מאז בחירת טראמפ מהלכים שנכון יהיה לדעתה לנקוט בתקופתו. היא כמובן תומכת בצעדי ההחלה. כמוה השר זאב אלקין, וכמובן השר יריב לוין שמחזיק בעמדות ניציות עוד יותר. הם וליכודניקים אחרים שומרים על פרופיל נמוך בשל המתיחות האדירה שעודנה קיימת עם ממשל אובמה, ועל פי בקשה מפורשת של ראש הממשלה.
אבל השקט הזה זמני, והוא יסתיים ב-20 בינואר. ואת מה שבנט אומר כיום בטון של 60 דציבלים, גם הוא וגם האגף הימני בליכוד יצעקו בעוצמה כפולה לפחות כשאובמה ייעלם. גם הם, גם נתניהו, גם שדולת ארץ ישראל בכנסת רואים בטראמפ וכהונתו חלון הזדמנויות היסטורי.
המחלוקת ביניהם תהיה כיצד לנצל אותה. בנט חושב שהכדור אינו בוושינגטון אלא בירושלים, ושאנחנו אלה שצריכים להחליט מה אנחנו רוצים ואת זה לומר לטראמפ. לדידו של בנט, ארבע השנים הקרובות יוכרעו בשלושת הקרובים. והוא לא מתכוון להחמיץ אותם.
החריצים הראשונים של הוויכוח הזה כבר סודקים את המעמקים. רק החודשים הקרובים יגידו האם כמו בשמונה שנותיו הראשונות, נתניהו ירצה ויצליח גם בפעם הזו לשמר יחדיו מרכיבים פוליטיים שנראה היה שלא יוכלו לשבת יחדיו, או שהסדקים יתרחבו לכדי רעידת אדמה מדינית ופוליטית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם