ראשי » חדשות » בארץ

מתי ולמה התחילו בתי הספר לחנך את ההורים?

בשנים האחרונות הולך ומתהדק הקשר בין מערכת החינוך להורים, באמצעות הודעות ווטסאפ יומיומיות, מיילים, עדכונים שוטפים על כל איחור, ועוד. לצד המברכים על כך יש החשים כי האחריות צריכה להישאר אצל התלמידים

זוכרים את אספות ההורים שלנו, כילדים? אבא בכלל לא ידע על קיומן, אמא הייתה מתלבשת יפה ואנחנו היינו רועדים מפחד מפני מה שהיא עתידה לשמוע. מזל שהמאורע החגיגי הזה התקיים רק פעמיים בשנה, וביומיום ההורים שלנו הסתפקו במידע שאנחנו טרחנו להעביר להם ובשיחות הקשות עם המחנכת, אם קרה משהו חריג.

ובכן, לא עוד. ברוכים הבאים למערכת החינוך של שנת 2017, שבה ההורים מחליפים הודעות ווטסאפ על בסיס יומיומי עם המורים ומקבלים עדכונים לסמארטפון ממערכות אוטומטיות על כל חיסור, איחור או ציון. באספות ההורים, לעתים נראה שכבר לא ממש נשאר על מה לדבר.
 
"יש ימים שבהם מתקיימת תחרות לא רעה בין מערכת ההתראות של הילדים שלי לבין הודעות פוש מאתרי חדשות", צוחקת יערה ישורון, יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי". "אתמול קיבלתי פוש שהבת שלי שכחה לקחת תיקייה לשיעור אמנות ופוש נוסף בכל שעה שהבן שלי חיסר בכיתה כי היה חולה ולא הגיע לבית הספר".

המצב שמתארת ישורון הוא נחלתם של הורים לילדים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות. את הפתק ביומן החליפו עדכונים שוטפים דרך מערכות אוטומטיות דוגמת "משוב" או "סמארט סקול", על בסיס יומי ואפילו שעתי.

אבל לא תמיד מדובר בקשר שיוצר בית הספר ביוזמתו: פעמים רבות הוא נוצר דווקא כמענה להורים הלחוצים. "הורות הליקופטר" - כך מכנים פסיכולוגים את נטייתם של הורים לרחף מעל ילדיהם, מגוננים עליהם ומתערבים בכל דבר שהם עושים.
   
"בשבת שעברה ישבתי בבית הכנסת ושמעתי אמא שכועסת על המורה של הבן שלה, כי הוא קיבל 75 במבחן למרות שהתכונן אליו במשך שעות רבות. שמעתי אותה אומרת 'אני חייבת להתקשר למורה ולדבר איתה על הציון שלו, הוא השקיע כל כך הרבה'", מתארת יערה שילה, אם לארבעה ילדים, מרצה במכללת אפרתה וחברה ב"קואליציה לחינוך מלידה" בארגון "אנו". "הייתי בהלם. הורים היום מתערבים בכל דבר שקורה בבית הספר ולא סומכים על המורים שיעשו את העבודה שלהם.

"אני לא פותחת את המערכת הזו באמצע השבוע", אומרת שילה. "את מה שאני צריכה לדעת אני שומעת מהילדים שלי ישירות. אני לא צריכה שהמורה יגיד לי שהוציאו את הבן שלי מהכיתה, אלא מצפה שהילד שלי יספר לי שהוציאו אותו ויסביר גם למה. זו מערכת היחסים בינינו".

גם יואב צור, אב לשניים מרעננה, מתאר מציאות שהוא מגדיר כ"בלתי נסבלת": "לא ייתכן שבמהלך היום אני מקבל הודעות בלתי פוסקות על הנעשה בכיתה של בני. במקום להעניק לו את העצמאות לנהל את שגרת יומו כתלמיד ולפנות אליי כאשר הוא נתקל בקשיים, אני מוצא את עצמי מנהל את חייו, ופונה בעצמי למורה כשאני חושב שההתנהלות לקויה".
   
מנגד, יו"ר הנהגת ההורים ברעננה וחבר פורום ועדי ההורים היישוביים, רון סגל, דווקא דוגל בקשר הדוק עם מערכת החינוך לטובת הילדים: "בסך הכול מדובר בהנגשת מידע, כך שלהורה יהיה קשה להגיד אחר כך שלא יידעו אותו. מחובתנו לדעת מה מצב הילדים שלנו וזכותו של כל הורה לעשות מה שהוא רוצה עם המידע על זה".

לדבריו, מערכת הקשרים החדשה והמחייבת בין ההורים למורים לא באה על חשבונו של הילד אלא משמשת מעין "בקרת על": "אסור לקחת את האחריות מהילדים להעתיק משימות מהלוח או להעביר להורה יומן עם הודעות, אבל המשוב עושה סדר והילד יודע שהוא תחת בקרת ההורה.

"במקרה שלי, הבת שלי לא צריכה אותי כדי שאנהל לה את היום, היא אחראית וממושמעת, ולעומתה הבן שלי מאופיין בחוסר סדר, אז כשאני מקבל מידע עליו הוא עוזר לי לארגן אותו". 

אם אתם נמנים עם המעטים שטרם השתמשו במערכות הללו בבתי הספר של ילדיכם, הנה תיאור קצר. מילת המפתח היא שקיפות. אנחנו דורשים אותה מראש הממשלה ומנבחרי ציבור, ומנהלי בתי ספר דורשים אותה מהמורים בכיתות. בכל שיעור המורה מעדכן במערכת ממוחשבת מי מהתלמידים איחר או נעדר, מי הגיע ללא ציוד ועוד.

בהמשך היום הוא מוסיף פרטים על הנלמד בשיעור, על החומר למבחן שייערך בהמשך השבוע וכן מעדכן על הפרעות במהלך הלימודים. כל העדכונים הללו מוצאים את דרכם למייל של ההורים או זמינים במערכת האתר. הורים שמתקינים גם אפליקציה זוכים לקבל התראות על בסיס שעתי אם בנם נעדר, איחר או הפריע.

"מעורבות הורים זה דבר מצוין, השאלה היא לגבי המינון - איפה נגמרת המעורבות ומתחילה התערבות", אומרת אורית לרר-כנפו, יועצת ארגונית למערכות חינוך ומרצה בכירה בבית ברל.
 

 
"הורים ששותפים בנעשה בבית הספר נותנים ביטחון לילד, ויש גם מחקרים המצביעים על כך שברגע שיש שיתוף פעולה בין הורה למורה יש שיפור בהישגים ובהתנהגות הילד. הבעייתיות מתחילה כשהדברים נעשים מעל ראשם של ילדינו".

לדבריה, "כשאני מקבלת הודעה ממערכת ההתראות אני שוקלת מה לעשות עם המידע שקיבלתי. למשל, אם אני מקבלת התראה על מבחן אני יכולה לשאול את הבן שלי אם הוא למד, אבל אני בטח לא נשענת על המערכת, אלא מדברת איתו על הדברים באופן שוטף.

"יש ילדים שקשה להם וצריכים יותר סיוע, זה גם תלוי בגיל. חשוב שמורה יידע והורה ידע, אבל לא מדובר במהלך שצריך להיות גורף או 'סטנדרט' של מערכת החינוך".

ישורון מאמינה כי הטכנולוגיה היא זו שהביאה למעורבות הגוברת: "היינו רוצים להיות מעורבים במה שקורה בכיתה לפרטי פרטים, אבל מערכת החינוך שוכחת שלרובנו יש עבודה תובענית ויותר מילד אחד. הסמארטפון מאפשר קשר אינסופי עם המורים ואנחנו מקבלים המון מידע, אבל לא אומרים לנו מה מצפים שנעשה איתו".

הבעיה אינה נגמרת בעדכונים האינסופיים. מי לא מכיר את המשימות שמקבלים תלמידי היסודי - מהכנת סוכה ממוחזרת ועד למצגות מושקעת. רף הביצוע הגבוה משאיר את ההורים ערים עד לשעות הקטנות של הלילה, בזמן שהילדים בוהים בסמארטפון. מדובר בעוד צד במשולש היחסים המורכב של הורה-מורה-תלמיד, המעורר כעס אצל ההורים שמרגישים בני ערובה של משימות שילדיהם לא מסוגלים לעמוד בהן.

"המערכה בבית מספיק קשה גם ככה", אומרת שילה. "כמו שאני לא מבקשת מהמורה לבוא להתמודד איתי עם מקלחות, כך אני מצפה שמורה לא ייתן לי שיעורי בית. אם המורה מציב רף גבוה מדי, הילד לא יבצע את המשימה לבדו".
 

 
גם מעיין פרג'ון, מחנכת כיתה ה' בבית הספר "מדעי תורני אמי"ת" בשדרות, מתנגדת למשימות הענק שנוהגים לתת לתלמידים: "אני לא נותנת לילדים מטלות שמיועדות להורים. גם כשאני מבקשת להכין מצגת אני מצפה שזו תהיה עבודה של הילד באמצעות הוראות ברורות והכוונה. אני מתנגדת למטלות הבומבסטיות, שבהן תלמיד מגיע לכיתה עם תיבת נח בתלת-ממד וזוכה להתלהבות בכיתה, אבל יודע בלב שהעבודה לא שלו בכלל".

לרר-כנפו: "אם המטלות האלו אמורות ליצור מפגש בין הורה לילד ומאפשרות חיבור שאינו רק מילולי, מדובר באירוע חיובי, אבל פעמים רבות המשימות הופכות להיות תחרות יצירתיות בין ההורים".

היא מדגישה בעיה נוספת בקשר ההדוק מדי עם בית הספר: "אני לא רוצה שהקשר שלי עם הילד יהיה רק של בית ספר - ביצוע מטלות ושיעורי בית. הילד שלי הוא לא רק תלמיד וצריך לזכור שיש ילדים נוספים במשפחה והורים שעובדים שעות ארוכות יותר. זמן המשפחה מצומצם משהיה בעבר".

בין אנשי ההוראה, הדעות על הקשר המתהדק עם ההורים חלוקות. "בעבר, כשהורה היה מגיע לאספת הורים ושומע שהבן שלו לא הגיע לארבעה שיעורים באנגלית וקיבל 40 במתמטיקה, הוא היה מתפלא, 'איך יכול להיות שלא ידעתי על זה עד עכשיו'", אומר הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת-שמואל.

"הקשר היה דל והיו עולות שאלות רבות כלפי אנשי ההוראה. לפער הזה נכנסת מערכת העדכונים, ואני רואה בה כלי חיובי. הורה צריך לדעת מה קורה ולהיות שותף פעיל בנעשה בבית הספר".
 

 
לדבריו, בשל החשיבות שהוא רואה לקשר עם המשפחות, הוא מקפיד על התקשרות עם ההורים גם בכלים אחרים. "אני נודניק", הוא מודה בצחוק מהול ברצינות. "אני מחייב את הר"מים והמורים שלנו לכתוב מיילים ליידוע ההורים בכל שבוע, מוציא מידעון שבועי, משתמש בווטסאפים הכיתתיים והמחזוריים או מבקש מהם לשוחח עם ילדיהם על הנעשה השבוע בישיבה. אף הורה לא אמר לי עד היום שאני מציק, ההורים מברכים על זה".

גם ראש ישיבת אמי"ת ברחובות, הרב שמעון שושן, מסביר כי המערכות נוצרו כמענה להורים שדורשים להיות מעורבים יותר, ורואה בדיווח כלי יעיל למעקב אחר התלמידים. עם זאת, הוא מציע למתן מעט את השימוש בכלי העדכון.

"מעורבות של ההורים היא דבר מבורך, לכל תלמיד יש אבא ואמא ומערכת החינוך נעזרת בהורים כדי להצמיח את תלמידיה. אבל מערכת המשוב או ה'סמארט סקול' העוקבות אחרי התלמידים ומדווחות להורים אונליין הופכות את מערכת היחסים של הורים-תלמידים-בית ספר ל'שוטר על' שלא מאפשר שיח מול התלמידים, זה לא נותן מרחב לבניין אמון בין התלמיד למורה שלו ולא מאפשר לתלמיד ליפול וללמוד כי ההורה מקבל הודעה ומיד גוער בילדו ומשיב אותו למוטב. ככה הילד הזה גדל עד גיל 18 עם קביים, מחזיקים אותו כל הזמן ואין צמיחה ואין שיח".

בבית הספר היסודי תורני מדעי אמי"ת בשדרות החליטו שלא להשתמש במערכות המשוב מתוך אידיאולוגיה. הם משאירים את היחסים שבין המורה לתלמיד נקיים מלחץ הורי ומבקשים לבנות אמון דווקא על ידי שמירה על המסגרת הבית-ספרית כמערכת נפרדת מהבית.

פרג'ון, מורה בבית הספר, מברכת על כך: "מדובר בתוכנה שהופכת את הכול למדיד ודווקא על דרך השלילה - איפה התלמיד לא היה ומה הוא עשה לא טוב. לא ראיתי שמורה נכנס למערכת כדי לכתוב כמה אורי הצליח במבחן שנערך אתמול. אני מאמינה שיש דברים שאני צריכה לפתור בין התלמידים לביני ולא עם ההורים שלהם.

"מדובר בקשר של אמון והכלה שמעניק המון עצמאות לתלמיד. יש עניינים שאני יכולה לסדר בין כותלי בית הספר ויש ילדים שיוצרים קשרים פתוחים יותר עם המורה לעומת מה שקורה בבית, לכן לא תמיד משתלם לערב הורה".
   
גם פרג'ון מבקשת להבהיר כי הכול תלוי במינון הנכון: "הורה צריך להיות מעורב בתהליכים הלימודיים ולדעת איך הילד מתקדם ומצד שני לא להתערב יתר על המידה ו'לחפש את המורה'. אנחנו דור של הורים שרוצים להיות שותפים ולדעת יותר, אבל צריך לתת מקום לקשר של מורה-תלמיד".

רינה דהן, מחנכת כיתה ד' בבית ספר יסודי בחולון, מעדכנת את המערכת הממוחשבת במהלך יום הלימודים, אבל אינה שבעת רצון מהסידור: "בתחילת כל שיעור אני צריכה לעדכן את המערכת איזו תלמידה נכנסה, מי איחרה ומי הבריזה, ובהפסקות אני ממשיכה להכניס נתונים על החומר הנלמד או הפרעות.

"בעיניי המערכת הזו פשוט מעבירה אחריות מהתלמידות שלי להוריהן ואף פוגעת בסמכותיות שלי. המערכת הזו הפכה להיות עוד כלי הרתעה, כי הבנות חוששות שהוריהן יראו אם איחרו או הפריעו והפחד הוא מה שמניע אותן. איפה החינוך?"

מבחינת משרד החינוך אין הוראה ברורה בנוגע לשימוש במערכות התקשוב הללו. כל מנהל הישר בעיניו יעשה. המציאות בשטח מוכיחה כי רבים מהם בוחרים להשתמש במערכות כמענה לדרישה הולכת וגדלה מצדם של הורים רבים להיות מעורבים ולעקוב אחר התקדמות ילדיהם. 

לדברי דסי בארי, מנהלת האגף לחינוך על-יסודי במשרד החינוך, השימוש במערכות החדשות דווקא לא נולד כמענה להורים, אלא כחלק מאורח החיים המתוקשב במאה ה-21. "הורים צריכים להיות תמיד חלק מההוויה הבית-ספרית", היא מבהירה.

  
"אנחנו מבקשים מהמנהלים לייצר מדיניות בית-ספרית יחד עם קהילת בית הספר ונותנים להם את האפשרות לבחור את הכלים שהם צריכים להיעזר בהם. בית ספר שרוצה לחנך לאחריות של התלמיד יבחר בכלי אחד ולא אחר, ומצד שני בית ספר שחורת על דגלו מעורבות הורית וקהילה ורואה חשיבות בקשר הזה, יבחר בכלים אחרים".

ומה חושבים אנשי המקצוע שמחוץ למערכת החינוך? הפסיכולוג רונן יעקבסון סבור שמדובר במהלך חיובי: "נכון שיש סכנה שהעניין יוריד אחריות מהילדים ויגביר חרדה אצל ההורים, אבל אני חושב שכיום הבעיה שלנו עם בני הנוער היא שההורים לא מספיק בעניינים ולא יודעים. הם פחות ופחות נוכחים בחיי הילדים ועובדים הרבה יותר שעות.

"אם בשנות השישים בארה"ב אפשר היה להגיע להכנסה ממוצעת עם משכורת אחת, הזמנים האלו חלפו. שני ההורים עובדים המון שעות ומרגישים בעקבות כך רגשות אשם, והילדים משלמים את המחיר. השאלה היא לא האם לקבל עדכונים, אלא מה עושים איתם: אם תשתמש בדיווחים כשוטר, אתה בבעיה ורק תפסיד מזה. אם הם ישמשו כפתח לשיחה ולמעורבות הורית - זה מבורך".

גם ההורים המתנגדים לשימוש במערכות החדשות מודעים ליתרון הטכנולוגי, אבל מבקשים לעצור רגע לפני שהם הופכים בעל כורחם ל"אח הגדול". החשש שלהם הוא שעצם קיומה של מערכת העדכונים והעובדה שמורים רבים מעדכנים בהודעות ווטסאפ מה החומר למבחן מחר ומה הציוד הנדרש לטיול, מסירים את האחריות מילדיהם והופכים דווקא אותם לאחראים למעקב אחר הודעות המורה.
   
ישורון, המזוהה עם המאבק להסדרת לוח החופשות של מערכת החינוך והתאמתו להורים העובדים, מבקשת להכניס סדר גם בסוגיה הזאת: "מצד אחד מערכת החינוך מצפה שלא ניגע ונביע את דעתנו במה שקשור למערכת, ומצד שני היא מצפה שנהיה איתה בקשר הדוק ונדע מה הילדים שלנו עושים בבית הספר בכל שעה ביום. אי אפשר לבקש מההורים שיהיו מעורבים ואז להתפלא שאנחנו לא נעצרים איפה שנוח להם". 

לדברי אנשי ההוראה, בהיעדר מידע לגבי השימוש והמינון המתאימים - כל הורה צריך לבחור את דרכו. המעוניינים בפיקוח הדוק על ילדיהם ייכנסו למערכת פעם בשעה ויראו מה עושה הילד שלהם בשעות שבהן הוא אמור לרכוש השכלה, בעוד האחרים יסתפקו בהצצה למערכת פעם בכמה ימים כדי לקבל תמונת מצב כללית על הנעשה בבית הספר.

ולרר-כנפו מסכמת: "המעורבות ההורית מאפשרת תגובה בזמן אמת, כדי שלא נגיע למצבים קיצוניים שבהם אנחנו מקבלים את המידע רק בסוף סמסטר ושואלים איפה היו המורים עד היום. בסופו של דבר צריך לאפשר למורים להיות מורים ולהורים להיות הורים. לכל אחד יש הזדמנות להשפיע בתחום המומחיות שלו". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg