הטוהר והנשק: כל הצדדים הפסידו בפרשת אלאור אזריה
הסנגורים שהיו חדורי רוח קרב וצמרת הצבא שזיהתה מאבק עקרוני ותדמיתי, טיפסו על עצים גבוהים מדי והתעקשו לא להיענות להסדרי טיעון. בדרך הם גרמו לצה"ל לנזק כבד. כתבנו הצבאי שעקב מקרוב אחרי המשפט הטעון מסכם
1,400 עמודי פרוטוקולים, 21 עדי תביעה, 31 עדי הגנה, ו-400 עמודים של סיכומים התכנסו בבוקר יום רביעי השבוע לרגע ההכרעה הדרמטי בפרשת הירי שמטלטלת את המדינה כתשעה חודשים. שעתיים וחצי לאחר שהשופטת, אלוף-משנה מאיה הלר, החלה להקריא את 97 עמודי ההכרעה, התברר סופית כי בית הדין הצבאי הרשיע את סמל אלאור אזריה בעבירות של הריגה והתנהגות שאינה הולמת.
עוד קודם לכן, בשעת בוקר מוקדמת, התייצבו צוותי השידור ברחבת בית הדין תחת גשם שוטף, והקימו את עמדות השידור האופייניות לאירועים בסדר גודל לאומי. משפט אזריה עמד בקריטריון הזה ללא ספק. ערוצי הטלוויזיה והרדיו גייסו את מיטב פרשניהם בניסיון ללכוד כל פיסת מידע. הצלמים מחוץ לאולם מיקדו את מצלמותיהם כדי לא להחמיץ את הרגע.
מעט לפני השעה עשר התמלא האולם עד אפס מקום. בצד אחד של האולם המשפחה והחברים, בצד השני העיתונאים ואנשי התקשורת. ממש לקראת כניסת השופטים התייצבו נציגי ההגנה והתביעה, ואחריהם פסע מחויך אל האולם אזריה עצמו, שזכה למחיאות כפיים.
אושרה, אמו של אלאור, שידרה בתחילה לחץ ובכתה דקות ארוכות. היא בקושי הצליחה לאחוז את כוס המים שהגישו לה, ונראה היה שהיא לא תעמוד באירוע הטעון. אחרי שהתחבק עם קרוביו התיישב אלאור בין אמו וחברתו. ברקע נשמעה קריאה מאחד הספסלים האחוריים, שבו ישבו חבריו וקרוביו של החייל: "נשמה שלי, אני אוהבת אותך".
שרון גל, שבשלב מסוים ייצג בתקשורת את המשפחה, הופיע גם הוא באולם לאחר שבשבועות האחרונים נפוצו שמועות רבות על נסיבות היעלמותו הפתאומית ממסכי ערוץ 20. לאחר כניסת השופטים נכנס לאולם גם חבר הכנסת אורן חזן. התובע, סא"ל נדב וייסמן, הגיע מלווה בשני מאבטחים בלבוש אזרחי, שהמתינו לו מחוץ לאולם.
במהלך הקראת ההכרעה, שהייתה ארוכה ומייגעת, אחז אלאור בידי הוריו מצד אחד ובידה של חברתו מהצד האחר. ככל שחלפו הדקות והשעות, והשופטת הלר התקדמה בהקראת פסק הדין, ניתן היה להבין לאן פניה מועדות ומה יהיה דינו של אזריה. טענה אחר טענה של ההגנה נדחתה, וגרסתו של החייל הוגדרה "כבושה", "מתפתחת" ו"מתפתלת". מנגד, הגרסה הראשונית שמסר מיד לאחר הירי, לצד עדויות מפקדיו וחבריו שתיארו ירי מתוך נקמה במחבל ולא מתוך תחושת סכנה, אומצו על ידי ההרכב. אזריה אשם, קבעו השופטים.
בצה"ל נערכו לאירוע הזה ברצינות מרבית. האכסניה הקבועה שאירחה את עשרות הדיונים, בית הדין הצבאי ביפו, פינתה השבוע את הבמה, והכרעת הדין הוקראה בבסיס הקריה בתל-אביב. האולמות הקטנים בבית הירוק והעתיק ביפו היו צרים מלהכיל את הדרמה, ובצבא רצו גם למנוע מצב שבו הרחובות הצפופים בשכונת עג'מי ייחסמו בעקבות הפגנות מאות תומכיו של אזריה. המעבר לקריה נועד לשמור על סטריליות טובה יותר, ועל מנת לאפשר לבני משפחה וחברים, אנשי ציבור ועיתונאים, להיות נוכחים במקום. למעשה, העומס היה גדול מדי גם עבור האולם בקריה.
פרשת אזריה הגיעה השבוע לנקודת מפנה לקראת סיומה הפורמלי בקרוב. בסיכומו של דבר ייתכן כי ניתן היה למנוע מצב שבו חייל מובא באזיקים לבית הדין, חשוד תחילה ברצח מחבל, ויושב במעצר פתוח כמעט שנה שלמה משירותו הצבאי.
ככל שמעשיו של אזריה חמורים וככל שהוא חרג מהפקודות, חבל שהצדדים - התביעה הצבאית מחד גיסא ועורכי דינו של החייל מאידך גיסא - לא השכילו להישמע להצעות בית הדין להגיע להסדר טיעון, ולסגור את הסיפור באופן מהיר ויעיל יותר. השופטים אכן רמזו לא פעם כי מדובר בצעד שכדאי לשקול אותו. ניתן לשער בזהירות כי במקרה כזה הסיפור היה מאחורי אזריה מזמן, בוודאי כאשר בוחנים מקרים מהעבר שהסתיימו במהירות יחסית ובעונשי מאסר קלים וקצרים.
שני הצדדים בסיפור טיפסו על עץ גבוה מדי, ובשלב מסוים התקשו לרדת ממנו. בפרקליטות הצבאית לא הסכימו לשמוע על אישום אחר מלבד הריגה. עבירה של רשלנות או שימוש בלתי-חוקי בנשק לא באה בחשבון מבחינתם. מנגד, בסביבת החייל לא הסכימו לחשוב על הודאה במעשה.
ייתכן שהודאה כזו בתחילת הדרך, ואמירה שאזריה הוא לוחם מצטיין ששגה, הייתה מסתיימת בעונש מופחת ומונעת את התפתחות הפרשה הזו לממדים שאליהם הגיעה. הפרקליטות הצבאית הייתה יכולה לדחוף יותר בכיוון של עסקה, ולא להסתפק רק בגישוש לניהול מגעים. מנגד, גם התנהלות ההגנה והרוח הקרבית שהפגינה לא סייעה במיוחד להרגעת הרוחות, כפי שהעירה גם השופטת בהכרעת בית הדין.
משפחת אזריה קיבלה ייעוץ מגורמים שונים, שבחשו בפרשה מתוך אינטרסים לא ברורים. אלה יצרו בין היתר את השידוך עם עורכי הדין של החייל, אילן כץ ואייל בסרגליק, וגייסו מאות אלפי שקלים באמצעות אתר מימון-המונים בעבור שכר הטרחה שלהם. בצה"ל בחרו להשיב מלחמה במה שהלך ונתפס כתיק דגל שעליו תקום או תיפול יוקרתה של המערכת הצבאית, וגייסו תובע מיומן מהאזרחות, סא"ל במיל' נדב ויסמן. הגישה הייתה הכול או כלום, אפס או מאה, זיכוי או הרשעה.
גם במבט לאחור, בצבא סבורים כי נהגו כשורה, וכי היה זה אירוע חסר תקדים שדרש טיפול נחוש וחסר פשרות. כתב האישום הוגש על פי רוח הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל שרון אפק, שנכנס לתפקידו לפני שנה וחודשיים. הפצ"ר הנוכחי מתווה מדיניות שלפיה אין לפעול עם יד קלה על ההדק בחקירות וכתבי אישום, וכך ליצור אפקט מצנן ולגרום למצב שבו חיילים יירתעו מלהילחם ולא יבצעו את תפקידם. במקביל יש להיזהר ממציאות של כאוס, ולמנוע חסינות מוחלטת באירועים שמעלים חשד לפלילים.
מדיניות החקירות של הצבא קובעת כי כל מקרה שבו נהרג אזרח שלא נטל חלק בלחימה, יביא באופן מיידי לפתיחה של חקירת מצ"ח. ובכל זאת, מאז תחילת 'גל הטרור' ו'אינתיפאדת היחידים' בשנה שעברה, הופעל בצבא שיקול דעת, וחיילים שהשתתפו באירועים שבהם נהרגו מחבלים פלסטינים במהלך פיגועי דקירה ודריסה - לא נשלחו מיד אל חדרי החקירות.
למרות עשרות מקרים שאירעו בשטח, חקירות מצ"ח שנפתחו בשנה וחצי האחרונות הן ספורות ומדודות. בהם אירוע הירי של אלאור בחברון, ומקרה נוסף באוקטובר 2015 שבו נהרג בירושלים שמחה חודדטוב. חודדטוב נורה בידי כוחות צה"ל לאחר שניסה לתקוף חיילים שתגברו את כוחות המשטרה בבירה, והללו חשבו כי מדובר במחבל. אירוע אזריה, שהפך לפרשה לאומית, הוכרע השבוע בקול תרועה רמה. במקרה השני טרם הוגשו כתבי אישום ועדיין לא התקבלה החלטה.
ההאשמות נגד הפצ"ר ואנשיו על כך שמיהרו להגיש כתב אישום נגד אזריה, אינן עולות בקנה אחד עם העובדות בשטח. בתשעת החודשים שחלפו מאז אותה ירייה קטלנית בחברון, נורו למוות מחבלים בידי לוחמות ולוחמים, וגם אם נפתחו חקירות הן לא הגיעו לכתב אישום. צה"ל הגן על לוחמיו. את המשפט הזה ראו במערכת הביטחון כמלחמה על תרבות וערכים; האם צה"ל מאפשר ללוחמיו לבצע ירי גם כאשר מדובר במפגע שנוטרל, או שמא הוא בוחן ובודק אירועים שנויים במחלוקת ושולח את לוחמיו לחקירה ולמשפט בהתאם לנסיבות המקרה.
ההתבטאויות של דובר צה"ל ושל שר הביטחון לשעבר יעלון כמעט מרגע פרוץ הפרשה, ואחר כך במהלך החקירה, היו חלק מאותו מאבק על שמו וערכיו של צה"ל. ביום שלישי האחרון, 24 שעות לפני הכרעת הדין, הופיע הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט בכנס לזכרו של הרמטכ"ל ה-15, אמנון ליפקין שחק. "אנחנו דורשים מהחיילים שלנו את סט הערכים של צה"ל, להגן על המדינה בנאמנות ובאהבה לכבוד אדם, לדבקות במשימה. זה לא פלקט. זה סט הערכים", אמר הרמטכ"ל על הבמה, וספג לאחר מכן ביקורת.
מבחינת הצבא מדובר בכישלון ערכי ותפקודי חמור, ועל כן סירבו לוותר לאזריה או לעשות לו הנחות. נראה כי גם השופטת הלר הצטרפה לגישה הזו של מאבק ערכי, ובהקראת הדין הארוכה ביקשה לבטא את התפיסה כי מדובר במעשה שאין לו מקום בצבא ההגנה לישראל.
בצה"ל לא היו יכולים להתעלם מהאירוע הזה ולנסות לטייח אותו, ודאי לאחר שצולם ותועד בהרחבה, ובייחוד כאשר מדינת ישראל נתונה במלחמת הסברה מתישה. אף שהאירוע היה מוכר למפקדים עוד לפני כן, הפרסום של סרטון 'בצלם' ברחבי העולם והשירות שהעניק לנרטיב האנטי-ישראלי ולטענות כי חיילי צה"ל 'רוצחים', בוודאי השפיע. בכירי הצבא לא היו יכולים להישאר ללא תגובה.
ובכל זאת, אולי נכון היה לבדוק מעט יותר לעומק את העובדות על התחקיר המבצעי ועל טענות החייל, לפני שצה"ל נשאב אל הסחרור המטורף שמלווה אותו מאז ועד היום. ייתכן שדרך התבטאות עדינה יותר והתנהלות שקולה ומאופקת היו מצננים את האווירה הלוהטת והעכורה.
ירייה אחת בראשו של מחבל העסיקה מדינה שלמה קצת יותר מתשעה חודשים, ותפסה כותרות ראשיות שוב ושוב. ביום רביעי השבוע הושלם חלק מרכזי בפאזל, אך זה לא יהיה סוף הסיפור. גם לפני שנמסרה הכרעת הדין ניתן היה להעריך כי בין שתהיה זו הרשעה ובין שזיכוי, הכרעת השופטים תהדהד כאן עוד זמן רב.
זיכוי היה נחשב כישלון מוחלט של המערכת הצבאית שהלכה לבית הדין בכל הכוח, מבלי לעצור לרגע ולחשב מהלכים. במקרה כזה היה נדרש בדק בית מקיף בפרקליטות הצבאית. ההרשעה, שהייתה צפויה למעשה למי שעקב אחר הדיונים, מלבד מחאה חריפה ברחוב, עלולה גם להשפיע על הלוחמים בשדה הקרב. בכירי צה"ל יידרשו לבדוק כיצד חוסמים את ההשפעות החיצוניות הללו מלהגיע לחייל במחסום או במוצב.
הרשעה בעבירת הריגה היא עניין חריג במיוחד בבתי הדין הצבאיים. מנתונים של צה"ל שפרסם השבוע ארגון 'יש דין' עולה כי מאז ספטמבר 2000 נפתחו 262 חקירות מצ"ח בעקבות אירועים שבהם נהרגו פלסטינים ביהודה, שומרון ועזה. מתוכם 17 תיקים הגיעו לכתב אישום, ורק אחד - מלבד תיק אזריה - הסתיים בהרשעה בהריגה.
הלוחם הנוסף שהורשע בהריגה מלבד אזריה הוא תייסיר אל-הייב, לוחם בגדוד הסיור המדברי, שבאפריל 2003 ירה בפעיל השלום הבריטי טום הורנדל ברפיח. הורנדל מת מפצעיו לאחר שנה. בית המשפט גזר על אל-הייב שמונה שנות מאסר. ועדה צבאית קיצרה את עונשו בשנה וחצי, ולאחר שש שנים וחצי בכלא הוא שוחרר.
תשעת החודשים של משפט אזריה היו מלאים בספינים. השבוע, למשל, ארבעה ימים לפני הכרעת הדין, פנו עורכי הדין של אזריה אל שר הביטחון אביגדור ליברמן וביקשו ממנו להקים ועדת חקירה ממלכתית, בטענה שהליך החקירה והמשפט זוהמו וכי גורמים בצבא ובמערכת הביטחון ניסו להשפיע על הכרעת השופטים. לפני שבועיים הם פנו לראש אכ"א וטענו כי החייל היורה לא קיבל סיכת לוחם כמו יתר חבריו, ודרשו שיטפל בסוגיה.
אלא שכבר אחרי השיחה הראשונה בשטח עם המג"ד, סא"ל דוד שפירא, בעקבות אירוע הירי, נמסר לאזריה כי הוא מודח מתפקידו. בדיעבד ניתן להעריך כי עורכי דינו של החייל הכינו עצמם להרשעה וליום שאחריה, כדי שיוכלו להמשיך ולטעון כי ההליך השיפוטי היה כושל וכי בית הדין היה מוטה נגד אזריה מראשית המשפט.
אם לדבר על דעת הקהל, נראה כי העם אמר את דברו וכי לו הייתה זו תוכנית ריאליטי - אזריה היה יוצא ממנה כמנצח הגדול. גלי ההדף החזקים של הפרשה גרמו לדעת רבים גם לסיום תפקידו של משה (בוגי) יעלון כשר הביטחון. יעלון טען בלהט, גם מעל בימת הכנסת, כי מדובר בחייל שסרח ("מה אתם רוצים, צבא מתבהם שאיבד חוט שידרה מוסרי?"). עמדתו החריפה והברורה נגד אזריה העלתה אותו על מסלול ההתנגשות מול ראש הממשלה נתניהו, ובסופו של דבר סימנה לו את הדרך החוצה מהממשלה.
השבר שנפער בין הצבא ובין חלקים בחברה הישראלית נראה עמוק, וכזה שאינו ניתן לאיחוי בקלות. דוגמה אחת לכך היא עדותו של אליהו ליבמן, קצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון, שהובאה כאן בעבר בהרחבה. "נראה שסימנו פה מטרה, ועכשיו נשאר רק לסמן עיגול", אמר ליבמן על דוכן העדים, באחת העדויות האמוציונליות שנשמעו באולם בית הדין. בין היתר הוא נכנס לעימות ישיר עם אב בית הדין והתובע הצבאי, וטען נגד סא"ל ויסמן כי הוא בא עם אג'נדה להרשיע לוחם צה"ל מצטיין.
עכשיו יידרש צה"ל לאסוף את עצמו ולהשתקם. בתביעה יצטרכו לשקול בכובד ראש את מתחם העונש שיבקשו להטיל, ולהחליט אם למצות את ההרשעה ולשלוח את אזריה לתקופת מאסר ממושכת, או שמא להסתפק בעונש מינורי וקל יחסית. יש גם מי שמדברים על חנינה מיד לאחר גזר הדין, בהם גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ח"כ שלי יחימוביץ' ואפילו איש השמאל הקיצוני אורי אבנרי במאמר שפרסם ב'הארץ'.
קרבות התרנגולים בין מפקדים ופקודים על דוכן העדים לא הועילו לחוסנו של צה"ל, וחלק מהמהלכים שנעשו בפרשה הזו היו צריכים להימנע. נראה כי גם לאחר הכרעת הדין השבוע, המילה האחרונה בפרשת אלאור אזריה עדיין רחוקה מלהיאמר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם