ראשי » חדשות » בארץ

תושבי עמונה מתכוננים לפינוי: "הפצע נפתח מחדש"

אחרי ההודעה על פינוי היישוב, תושבי עמונה שוקלים את צעדיהם, וטוענים כי "אנחנו לא הולכים לחבק פה את החיילים והשוטרים שיגיעו". כאלף בני נוער נענו לקריאתם להגיע חרף המחסומים והקור העז, אך בינתיים נראה שכולם מבינים שהפינוי הוא עניין של זמן

אחרי שהצבא הורה היום (ג') לתושבי עמונה להתפנות מהיישוב עד מחר בבוקר, והמשטרה החלה להציב את כוחותיה באזור, המתנחלים פונים לציבור הרחב וקוראים: "בואו לזעוק עם עמונה את הכאב".

"כנראה שעכשיו זה אמתי והלב נקרע מכאב. היום ד' בשבט. ב-ג' בשבט לפני 11 שנה היה החורבן הנורא הראשון. תשעה בתים, 322 פצועים, שליש מהם פגועי ראש. פצע מדמם בלב המדינה והעם. היום הפצע נפתח שוב", אמרה אחת התושבות לאפליקציית 360, כשהיא מזכירה את הפינוי הקודם והאלים של עמונה שאירע בפברואר 2006, אז פונו אלפי מפגינים מהמקום. חלק מהשוטרים והמפגינים נקטו אז באלימות, ורק אחרי מאבק קשה בן שעות נהרסו מספר מבני קבע.

"אפילו זכות הזעקה והצעקה ניטלה מהתושבים כשבג"ץ דרש שוב ושוב להתחייב ל'פינוי שקט'. מה זה אומר פינוי שקט?", התרעמה תושבת היישוב. "איך אדם יכול לצאת מרצונו מביתו עד הערב? לקחת תיק, לארוז את כל החיים ואפילו לא לזעוק את הכאב?".
 
"בואו לזעוק עם עמונה את הכאב. למטה אסור להוציא הודעות רשמיות בגלל התחייבויותיהם לבג"ץ וכדי להותיר סיכוי להישאר על ההר בהמשך. אבל לנו כואב, ולנו מותר לזעוק את הכאב. לא התחייבנו לבג"ץ. בואו לעמונה. עכשיו".

רבים נשמעו לקריאת התושבים. כבר בשעות הצהריים צעירים וצעירות החלו לצעוד לעמונה דרך השטחים הפתוחים. המשטרה מצידה החלה אז להציב מחסומים בצומת המשטרה הבריטית ובגבעת-אסף הסמוכים, כדי לחסום את הכניסה ליישוב. גם הקור העז והגשם מקשים על התומכים להגיע.
 
נער בן 16 אשר הסתנן לעמונה בשעות הצהריים סיפר: "אנחנו כאן מספר צעירים. ירדנו בהר מעפרה, ולקחו אותנו הצידה. ואז, כשהתחלנו לרדת, צעקו לנו שיש שוטרים והכווינו אותנו. רצנו, הם התחילו לתפוס אותנו ואנחנו עלינו בכל זאת". הנער הוא אחד מכאלף האנשים שהצליחו להסתנן לעמונה אחרי הודעת המשטרה על הפינוי. רובם המוחלט הם צעירים בגילאי העשרה, וכל כמה דקות מופיעה ביישוב חבורה מיוזעת כזו אחרי מסע מפרך של טיפוס והתחמקות משוטרים.

יו"ר מטה המאבק בעמונה קורא לצעירים להגיע למקום
 

"הנוער כאן מלח הארץ", אומרת לאה זיו מהיישוב הר ברכה, "עצוב שאנחנו צריכים להתמודד עם פינוי, זה עיוורון, משהו פה לא מובן". זיו, אם לעשרה, מיהרה להגיע למשפחת נזרי מעמונה כבר משעות הבוקר ברגע ששמעה על הפינוי הצפוי. רבים מבני הנוער מגיעים לבית המשפחה, שמארח עשרות מהם. זיו ומשפחת נזרי מבשלים לזרם הצעירים הבלתי פוסק, שששים לקבל ארוחה חמה אחרי הדרך הארוכה שעשו. בין הארוחות והשיחות, בני הנוער פוצחים בשירה ספונטנית.
 

"אתם תותחים חבל על הזמן", אמר לנערים אביחי בוארון, יו"ר מטה המאבק בעמונה, וזכה לקול מחיאות כפיים.
בבית הכנסת ביישוב שצפוי להפוך לנקודה מרכזית בהתנגדות לפינוי, צבי סוכות, קמב"ץ מטה המאבק בעמונה, פנה לבני הנוער ואמר כי "אנחנו לא הולכים להיות פה גוש קטיף, לא הולכים לחבק פה את החיילים והשוטרים שיגיעו. אנחנו באמת במצב קשה. זה לא הולך להיות פינוי של מחטף, יש להם את כל היום לעשות את זה. לכן המטרה שלנו היא להביא כמה שיותר אנשים שהמחאה תהיה כמה שיותר חריפה ושהאנרגיות שקיימות פה יחלחלו לכל עם ישראל".

למרות הנהירה הגדולה והתבטאות אלו, התחושה היא שלא יהיה מאבק אלים מודל 2006. הנערים שמגיעים מתנגדים לפינוי וימחאו נגדו, אבל רטוריקה של אלימות לא שולטת בשיח. גם התושבים עצמם קרועים בין הרצון להיאבק על הבית לבין ההכרה בפינוי שצפוי להיערך בשעות הבוקר המוקדמות. חלק מהמשפחות למשל שלחו את ילדיהם מחוץ ליישוב, כדי שלא יחוו טראומה בה שוטרים וחיילים יפרצו ויוציאו אותם מביתיהם.
   
"אני חושבת שזה הדבר הכי בסיסי זה לזעוק כשמוציאים אותך מהבית. אנחנו לא נוצרים, אנחנו לא מושיטים לחי לשנייה. לא לפעול זו לא השיטה. זה חילול השם מבחינתי. אני באתי לזעוק ולחבק את התושבים, ולהראות שאנחנו לא לבד. גם בעפרה רוצים להרוס בתים, וזו תחושה מאוד קשה כשאתה מרגיש לבד. אני מרגישה שהעם שלנו מאבד את הערבות ההדדית", סיפרה טלי הס מיישוב עפרה, שהגיעה גם היא בדרך לא דרך עם שני בניה, יונתן בן ה-14 ויובל בן ה-11.

"מרגע ששמעתי את כל הוואטסאפים שהפינוי מתחיל, זה פשוט בער בי. לא הייתי יכולה להישאר בבית וככה גם הילדים הקטנים שלי. הם אמרו לי: 'אימא, חייבים לעלות לעמונה'. רצינו לעלות עם רכב, בצורה נורמאלית עם עוגות ולתת לחברות שלי כאן חיבוק ואז לרדת, אבל לא הייתה לנו ברירה.

"למרות שעברתי את גיל הארבעים, הלכתי איתם בחושך ובגשם מסביב בהר. לא היה לי מושג כמה הדרמנו. הם פשוט החזיקו אותי, הלכנו והחלקנו ובאיזשהו שלב נפלנו לתוך ביוב, הרגשתי כמו בסרט בלהות. אבל הרוח – לפתע היו לי הרבה כוחות. כמובן שאם היינו רואים שוטר היינו חוזרים ולא עושים כלום.
 
"לדעתי בג"ץ הופך לגוף פוליטי לחלוטין, והשמאל מנסה באמתלה של צדק להשליט את האידיאולוגיה שלו דרך כביכול החוק, אבל זה חוקי סדום, זה לא חוקים יהודיים. אני חושבת שצריך להחיל פה ריבונות ולהפסיק לטלטל אותנו כאילו אנחנו כלום".
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg