עיריית י-ם תממן בתי ספר שמסיתים נגד ישראל
ויכוח בין משרד האוצר לעירייה יצר מצב אבסורדי, שבו ישראל תממן מוסדות לימוד שמסיתים נגדה. "אנחנו מוצאים הסתה בכל המקצועות. ראינו פעם תרגיל חשבון שבו נכתב 'במשפחה אחת היו 5 ילדים, חיילי הכיבוש הרגו 1. כמה ילדים נשארו?'
המתח בין משרד האוצר לראש עיריית ירושלים ניר ברקת הרקיע השבוע שחקים, ממש כמו ערימות הזבל שנערמו ברחובות ירושלים בעקבות השביתה בת שלושת הימים. כולם דיברו על הפקקים, האשפה, התקציב והפוליטיקה אולם סיפור אחד נשכח מבין הכותרות.
החל מהשבוע הבא תחויב מדינת ישראל לממן בתי ספר במזרח ירושלים השייכים לרשות הפלסטינית, אונר"א והווקף - מוסדות המלמדים חומרי הסתה נגד קיומה של המדינה. לפני חמש שנים עתרו לבג"ץ תושבי מזרח ירושלים שלא הצליחו לרשום את ילדיהם למערכת החינוך העירונית. באמצעות האגודה לזכויות האזרח הם טענו נגד עיריית ירושלים כי היא אינה מספקת חינוך הולם, וכי קיים מחסור חמור בכיתות לימוד במזרח העיר.
המחסור בכיתות אילץ משפחות לשלוח את ילדיהן לבתי ספר פרטיים הגובים שכר לימוד של אלפי שקלים בשנה. בעתירה טענה האגודה לזכויות האזרח כי אם אין המדינה מצליחה להקים די בתי ספר במזרח ירושלים, עליה לכל הפחות לפצות את ההורים שנאלצים לשלם על חינוך פרטי.
בפסק הדין ב-2011 קיבלו השופטים איילה פרוקצ'יה, יורם דנציגר והנשיאה לשעבר דורית ביניש את עמדת האגודה. השופטת פרוקצ'יה כתבה בפסק הדין: "נראה כי זכותם של ילדים רבים במזרח העיר לחינוך רשמי חינם אינה באה על סיפוקה, ולא ניתן בשלב זה מענה מלא לחובת הרשויות מכוח חוק להעניק לכל ילד בישראל חינוך רשמי חינם... מציאות זו כרוכה בפגיעה בזכותם החוקתית של הילדים במזרח ירושלים לשוויון בחינוך... הפגיעה בזכות לשוויון בחינוך כרוכה בפגיעה בכבוד האדם ולפיכך מהווה הפרה של חוק היסוד". הנשיאה לשעבר ביניש הוסיפה כי "משך שנים לא הוקצו משאבים מספיקים על ידי המדינה והעירייה, אשר יש בהם כדי להדביק את הפער בין הנדרש על פי דין לבין המצב הקיים, בו לעשרות אלפי ילדים בגיל חינוך חובה לא סופקה מסגרת חינוכית במוסדות הרשמיים".
השבוע, סוף חודש ינואר, הגיעו לסיומן חמש השנים שהקצה בג"ץ לעיריית ירושלים לבנות כיתות במזרח העיר, אולם מענה הולם אפילו לא קרוב לביצוע. ראש העיר ברקת הכריז כמה פעמים על מאמץ מיוחד שיושקע בהקמת הכיתות הדרושות, אולם לטענת גורמים רבים המצב רק החמיר. כעת תופעל פסיקת בג"ץ וברקת ייאלץ לממן את בתי הספר האלה.
ויש גם נתונים: על פי דו"ח של עמותת השמאל 'עיר עמים', בשכונות מזרח ירושלים חסרות 2,672 כיתות לימוד והמשמעות היא כי לכ-60 אלף ילדים במזרח העיר אין אפשרות ללמוד על פי חוק חינוך חינם. כ-43 אלף מהם נאלצים לשלם שכר לימוד ועוד כ-20 אלף נשרו מהלימודים ואינם רשומים בשום מוסד. לפי נתוני 'עיר עמים', קצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה במזרח העיר מצריך 70 כיתות חדשות מדי שנה, אך קצב הבנייה בין השנים 2001 ו-2016 עומד על 37 כיתות בממוצע בשנה בלבד.
בשנת הלימודים תשע"ה נבנו 26 כיתות חדשות בלבד, ובשנה"ל שעברה 50. כמו כן, הוכשרו בסך הכול ארבע כיתות נוספות. בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בפברואר שעבר הודה מנכ"ל עיריית ירושלים אמנון מרחב כי יש לבנות עוד 1,300 כיתות כדי לקלוט תלמידים מבתי הספר הפרטיים ומהחינוך המוכר שאינו רשמי, ולהכשיר עוד כ-700 כיתות שקיימות במבנים שאינם כשירים כמו דירות וכיוצא בזה, וזה בנוסף לגידול טבעי של שלושה אחוזים מדי שנה. עם זאת יש לציין כי השנה נפתחו חמישה בתי ספר ישראליים במזרח העיר והם נותנים מענה ל-1,300 תלמידים.
מדוע עיריית ירושלים לא הצליחה לעמוד בדרישת בית המשפט העליון? תלוי את מי שואלים. טענת 'עיר עמים' היא כי מדובר במדיניות מפלה של העירייה, אשר מעדיפה את תושביה היהודים על אלה הערבים. במאמר שכתב לאחרונה אביב טטרסקי, תחקירן העמותה, נכתב כי "במשך מספר שנים הצליח מערך יחסי הציבור של ברקת, ורבים מאלו שלא הכירו את התמונה מקרוב נתנו לו קרדיט כמי שנוקט מדיניות חדשה לצמצום הפערים במזרח העיר ובפרט בכל הנוגע למחסור בכיתות לימוד. אלא שבשנתיים האחרונות התדמית הזו הולכת ונסדקת והדרישה לצמצום אי-השוויון ממנו סובלים בירושלים המזרחית מתרחבת גם למעגלים שמהם ברקת אינו יכול להתעלם". בעירייה לעומת זאת מפנים אצבע מאשימה לעבר משרד האוצר, שלטענתם אינו מקצה תקציב מספק על מנת לעמוד ביעד.
לאחר כישלון המשא ומתן בין ברקת למשרד האוצר הכריז השבוע ראש העירייה על שביתה. "בחודשים האחרונים, לאחר משא ומתן בין עיריית ירושלים לבין משרד האוצר, הוסכם כי מענק הבירה הראוי לירושלים יעמוד בשנה זו על 800 מיליון שקלים", כתב ברקת במכתב ששיגר לשר האוצר משה כחלון. "לצערנו הבטחה זו שניתנה על ידכם נותרה ללא כיסוי ואינכם מצליחים להעביר את הסכום שעליו התחייבתם. כמו כן, טרם אושר המתווה העירוני לבניית 1,000 כיתות לימוד הכרחיות לתלמידי העיר. ללא התקציב הדרוש, לא יהיה מנוס מהשבתה של העיר ירושלים החל מיום א' בשבוע הבא, וזאת עד לפתרון המשבר החמור".
"ברור שמזרח ירושלים סובל מהזנחה קשה. היא לא נוצרה לפני שנה ולא לפני שנתיים, זה עניין של שנים", אומר מאור צמח, יו"ר עמותת 'לך ירושלים' אשר עוקבת אחר המתרחש במזרח העיר. "לא מאוד מסובך להגיד איזה גורם ממשלתי אחראי למצב הזה. אפשר לפתוח ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק איך קרה שאחרי חקיקת חוק ירושלים הזנחנו חלקים גדולים בעיר, אבל אפשר פשוט להתחיל לטפל בנושא ולפתור אותו. החלטת הממשלה שמקצה 200 מיליון שקל למזרח העיר היא התחלה נכונה ויפה וצריך להמשיך עם זה.
"אני בעד ריבונות קשה וריבונות רכה. בריבונות הקשה צריך לאכוף את חוקי הבנייה וחוקי ההסתה וכל חוק שיש במזרח העיר; בריבונות הרכה ברור שכל השירותים שמדינה נותנת לאזרחיה צריכים להינתן גם במזרח העיר. זה לא צריך להגיע בשיטת המקל והגזר של ייתנו-יקבלו. צריכה להיות פה ריבונות עם אכיפה קשה של שמירה על חוק אזרחי ופלילי ובהחלט גם למנוע הזנחה של תושבים".
הבעיה אינה רק הזנחת מזרח העיר ירושלים והמחסור בכיתות, אלא החלופה המוצעת לתלמידים. האלטרנטיבה היא בתי ספר פרטיים שאין מי שמפקח על התכנים המועברים בהם, וכשאין פיקוח ההסתה חוגגת. כעת, לאחר שהעירייה תיאלץ לממן את שכר הלימוד של התלמידים בכיתות הללו, ייווצר מצב שהיא תממן את ההסתה.
שלושה סוגים של בתי ספר פועלים במזרח ירושלים ובהם לומדים כ-110 אלף תלמידים. הסוג הראשון הוא בתי הספר המוכרים והרשמיים, שפועלים בחסות העירייה ובפיקוח משרד החינוך ומונים 45 אלף תלמידים. הסוג השני הוא בתי הספר המוכרים אך הלא רשמיים, שפועלים מטעם עמותות פרטיות או כנסיות במימון ופיקוח של משרד החינוך אך לא של העירייה, ומונים גם הם 45 אלף תלמידים. הסוג האחרון הוא בתי הספר הלא מוכרים והבלתי רשמיים. מדובר בבתי ספר פרטיים, בדרך כלל מוסלמיים פונדמנטליסטיים בבעלות ההקדש המוסלמי (הווקף), אונר"א וגופים אחרים. הם פועלים ללא כל פיקוח, ולומדים בהם כ-20 אלף תלמידים.
למעשה, רוב מוחלט של התלמידים בבתי הספר הפרטיים והציבוריים לומדים את תכנית הלימודים הפלסטינית. בין תכני הלימוד אפשר למצוא שירי הסתה של המשורר סמיח אל-קאסם, המכונים "שירי האינתיפאדה". בשיריו ניתן למצוא איומים ישירים על האוכלוסייה היהודית במדינה, למשל בשורה: "השמיים מעליכם יהפכו גיהינום, וכך גם האדמה תחתיכם תיהפך גיהינום". בשורה משיר אחר נאמר: "אנחנו נמשיך במאבק ולא נוותר, אין לנו בעיה למות", וכן "הדם של התינוקות שלנו זועק מכל אבן".
האגף לחינוך ערבי בעירייה פועל לאתר את ספרי הלימוד בבתי הספר המוכרים אך לא רשמיים ולצנזר אותם. לקראת שנת הלימודים הבאה צנזר האגף 58 ספרי לימוד המיועדים לבתי הספר ובהם חומרי הסתה מובהקים. מדי שנה מקבל האגף לחינוך ערבי בעיריית ירושלים את כל ספרי הלימוד ממשרד החינוך של הרשות הפלסטינית, ומעביר אותם לבודק מיוחד אשר אחראי לצנזורה. לאור הערותיו פונה האגף לבית הדפוס ומדפיס את הספרים מחדש, לאחר שהוסרו מהם תוכני ההסתה ולאחר שהוסר סמל הרשות הפלסטינית.
"אנחנו מוצאים תכנים של הסתה בכל מקצועות הלימוד", סיפרה בעבר לארה מובאריכי, ראש אגף החינוך הערבי במנהל החינוך בעיריית ירושלים, "אפילו בספרי מתמטיקה. ראינו פעם תרגיל חשבון שבו נכתב כי 'במשפחה אחת היו חמישה ילדים, חיילי הכיבוש הרגו אחד מהם. כמה ילדים נשארו?' מכיוון שאנחנו מממנים את בתי הספר הללו אנחנו לוקחים אחריות גם על התכנים, ולא מאפשרים לחומרים מסיתים לזלוג לבתי הספר - גם כאלה שבחרו ללמד את תכנית הלימודים הפלסטינית. אך למרות שאנחנו מצנזרים, צריך לזכור שישנם עוד כ־20 אלף תלמידים המשתייכים למוסדות לימוד בלתי רשמיים, שמקבלים ספרי לימוד שאינם מצונזרים. תלמידים אלה לא מתגוררים רק בשועפאט אלא גם במזרח העיר. מדובר בחברה אחת - והתכנים מגיעים גם למי שלא לומד אותם".
ארגון 'לך ירושלים' ו'הפורום המשפטי הבינלאומי' טוענים כי בתי הספר עוקפים את הצנזורה ומלמדים מספרי ההסתה, וגם זוכים למימון העירייה. עוד טוענים הארגונים כי מנהלי בית הספר מדווחים לאגף החינוך הערבי כי הם מלמדים בתוכנית הפלסטינית המצונזרת, אולם בפועל ארגון בשם 'ועד ההורים המרכזי במזרח ירושלים' מספק לבתי הספר ספרים לא מצונזרים. לדברי אנשי הארגונים, באזור התעשייה עטרות נמצא בית דפוס שמדפיס ספרים שאינם מצונזרים, ואלו מועברים במשאיות אל בתי הספר במזרח העיר.
בתיעוד שהועבר ל'מקור ראשון' אפשר לראות כיצד אנשי הוועד מחלקים את ספרי ההסתה. אם לא די בכך, על מנת שהספרים יצברו פופולריות בקרב הורי התלמידים, הם מחולקים בחינם. הבעיה המרכזית לדברי הארגונים היא שלמשרד החינוך ולאגף החינוך הערבי אין למעשה פיקוח בשטח וגם אין לו דרך לאכוף אותו. "העירייה לא נותנת דו"חות לבתי ספר מוכרים ורשמיים בבעלותה שמלמדים בהם את תכנית הלימודים המסיתה של הרשות", אמרה עורכת הדין יפעה סגל, מנהלת הפורום המשפטי הבינלאומי.
המצב החמור ביותר נמצא בבתי הספר הפרטיים, שאינם מוכרים ואינם רשמיים. שם המדינה אפילו לא מנסה לפקח: "בבתי הספר הלא רשמיים והלא מפוקחים המצב חמור מאוד, וזה פשוט אבסורד שבגלל שהעירייה לא עמדה ביעדים של בג"ץ היא גם זו שהולכת לממן את ההסתה הזאת", אומר צמח. "במדינה שיש בה חוק וסדר לא יכול להתקיים מצב של הסתה. המדינה צריכה לבדוק גם את בתי הספר של הווקף ושל אונר"א וליצור מנגנון בדיקה ופיקוח שימנע מסרים נגד מדינת ישראל ותושביה ובעד הקמת ישות חלופית למדינה. אני בעד שילמדו היסטוריה ערבית ותרבות ערבית - אני לא מבקש שילמדו יהדות וציונות - אבל יש מסגרת שתכנים של פגיעה בישראל ובריבונותה לא יכולים להיות מועברים בה. הכול מתחיל ונגמר בחינוך. חינוך להסתה וללאומנות מוביל לטרור ולחוסר אחדות בעיר ירושלים. כלל משרדי הממשלה צריכים להתגייס וליצור מנגנון חדש של פיקוח ושליטה. נדרש מבצע 'חומת מגן חינוכית' כי אחרת בעוד לא הרבה זמן נגיע ל'חומת מגן' של ממש".
יש לציין כי בתחילת השנה, פתחה העירייה מסלולי לימוד על פי תכנית הלימודים הישראלית ב-14 בתי ספר מוסלמיים, כך שההורים יכולים לבחור במסלול הלימודים הזה. לקראת פתיחת שנת הלימודים התקבלו בעירייה 1,600 בקשות לעבור לבתי הספר של העירייה. כבר היום, כל בתי הספר הערביים הנוצריים הפכו למוכרים שאינם רשמיים, ואפשר ללמוד בהם את התוכנית הישראלית. רצונם של הורים במזרח העיר לשלוח את ילדיהם לבתי הספר של העירייה, אשר מלמדים את תכנית הלימודים הישראלית, נובע מן הנתון כי 36 אחוזים מילדי מזרח ירושלים אינם משלימים 12 שנות לימוד.
"היחס אל מערכת החינוך הישראלית עובר שינוי, והופך לחיובי יותר ברחוב הערבי", מסבירה לארה מובאריכי. "ההורים מבינים היום שאנחנו מקנים לילדים שלהם כרטיס כניסה לשוק התעסוקה ולאוניברסיטאות. החינוך הלא מוכר והלא רשמי של גופים כמו הווקף עושה מאמצים גדולים לצמוח, אך בכל זאת אנחנו רואים תזוזה לכיוון הישראלי. במערכת החינוך הישראלית יש יותר בתי ספר ייחודיים, המיועדים למשל ללימוד טכנולוגיה והייטק. יש לנו גם תכניות מיוחדות שמתגברות תלמידים מתקשים, וגם משאבים רבים יותר כמו מעבדות מחשבים ותוכנית טאבלטים".
אלא שהיחס החיובי במקצת שצובר לאט לאט בית הספר הישראלי במזרח העיר, שהוא גם בית החינוך היחיד שאפשר לאכוף בו באופן הרמטי הוראה של תכנים מסיתים, פשוט צר מלהכיל. גם אם כל הרחוב הערבי יבחר לשלוח את ילדיו ללמוד בתוכנית הישראלית לא יהיה לו לאן לשלוח כי אין מספיק כיתות. ברצון ושלא ברצון, להורים במזרח העיר אין כל ברירה אלא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר המסיתים, והחל מהשבוע לעירייה לא תהיה ברירה אלא לממן את ההסתה. כך, למרות פסיקת בג"ץ, המדינה שלחה את ילדי מזרח ירושלים לזרועות ההסתה הקיצונית.
לפני כשלושה חודשים פנה ארגון ההורים העירוני בירושלים, יחד עם הורים יהודים וערבים, לבג"ץ וביקש שיורה למשרד החינוך והעירייה להסביר מדוע לא צייתו להכרעת בית המשפט העליון מלפני חמש שנים. בג"ץ נענה, והדיון בתיק בעיצומו. ביום שני האחרון קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון מיוחד שעסק במצבה העגום של מערכת החינוך במזרח העיר והמחסור החמור בכיתות, גם חמש שנים לאחר פסיקת בג"ץ.
תגובת עיריית ירושלים:
"העירייה הכינה תכנית אב לצמצום פערי כיתות לימוד בכל המגזרים בהיקף של כ-3,000 כיתות לימוד בשש השנים הקרובות. לצורך הוצאתה לפועל דרוש מימון מוערך בהיקף של 2 מיליארד שקלים. עקב המחסור בכיתות לימוד נאלצת העירייה לשכור כ-1,500 כיתות בכל המגזרים, בהוצאה כספית שנתית של כ־100 מיליון שקלים.
תכנית העירייה לבניית אלפי כיתות בעיר תביא לצמצום במספר הכיתות השכורות והגדלת הכיתות התקניות בעיר.
העירייה הציגה את תכניתה לבניית הכיתות בפני משרדי האוצר, החינוך והפנים, ומנהלת בימים אלה מאבק חריף אל מול משרד האוצר - הן על תקציבה והן על בקשת העירייה לאישור המתווה העירוני לבניית 1,000 כיתות לימוד באופן מידי ודחוף כדי לצמצם את הפערים בכל המגזרים. העירייה דורשת מהמדינה למלא חובתה ולממן התוכנית לבינוי הנדרש במטרה לאפשר המשך צמיחה של מערכת החינוך הגדולה בישראל".
אקו"ם