ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

עושים שרירים: כיצד יראו היחסים בין ממשל טראמפ לסין?

אחרי שתקף את סין במערכת הבחירות ואיים עליה שתחזיר את המשרות שגזלה לטענתו מארה"ב, מגיע שלב המעשים של הנשיא הנכנס. מה שיכריע בפועל יהיו האינטרסים הכלכליים של שתי המדינות

לא הטרור האסלאמי המרים את ראשו המכוער שוב ושוב, ולא התפקיד הבינלאומי ההולך וגדל שנשיא רוסיה פוטין לוקח לעצמו, תופסים את המקום הראשון בסדר יומו של נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ. מה שנמצא בראש סדר יומו של טראמפ הוא מערכת היחסים של ארה"ב בהנהגתו עם הדרקון הסיני וארבעת הנמרים של אסיה (טאיוואן, סינגפור, קוריאה הדרומית והונג-קונג).

זה לא מפתיע, שכן כבר במערכת הבחירות הפנה טראמפ אצבע מאשימה לעבר סין ונשיאה שי ג'ינפינג בהזדמנויות רבות ומגוונות. הוא הרבה לתקוף את סין בעיקר בנאומיו במדינות "חגורת החלודה" (ערי התעשייה הכבדה שירדו מגדולתן) שבהן רשם ניצחונות לא צפויים.

אגב, העניין בא לידי ביטוי גם בסרטון ויראלי בן שלוש דקות, שבו נראה טראמפ חוזר שוב ושוב על המילה 'סין' או 'סינים' באירועים שונים שנערכו במרוצת הקמפיין. טראמפ רואה בסינים אויב כלכלי של ארה"ב, ולפי תפיסתו על ארה"ב לנהל את מערכת היחסים שלה עם סין מתוך הנחה זו.

עמדה זו יסודה באיבוד של בין 2 ל-2.4 מיליון מקומות עבודה מידיהם של אזרחי ארה"ב, שעל פי טראמפ נגזלו בידי הסינים בין השנים 1999 ל-2011, כאשר ומפעלים רבים עברו מארה"ב לסין. מעבר זה התרחש בעיקר משום שעלויות הייצור והתפעול בסין נמוכות בהרבה. תנועה זו של מעבר מפעלים מוגדרת בפי טראמפ כגזל שיש להחזירו לבעליו המקוריים, קרי לציבור האמריקני.

נוסף על כך, חוסר הפיקוח הבינלאומי על שערו היציג של היואן הסיני מאפשר ליצואנים סינים לזכות ביתרון על פני מתחרים ממדינות אחרות. יתרון זה מושג בשל השליטה הבלעדית של המשטר הסיני על שערו היציג של המטבע, שאינו כפוף לשער המטבעות הבינלאומי כמקובל בזירה הכלכלית הבינלאומית.

טראמפ חזר והצהיר במהלך הקמפיין כי אם ייבחר לנשיא ידאג להשיב את מקומות העבודה לידיים אמריקאיות, ולהכפיף את המטבע הסיני לסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים. באחת מעצרות הבחירות הוא שאל את הקהל: ״מתי הייתה הפעם האחרונה שבה מישהו ראה אותנו מנצחים, למשל את סין, בהסכם סחר?״, ובלי להותיר לקהל הרבה זמן לחשוב הוא זעק: ״הם הורגים אותנו. אני אנצח את סין, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן״.

ומה עשה טראמפ, מיד לאחר שנבחר, בהמשך לכל אותן טענות שהעלה במהלך הקמפיין שלו? הרים את השפופרת לשיחה שהגיעה מנשיאת טאיוואן, צאי אינג-ון. השיחה המדוברת התקיימה בתחילת דצמבר ונמשכה בסך הכול כעשר דקות, אך לתוכן השיחה או לאורכה אין חשיבות. החשיבות טמונה בעצם קיומה של השיחה בין שני הצדדים, נשיא אמריקאי מצדו האחד של הקו ונשיאה טאיוואנית מצדו השני.

הנתק, וליתר דיוק הנתק המדומה, בין ארה"ב לטאיוואן, החל כתוצאה מביקורו ההיסטורי של ריצ׳רד ניקסון בסין בשנת 1971. בביקור זה הביע ניקסון תמיכה בהעברת המושב המייצג את סין באו״ם מידיה של טאיוואן, המכונה גם 'הרפובליקה הסינית', לסין, המכונה 'הרפובליקה העממית של סין'.

השלב הבא בריחוק בין שתי המדינות התרחש בשנת 1979: הנשיא האמריקאי ג׳ימי קרטר העביר את השגרירות מטאיפיי בירת טאיוואן לבייג׳ינג בירת סין. ההעברה, שנעשתה במקום להוסיף עוד שגרירות, נובעת ממדיניות סינית ברורה וחד-משמעית, שזכתה לכינוי 'מדיניות סין האחת׳.

לפי מדיניות זו, סין דורשת מכל מדינה המבקשת לכונן עמה יחסים דיפלומטיים לנתק תחילה את יחסיה עם טאיוואן. הסיבה: סין אינה מכירה בעצמאות טאיוואן, שהוקמה כמדינה עצמאית לאחר סיום מלחמת האזרחים הסינית בשנת 1949. הקומוניסטים ניצחו אז את הרפובליקנים ששלטו על כל שטחה של סין. בסוף המלחמה נדחקו הרפובליקנים למה שמכונה היום טאיוואן. גם עשרות השנים שעברו מאז לא השכיחו מהסינים את שאיפתם להחיל את ריבונותם על טאיוואן.

ומדוע נתק מדומה? משום שכפי שטראמפ עצמו צייץ: ״מעניין לראות כיצד ארה"ב מוכרת לטאיוואן ציוד צבאי בשווי מיליארדי דולרים, ומבקשים ממני לדחות שיחה שבה מבקשים לאחל לי הצלחה". טראמפ צודק: ארה"ב מכרה ומוכרת לטאיוואן נשק במיליארדים רבים לאורך השנים, סוחרת עמה בהיקף עצום של עשרות מיליארדי דולרים כל שנה (86.9 מיליארד בשנת 2015), ובנוסף לכל זה ערבה לביטחונה של טאיוואן ולשלמותו של הממשל הדמוקרטי בה מול כל איום חיצוני, לרבות מצדה של סין.
    
שיחת הטלפון לא הייתה סוף המערכה. שורה של ציוצים בדף הטוויטר של טראמפ, ומענה עליהם בכתבות שפורסמו בעיתונים הנמצאים בבעלות הממשל הסיני, הרחיבו את המתיחות. בהמשך, לפני כחודש, החרימו כוחות סיניים כלי שיט תת-ימי בלתי-מאויש של ארה"ב, ששייט במים הבינלאומיים בים סין.

בשבוע שלאחר מכן הודיעה ארה"ב כי אתר הקניות 'טאו באו', השייך לחברת הענק הסינית 'עליבאבא', הוכנס שוב לרשימה השחורה האמריקאית של עסקים "מפוקפקים" שלכאורה מוכרים מוצרים מזויפים, לאחר שהוסר ממנה בשנת 2012.

דובר החברה הסינית הביע צער על ההחלטה, ותהה אם היא תוצאה של האווירה הפוליטית העכורה שנוצרה לאחרונה בין ארה"ב לסין, ולא משיקולים ענייניים. באותו יום הודיע טראמפ כי הכלכלן פיטר נבארו, שתומך בנקיטת עמדה קשה מול סין בנושאי סחר, ימונה לעמוד בראש מועצת הסחר החדשה שתוקם בבית הלבן.

את שיחת הטלפון ואת יתר החיכוכים בין סין לארה"ב, יש לראות בהקשר רחב יותר. בשנת 1996 התרחש משבר מצרי טאיוואן. מה שעמד ברקע היה סדרת ניסויי טילים שערכה סין במים המקיפים את טאיוואן בין יולי 1995 למרץ 1996.

מטח הטילים הראשון שנורה נועד לשלוח מסר ברור לממשלת טאיוואן, שהונהגה אז בידי לי טנג חואי. המסר נועד למנוע ממנה לסגת מהסכמה שהושגה בין המדינות בשנת 1992 על מדיניות ׳סין האחת׳. אחת העילות לניסוי הטילים הזה ולמסר שהועבר באמצעותו הייתה ביקור רשמי של לי בארה"ב ביולי 1995.

כ-15 שנה לאחר מכן, בינואר 2010, עלה הנושא שוב לכותרות בעקבות עסקת נשק גדולה שנחתמה בין ארה"ב לטאיוואן. לפי הודעת ממשל אובמה לקונגרס, עסקת הנשק בשווי 6.4 מיליארד דולר תכלול מסוקי בלאק-הוק, טילים נגד טילים מסוג פטריוט, וספינות שולות מוקשים. לפי אותה הודעה, עסקת הנשק שנחתמה עם טאיוואן תתרום לביטחון וליציבות ביחסי סין-טאיוואן, ולכך היא נועדה. לורה טישלר, דוברת במחלקת המדינה באותה תקופה, ציינה כי העסקה עומדת בהסכמים הקיימים בין ארה"ב, סין וטאיוואן.

 
התגובה הסינית לעסקת הנשק לא איחרה לבוא. בהודעה תקיפה שפרסמה סוכנות הידיעות הסינית נרמז כי ייתכן שהממשל הסיני ישנה את עמדתו ביחס להטלת סנקציות על איראן. לפי סוכנות הידיעות, הממשל הסיני הצהיר כי "העסקה תשפיע על שיתוף הפעולה בין המדינות בנושאים בינלאומיים ואזוריים חשובים".

בהודעה מטעם משרד החוץ הסיני נכתב שסין תשעה את שיתוף הפעולה הצבאי בינה לבין ארה"ב. עוד נכתב בהודעה כי "בהתחשב בנזק החמור ובהשפעה הקשה של מכירת הנשק, החלטנו להשעות את הביקורים הצבאיים המתוכננים", וכי "פעולות נוספות יינקטו בהתאם להתפתחות המשבר".

אם כן, מדוע טראמפ מבקש לערער שוב על הסדר הקיים? מה הוא מנסה להשיג? איזו תוצאה הוא קיווה לקבל משיחת הטלפון עם נשיאת טאיוואן?

תשובות רבות ניתנו לכך, רובן מבקשות לצייר את טראמפ כבוּר גמור, כזה שאינו יודע דבר על הזירה הבינלאומית ומוקף באנשים הדומים לו. תשובות אלה תואמות באופן מחשיד את מאמרי המערכת של העיתונות הסינית, ועל כן יש בסיס סביר להניח שאמינותן ודיוקן לוקים בחסר. מה גם שקשה להניח שטראמפ וכל הסובבים אותו אינם יודעים דבר וחצי דבר על הנעשה במדינות אסיה, לאחר שלאורך כל מערכת הבחירות הם עסקו שוב ושוב בנושאים הללו.

נדמה שהתשובה עמוקה יותר, ואולי גם קשה יותר לעיכול. טראמפ מנסה להשיג שני דברים: האחד, להעניק לעצמו ולארה"ב יתרון במשא ומתן שנראה שהוא מתכנן לערוך מול הממשל הסיני סביב הנושאים הכלכליים השונים שהוזכרו; השני, לחזק את ארבע המדינות המקיפות את סין ומנהלות מערכת יחסים דיפלומטית וכלכלית הדוקה עם ארה"ב.

היחלשותה של סין עשויה במידה רבה לחזק את אותן מדינות, ובכך להחזיר לארה"ב מעט מהכוח שאיבדה בזירה הבינלאומית והאסייתית, וגם לחזק את אותן מדינות התלויות במידה רבה בהגנתה של ארה"ב.

בשורה התחתונה, האם סין וארה״ב עומדות בפני מאבק מתמשך? התשובה היא כן. אך מאבק זה יתמקד במישורים כלכליים או דיפלומטיים בלבד. לא צפוי עימות אלים בין המעצמות או יציאה למלחמה של ממש. לשני הצדדים, שהם שני השווקים הגדולים ביותר בעולם ושותפי הסחר המרכזיים זה של זה, יש יותר מדי מה להפסיד ומעט מאוד מה להרוויח ממלחמה, והם מבינים זאת היטב.

טראמפ עצמו מבין היטב - עוד מחייו הקודמים כאיש עסקים - שסין וארה"ב אינן ניתנות להפרדה. לחברות של טראמפ יש חובות של מיליארדי דולרים ל'בנק אוף צ׳יינה' (אחד הבנקים הגדולים בסין, הנמצא בשליטת הממשל), והם עלולים לדרוש את החזר החובות הללו בתקופה הקרובה.

 
חברות סיניות שוכרות 11 אחוז משטחי המסחר במגדל טראמפ הבינלאומי במנהטן, וחידוש החוזה צפוי להתרחש בזמן הקרוב. אי-חידוש החוזה עשוי להנחית מכה כואבת לאימפריה שבנה טראמפ, כך שהוא בוודאי מבין היטב את המשמעויות של נתק עם סין, גם על כיסו הפרטי וגם על הכיס הציבורי שעליו יקבל אחריות בקרוב. לא נראה שדווקא הוא ירוץ לפגוע בקשרים הכלכליים החשובים כל כך בין המדינות.

אם אלה פני הדברים, מדוע שני הצדדים מחריפים את התבטאויותיהם? נראה שהתשובה לכך פשוטה מאוד: כי ככה עשו וככה עושים עסקים וכך הפוליטיקה עובדת ומתנהלת, בין שנאהב זאת ובין שלאו. שני הצדדים עושים שרירים, והראשון שמראה פחד - מפסיד.

אפשר להאמין בקלות שגם טראמפ ויועציו, גם הממשל הסיני וגם ממשלות נוספות באסיה מבינים זאת. מצד אחד הם מפגינים שרירים כדי להצביע על כוחם הרב והמוכנות שלהם למאבק, ומצד שני שולחים מסרים רגועים מתחת לפני השטח כדי לא לפגוע באינטרסים המשותפים, שבמקרים רבים עולים הרבה יותר על מה שיש להרוויח מאותם מאבקים, אמתיים או מדומיינים.

ואחרי הכול צריך לזכור כי טראמפ צפוי להיכנס רשמית לבית הלבן רק ביום שישי הבא. כל מה שנאמר עד אז יוכל להיחשב ספקולציות חסרות משמעות או נבואות.

הכותב הוא דוקטורנט המתמחה ביחסי סין והמזרח התיכון

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg