נתניהו יכנס ישיבת ממשלה ביו"ש לציון 50 שנה לשחרורם
פרסום ראשון: רה"מ והשרה רגב יכריזו על סדרת אירועים לציון יובל לשחרור יו"ש, כולל ישיבה חגיגית, כמסר לעולם. מנגד, לגבי הבנייה הבהיר נתניהו לח"כים מימין: "לא חייבים להתנגש". וגם: למה המחנה הציוני הותיר את ח"כ שמולי לבדו במאבק ב-BDS? הטור הפוליטי
אורח שהגיע השבוע למשכן הכנסת כדי לספוג מעט מאווירת ההתרחשויות בפרלמנט יצא משם בסוף היום מעט מבולבל. הוא נכנס לשם בידיעה שהקואליציה יציבה ושאיש מבין ראשי המפלגות שמרכיבות אותה אינו מעוניין בבחירות. מצד שני, לאור רוח התזזית שהוא פגש במסדרונות, ובעיקר על רקע טיפות הדם הרע שניתזו לכל עבר בין השותפים בקואליציה, הוא כבר לא היה משוכנע שאכן העסק הזה יציב מספיק.
האמת, לא צריך להיות אורח לרגע במשכן כדי להבחין שמשהו לא טוב עובר על הקואליציה. בשבוע שבו השר יעקב ליצמן מרים צעקות על שר האוצר ועל גורמים נוספים בממשלה, בטענה שחלק חשוב בהסכם הקואליציוני - נושא הביטוח הסיעודי - אינו ממומש, קשה להגיד שהמצב רגוע. כשיו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן יוצא נגד יו"ר ועדת הכנסת וחבר מפלגתו, ח"כ יואב קיש, על רקע החוק לביטול חזקת הגיל הרך, ואילו קיש עצמו מכריז בתגובה שהוא מפסיק להצביע עם הקואליציה, זה כבר נשמע הרבה יותר מסדק קטן. כשהבית היהודי מודיע לראש הממשלה ולקואליציה שהם יכולים לשכוח מחוק V15 כל עוד אין החלטת ממשלה על הקמת יישוב חדש למפוני עמונה, זה כבר מרגיש כמו התחלה של משבר. ועוד לא אמרנו כלום על חברי כנסת אחרים בקואליציה שהחליטו על דעת עצמם שהם לא מצביעים איתה בהצבעה על חוק המואזין.
התחושה ששררה השבוע בתוך כל הכאוס הפוליטי הזה היא שאין בעל בית שדואג לעצור את כל הסחף הזה. עכשיו קחו את האווירה הנפיצה הזו ותוסיפו נתון נוסף למשוואה – ההחלטה של נפתלי בנט לערוך בחירות בזק לראשות הבית היהודי. כדאי להבהיר שלבנט אין שום כוונה בהחלטה הזו לבשר את בואן של הבחירות הכלליות. מצד שני, זה מכניס אווירת בחירות למערכת. זה מעלה את רף החשד בין השותפות הקואליציוניות. אף אחת מהן אינה רוצה להיות מופתעת כשיוכרזו הבחירות ולהיראות כמי שנגררה לשם. אם כבר, אז עדיף להיות בצד שמוביל לשם ויוזם את המהלך. וכך, למרות שאף אחד אינו רוצה להיגרר לשם, הדינמיקה יכולה להביא אותנו לשם גם בלי רצון. כך בדיוק קרה בקדנציה הקודמת.
בתוך כל הדבר הזה, מתנהל ראש הממשלה נתניהו בנושא הנפיץ מכולם – הנושא הפלסטיני והבנייה הישראלית בהתיישבות ביהודה ושומרון – באופן קצת סותר. קחו לדוגמה את הביקור שערך השבוע בחדר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ואת הסקירה שהעניק לחברי הוועדה. זה היה אך טבעי שמהר מאוד יגיעו השאלות בנוגע לבנייה בהתיישבות ובנוגע למגעים מול הממשל האמריקאי בעניין הזה. נתניהו אמנם בחר בחלקים גדולים מהזמן לדבר על איראן ועל שינוי הגישה הדרמטי, לדבריו, שעובר הממשל האמריקאי בטיפול בסכנה האיראנית, אך לבסוף נאלץ להשיב לשאלות חברי הכנסת גם בנושאים אחרים.
לראשונה מאז פגישתו עם הנשיא האמריקאי טראמפ, חזר נתניהו לדבר במונחים של מדינה פלסטינית. אמנם הוא הדגיש כי למעשה מדובר במדינה מינוס, שלא רק שתהיה ללא צבא אלא שגם האחריות הביטחונית על מה שקורה בתוכה תישמר בידי צה"ל, אך את מה שנתניהו נמנע מלהזכיר במסיבת העיתונאים בבית הלבן הוא הזכיר בפני חברי הוועדה – צמד המילים מדינה פלסטינית. אגב, לדבריו, הפלסטינים כלל אינם מוכנים לדבר על הסדר שכולל בתוכו אחריות ביטחונית ישראלית בתוך השטח שלהם, כך שגם ככה מדובר בדיוני סרק כרגע.
אלא שהחדשות הפחות אופטימיות הגיעו בנושא הבנייה בהתיישבות. אמנם כולם מחכים לתוצאות המגעים של הצוות האמריקאי-ישראלי סביב הסוגיה, אך לפחות מדבריו של ראש הממשלה בוועדת החוץ והביטחון, קשה לראות שינוי דרמטי בנושא הזה. "ננסה להגיע להבנות", הבהיר לח"כים. "לא מוכרחים להתנגש. לא כל מרפסת בגילה או גנרטור באיתמר צריך להיות נושא לוויכוח". לחברי הכנסת מהימין הרמז הזה היה ברור. לעומת זאת, לפחות בנוגע לירושלים, הכריז נתניהו שאין שום מגבלת בנייה וגם לא תהיה. "בירושלים בונים, אין ספק בכך", הבהיר.
מצד שני, לצד המסרים הפסימיים בנושא הבנייה, הציג ראש הממשלה גם מסר הפוך לחלוטין בנוגע ליהודה ושומרון, שסביר להניח שעוד יהדהד ברחבי העולם. זוכרים את ישיבת הממשלה החגיגית שמתוכננת לציון 50 שנים לשחרור ירושלים? ובכן, מתברר שלא רק ירושלים תעלה על ראש שמחתה של הממשלה. בימים האחרונים סיכמו ראש הממשלה ושרת התרבות מירי רגב על סדרת אירועים חגיגית דומה, שתציין 50 שנים לשחרור יהודה ושומרון, הבקעה ורמת הגולן.
גולת הכותרת המסתמנת של ההחלטה תהיה כינון ישיבת ממשלה חגיגית באחד היישובים ביו"ש, כאשר טרם ברור אם היא תתקיים בחברון או באחד מהיישובים שבגושים, ואירוע ממלכתי מסכם בכפר עציון. בין לבין מתוכננים להתקיים עשרות אירועים ברחבי הארץ וביישובים ביו"ש לציון המאורע. השרה רגב גם מבקשת לכלול בהחלטת הממשלה, שעדיין נמצאת בשלבי ניסוח, השתתפות תקציבית של כל משרדי הממשלה בפרויקט.
אם מישהו חושב בטעות שמדובר באמירה שנועדה אך ורק לצרכי פנים, הנה מה שמופיע נכון לעכשיו בטיוטת החלטת הממשלה: "ממשלת ישראל תוביל אירועים שיבטאו את העמדה המוסרית ואת האינטרס הישראלי בכל הנוגע לשטחי יו"ש, הגולן והבקעה. האירועים יכוונו הן לקהל הישראלי והן כפלטפורמה להבהרת העמדה הישראלית ביחס לשטחי ארץ אלו בזירה הבינלאומית". היכונו בקרוב למבול של השמצות והלקאה עצמית, לקראת האירוע החגיגי, מצד חלק מחברי הכנסת שבאופוזיציה. הם לא יתנו יד לכך שציון חגיגי וממלכתי לרגל 50 שנים לשחרור יהודה ושומרון יעבור בצורה חלקה וללא הפרעות.
כך השאיר המחנה הציוני את איציק שמולי לבד במאבק בחרם נגד ישראל: מפעם בפעם, בשיחות סלון מזדמנות, תוהים אנשי מפלגת העבודה והמחנה הציוני איך הגורל מתאכזר אליהם ומדוע זולגים המנדטים ליאיר לפיד ולמפלגתו. "הרי אנחנו שומרים על קו אידיאולוגי ודבקים באג'נדה שלנו, ואילו לפיד ויש עתיד נוהגים כאילו היו שבשבת דעות ועמדות", מביעים את תסכולם ח"כים במפלגה באותן שיחות. ולכן החלטנו, כסוג של שירות לציבור, לנסות ולהסביר לאותם מתוסכלים מה עומד מאחורי תהליך בריחת הקולות.
נעשה זאת באמצעות מבט מרתק לישיבת הסיעה שקיים המחנה הציוני השבוע. הנושא על הפרק היה חוק החרם שאושר ביום שני בערב במליאת הכנסת. החוק החדש קובע שמי שקורא ופועל לקידום חרמות על מדינת ישראל לא יורשה להיכנס אליה. כמה פשוט וקל להבנה. ובכן, מתברר שלא עבור כולם. "בואו נשמע שתי דעות בנושא, אחת בעד ואחת נגד", הציעה בתחילת הישיבה יו"ר סיעת המחנה הציוני ח"כ מרב מיכאלי. "עד כמה שאני זוכרת היית בעד החוק בהצבעה הקודמת", פנתה מיכאלי לח"כ איציק שמולי, משל היה תלמיד סורר. "בוא תסביר למה". שמולי, שניסה להתעלם מהטון הביקורתי, הסביר שאין פה בכלל עניין של קואליציה ואופוזיציה. "אני מאלו שחושבים שאסור לתת לגיטימציה לכל מי שתומך בחרם על ישראל", אמר בפשטות. "מי שנובר קצת בחומר מבין מיד שמובילי תנועות החרם כלל לא תומכים בשתי מדינות או בדיאלוג, אלא בחזון של מדינה אחת, שהיא אינה המדינה שלנו".
שמולי ניסה להזהיר את חבריו מפני ההשלכות הציבוריות של התנגדות להצעת החוק. מי שהיה אמור להציג את העמדה הנגדית היה ח"כ איל בן ראובן, אך האחרון הפליג בדבריו למחוזות שהשכל האנושי אינו משיג. "בסוריה יש מלחמה והרוסים הורגים שם הרבה אנשים, ואנחנו כמובן מתנגדים לזה", פתח במשל שמובן רק לו. "עכשיו נניח שאני אכתוב מאמר נגד הוודקה הרוסית. אני לא הולך להיכנס לשם. אם מישהו פועל נגד מדינת ישראל, יתכבד שר הפנים וישתמש בכוחו. הדמוקרטיה הישראלית גם ככה לא בשיאה וזה חוק לא מוסרי, שלא מתאים למדינת ישראל כיום". ח"כ שמולי, שהתקשה לשמוע את הדברים, התפרץ לדבריו. "אתה מקצין את זה", קרא לעברו. "אף אחד לא הולך לחפש בפייסבוק של אף בנאדם מה הוא כתב ומה הוא אמר". זה היה האות לצעקות רקע מצד חלק מהח"כים: "בטח שיחפשו", "אנחנו הולכים לפשיזם", "זה כמו רוסיה".
בשלב מסוים נטלה ח"כ ציפי לבני את רשות הדיבור. "אני לא מוכנה בכלל לשמוע על להצביע בעד", הודיעה. "אני אצביע נגד וגם המחנה הציוני צריך להצביע נגד. אנחנו מפלגה מספיק גאה כדי לעמוד מול החוק הזה ולהתנגד לו בגאווה". בנקודה זו פנתה מיכאלי לשמולי. "אז, איציק, אפשר להכריז על החלטה סיעתית וליישר קו עם החלטת הסיעה?", שאלה. "לי אין בעיה להתיישר עם החלטת הסיעה, שלא כמו אחרים פה שבמקרים אחרים עשו מה שהם רוצים", השיב שמולי ומיד הפנה את מבטו לעברה של לבני. "ויש לי חדשות בשבילך", פנה אליה בטון נרגש. "הדעות שלי, גם אם הן נוגדות את החלטת הסיעה, מגיעות מתוך ערכים ומתוך גאווה בדברים שאני מאמין בהם. אז אל תטיפי לי מוסר". שבוע של שגרה במחנה הציוני.
יום שני בבוקר, חדר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לחדר נכנס שר הביטחון אביגדור ליברמן ומנחית מיד פצצה פוליטית על שולחן הוועדה: החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון תוביל למשבר מיידי וחריף מול הממשל האמריקאי, טען שר הביטחון, ועל כן הוא דורש מהקואליציה להוריד את הנושא מסדר היום לאלתר.
על היחסים המתוחים, שלא לומר רעועים, בין בנט וליברמן דובר לאחרונה יותר ויותר. אם תרצו, הדברים שאמר ליברמן הרחיבו עוד יותר את הקרע בין שני האישים. גם ישיבת הסיעה הסגורה של הבית היהודי נפתחה השבוע באקורד שמתקשר בדיוק לאותו עניין. "תגיד לי", פנה בנט לח"כ מוטי יוגב במבט חמור סבר, "ליברמן נותן כזו הצהרה ואתה לא תוקף אותו? אולי הפעם תתקוף אותו ותפסיק לחבק אותו? כי כמו שזה נראה כרגע, אתה לא נמצא שם". יוגב התקרב מעט לבנט וניסה להשיב לו בלחש, בלי שכל השאר ישמעו, אך בנט בחר מצדו שלא להנמיך את הקול. "אז תגיד משהו, תתייחס", נזף בו. "יש עמדת מפלגה מאוד ברורה בעד החלת ריבונות ישראלית. איפה אתה בעניין הזה?".
אקו"ם