השר ארדן נגד מח"ש: "ראוי שתנהג ביותר כבוד לשוטרים"
אחרי הפרסומים שלפיהם במח"ש סבורים כי התקרית באום אל-חיראן לא הייתה פיגוע, השר לביטחון הפנים מסביר מדוע כינה את הנהג הדורס "מחבל" ואז "אזרח", ממשיך לגבות את השוטרים ("גם אם טעו"), ומדבר על דו"ח המבקר
בשבועות האחרונים נמצא השר לביטחון הפנים גלעד ארדן במרכז סערה ציבורית ותקשורתית, בעקבות פרשת אום אל-חיראן. על פי הפרסומים, ממצאי החקירה במח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) מעלים כי האירוע המדובר לא היה פיגוע כפי שנטען בתחילה, גם על ידי ארדן עצמו.
אבל לפני שעסקנו בהרחבה באותה תקרית, ביקשנו ממנו כמי שהיה חבר קבינט בתקופת "צוק איתן" להתייחס תחילה לדו"ח המבקר, ולדבר על מה שאירע בחדר הסגור מנקודת מבטו.
"בסוף זה נכון לבחון בדיעבד מבצעים כדי לשפר ולהשתפר, וטוב שכולנו נראה איך אפשר לשפר להבא", סבור ארדן. לדבריו, קנה המידה שבאמצעותו נבחנת הצלחתה של מערכה צבאית הוא רחב יותר – היעדים שהוצבו בתחילתה והמטרות שהושגו.
"המטרה המרכזית של צוק איתן הייתה להחזיר את השקט לדרום וליתר רחבי המדינה. אנשים כבר שוכחים את זה היום. השקט הזה הוא כמובן יחסי ולצערנו הוא עדיין מופר, אבל ביחס לעבר – מתקופת גירוש גוש קטיף ועד לצוק איתן – אתה רואה שמאז צוק איתן יש לחמאס הרבה פחות מוטיבציה להיכנס לעימות כולל איתנו. צריך לראות גם את הדבר הזה, ולראות אותו בחיוב".
את הדברים הללו אומר ארדן בשבוע שבו נפלה רקטה בשטח פתוח במועצה האזורית שער-הנגב, הרקטה הרביעית מתחילת פברואר. אלא שלדבריו, "מאז צוק איתן עברו שנתיים וחצי, ולפי הנתונים אלה אולי השנתיים וחצי השקטות ביותר בעשר השנים האחרונות. אלה לא אמירות שלי, אלא אמירות של הצבא והרמטכ"ל מהחודשים האחרונים".
השר ארדן מותח ביקורת על קרבות הבוץ שהתנהלו בין חברי הקבינט דאז לקראת פרסום הדו"ח הנוכחי. "הייתי מאוד שמח אם לא היו עושים בדו"ח שימוש לצרכים פוליטיים, אלא לטובת שיפור התפקוד של צה"ל והממשלה והקבינט לפעמים הבאות".
עם כל הערותיו של מבקר המדינה, האם המבצע נחל הצלחה לדעתך?
"אני חושב שהמבצע כן הצליח להשיג הרתעה ושקט גדולים יותר ממה שהיו בעבר. בעיית המנהרות עדיין מאוד מטרידה, אבל גם היום הפתרון שאנחנו משקיעים בו מיליארדים הוא פתרון טכנולוגי. בסוף פתרון צבאי להתעצמות של אויב – בין אם היא בדרום ובין אם זה חיזבאללה בצפון עם הטילים שיש לו – זה או למצוא פתרונות שמגנים עליך כמו כיפת ברזל, או לצאת למלחמות מנע בשטח האויב. אני חושב שמדינת ישראל כבר שנים רבות לא בוחרת את היציאה היזומה למלחמות, ולכן הביקורת ששומעים הרבה פעמים היא מאינטרסים פוליטיים".
ועכשיו לאום אל-חיראן. כזכור, מיד לאחר האירוע שבו נהרג הנהג יעקוב אבו אל-קיעאן, מורה תושב היישוב, הכריז ארדן כי מדובר במחבל שהתכוון לפגוע בשוטרים. עכשיו, בעקבות המסקנות המסתמנות בכיוון שונה בתכלית, הוא מוצא עצמו בעין הסערה, מותקף מכל עבר. לא רק הח"כים הערבים מבקרים אותו בחריפות רבה אלא גם סיעות השמאל והאופוזיציה, ובתקשורת מתנהל קמפיין מקיף הקורא לו להתפטר מתפקידו בעקבות האירועים. גם בתוכנית הסאטירה 'ארץ נהדרת' לא חסו עליו השבוע.
"קיבלתי באותו בוקר את ההודעה המצערת על דריסתו של השוטר ארז לוי ז"ל", משחזר ארדן את הנסיבות שהובילו אותו להגדיר את האירוע כפיגוע. "תוֹארו בפניי האירוע והנסיבות, והקביעה החד-משמעית של כל מי שבדק את האירוע – מהשוטרים בשטח, דרך דרגי הפיקוד שניתחו את מה שנאמר להם מדרגי השטח ואת מה שראו מהמסוק המשטרתי – הייתה שמדובר בפיגוע. כזה שדומה להרבה מאוד אירועים שמתרחשים במהירות כזו, כמו כשפלסטיני מתקרב למחסום באופן מאיים או תוקף חיילים במחסום, ונורה על ידי חיילי צה"ל".
ארדן משיב לביקורת על כך שהזדרז מדי לקבוע כי מדובר בפיגוע, וטוען שהתנהל באופן טבעי והגיוני בהתאם למידע שקיבל מהגורמים המוסמכים. "מרוב הספינים התקשורתיים קצת שכחנו דברים פשוטים, אז אני מזכיר שהמשטרה היא הגוף שמוסמך על ידי המדינה לאכוף את החוק, וגם לקבוע מי עבר עבירה ואיזו עבירה.
"בפיגועים רבים פונים אל המשטרה כדי שהיא תקבע, יחד עם השב"כ, אם זה היה אירוע על רקע פלילי או לאומני. לכן מבחינתי כשהמשטרה קובעת שזה פיגוע, אני כְשַר ודאי אגַבה את הקביעה הזו, כל עוד אין גורם אובייקטיבי חיצוני שקובע משהו אחר. זה הדבר הכי טבעי והגיוני, וכל אדם אחר היה פועל בדיוק כמוני.
"יש כאן ניצול הזדמנות של הסיעות הערביות, שהתחילו קמפיין נגדי כבר שבוע לפני כן, ויצאו להפגנות בעקבות הפינוי והריסת הבתים הבלתי חוקיים בקלנסווה. הם החליטו למנף את העניין הזה כדי לנסות לייצר הרתעה של המשטרה, שלי, של המפכ"ל, מלהמשיך ולפעול. בוא נגיד בעדינות ששנים רבות אחורה, הפינוי של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי היה די צולע. הח"כים הערבים יודעים שבמשך שנים רבות המשטרה הייתה צריכה להקצות הרבה כוחות לנושא, וזה כמובן פוגע בעבודה היומיומית".
מי עדכן אותך באירוע באום אל-חיראן, המפכ"ל?
"יש לי מזכיר ביטחוני שזה תפקידו, והוא מעביר לי את תמונת המצב. אגב, יצאה גם הודעה רשמית של דוברות המשטרה בשעות הבוקר על נסיבות האירוע. מבחינתי, עד לרגע זה אין קביעה אחרת".
ובכל זאת, האם הקביעה שמדובר בפיגוע לא הייתה נמהרת מדי?
"יש כאן המון היתממות וגלגול עיניים, גם מצד חלק מכלי התקשורת וגם של חברי כנסת ערבים. הרקע הוא החלטת בג"ץ לאכיפת החוק ולפינוי. הפינוי הזה מאוד מאוד רגיש. חברי הכנסת הערבים באים לשם ומסיתים את התושבים כבר חודשים ארוכים. הם אומרים להם 'אם יישפך דם, שיישפך דם', 'צריך ללכת עד הסוף', 'זה נכבה שנייה'. אלה אמירות של איימן עודה, ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי, שבאים לשם ונפגשים עם התושבים. בוא לא ניתמם, כשמשטרת ישראל באה לפנות ערבי שבונה באופן לא חוקי, הם מתייחסים לזה כעימות לאומי. ככה הם מסיתים את התושבים.
"שנייה אחרי מה שקרה שם עולה איימן עודה לשידור, עולים קרובי משפחה של הדורס, מאשימים את המשטרה ברצח בדם קר, בירי ללא סיבה באזרחים רק בגלל שהם בדואים. ואני מזכיר, זה לא עימות בין שני אנשים, אלא עימות בין משטרה שבאה לאכוף חוק מול אדם שהוא עבריין שבנה בית בלתי חוקי. זה דבר הזוי לצפות ולחשוב שאני לא אתן גיבוי במצב כזה למשטרה.
"נרחיב עוד את היריעה: שבוע לפני כן ארבעה חיילים נהרגים בפיגוע דריסה בירושלים, ועולות טענות 'למה לא יריתם'. חודש לפני כן פיגועי דריסה באירופה, וגם שם טענות 'למה לא יריתם'. יש מסמך משטרתי שמנתח את כל פיגועי הדריסה, וממנו עולה שב-60 אחוזים מהפיגועים לא היה שום סימן מקדים. זו החלטה ספונטנית. יש הזדמנות, יש רכב ונהיים שאהידים".
אני לא מדבר על גיבוי שלך למשטרה, אלא האם לא היה נכון לומר שהמקרה נמצא בבדיקה ויש להמתין לתוצאות?
"אתה מסתמך על האנשים בשטח ועל המידע שאתה מסוגל להשיג. האנשים בשטח תיארו סיטואציה קלאסית של דריסה מכוונת. יושב שם אדם ברכב ממונע, שאין לו לכאורה מה לעשות שם, דופקים לו על החלון והוא לא מגיב, קוראים לו והוא לא מגיב. הוא מתחיל להתקדם, נותנים מכה עם הקת של הנשק ברכב וצועקים לו 'משטרה'. הוא יודע שזו משטרה כי הוא רואה את הכוחות, אבל הוא לא עוצר. הוא מתחיל להגביר מהירות יותר ויותר, ואז כשהם מתחילים לירות הוא שובר את ההגה ימינה ועולה על קבוצת השוטרים.
"אני לא איש משטרה, אבל מהניסיון של כל האנשים שם מדובר בדריסה מכוונת. צריך לזכור שכל המסגור של פינוי בתים במגזר הערבי הוא מסגור על רקע העימות הלאומי. המודיעין שראיתי קודם הוא ברור מאליו. כך הם מסתכלים על זה: לעקור יישוב בלתי חוקי של ערבים כדי להקים שם יישוב של יהודים. זה ברור מאליו".
ארדן מסביר שהוא הסתמך על קביעת המשטרה, ובמקביל הוא גם לא סבור שהמשטרה עצמה הייתה נמהרת בקביעתה שמדובר בפיגוע, ומתייצב באופן נחרץ לצדה. "יש במדינת ישראל מקרים רבים של מישהו שמואשם ברצח, בשוד ובעבירות נוספות, והוא משלם מחיר ובסוף יוצא זכאי בבית המשפט. משטרה שעושה בכל יום מאות פעולות אכיפה, יכולים להיות גם מקרים שנעשות טעויות בשיקול הדעת.
"בין זה ובין מה שהתקשורת הישראלית ברובה עשתה, לקחת את 'האם הייתה כאן טעות בהוצאת ההודעה' ולהפוך את זה לקמפיין של האשמות בגזענות ו'תתפטר, תתפטר' כפי שהסיעה הערבית יצרה, אין כלום. אז ברור שיש פה מטרות אחרות. העניין פה הוא לא האם קבעו מהר מדי או לא, כי דברים כאלה קורים, אלא איך ממנפים את האירוע הזה נגד פינויים עתידיים.
"ואיפה זה נחשף? כשאחמד טיבי צייץ יומיים אחרי 'בוא נסכם שבפעם הבאה המשטרה תבוא עם טישרטים כמו בפינוי עמונה'. למיטב הבנתי ומה שהכרתי עד לרגע זה, המשטרה היא הגוף המוסמך בנושאים האלה. היא עושה את זה בדרך כלל יחד עם השב"כ. ברגע שהמשטרה מוסרת עמדה כזו, וכל עוד גוף אובייקטיבי חיצוני לא הפך אותה – אז זו העמדה. גם אם זה לא נוח למישהו, וגם אם יש לו השפעה תקשורתית".
ומה לגבי הטענות שהיית צריך לחכות?
"אני לא מבין את הטענה הזו. למי הייתי אמור לחכות? שיבואו המשפחה של אל-קיעאן? יש קביעה משטרתית – נגמר הסיפור. כשמשטרה קובעת שמישהו רצח, אז נכון שמתנהל משפט, אבל מאותו רגע הוא יושב עד תום ההליכים על בסיס הקביעה המשטרתית. היחס אליו הוא כאל מישהו שרצח. אם בסוף בבית המשפט מתברר שהייתה טעות, אז הוא משוחרר והמדינה גם מתנצלת. זה יכול לקרות".
החיבור לדאעש שהמשטרה ביצעה לא היה נמהר מדי?
"לא היה חיבור לדאעש. המפכ"ל אמר 'נבדק קשר לדאעש'. זה נאמר בתגובה לטענה שהוא מורה ולכן הוא לא יעשה פיגוע, כאילו שמורים לא עשו פיגוע. זה שהוא מורה לא מחייב שום דבר, כי בבית הספר שהוא לימד בו נחקרו שישה מורים על קשר לאידאולוגיית דאעש. האמירות היו שזה 'נבדק'.
"יש את אותם שלושה גיליונות של עיתונים שנמצאו אצלו, שבשלושתם הכותרות היו על פיגועים של דאעש. לא גיליון אחד, אלא שלושה. אתה מחבר את ההתרעות, את איך זה היה נראה בשטח ואת זה שהייתה חקירה בבית הספר, אז אמרו 'נבדק קשר לדאעש'. אם לא היה פה במקביל קמפיין שהתחיל לפני כן של הסיעות הערביות, שהלך והתעצם בהרבה, בחיים לא היה נוצר שיח כזה בהקשר הזה".
בעקבות האירוע באום אל-חיראן נוצרה מתיחות בין השר ארדן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, לבין המחלקה לחקירות שוטרים. הן השר הן המפכ"ל אינם אוהבים בלשון המעטה את העובדה שמח"ש – גוף חיצוני למשטרה המשתייך לפרקליטות המדינה – היא שתקבע אם מדובר בפיגוע, מה שעד היום היה תפקידה של המשטרה.
ארדן תוקף את מח"ש על הדלפות חומרים מתוך הבדיקה שהיא מנהלת. "עד לרגע זה אני לא רואה שום קביעה של גוף אובייקטיבי אחר. אני כן רואה הדלפות ממח"ש שעוסקות בהיערכות של השוטרים, והאם היה ירי דו-צדדי. אגב, בכל שדה קרב, בין אם הוא משטרתי או צבאי, דברים כאלה קורים הרבה פעמים. זה עדיין לא אומר שום דבר לגבי המניע, לגבי מה קרה שם.
"האמירה של המשטרה הייתה שהוא עמד שם עם אורות כבויים, והיא עדיין עומדת על זה. יכול להיות שכשהוא התחיל לנסוע הוא הדליק את האורות. אני חושב שגוף כמו מח"ש שיש לו השפעה גורלית כל-כך על שוטרים ועל משפחותיהם, שוטרים שמסכנים את חייהם בשדה הקרב כדי להגן על כולנו, והשנה איבדנו ארבעה שוטרים בשדה הקרב, צריך לנהוג יותר כבוד באנשים האלה ולא להוציא כל הזמן הדלפות מגמתיות שנותנות תמונה חלקית ומעוותת".
ואתה עושה משהו נגד ההדלפות ממח"ש?
"הבעתי את אי-שביעות רצוני בהקשר הזה בפני ראש מח"ש, והטענה הייתה שהוא לא יודע על בסיס מה הפרסומים. הכותרות אמרו שזה לא היה פיגוע. אמרתי לו: 'אם התקשורת זכאית לדעת, אז ודאי השר הממונה זכאי לדעת'. הוא אמר: 'אבל זה לא נכון. זה לא מייצג את עמדתנו. אנחנו עדיין מחכים לבדיקות בליסטיות וכולי'. אז הבעתי פליאה וגם אכזבה. אחרי שהם יסיימו את הבדיקה צריך יהיה להפיק לקחים. כולם יצטרכו להפיק לקחים" (במח"ש סירבו להגיב לדברים).
מה שהתפרסם עד כה פוגע בתפקוד המשטרה? מרתיע שוטרים לפעול בשטח?
"אם אני והמפכ"ל לא היינו מגבים את השוטרים בסיטואציה הזו, אז ודאי שזה היה יכול לרפות את ידיהם של שוטרים רבים. צריך להבין שפעילות של משטרה אף פעם לא תיראה טוב. משטרה היא גוף שמוסמך על פי חוק להפעיל כוח כדי לשמור על שלומו וביטחונו של הציבור. אנשים לא מבינים את זה וכל פעם מתלוננים.
"בשונה מצה"ל, שברוב הפעמים הכוח שלו מופנה כלפי האויב הפלסטיני, המשטרה נאלצת להפעיל כוח נגד אזרחי המדינה. לכן זה אף פעם לא מצטלם ולא נראה טוב, ותמיד המשטרה תהיה בדיליי כי היא צריכה לחכות ולבדוק את עצמה, ובינתיים הטענות עולות. בעיקר היום כשכל אזרח הוא צלם, והוא מוציא את זה מיד וטוען שהפעילו יותר מדי כוח.
"אם מהרגע הראשון השוטרים לא יקבלו גיבוי, עוד לפני שהייתה בדיקה מעמיקה של גורם אובייקטיבי, אני חושב שזה יפגע מאוד ביכולת התפקוד שלהם למען כולנו. אותו דבר היה בעמונה, וניקח את זה למקום שאולי לי פחות נוח לדבר עליו. הודעתי מראש שמי שמרים יד על שוטרים אין לזה שום הצדקה, והוא צריך לעמוד לדין פלילי ולשלם את המחיר.
"כל עוד שום גוף אובייקטיבי חיצוני לא קבע ששוטר פעל בניגוד לחוק או הפעיל כוח יותר ממה שנדרש, אני אגבה את השוטרים האלה גם אם זה לא נוח לי, בין אם זו אוכלוסייה כזו ובין אם זו אוכלוסייה אחרת. בהקשר הזה אני לא עושה אבחנה, ואני חושב שזה חלק מהתפקיד שלי.
"אחד הנושאים הראשונים שדיברתי עליו עם המפכ"ל בהתחלה, היה הצורך בחיזוק המשמעת, הערכים והמוסר במשטרה. ברור לי שקצין או שוטר שסרחו, צריך להוציא אותם מהארגון כמה שיותר מהר. היו פה דברים שחיכו כמו תפוח אדמה לוהט, ואני לא רוצה להזכיר שמות. מיציתי את זה מהר, חתמתי והוצאתי אותם מחוץ לארגון.
"משטרה צריכה לשמש סמל ודוגמה, ושוטרים וקצינים לא צריכים להיות עם שלדים בארון ולא שום עבירות. ובעניין הזה לא תהיה שום ותרנות וסלחנות מצדי. אבל בין זה בין להקיז את דמם בשדה הקרב, המרחק הוא רב".
חברי הכנסת הערבים טוענים שלעמונה השוטרים לא הגיעו עם נשק, לעומת אום אל-חיראן.
"הייתה היערכות אחרת בהתאם למודיעין של המשטרה. הייתה רגישות מיוחדת, חלק מזה בגלל ההסתה של חברי הכנסת הערבים. לא סתם איימן עודה בא ערב לפני כדי ללחוץ שלא יחתמו. יש פה מסר לאומני מבחינתם, והם כועסים על עשרים המשפחות שכן חתמו. הם הפכו את אום אל-חיראן לסמל. בגלל ההסתה ובגלל שהפכו את זה לסמל, המודל המשטרתי היה אחר".
אמרת שאם צריך אז תתנצל בפני בני משפחת אל-קיעאן.
"זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם. זה ברור מאליו שאם ארגון שכפוף אליי עשה טעות שפגעה במישהו, אז הדבר הכי אנושי ובסיסי זה להתנצל. אני לא רואה בזה שום בעיה או פחיתות כבוד. משטרה שמקבלת כל יום מאות החלטות בשבריר שנייה, אז יכול להיות שהיא גם עושה טעויות. אני מקווה מאוד שבמקרה הזה זו לא הייתה טעות, כי המחירים פה היו כבדים. אבל האם זה יכול לקרות? זה יכול לקרות ששוטרים באים למבצע במקום כזה, בלילה, בזירה מורכבת, ועושים טעויות. כולנו בני אדם".
בשבוע שעבר ערך השר ביקור במחוז הדרומי, ובטקס שבו נאם נכחו גם ראשי רשויות בדואיות. הפעם כינה ארדן את אבו אל-קיעאן "אזרח", לאחר שעד אז הקפיד לכנות אותו "מחבל". למרות הביקורת שספג , הוא עומד מאחורי הדברים. "ההתעסקות המקושקשת בטרמינולוגיה שלי היא אך ורק במסגרת הקמפיין של חברי הכנסת הערבים. אין לזה שום משמעות. אני לא עושה דוקטורט בכל מילה", הוא אומר. "בימים הראשונים כשהוויכוח היה לוהט וטרי והיה ברור שהוא מפגע, אז התעסקתי באירוע השוטף.
"אחת התוכניות שהכי חשובות לי ולמפכ"ל זה הנושא של שיפור שירותי המשטרה במגזר הערבי. כאב לי מאוד שהאירוע הזה נלקח להיבטים אחרים, ועושים קמפיין שקרי של הסתה והאשמות בגזענות. אז היה חשוב לי כשאני מגיע לדרום, לאירוע שנקבע מזמן והזמינו לשם ראשי רשויות בדואיות, לחדד שגם בעיניי האירוע הזה היה קשה ומצער, ושאני לא רוצה שהוא יעיב על היחסים ועל מה שאנחנו עושים. אני אמור לחנוך שם עוד מעט עם המפכ"ל שיטור עירוני.
"אנחנו עכשיו בהקצאת משאבים לנקודות משטרה ביישובים הבדואיים, שיהיה לאנשים היכן להתלונן על הקמת רעש או על השתוללות בכבישים בתוך היישובים. אני רוצה שהם ירגישו שהם מקבלים שירות מהמשטרה בדברים שמפריעים לאזרח הנורמטיבי שם ביום-יום. אז זה נאמר בהקשר הזה ותו לא. הרעיון היה פשוט להרגיע את הרוחות".
האמירה הזו הרגיזה את משפחת השוטר שנהרג. אחותו כינתה אותך "פחדן וחנפן".
"אני יכול רק להצטער על כך. אני לא יכול להתווכח עם תחושות. אני רק אוהב ומחבק את המשפחה היקרה הזו. זכותם לומר מה שהם רוצים. אני מקווה שהם יבינו שהכוונה שלי לא הייתה בהקשר הזה, אלא בהקשר של היחסים בין המדינה והמשטרה לחברה הבדואית. אני חייב לומר שלא היה בחברה הבדואית גיבוי למעשה הדריסה.
"לא נשמעו קולות שמגיע לשוטר, או חלילה אמירות גרועות מזה. גם ההלוויה הייתה כזו שבסוף ההתחייבויות כלפי בית המשפט העליון נשמרו. אני כאיש ציבור רוצה להרגיע את הרוחות. אני לא כמו הח"כים הערבים שמחפשים לשמר את העימות, כי רק מזה הם חיים וניזונים. אין התבטאות אחת שלי שהיא מעבר לנהג הדורס עצמו. לא דיברתי על ערבים, לא על פלסטינים, לא על בדואים, דיברתי רק על הנהג הדורס. אבל הם התחילו את קמפיין ההתפטרות יום אחרי, עוד לפני 'תיאוריית נעילת הברך' של ערוץ 10".
מה אתה חושב על התיאוריה הזו?
"אני לא רופא ואני לא יודע. ניסיתי לברר עם כמה אנשי מקצוע, ולא מצאתי מישהו שמכיר את זה. האדם הסביר חושב שכשיורים בשריר של אדם השריר מאבד יכולת, נהיה חלש ולא נהיה חזק יותר. הקריאות שעליי להתפטר הן הזויות ומנותקות מכל הקשר, ובאות אך ורק מתוך אינטרסים פוליטיים ושקריים, שהעיקר שלהם הוא לנסות לשחזר את מה שקרה אחרי אירועי אוקטובר 2000, שיחלחל המסר שלא כדאי להתעסק עם המגזר הערבי בפינוי מבנים בלתי חוקיים.
"איימן עודה מסתובב עם זה שנה וחצי בכנסת. הוא אמר לי שאם יהיו הריסות הוא לא יוכל לחיות עם זה, שזו הנקודה הכי רגישה. הם הזהירו את כולם. אז הם החליטו לחבר את האירוע הזה עם הקמפיין שלהם שהם כאילו מצילי המגזר בנושא של הבנייה הבלתי חוקית".
"יש מאמצים אדירים של המדינה בשנים האחרונות לעזור להם בנושא הזה. המדינה סבסדה תב"עות ביישובים שלהם, המדינה אומרת בבתי המשפט שאיפה שיש סיכוי להסדרה אז בינתיים לא נהרוס. אבל איפה שאין שום סיכוי להסדרה, או שזה שטח ציבורי – אז צריך להרוס. גם אם נקזז את כל מה שהמדינה מוכנה לבוא לקראתם, עדיין נשאר היקף משמעותי שכמדינה ובטח כשר לביטחון פנים אני לא יכול להתעלם מזה. חוק הוא חוק כלפי כל האוכלוסיות".
אירוע אחר שחולל מחלוקת גרסאות עזה סביב משמעותו, היה גל השריפות שהשתולל בנובמבר האחרון ברחבי ישראל. השר ארדן טען אז כי מדובר בגל הצתות על רקע לאומני, וגם אז הוא ספג על כך ביקורת. "החיבור פה הוא גם לגל ההצתות הלאומניות", הוא אומר. "אומרים 'אין הצתות ולא היו הצתות'. מי קבע? מי שמך לקבוע שלא היו הצתות? היחידים שמוסמכים לקבוע אם היו הצתות הם חוקרי רשות הכבאות. הם קבעו שהיו 71 מתוך 80 הצתות.
"עד לרגע זה הוגשו 11 כתבי אישום, כולם נגד פלסטינים. מי ששקרן זה מי שיושב באולפן ואומר שלא היו הצתות. שישקול בעצמו אם הוא צריך להתפטר. הטענה היא שאם לא מצאו את כל המציתים, אז לא היו הצתות על רקע לאומני. מה הקשר? אם לא תפסו רוצח אז לא היה רצח? בהצתות קשה מאוד להגיע לכתבי אישום. אחוז כתבי האישום בהצתות הוא 3, כלומר על כל מאה הצתות מוגשים שלושה כתבי אישום, כי זירת שריפה היא זירה שקשה מאוד לייצר בה ראיות אלא אם תפסת את המציתים על חם".
בעוד כשבועיים צפויה מח"ש לסיים את בדיקת האירוע ולפרסם את מסקנותיה. למסקנות שיקבעו האם אירוע הדריסה באום אל-חיראן התרחש על רקע לאומני או לא – יהיו השלכות רבות על מעמדו של ארדן ועל תדמיתה של המשטרה.
הריאיון עם ארדן נערך בתקופה רגישה שבה המשטרה עוסקת בחקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, חבר סיעתו. השר, שמודע לרגישות הדברים, מעדיף שלא לצאת בהצהרות בהקשר הזה. "בגלל התפקיד שלי, כל אמירה שלי עלולה לקבל קונוטציות ופרשנויות כאילו אני יודע משהו. אני לא יודע שום דבר. אני מנותק ומרוחק מזה", הוא מדגיש.
"אין דבר שאני יותר מנותק ממנו במשטרה מאשר חקירות של פוליטיקאים ונבחרי ציבור בכלל. כל הדבר הזה יוצר עבורי תחושות לא נעימות כחלק מהנהגת הליכוד. אני מאוד מקווה שראש הממשלה יצא מזה בשלום, וימשיך להוביל ולהנהיג את המדינה. אני מקווה שלא יהיה כתב אישום".
בשבוע שעבר מונו ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. כמי שהיה חבר בעבר בוועדה לבחירת שופטים תקופה ארוכה, מה דעתך על הבחירה?
"אני מברך את איילת שקד. אני חושב שהיה כאן הישג חשוב. עד לקדנציה הזו הייתי שמונה שנים חבר הוועדה לבחירת שופטים, וגם אני נאבקתי על הכיוונים האלה. כל מי שמציג את נושא המשפט כאיזה מדע שנבחרים בו רק הטובים ביותר, עושה זאת מתוך אינטרסים ועמדות פוליטיות".
האם מינויים עשוי להשפיע משמעותית על בית המשפט העליון?
"משפטים זה המדע הכי לא מדויק. בגלל זה בכל משפט יש קטגור וסנגור, וכל דבר אפשר להציג כך או אחרת. כשמגיעות סוגיות לבית המשפט העליון, שהן סוגיות של איפה אתה שם את האיזון בין שמרנות לליברליות, בין לאומיות לרב-לאומיות, ברור שהערכים שעליהם גדל השופט בבית משפיעים מאוד על סדר העדיפויות שלו.
"לכן כשבית המשפט העליון לא משקף את הזרמים והתפיסות בחברה הישראלית, אז בעיניי הפסיקות שלו מעוותות את הצדק. אם רוב העם בחר הנהגה מסוימת, ובית המשפט העליון משנה את ההחלטות שלה, אז אולי בית משפט בהרכב מאוזן יותר היה מתערב פחות ולא היה מבטל החלטות של הממשלה שהעם בחר. המאבק הזה הוא אחד המאבקים הכי חשובים של ממשלת ימין על צביונה של מדינת ישראל לטווח הארוך. ההישג הזה הוא הישג חשוב. אני מברך את איילת, ורק שתמשיך כך".
השבוע התרחש פיגוע דקירה בחוות מור שבדרום הר חברון, כאשר מחבל דקר באורח קל את בעל החווה. בנוסף סוכל ניסיון לבצע פיגוע דקירה במעבר קלנדיה, כאשר אישה פלסטינית התקרבה לכוחות הביטחון, ניסתה לדקור חיילים ומשלא הגיבה לנוהל מעצר חשוד – נוטרלה. למרות שני האירועים הללו, החודשים האחרונים מתאפיינים בדעיכה מובהקת של גל הטרור שהחל לפני כשנה וחצי.
"בספטמבר 2015, כשגל הטרור החל", אומר ארדן, "שאלתי את עצמי מה היה המרכיב המרכזי בו, מה גרם ליותר צעירים וצעירות שאינם מסונפים לארגוני טרור לצאת ולהשתתף בו. אני חושב שההסתה ברשת זה הנשק החדש.
"היום לא צריך ללכת למסגד ולגייס מחבל ולאמן אותו. יש לך את חוק המספרים הגדולים. אתה מסית, ממציא שקרים על הר הבית כמו 'ישראל רוצה להשמיד את המסגדים', זה משפיע 24 שעות ביממה בכל מקום על מיליונים. מהמיליונים האלה מספיק שיצאו מאות או עשרות, ואתה מקבל לצערנו גל טרור. זה התחיל בירושלים, על רקע ההסתה שלא פסקה בנושא הר הבית עם 'אל-אקצא בסכנה' וכולי.
"הבנתי מהר מאוד שהשינוי המרכזי שאנחנו צריכים לעשות זה בדפוס הפעולה בירושלים. בנינו את תוכנית ההתעצמות לירושלים – עוד 1,200 שוטרים. המאבק בהסתה עבר מהפכה טוטלית. הוצאנו מחוץ לחוק את ה'מורביטאת' וה'מורביטון'. נאבקתי על זה קשות במשרד המשפטים עד שהיועץ המשפטי לממשלה אישר את זה. שנים פחדו להוציא מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. אמרו שערביי ישראל יתקוממו.
"המשטרה באה באומץ לקבינט ואמרה שהיא תדע להתמודד עם התרחישים והתגובות. המשטרה הייתה הגוף היחידי שתמך בזה, וחברי הקבינט אמרו 'כל הכבוד למשטרה שהיא לוקחת אחריות'. הקבינט השתכנע להוציא את התנועה מחוץ לחוק רק בגלל עמדת המשטרה. מאז זה מאפשר לנו לשים את היד על הכספים, על העברות מחו"ל, על מימון ארגוני-בת של הסעות לירושלים, של התססות בהר הבית, של מוראביטונים ועוד.
"במקביל אנחנו מבצעים מעצרי מנע, מעצרים מנהליים, הרחקות מהר הבית של גורמים מתסיסים. בהר הבית הייתה מהפכה טוטלית ביחס ובעבודה מול הוואקף ומול הכוחות שם. הנושא של ירי רוגר (נשק צלפים אל-הרג) שלא אפשרו את זה, ואני נאבקתי על זה. אחרי שהסבירו לי איפה הבעיה זה טופל וזה אושר לשימוש במזרח ירושלים על ידי היועץ המשפטי".
מהם לדעתך הגורמים לדעיכה בגל הטרור?
"היום יש יותר הרתעה. אנחנו גם מקימים נקודות משטרה במזרח ירושלים, מה שלא קרה מאז 67'. זה לא רק לאכיפה ביטחונית, אלא גם לתת שירות לתושבים שם. יש המון מבצעים, באים למחנה פליטים שועפט, באים לג'בל מוכבר ולשאר השכונות.
"לפני שבועיים שלחו לי משהו נדיר: נכנסו שתי ניידות, ניידת אחת כחולה, להסתובב לבד במחנה הפליטים שועפט. זה דבר שלא היה שנים. בעבר זה היה שדה קרב. לא שאני אומר שכבר הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אבל בהחלט יש התקדמות. אני חושב שהנחישות הזו, יחד עם הרבה שינויים בדפוס הפעילות – קידמתי חוק שב"חים שמאפשר להעניש יותר את היזמים של הפרויקטים כדי שלא יכניסו אותם, וחוק חיפוש שמאפשר לעשות בדיקות מדגמיות על הגוף – כל הפעולות הללו הביאו לתוצאות.
"הודענו ששכונה במזרח העיר שיצאו ממנה מפגעים ונראה בה הסתה, נעשה שם כתר נושם. לא כאמצעי ענישה קולקטיבי, אלא בלית ברירה. תוכלו לצאת לעבודה, אבל יהיה בידוק קפדני אחד-אחד של כל מי שיוצא מהשכונה. הרי הבאנו אז בטונדות ועשינו את זה בכמה שכונות. גם המסר הזה עבר, והמוכתרים ואחרים גם הם עוזרים לנו.
"יש יותר הידברות ודו-שיח בשכונות. בקרוב נשיק יחידת שיטור עירוני גדולה מאוד בירושלים. בונים גם את כל נושא המצלמות לרישות כל העיר, ולא רק בעיר העתיקה כפי שהיה עד היום. נושא הקבורה של מחבלים שאני לא אפשרתי בירושלים, אלא באמצע הלילה עם התחייבויות.
"היום כשעומד להשתחרר מחבל, שירות בתי הסוהר מודיע למשטרה שהוא הולך להשתחרר. עד לשנים האחרונות היה משתחרר המחבל, והיו עושים לו מסיבה גדולה. בבירת מדינת ישראל עושים מסיבה למחבל ומפארים את מעשיו. זה נגמר. מחכים לו מראש ומזהירים את המשפחה. אם הם עושים אירוע, אז מפרקים אותו. זה הקו היום: לא לאפשר בירושלים מופעי הסתה. הריבונות של מדינת ישראל נבחנת קודם כול בירושלים, ולכן שם צריך להיות ברור מאוד שנקפיד מאוד ונהיה קנאים מאוד לביטחון ולכל סיטואציה שיכולה לפגוע בביטחון הציבור. רק שהשקט הזה יישמר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם