ביהמ"ש העליון עצר פינוי ערבים משטח השייך ליהודים
השופט דנציגר, שדחה את מתווה עמונה, הורה יום קודם לכן לעצור פסק דין שמורה לתושבי מזרח ירושלים להתפנות מבית השייך ליהודי. "מדובר בצעד בלתי הפיך שיגרום לנזק אדיר", כתב השופט. חבר מועצת העיר י-ם: "אפליה אנטי-יהודית ואג'נדה פוליטית שמאלנית"
בית המשפט העליון עצר ביום שלישי האחרון, יום בלבד לפני ביטול מתווה עמונהופינוי היישוב, פסק דין של בתי המשפט המחוזי והשלום בירושלים אשר הורו לערבים בשכונת בית חנינא במזרח ירושלים להתפנות מבתיהם כיוון שהשטחים שייכים ליהודים.השופט שעצר את הפינוי, יורם דנציגר, שהינו גם חבר הרכב השופטים שדחה את 'מתווה עמונה', קבע בפסק הדין כי הבתים שעליהם לפנות הנם "בתי המגורים היחידים שלהם לפיכך משמעות הפינוי היא השלכתם לרחוב".
נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אהרון פרקש קבע בפסק דין קודם כי קרקעות בשכונת בית חנינא במזרח ירושלים שייכות ליהודים, אשר בניהם ביקשו באחרונה להשיב אותם לידיהם. נשיא בית המשפט המחוזי הוציא אף צו פינוי המורה לערבים להתנות ולהשיב את הקרקע לבעליה היהודים.
הערבים היושבים בקרקע הגישו ערעור לבית המשפט העליון בטענה כי אם יתפנו יושלכו לרחוב מאחר ואין להם עוד בתים ובטענות נוספות לגבי טיב המסמכים אשר בידי היהודים, טעונת אותן דחה המחוזי. עוד ביקשו הערבים אשר יושבים בנכס שלא כדין לעצור את ביצוע צו הפינוי עד להחלטת בית המשט העליון בעניין הערעור.
למרות הדמיון לכאורה של המקרה המדובר לפינוי היישוב עמונה, קיבל בית המשפט העליון את בקשתם, ובהחלטה של השופט דנציגר הורה לעצור את הפינוי עד לקבלת פסק דין. החלטתו של דנציגר התקבלה בטענה כי משמעות הריסת המבנים "צעד בלתי הפיך שיגרום להם נזק אדיר".
"אין חולק כי למשיבים (היהודים- נ"ב) הזכות לממש את זכותם הקניינית כפי שנקבעה בפסק הדין וכי ככלל הצד הזוכה בפסק הדין רשאי להינות מזכייתו אף אם הוגש ערעור", קבע השופט דנציגר בהחלטתו. "עם זאת, שעה שמדובר בנזק בלתי הפיך, מאזן הנוחות נוטה לטובתם". השופט אף דחה את דרישת היהודים לתשלום עבור השימוש באדמותיהם.
הבית יישאר בידי התושבים הערבים ממזרח ירושלים. בית חנינא
צילום: פלאש 90
"היד שאתמול חרצה את גורלו של היישוב עמונה, ידו של דנציגר חתמה שעות ספורות לפני כן, החלטה שונה לגמרי", זעם חבר מועצת העיר אריה קינג, "מדובר במקרה של ערבים שפלשו ובנו שתי מבנים לא חוקיים על אדמה יהודית שרשומה אצל פקיד הסדר המקרקעין, וזאת בערעור לאחר ששתי ערכאות שונות, פסקו שעל הפולשים הערבים להתפנות".
"אני מזכיר שבעמונה נושא קביעת הבעלות לא הגיע לדיון משפטי כלל. בהתייחס לנימוקיו ולמסקנתו, הרי שהחלטתו של גנציגר אתמול להתנגד למתווה עמונה, מבלי להתייחס לאותם הנימוקים שמצא לנכון להתבסס עליהם בהחלטתו במקרה דנן, הרי שאין עוררין שהמדובר בשפיטה סלקטיבית ובררנית לפי מוצא העותרים המבקשים ואפלייה אנטי-יהודית מסיבות של אג'נדה פוליטית שמאלנית".
"ערכאת העליון אינה דנה בשאלה הקניינית 'של מי הקרקע', למעשה בג"צ לא הכריע למי שייכת הקרקע בעמונה אלא קבע כי מאחר והמדינה אמרה שקרקעות שלא ניתן להסדיר יש לפנות, אזי יש לפנות את עמונה", הסביר משפטן המומחה בהליכי בג"ץ את משמעות ההחלטה של השופט. "במשפט האדמות במזרח ירושלים, בניגוד לעמונה, הוכח כי האדמות שייכות ליהודים.
"הביקורת נגד השופט דנציגר מוצדקת מאחר והמדינה עצמה אמרה שאפשר להסדיר את מתווה עמונה ואף הוגשה בקשה לבג"ץ לעכב את הפינוי עד מתן פסק דין בעניין המתווה שכן יווצר מצב לפיו התושבים יתפנו ללא פתרון ויוותרו ללא קורת גג ובית המשפט דחה. מבקריו של השופט דנציגר אומרים כי שיקול 'זריקת המפונים לרחוב' נלקח בפסק הדין באשר לערבים במזרח ירושלים ולא באשר ליהודי עמונה, וזוהי ביקורת משמעותית".
''אפלייה אנטי יהודית''. אריה קינג
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
עם זאת המשפטן מסביר כי "באופן שטחי ניתן להצדיק את ההבדל בין פסיקת דנציגר בעניין בית חנינא לבין הפסיקה בעניין עמונה, בכך שבעמונה מדובר בהליכים שמוצו, בעוד שבבית חנינא הערעור תלוי ועומד. אולם למעשה כאשר מדובר בהליכים מקבילים לעניין עמונה העוסקים בעניינים תכנוניים, אורך הרוח שנוקטים בתי המשפט וההבנה למצוקת התושבים, גדולים הרבה יותר".
מהתנועה למדינה יהודית נמסר כי "שופט שרואה לנכון לחוס על ערבים שפלשו לבתי יהודים, ולחילופין להתאכזר ליהודים שלטענתו עברו עבירה דומה - הוא לא אלא פעיל פוליטי שכל רצונותיו הם לקיים את האג'נדה הפוליטית שלו. האיפה ואיפה שעושה בית משפט העליון מוכיחה בצורה ברורה וחד משמעית כי אין מנוס מלשנות את שיטת בחירת השופטים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם