בשיבה טובה? ההתעללות בבית האבות היא רק קצה הקרחון
המראות הקשים שהתגלו בחיפה מלמדים על המתרחש בלא מעט מקומות דומים. מנהלי מוסדות מתגוננים וטוענים כי הכול מתחיל בקושי למצוא כוח אדם איכותי: "כשמשרד הבריאות מציע שכר מינימום, ברור שישראלים לא מגיעים"
מאשה (שם בדוי) מתקשה לשכוח את המראה שנגלה לנגד עיניה באחד מבתי האבות בירושלים. "נכנסתי לחדר האוכל אל אחת מדיירות הבית, וראיתי מטפל מאכיל את אחד הקשישים", היא מתארת, כשמדי פעם דמעות מציפות את עיניה.
"הקשיש התחנן ברוסית למטפל שיפסיק להאכילו וצעק 'לא רוצה! לא רוצה! זה מגעיל לי!', אך המטפל התעלם מהתחינות, והקשיש שלא היה יכול לשאת את הטעם הדוחה הקיא את נשמתו אל תוך הצלחת. במקום לנקות, המטפל ערבב את מה שפלט הקשיש עם הדייסה שבצלחת והמשיך לדחוף את הבלילה בכוח אל פיו של הזקן. לא יכולתי לראות את זה וברחתי החוצה".
בשנים האחרונות מגיעה מאשה במסגרת מקצועה מדי יום, ולעתים כמה פעמים ביום, לחלק גדול מבתי האבות בבירה, ומדי פעם היא נחשפת למראות קשים ובלתי נעימים. "בבית אבות אחר ליד ירושלים גיליתי שהדיירת שאליה באתי סובלת מדופק נמוך ומרמת חמצן נמוכה ביותר, פחות מ-50. פניתי לאח שהיה שם באותו רגע, אך הוא הביט בי באדישות ואמר: 'את לא יודעת שכאן זו התחנה האחרונה שלהם?'
"שאלתי אותו 'למה אתה לא עוזר לה? למה לא נתת לה חמצן?' הוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח ואמר לי שאקח אותה לבית חולים. יש אנשים רבים שאומרים לי 'אני מעדיף שאימא או אבא שלי יסיימו את חייהם בבית ולא בבית אבות'. הם יודעים מה הם אומרים", אומרת מאשה, המבקשת לא לחשוף את שמה האמיתי בשל קשריה עם בתי האבות ששמותיהם שמורים במערכת.
ההתעללות הקשה בקשישים בבית האבות 'נאות כיפת הזהב' בחיפה, שנחשפה השבוע בחדשות ערוץ 2, איננה אלא קצה הקרחון של המתרחש בלא מעט בתי אבות. לצד רבים שבהם מתייחסים לדיירים בכבוד ובאהבה, יש מוסדות שעבור בעליהם ומנהליהם אינם אלא מקור התעשרות, שעבורו נרמסים ברגל גסה כבודם של הקשישים וצלם האנוש שלהם.
"אנו אמורים לראות בדיירים שלנו לא רק דיירים אלא משפחה עם לב ונשמה, ומי שלא חש בכך אין מקומו בבית האבות", אומרת לנו נעמי חרל"פ, סמנכ"לית 'נווה הורים' בשכונת סן-סימון בירושלים. "אנחנו לא דוחפים את הדייסה לקשיש בכוח, אלא מנסים לשכנע אותו לאכול. אם הוא מתנגד, מנסים מישהו אחר. היו מקרים שבהם אני עצמי ישבתי והאכלתי כי מצאתי שפה משותפת אתו.
"נכון, לא תמיד האוכל טעים, אבל אנחנו מנסים לשנות את הטעם, לערבב אותו בקפה או ב'אנשור' (נוזל מזין מרוכז וקל לעיכול), ולהסביר לו כמה הדבר חשוב לבריאותו. במקרים קיצוניים כשאנחנו לא יכולים לתת רק נוזלים, מתבצעת הזנה ישירות לקיבה. הדבר נעשה בפרוצדורה רפואית בבית חולים, באישור המשפחה או האפוטרופוס".
אביו של שמוליק ברלין מגבעתיים שוהה בבית אבות בבני ברק. הבן מרוצה מהטיפול, אך שוקל להעבירו משם בשל חדרו הקטן ורמת השירות המינימלית. "לאבי יש הרבה ספרי קודש, והוא ביקש להתקין מדף בחדרו ולהכין שקע נוסף ליד המיטה כדי לחבר את מכשיר הרדיו. נראה לי שחוץ ממועצת הביטחון של האו"ם, כל המוסדות בעולם נדרשו לתת את הסכמתם לשינויים המפליגים הללו", הוא אומר.
לפני עשר שנים התנדב שמוליק בבית אבות בתל-אביב, והזדעזע ממראה עיניו. "ראיתי כיצד מלעיטים מטופלת סיעודית בכוח בדייסה, וסוגרים לה את הפה עם היד כדי שתבלע. המטפל חזר על הפעולה הזו שוב ושוב. היא למעשה הייתה צמח, והם צעקו ודיברו אליה מאוד לא יפה. אחרי שבוע היא נפטרה.
"להאכיל קשיש כזה בכמה כפיות דייסה יכול לקחת רבע שעה, אבל אין להם סבלנות. הם גם נהגו להוריד את המטופלים מהמיטות ולסדר אותם בכיסאות גלגלים זה לצד זה, למשך שעות של המתנה לפעילות".
שמוליק עצמו התבקש לטפל בזקנים, להחליף להם חיתולים ולהאכילם. "אמרתי להם שלא למדתי ולא הוכשרתי לטפל בזקנים. התנדבתי כדי לבצע עבודות עזר כרחיצת כלים, שטיפת רצפה או עבודת גננות".
לדבריו, עיקר מרצם של בעלי בית האבות הוקדש למראה החיצוני של הבית. "נשלחתי לסייד את קירות החניון ולצבוע את המעקה. את הקשישים שבתוך הבית זה לא מעניין, אבל המנהלים העדיפו להוציא את הכסף על החזות החיצונית ולא על רווחת המטופלים, ויש מה לשפר.
"תנו להם כיסאות גלגלים שלא נשברים פעמיים בשבוע, תציעו תכניות בידור טובות ופעילות תעסוקתית לשבור את השגרה, שלא ישבו כמו זומבים ויבהו באוויר שעות על גבי שעות. זה לא עניין את ההנהלה".
אביטוב זלקין הוא חבר הנהלת איגוד בתי האבות ומנכ"ל בית האבות 'נווה הורים'. זהו בית האבות "הראשון במזרח התיכון" כפי שאומרים מנהליו, אשר נוסד עוד ב-1878 כבית תמחוי בעיר העתיקה. לדבריו, מה שקרה בחיפה מצביע על שני כשלים עיקריים. הראשון קשור בהתנהלות המוסד עצמו, והשני בהתנהלות הרשויות והממשלה.
"זה מעיד על שיטה חמורה שאסור שתקרה. זו אחריות של הנהלת המוסד להדריך ולפקח שמקרים כאלה לא יקרו", הוא מסביר. "אבל מעבר לכך, יש הזנחה והפקרות בכל מה שקשור באחריות של המדינה כלפי הקשישים. במשך שנים אנחנו רודפים אחרי משרדי ממשלה שונים כדי לאפשר לנו להביא עובדים זרים, כשם שמקובל בתחום הסיעוד הפרטי.
"הטיפול בקשישים כרוך בעבודה פיזית קשה ולעתים לא נעימה. צריך להרים אותם, לרחוץ אותם ולהחליף להם חיתולים. וכשמשרד הבריאות מציע שכר מינימום, ברור שישראלים אינם מוכנים לעבוד בסיעוד".
מדוע בתי האבות עצמם, הגובים בדרך כלל סכומי כסף נאים ממשפחות המטופלים, אינם מציעים שכר גבוה יותר כדי למשוך עובדים טובים?
"זה מה שמשרד הבריאות מתקצב. חלק הן אחיות מרוסיה שלא עברו את מבחני ההסמכה כאן, ורוב העובדים היום בענף הם בני מיעוטים או פליטים אריתראים, גיאורגים ואחרים. כל אחד מהם יכול להיות מלאך, אבל כשהם אינם מבינים מילה בעברית זה קשה מאד".
לאחרונה נאלץ זלקין לפטר עובד בשל מה שנראה לו כהתנהגות בלתי הולמת כלפי מטופל. עוד באותו יום הוא מצא עבודה בבית אבות אחר. למעלה מ-6,000 עובדים חסרים במצבת כוח האדם במוסדות השונים, ומדי שנה עולה המחסור בכ-900 עובדים נוספים. מנתונים שפורסמו השבוע עולה כי בין 2011 ל-2014 הוגשו למשרד הבריאות יותר מ-3,000 דיווחים על חשד להתעללות בקשישים בבתי אבות, ו-300 תיקים כאלה נפתחו במשטרה.
"אלה דברים נוראים גם כשזה לא מגיע לאלימות נוסח 'כיפת הזהב' בחיפה", אומר זלקין כשאני מספר לו כמה מהסיפורים של מאשה. "למנהל המוסד ולצוות הרפואי יש אחריות גדולה. כשיש בקרה ופיקוח, התופעות מצטמצמות בהרבה".
בדיון שהתקיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לפני כמה שבועות התרשם זלקין כי משרד הבריאות מתחמק מאחריותו. "משרד הבריאות לא קם ומצהיר שזו אחריותו לדאוג לכוח אדם סיעודי, אלא קובע שכל מוסד צריך להתמודד בעצמו. אנחנו לא יכולים להתמודד בעצמנו. גם אם אני רוצה לשלם יותר, אין לי משאבים", הוא טוען.
"70 אחוז מהדיירים מופנים על ידי משרד הבריאות בתקציב מינימום לפי יום. אבל יש מחדל נוסף הקשור במשרד הבריאות. הם עובדים לפי שיטת מכרזים שבהם נקבעים תנאי טיפול ללא כל פרופורציות לתקציב שהם נותנים. התקציב לא עודכן מזה שנים רבות, והדרישות רק עולות".
לפני ארבע שנים קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיכל אגמון, שהתקציב שמקצה משרד הבריאות לבתי האבות איננו מאפשר קיום חיים בכבוד. בסוף מרץ אמור בג"ץ לדון בסוגיה. "מדוע צריכים להגיע לבית המשפט?", תוהה זלקין.
לדבריו חשוב שמשרד הבריאות ימשיך ברפורמת הסיעוד שבה החל השר ליצמן. הבעיה החלה כאשר האחריות עברה לקופות החולים, ואלה מחליטות באופן שרירותי על רמת התקצוב שהן מקצות לכל בית אבות. "קופות החולים מורידות אותנו על הברכיים", אומר זלקין. "אנחנו מעוניינים ברפורמה, אבל מבקשים שתוקם ועדה ציבורית שתקבע מה הסכום שאמור להיות משולם עבור כל יום".
איך כל זה שייך ליחס המתעלל של מטפלים לקשישים שכל מה שהם רוצים הוא לסיים את חייהם בכבוד?
"זה לא שייך, אבל מה שפירטתי הוא מה שצריך לקרות כדי למנוע את התופעה. הקושי הגדול הוא למצוא כוח אדם איכותי. בגלל תנאי התחרות הבלתי אפשריים והעבודה הבלתי נעימה, מי שמגיע לעבוד הם אנשים פחות איכותיים.
"אין דרישות הכשרה, וכל אחד שפיטרו אותו מעבודה כלשהי, נאמר שוטף כלים במסעדה או מוסכניק, ומגיע לעבוד כמטפל, מצדי, אם לא אראה משהו חריג - אקבל אותו. לפעמים יש לנו תחושות בטן שאומרות לנו לא לקבל את האדם הזה".
בלי לבדוק את מידת התאמתו לתפקיד?
"אני אבדוק, אבל אני יכול לומר לך שלא כולם בודקים. אסור לי לבקש מרשם פלילי בלי לעבור על חוק מאגרי מידע. הדבר היחיד שמותר לי הוא לבקש אישור מהמשטרה שלא מדובר בעבריין מין מורשע, וזה רק לגבי גברים.
"היום אין דרישות הכשרה ואנחנו מלמדים אותם תוך כדי עבודה, אבל לו מדינת ישראל הייתה מקיימת קורסים במימון המדינה כמו שיש בארה"ב ובאירופה, ומאפשרת רק לבוגריהם לעבוד, אפשר היה ליצור כאן אופק תעסוקתי. מה שמתרחש היום זו קטסטרופה. לנו יש תהליך של הערכת עובדים".
נעמי חרל"פ מוסיפה כי מנהלת שירותי הסיעוד במוסד בודקת מה הסיבה שאותו עובד עזב את מקום עבודתו הקודם, וכי כל עובד נבחן במשך שלושה ימים. מאשה מעידה כי לדבריה של חרל"פ יש קבלות.
"שמעתי אותה אומרת לצוות שהם נדרשים להתייחס לדיירים באותה צורה שהיא מתייחסת אליהם. לפני כמה שבועות באה מתנדבת לעבוד ב'נווה הורים', וחרל"פ ביקשה ממנה המלצות ממקומות העבודה הקודמים שלה. היא רצתה לדעת מי היא, היכן היא גרה, מה עשתה והיכן עבדה עד כה. הבחורה אמרה שכבר עבדה בבתי אבות, אך זו הפעם הראשונה שמבקשים ממנה המלצות".
כיצד הבאת עובדים זרים תפתור את הבעיה, שאלתי את זלקין. הרי אם אינך יודע מיהו אותו עובד ישראלי שאתה מקבל לעבודה, על אחת כמה וכמה לגבי עובד זר היורד מהמטוס? זלקין משיב כי יש לו ניסיון עם העובדים הזרים שטיפלו בהוריו. "רובם המוחלט טובים, מסורים ומחויבים לך. פליט אריתריאי אינו מחויב לאיש. מחר מישהו יציע לו עוד שקל וחצי לשעה והוא יקום וילך. העובדים הזרים יעבדו בתנאי רישיון פרטני ומחייב".
משה נקש, מנהל אגף ההיתרים לעובדים הזרים ברשות האוכלוסין וההגירה, אומר כי בשבוע שעבר החלו דיונים בין משרדי הבריאות והאוצר ורשות האוכלוסין, במגמה לתקן את החלטת הממשלה ולהתיר הבאת עובדים זרים לבתי האבות.
הפיקוח ב'נווה הורים' מתקיים גם באמצעות מצלמות המותקנות במרחבים הציבוריים - חדרי האוכל, חדרי הפעילות והמסדרונות - אך לא בחדרים ובמקלחות מטעמי צנעת הפרט. התקנת מצלמה בחדרים טעונה אישור של בני המשפחה - בת/בן הזוג או כל הילדים.
כמה משפחות מתקינות באופן עצמאי מצלמות אינטרנט בחדרים, המופנות רק כלפי המיטה של האב/האם ומשדרות ישירות אליהן את הנעשה. "צוותי הבקרה שלנו עוקבים אחרי הנעשה", אומר זלקין. "בשעות הערב יש מנהל תורן, ואיש צוות בכיר מגיע בשעות הלילה פעם בשבוע באופן אקראי לבדוק מה קורה".
האם אתה חושב שיש לשנות את החוק ולאפשר התקנת מצלמות?
"לא. חייו הפרטיים של האדם אינם צריכים להיות פרוצים לכול. אנחנו מעודדים את המשפחות להתלונן על כל מקרה חריג. מספרי הטלפון שלנו ידועים וזמינים. אנחנו עוסקים ללא הרף בהדרכה ומשקיעים במתן סיוע נפשי לאנשי הצוות המתמודדים מול דיירים ובני משפחות עם הרבה חמלה. אצלנו התופעות שראינו בטלוויזיה לא קיימות".
גילית תופעות שליליות?
"קרה שראיתי עובד המתייחס בצורה לא מכובדת, וצועק על דייר במקלחת. קראתי לו לחדרי והוריתי לו לארוז את חפציו וללכת. כל שריטה וכל שטף דם על גופו של דייר מדווחים ונבדקים. אני לא מוכן להתפשר, ואני לא היחיד שעושה זאת. צריך להבין שנימי הדם בגופם של הקשישים הם דקים, וגם כאשר אוחזים בהם בעדינות נגרמים להם שטפי דם. אבל צריך להביא בחשבון שבמצב הנוכחי לא תמיד כל האמצעים והפיקוחים יעזרו".
מה לדעתך קרה שם בחיפה?
"אני לא רוצה לפרט, אבל אם מורידים דיירים באחת וחצי בלילה מהמיטות כדי שימתינו לארוחת הבוקר בכיסא הגלגלים רק מכיוון שהמטפל רוצה לישון, או כששמים מקלות בכיסאות הגלגלים כדי שהדיירים לא ינועו, גם אלה שמסוגלים להניע את הכיסא בעצמם, וכשהאחות במחלקה רואה את ההתעללות הזו ושותקת ולא מדווחת - זה פשע".
זו אכזריות? רשעות? אדישות?
"יותר מזה. יש אומרים שהדבר נובע משנאה ליהודים. אני לא מסכים. יש לנו עובדים ערבים מסורים בצורה לא רגילה. אני עשר שנים בתחום, ולא נתקלתי מעולם בגילוי אחד של גזענות".
חרל"פ סבורה כי העומס הרב המוטל על הצוות הוא אחד הגורמים לתופעה. "אין מספיק כוח אדם, אפילו שמדובר במקצוע מועדף לחיילים משוחררים. לא ראיתי מעודי חייל שמגיע לעבוד בבית אבות. משרד הבריאות ומשרד האוצר לא עושים הרבה, למרות שאיגוד בתי האבות מנהל מאבק במשך שנים לקבל עובדים זרים.
"לדאבוננו מקבלים לעתים אנשים בלתי מתאימים. גם התקנים אינם מספקים. במחלקה שבה 35 דיירים, יש ארבעה או חמישה תקנים בבוקר שצריכים לקלח, לסדר את המיטות, להכניס אותם לחדר האוכל, להאכיל ולהפעיל. ברור שאנשים נמצאים בלחץ גדול".
בימים אלה חוקרת המשטרה חשד לרצח קשיש בן 92 בידי מטפל בן מיעוטים. מטפל אחר במוסד דיווח על כך, ובעקבות הדיווח הוחזרה הגופה לנתיחה לאחר שכבר נשלחה לקבורה, ונמצאו עליה סימני חניקה.
בית המשפט קבע כי קיים חשד מבוסס לעבירות התעללות וחשד סביר לעבירת רצח, והאריך את מעצרו של החשוד. גם הרופאה העובדת במוסד, שקבעה את מותו של הקשיש, נחקרה באזהרה בחשד שלא דיווחה למשטרה כשעלתה האפשרות שמדובר במוות בלתי טבעי.
מאשה מספרת על נהג שח"ל שהגיע לקחת לבית החולים קשישה הסובלת מחום גבוה, והתפלא שאיש מצוות בית האבות לא ניסה לשפר את מצבה. גם האמבולנס הוזמן אחרי שעות ארוכות. במקום תשובה קיבל סטירת לחי מצלצלת בפניו מהאחות הראשית, שצעקה עליו: "קח אותה מהר כדי שלא תמות לנו כאן!"
מתברר שתופעות קשות קיימות גם בבתי אבות הנחשבים מפוארים, יוקרתיים ובעלי מוניטין של שירות מסור וטוב. גם שם יכול דייר הסובל מחום או קוצר נשימה להמתין זמן רב עד שיזכה לטיפול. באותו בית אבות מפואר ראתה מאשה את אחד המטפלים מחזיר קשישה למיטתה אחרי האוכל.
"הוא לקח אותה בצווארונה כמו שסוחבים חתול וללא רחמנות דחף אותה ב'בום' על המיטה. אמרתי לו: 'זה לא יפה מה שאתה עושה', אבל הוא תקע בי מבט מאיים ואמר לי 'תדאגי לעבודה שלך ואל תסתכלי על מה שהאחרים עושים'. כשהלכתי להתלונן לאחראי, גם הוא אמר לי: 'המקום שלך אינו כאן. תעשי את העבודה שלך ואל תתערבי'.
מנכ"ל אותו בית אבות אומר בתגובה כי הצוות במקום הוא ותיק ומתאפיין בהרבה חמלה ונתינה. לדבריו, ההעדפה לטפל בחולים במקום ולא בבית חולים נובעת מנוכחות רופאים של המוסד. הוא מוסיף וטוען כי תופעות הנראות כאלימות נובעות מכך שלעתים יש חולים הסובלים מדמנציה חריפה המביאה אותם להגיב באלימות כלפי המטפלים, להכותם או למשוך בשערותיהם. "כשהתפרסמה הכתבה כינסתי את הצוות, הבטתי להם בעיניים וידעתי שאנחנו אפילו לא קרובים למה שהתרחש בחיפה", אמר.
בבית אבות אחר ראתה מאשה חולה שחזר מדיאליזה המתחיל להתנהג בצורה מוזרה. "הוא היה מבולבל ודיבר שטויות. כששאלתי את האח מה קרה לו, היא אמרה לי 'זה לא עניינך. קחי אותו בחבילה הביתה'. רק כשאיימתי לספר למשפחתו הזעיקו אמבולנס ולקחו אותו ל'שערי צדק'. אני מסתכלת על האנשים האלה ולבי נכמר. רובם חסרי ישע שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם ונתונים לחסדי אחרים. כשאני רוצה סוכריה אני קמה ולוקחת. הם לא מסוגלים.
"פעמים רבות אני רואה קשיש המבקש משהו חמוץ ונענה בתשובה 'אין היום'. מתי יהיה? מחר? הוא אינו אוהב את האוכל המוגש לו, אבל אין לו ברירה כי אין משהו אחר. בבית אבות אחר התחננה אישה שיביאו לה כוס מים. איש לא זז. הלכתי למטבח והבאתי לה. במקום להודות לי זכיתי לנזיפה מהצוות על התערבותי. אמרתי לאחות: 'אם את רוצה מים את קמה ולוקחת, מדוע אינך שמה לב לנעשה סביבך?'"
ברלין, שאביו שוהה בבית אבות, מציע לערב בני נוער בנעשה בבתי האבות במסגרת מחויבות לקהילה. "נער או נערה שיבואו להתנדב פעם או פעמיים בשבוע, לאמץ קשיש או קשישה ולהכניס מעט עניין לחייהם. זה ייתן להם המון.
"בתי עושה שירות לאומי בשירותי הכבאות. רוחצת את הצינורות ומנקה את הכבאית כשהכבאים הולכים למועדון. האם אין זה עדיף מבחינה חינוכית וערכית שתבוא לסייע במצוקה הגדולה עם הקשישים? הקשישים לא יהיו לבד, יהיה להם חבר. אולי אז גם פחות יתעללו בהם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם