ראשי » חדשות » דעות

אם המומינים היו שואגים בארבע בבוקר

הניסיון של חברי הכנסת משמאל להציג את חוק המואזין כגזעני או אנטי-דתי הוא פתטי לא פחות מהחוק הקיים למטרדי רעש. כאן לא מדובר על מלחמת דת, אלא על זכות אדם בסיסית - לישון

נניח, רק נניח, שהייתה דת של מומינים שאחת המצוות העיקריות שלה היא לשאוג זעקות קרב ברמקולים בארבע בבוקר. נניח שהייתה מפלגה, נקרא לה לצורך העניין המפלגה המטופשת, שתומכת בדת המומינים ובשאגות הקרב המוקדמות שלה. נניח שהיו מנסים לחוקק חוק שאוסר על מאמיני המומינים - שאין לכם דבר וחצי דבר נגד החמודים הללו - לשאוג בארבע בבוקר. האם תמיכה בו הייתה הופכת אתכם לגזענים?

הניסיון של חברי הכנסת הערבים ושל חלק מהח"כים משמאל להציג את חוק המואזין כגזעני או כאנטי-דתי הוא פתטי, לא פחות ממומינים שואגים. זו לא "הכרזת מלחמה נגד המיעוט הערבי במדינה" (זוהיר בהלול) או "חוק גזעני ומפלה" (תמר זנדברג) - זה חוק שנועד לסייע לחלק גדול מאוד בציבור הישראלי, מכל הדתות והדעות, להשלים עוד שעת שינה בבוקר. זה הכל.
 
לא מדובר כאן בניסיון להוציא את דת האסלאם אל מחוץ לחוק כמו חזונו של חירט וילדרס בהולנד, לא באיסור על בניית צריחי מסגדים כמו בשווייץ, גם לא באיסור על לבישת בורקיני בחוף הים כמו בצרפת. זו לא מלחמת דת. זו מלחמה על זכותם הבסיסית של תושבי ירושלים, קיסריה או כפר יונה - לישון.

המתנגדים לחוק מקרב הציבור היהודי נתלים בשלוש טענות עיקריות המוכיחות לגרסתם שהחוק הוא פוגעני ומפלה: כאן זה לא אירופה אלא המזרח התיכון, ומדובר במסורת דתית וחברתית רבת שנים של הציבור הערבי בארץ; יש חוק נגד מטרדי רעש, והחוק הנוכחי הוא מיותר; וכמובן - החשש מהתגובה הפלסטינית או הערבית.
 
באשר למיקומנו על המפה: ברור לי שכאן זה לא אירופה, שהלא לו היינו באירופה על המואזין היה נאסר לכרוז גם בשעות היום, כמו באירופה. לו היינו באירופה היה כאן קצת פחות רעש גם מצפירות של מכוניות – שאגב אסורות על פי חוק שמעולם לא נאכף.

בנוגע למסורת: הייתה כאן פעם מסורת מוסלמית של כריתת יד לגנבים, שיתכן וכמה מחברות הביטוח לרכב היו שמחות להחזיר, אבל רוב הציבור הערבי בארץ לא ממש מתגעגע אליה. באבו דאבי, מדינה לא פחות מסורתית מישראל, החליטו להגביל את עוצמת הרמקולים של המואזין לרמה סבירה שלא זורקת אנשים ממיטתם בארבע בבוקר. המסורת המקורית אגב, היא שהמואזין קורא במלוא גרונו. הרמקולים במסגדים הם מסין, לא ממכה.
 
הלאה. החוק נגד מטרדי רעש קיים למראית עין בלבד, למשמע אוזן הוא לא ממש מורגש. התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992, מכסות תחומים רועשים רבים החל מצפירת מכוניות וכלה בחביטת שטיחים, שהמשותף לכולם הוא שהן אינן נאכפות. תמהני אם אי מי ממתנגדי החוק טרח לקרוא את נוסח התקנות הללו, שקובעות במפורש כי בין 23:00 ל-07:00 בבוקר, "לא ישיר אדם ולא יצעק" - מה שאוסר לכאורה על קריאת המואזין גם ללא רמקול, ועל חלק מדיוני הכנסת. אגב כנסת, ברוב הרשויות המקומיות לא שמעו מעולם על תקנה 13ב' הגורסת כי "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל מפוח עלים הגורם לרעש באזור מגורים".  התקנות הללו הן כה חרישיות, שאיש כמעט לא שמע עליהן.
 
באשר לתגובה הפלסטינית בארץ או הערבית בעולם - תנוח דעתכם. יש להם כרגע צרות גדולות יותר, למרות המחוות התיאטרליות של הח"כים הערבים. האם יהפכו את חוק המואזין לקש שישבור לכאורה את גב הגמל? מסופקני, ולא שהח"כים הערבים לא ינסו. אבל אני לא רואה את מועצת זכויות האדם של האו"ם נעמדת לצידם של הרמקולים, גם השתיקה האירופית בנושא אינה מקרית - הם רוצים להמשיך להיות אירופה. יקומו צעקות כמובן, אחרי הכל זה המזרח התיכון. רק עשו לי טובה, לפי חוק: לא בארבע בבוקר, ולא ברמקולים. בחייאת אללה, גם ככה בשש אני צריך לקום להכין סנדוויצ’ים לילדים. תנו לחלום עוד שעה על מדינה מתוקנת שמאפשרת לתושביה לישון.

* הכותב הוא תושב פסגת זאב בירושלים, שבורך בקונצרט ווקלי של חמישה מסגדים בכל בוקר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אורי רודריגז גרסיא

ראש דסק חדשות ב-nrg.

לכל הטורים של אורי רודריגז גרסיא