ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

להתראות קראקס

כיצד סין עושה עסקים, ומדוע לא צריך לחשוש שהיא תשתלט על העולם

מה עושה סין כשהפעילות העסקית שלה במדינות מפתח ברחבי העולם הופכת ללא כדאית? התשובה לשאלה הזאת יכולה לכוון אותנו אל יחס הנכון כלפי רשת הקשרים שטווה מדינת הענק ביבשות כמו אפריקה ואמריקה הדרומית בשנים האחרונות.
 
סין ייבאה ב-2015 נפט בעלות כוללת של 134.3 מיליארד דולרים. כעשירית מהנפט המיובא הגיע מדרום אמריקה: סין קנתה נפט ממדינות האזור ב-13.6 מיליארד דולרים באותה שנה. חלק מהתשלום הגיע בהלוואות שנתנה בייג'ין לממשלות המקומיות, ושלוש מדינות באמריקה הדרומית היו מוקד מרכזי להלוואות אלו: ברזיל (כ-70 אחוזים מההלוואות), ונצואלה ואקוודור.

תשומת הלב הסינית ליבשת, העשירה במשאבי טבע, קשורה גם בהעדפה של הסינים לחתום על עסקאות של ממשלה מול ממשלה. כוחן וסגנונן של הממשלות במדינות אמריקה הדרומית עובד היטב מול סגנונו של הממשל הסיני. אך מה קורה כשהממשק מפסיק לעבוד? מה קורה שהכדאיות הכלכלית של ההלוואות הללו קטנה? התגובה הסינית למשבר בוונצואלה יכולה לתת הצצה למערך השיקולים הסיני.

אי יציבות פוליטית, מחירי נפט נמוכים, מאזן תשלומים גרוע ומדיניות סוציאליסטית רבת שנים הפילו את ונצואלה אל עברי פי פחת בשנים האחרונות. האינפלציה בה ב-2016 דהרה ל-720 אחוזים, והשנה היא האמירה עוד יותר לשיעור המוערך הבלתי נתפס של 2,200 אחוזים. ב-2016 התכווצה הכלכלה בעשרה אחוזים, והשנה היא צפויה להתכווץ בעוד 4.5 אחוזים. האופוזיציה במדינה מאיימת להפיל את הנשיא המכהן, ניקולס מדורו - נהג האוטובוס לשעבר שירש את הוגו צ'אבס הפופוליסט לאחר שמת מסרטן במארס 2013. המשבר הכלכלי והאיום להחליף את מדורו גרמו לסין לחשב את מסלולה מחדש, ולשאול ראשית לכול אם הממשל הבא יהיה ידידותי לה או לא.
  
נראה שהתשובה הייתה אולי. ב-2016 הודיעה ממשלת סין שתפסיק להעניק הלוואות חדשות, אך בסופו של דבר בייג'ין נתנה עוד הזדמנות לקראקס. לעומת הלוואות בסך 5 מיליארדי דולרים בשנת 2015 ו-4 מיליארדים ב-2014, הלוותה סין לוונצואלה רק 2.2 מיליארדי דולרים ב-2016. ברור שסין כבר אינה להוטה כבעבר לעשות עסקים עם ונצואלה, אף שהיא מחזיקה בעתודות הנפט המוכחות הגדולות ביותר בעולם.

אז איך סין רואה את הזירה הכלכלית הבינלאומית? מי שחושש מ"השתלטות סינית על העולם" דרך השקעות כלכליות יכול כנראה להירגע: בהתנהלותה מול ונצואלה ברור שסין רואה את מערכת היחסים שלה עם מדינות יעד כמערכת כלכלית בעיקרה, ולא כצעד ראשון להשתלטות. אם הייתה רוצה "להשתלט" על המדינה הייתה סין צריכה להמשיך להזרים כסף למשטר מדורו, ולספק לו הלוואות נוספות כדי שיוכל לרכוש את לב העם דרך שיפור הכלכלה או לכבוש את לבו דרך שימוש בנשק נגד האופוזיציה. אך ההנהגה הסינית בחרה, בוחרת ונדמה שגם בעתיד תמשיך לבחור לא לעשות כן. כך היא מעניקה לנו הצצה לאופן המחשבה שלה: בייג'ין מעוניינת לעשות עסקים רק עם מי שרוצה, וממש לא מתכוונת לספוג הפסדים כלכליים בדרך.

רועי ילינק הוא דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן, המתמחה ביחסי המזרח התיכון וסין
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg