ראשי » חדשות » בארץ

מודיעין אזרחי: בפיקוד העורף מלקטים מידע מבין ההריסות

לאחר אירוע של קריסת מנוף או מבנה, עבודת חילוץ יעילה מתחילה באיסוף פרטים מדוקדק על האזרחים בשטח, כדי לדעת היכן להשקיע את המאמצים. אל"מ אריאל בליץ, ראש מחלקת אוכלוסייה, מספר על המרוץ נגד הזמן בדרך להצלת חיים

כשאל"מ אריאל בליץ, ראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף, שמע ביום שני האחרון על קריסת המנוף בבת-ים, מחשבותיו חזרו חצי שנה לאחור, אל אתר ההרס של החניון ברמת-החייל שקרס בספטמבר האחרון. האירוע בבת-ים השבוע הסתיים בנס ללא נפגעים בנפש, ומבלי שהציוד ההנדסי הכבד פגע באחד המבנים הסמוכים, אך עם ארבעה פצועים ובהם מפעיל המנוף שנפצע קשה וגבר שהיה במכונית שנמחצה.

קריסת מנוף בבת ים (צילום: מד"א)


הפעם לא היה צורך בסיוע של צוותי פיקוד העורף, אבל ברמת-החייל, דקות אחרי שמכשירי הביפר צפצפו אצל אנשי יחידת החילוץ של פיקוד העורף, נשלחו לשם קציני מחלקת האוכלוסייה. "מבחינתי, קריסת המנוף באתר הבנייה בבת-ים השבוע היוותה תזכורת לכך שמודיעין אוכלוסייה רלוונטי ועדכני יכול להציל חיי אדם, כפי שנדרש באירוע קריסת החניון ברמת החייל. באירוע ההוא הייתה לנו 'רשימת עוגן' של האנשים שהיו אמורים להיות שם באותו יום, מול רשימה שפירטה מי חסר".

למחרת, ביום שלישי השבוע, עבר אל"מ בליץ לזירה אחרת, כשנטל חלק בתרגיל רעידת אדמה שערך פיקוד העורף במוסדות החינוך ברחבי הארץ. התרגיל החל בשעה עשר בבוקר. התלמידות והתלמידים רצו אל מקום מחסה, ומדריכות פיקוד העורף העבירו הדרכות מה עושים בשעת חירום. אלא שבמציאות זה עלול להיות גרוע הרבה יותר. בין שלל התרחישים שאליהם נערכים בצבא, ישנה גם קריסת בניינים על יושביהם ברעידת אדמה.

"באירוע אמת מסוג זה, איתור אזרחים לכודים על ידי שימוש ביכולות של מודיעין-אוכלוסייה עשוי להציל חיים", אומר אל"מ בליץ. באירוע כזה, ובוודאי במהלך מלחמה ופגיעת טילים ישירה באזורי מגורים, לניסיון המתפתח במחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף ישנה חשיבות רבה.
  
מחלקת אוכלוסייה מבצעת תפקיד דומה לזה של קציני מודיעין אחרים בצבא, כאשר אנשיה נדרשים להביא כל רסיס מידע כדי לבנות את הפאזל השלם ולשרטט תמונת מצב של הלכודים. אלא שבניגוד לאגף מודיעין שמחפש מידע על האויב ויכולותיו, כאן מדובר במאמץ שונה: לאתר את כל המידע הרלוונטי על האוכלוסייה והאזרחים בשטח, כדי לדעת היכן להשקיע מאמצים ומי זקוק לחילוץ.

אחד הדברים החשובים ביותר בשעת אירוע כזה הוא לברר מיד כמה שיותר פרטים על האוכלוסייה הנמצאת במקום. למשל כמה תלמידים היו בכיתה שקרסה, והאם יש ביניהם כאלו שניצלו ויוכלו להעיד ולספר על שאירע; האם דיירי הבניין עזבו אותו בתחילת המלחמה, או שנותרו להתגורר בבתיהם עד פגיעת הטיל.
 

כדי להסביר מעט יותר על אופי הפעילות, חוזר בליץ אל הרגעים הראשונים לאחר הגעתם של אנשי המחלקה לאתר האסון ברמת-החייל. מטרת-העל שסומנה בהערכות המצב הראשונות הייתה להביא כמה שיותר פרטים על הלכודים ועל המבנה, ומהר ככל האפשר. "מצאנו את הקבלנים שעבדו במבנה הזה, ואצל כל קבלן בדקנו מי האנשים שלו שעבדו במתחם. בכל רשימה שהייתה לנו בדקנו מי נמצא ואיפה, מי לא הגיע לעבודה באותו יום, מי הלך הביתה או לקנות אוכל, ומי פונה כבר לבית החולים".

מקורות המידע היו מגוונים, ובין היתר נעזרו אנשי החילוץ בתחקור של ניצולים מהקריסה. כך נבנתה תוכנית החיפושים, שנמשכו חמש יממות. הפועלים שיכלו למסור עדות נשאלו היכן ועם מי עבדו ברגע הקריסה, ואם הם יודעים מי מחבריהם נעלם. "ככה מגיעים למצב שבו אנחנו יודעים מי חסר. 'פלוני חסר לנו ברשימות, אתה עבדת איתו. מה הוא לבש? באיזה מכשיר הוא השתמש?'" מתאר אל"מ בליץ את אופי העבודה והתחקורים בשטח.

תהליך איסוף המידע נועד למקד את פעילות המחלצים ולכוון אותם אל האזרחים הלכודים. באירוע קריסת החניון, למשל, כבל צהוב שנמצא באתר ההריסות סייע למצוא את אחד ההרוגים. אחרי שהכבל נמצא, קישרו אותו המחלצים למידע נוסף שהיה ברשותם, ולפיו אחד הפועלים הלכודים עבד בליטוש באמצעות מכונה בעלת כבל בצבע זה. בתוך שניות הוגברו מאמצי החיפוש באותה נקודה.

"ברגע שהם מצאו את הכבל הצהוב התחילו לרוץ איתו, ואז מצאו את המלטשת והפאזל התחיל להתחבר", משחזר אל"מ בליץ. התחקורים נעשים בידי אנשי מקצוע בפיקוד העורף, כאשר לאירוע כמו זה שהתרחש ברמת-החייל נקראו גם קציני אוכלוסייה של מחוזות אחרים, כדי לסייע במרוץ המידע נגד הזמן.

המידע שבידי 'קצין התנהגות אוכלוסייה' עשוי ללמד למשל כי ליד אחד המחולצים עבד פועל אחר, ואם איתרו את הראשון - הדרך לאיתור השני מתקצרת. במהלך התחקור התגלה למשל כי צמד פועלים נהג תמיד לצאת להפסקת צהריים יחד, ומעדויות שנאספו עלה כי בדיוק בזמן הקריסה הם חזרו אל המבנה דרך פיר מסוים. המסקנה הייתה כי סביר שהם יהיו באותו אזור.

תמונת המצב של האוכלוסייה היא אחד הנתונים המרכזיים שלהם מחכים בחדרי הפיקוד של צה"ל בזמן אמת. באחריות אנשי 'מודיעין אוכלוסייה' של פיקוד העורף לאסוף את המידע הזה, ובשעת אירוע הם נדרשים לגבש את כלל המידע כדי להחליט אילו פעולות נדרש לבצע - האם ישנו צורך בצוותי חילוץ או שמא אין בכלל לכודים, והם שיגשרו בין צה"ל והרשויות המקומיות.

האויב הגדול ביותר באירועים מסוג זה הוא הזמן. ככל שמחוגי השעון מתקדמים מרגע הקריסה, כך פוחתת היכולת לאתר לכודים בחיים. "עבודה לא אפקטיבית דומה לעבודה של קבלן עבודות עפר שבא לפנות את ההרס, אנחנו זקוקים לעבודה רגישה יותר", מסביר הקצין. "גל הריסות יכול להיראות אותו דבר בכל מקום, ואנחנו מנסים לייצר תמונת מצב שתאפשר לנו למקד את המאמצים כדי שנוכל להציל חיי אדם". כך, מודיעין האוכלוסייה מגלה פרטים על המבנה שקרס, מי ומה היו בו, ולמה הוא שימש.

קריסה של בניין כתוצאה מפגיעת טיל וכדומה עשויה להעסיק גדוד מחלצים שלם, וכאשר קיים מידע על כך שהבניין היה ריק ברגע הפגיעה, שעות עבודה רבות ומיותרות עשויות להיחסך. מכיוון שמדובר באזרחים, שסמכויות הצבא ביחס אליהם מוגבלות, הליך התחקור בשטח מתנהל בשיתוף פעולה עם קציני משטרה. העובדה שליד קצין אוכלוסייה נמצא גם לובש מדים כחולים מאפשרת לו לגבות עדות גם מאנשים שמסרבים לעשות זאת.

במצבים שבהם אין נפש חיה ברחוב או שלאנשים הנמצאים אין מידע לתרום, קציני האוכלוסייה יכולים לשאוב מידע מהרשות המקומית. למשל, אם יגלו כי בבית מסוים לא נגבו תשלומי ארנונה כבר שבועות ארוכים או שמונה המים לא זז, הם יסיקו שמדובר בבית נטוש, והשקעת המאמצים בטיפול במבנה תנותב בהתאם.

אנשי המקצוע בשטח שואלים שאלות שמטרתן לייצר תמונה טובה יותר ולנסות להרכיב תרשימים מלאים שבעזרתם אפשר יהיה לאפיין את אתר ההרס. "לדוגמה, אם יש לנו מידע שמישהו דיבר עם אישה שהייתה בקומה שנייה בדירה שמונה, אנחנו ננסה להבין איפה היא נמצאת עכשיו בגל ההריסות", מסביר אל"מ בליץ. התרשים שנבנה מראה היכן יש מדרגות, מעלית או פיר, וב'הערכת מצב אוכלוסייה', יחד עם ממצאים אחרים, מכוונים את פעולות החילוץ לאיתור הלכודים. בחניון שקרס בבת-ים, למשל, הובא שרטוט של המבנה ממהנדס העיר, ועל בסיס התרשימים שלו בנו מהנדסי פיקוד העורף מודל של האתר.

'קציני התנהגות אוכלוסייה' הם בעלי רקע אקדמי מתחום מדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה). במשך שלושה שבועות הם עוברים קורס על תורת הטיפול באירועים בעורף והתנהגות אוכלוסייה במצבי חירום, ולומדים על תחקור ניצולים וגורמי מידע נוספים שיוכלו לשפר את תמונת מודיעין האוכלוסייה כדי להציל חיי אדם.

באירוע קריסת החניון גיבשו אנשי המקצוע את רשימת האנשים החסרים, עד שידעו לומר מי עבד היכן ובאיזה מפלס. "פתאום אתה מסתכל ב'רשימת העוגן' ומגלה ששם אחד מופיע פעמיים, כלומר מדובר באותו אדם. או שאתה לומד שלמישהו שנמצא בחלל מסוים יש קעקוע על היד שמאפשר לזהות אותו. מנסים להיעזר כמה שיותר במאפייני המידע הללו".

הנתונים שזורמים כל העת מרוכזים בחדר הפיקוד, ומשם יוצאות ההנחיות הממוקדות למחלצים בשטח. מערכת לאיכון סלולרי עשויה לסייע בניסיון לאתר לכודים, אלא שלא תמיד הטלפון הנייד יהיה אצל האדם שאותו מחפשים - ייתכן שהוא עף מידיו בעת הקריסה או שהושאר בחדר אחר - ולכן נדרש מידע נוסף כדי לדעת היכן לרכז את מאמצי האיתור.

בפועל מדובר בעבודת מודיעין לכל דבר, שאף שהיא עוסקת באיסוף מידע על אוכלוסייה היא דומה מאוד לזה שנאסף בשדה הקרב. כשם שמידע מוקדם הוא תנאי הכרחי ליציאת הלוחם לפעולה, כך הוא חיוני ונחוץ למחלצים ולאנשי ההצלה כדי לבצע עבודה טובה ויעילה יותר. יכולות איסוף המידע אינן זהות לאלה של שב"כ, המוסד או אמ"ן, אבל בלי התוצרים שלהן פעולת החילוץ עלולה להיות לא אפקטיבית, מקצועיים ככל שיהיו המחלצים.

"הפעולות שעשינו באירוע ברמת-החייל אפשרו לנו להגיד בשלב מסוים למפקד הפיקוד ולמפקד המחוז 'זהו, סיימנו'", ממחיש אל"מ בליץ. "לא נדרשנו לפנות את כל האתר ולא השארנו קרקע ריקה, בניגוד לאירועים אחרים שבהם נאלצנו לעשות זאת בגלל פערי מודיעין-אוכלוסייה וטכנולוגיה לא מפותחת, שהכריחו אותנו להישאר עד שהשטח היה נקי והכול פונה. באירוע האחרון ידענו להגיד שסיימנו את המשימה של הצלת חיים, ועכשיו אפשר לעבור לטיפול של פינוי העפר מהשטח".

בפיגוע נגד השגרירות האמריקאית בניירובי בשנת 1998, למשל, נותרו אנשי החילוץ וההצלה של פיקוד העורף בשטח עד לפינוי ערמת העפר האחרונה. המצב כיום שונה לחלוטין: בזכות שכבות המידע שנבנו, הצוותים המחלצים הצליחו לאתר בין ההריסות את הפועלים שנפצעו או נהרגו.

בפיקוד העורף מודעים לכך שהאירוע ברמת-החייל עלול  להתגמד ליד אירועים קשים יותר כמו קריסת מבנים במהלך מלחמה, שכן עם כל החומרה של קריסת החניון, מדובר במקרה בודד. במצב חירום כמו רעידת אדמה משמעותית, יכולות האיסוף שנרכשו יצטרכו לבוא לידי ביטוי בצורה מהירה יותר ובהיקפים גדולים יותר.

"לא נוכל להשאיר מגרשים ריקים בכל מקום שהתרחש בו הרס", אומר אל"מ בליץ. "בעזרת המידע שנאסוף נוכל  לדעת אם אנחנו בכלל נצרכים שם. באירועים בקנה מידה גדול נצטרך להביא לידי ביטוי את הטכניקה שלנו.

"באירוע החניון יכולנו להשקיע את המשאבים המלאים כי זה אירוע אחד, אבל גם אם יהיה אירוע נרחב, של הרבה מאוד זירות, אני חושב שהכלים שלנו יאפשרו לנו להציל חיי אדם. אני אומר את זה כאדם שתקופה ארוכה מאוד חפר בעצמו, זה לא תיאורטי; הטכניקה מאוד מפותחת, ואנחנו ממשיכים לפתח אותה ולעסוק בה בצורה מתמשכת".

שלא כעבודת איסוף מודיעין בתחומים אחרים, העבודה של מחלקת אוכלוסייה איננה שגרתית ולא נעשית מדי יום. איש לא אוסף עליכם מידע בשגרה, ואת המידע הדרוש ישיגו אנשי פיקוד העורף בשעת האירוע.
 

 
בגל השריפות האחרון, למשל, שאבו קציני האוכלוסייה מידע מרשויות הרווחה ומהמוקדים העירוניים כדי להחליט כיצד להפעיל את גדודי החילוץ; בשכונה אחת התברר שיש אוכלוסייה גדולה של עולים חדשים, ובאחרת מבוגרים רבים שנזקקו לסיוע לעזוב את הבתים. הכוחות באזורים הללו פעלו בהתאם.

"אנחנו לא עובדים בוואקום אלא בשיתוף פעולה עם גורמים שונים שיש להם מידע, ומחזיקים בנתונים שהם דרמטיים בשבילנו. המידע שמספקות לנו הרשויות המקומיות ומשרד הרווחה הוא שחקן משמעותי בעניין הזה", מסכם בליץ.

ואחרי הכול, אירוע קריסת החניון וגל השריפות האחרון עלולים להיות דגם מוקטן לעומת מה שפיקוד העורף יידרש להתמודד איתו במקרה של עימות צבאי רחב, שבמהלכו רקטות יפגעו חלילה בבתים רבים. במצב כזה, היכולות הללו יעמדו למבחן קשה בהרבה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg