המשבר שיזם נתניהו: מסדר הדחה של אמצע קורס
שנתיים לאחר הבחירות, במערכת הממשלתית התפשטה אווירה של חוסר כיוון וסיום קורס. המשבר שיזם נתניהו נועד לשדר שהוא לא הולך לשום מקום ושבכוונתו להנהיג את המדינה לפחות עד תשפ"ג
היום, אחרי המתח הנורא סביב השאלה אם ישראל תלך לבחירות על התאגיד, הטמפרטורות של המשבר יורדות ובשבוע הבא יכול להיות שנשכח שהיה בכלל דבר כזה. זאת אולי הבעיה העיקרית סביב המשבר הממשלתי של תאגיד השידור הציבורי. מבחינת ראש הממשלה, העניין נראה קצת שקוף מדי; למרות ההתרגשות הסוחפת של יאיר לפיד על אחת הבמות, שאמר ש"כך לא מנהלים מדינה", לא היה רגע אחד של תחושה אמיתית שנפל הפור והולכים לבחירות.המשא ומתן על פתרון המשבר בהשתתפות מנכ"ל האוצר שי באב"ד מרמז אולי על כיוון היציאה. מהו האקזיט של המערבולת הקטנה בממשלה? שי באב"ד מכיר היטב את הנושא החביב על ראש הממשלה, ומכונה על ידו המונופול של הערוצים המסחריים, 2 ו-10. באב"ד עצמו שבתפקידו בעבר ברשות השנייה ראה מקרוב את חוסר האחריות שבה ניהלו קברניטי ערוץ 10 את הנושאים הכספיים שלהם, יכול להגיע להבנות נוספות עם אנשיו של נתניהו מעבר לדיבורים על הדחת ראשי התאגיד. אבל אנחנו לא יודעים.
נתניהו וכחלון. והציבור רוב המערכת הפוליטית מרוצים מתפקוד הממשלה.
צילום: אלכס קולומויסקי
משום מה הייתה התעלמות בקרב הפרשנים מהעיתוי הסמלי של המשבר - שנתיים לממשלת נתניהו הנוכחית. העובדה שכולם פחות או יותר התעלפו רק מהמחשבה שיוציאו את עם ישראל שוב לקלפיות, מלמדת על כך שהציבור ורוב המערכת הפוליטית מרוצים מתפקוד הממשלה. הציבור הישראלי יודע לשדר את חוסר שביעות הרצון שלו בדרכים מאוד נחרצות – גם בהפגנות. בעלי הזיכרון זוכרים את ממשלת אולמרט וממשלת ברק.
לציבור לא היה אכפת להתגלגל שוב, אחרי שנה וחצי או שנתיים לקלפיות – רק כדי לגרש את הממשלה המסוכנת בירושלים. גם ב-2014 הייתה תחושה, ששלושה ראשי סיעות רואים עצמם כראשי ממשלה ולא מאפשרים לנתניהו לתפקד, והציבור הבין מדוע הוא רוצה לפרק את החבילה. זה לא המצב היום. הדבר המדאיג היחיד מבחינת ראש הממשלה נתניהו הוא, שהכלכלה צברה בחודשים האחרונים נתונים חיוביים ביותר, שהאחרון שבהם היה מכירת מובילאיי עם תחזית של האקונומיסט שהשקעות ענק נוספות בחברות הישראליות העוסקות באוטומציה של כלי רכב מחכות מעבר לפינה. נתניהו כמובן מרוצה מהנתונים אבל שר האוצר משה כחלון גורף את הקרדיט. כל זה דווקא בזכות התיאום והסינכרוניזציה שהתקיימו בין השניים בשנה האחרונה. בתוך כמה ימים זה התהפך. "כחלון וביבי כבר לא".
התאגיד הוא חומר גלם למטחנה הפוליטית היום יומית.
העיתוי למשבר הוא אמצע הקדנציה. בדיוק. בשבוע של פורים התברר שיש שורה של מועמדים מוכרזים על ידי עצמם לרשת במועד כלשהו את בנימין נתניהו כראש הממשלה. הייתה התבטאות של איילת שקד, הייתה התבטאות של גדעון סער על סיום "פסק הזמן", ישנו יאיר לפיד מבחוץ. "תפקידה של המדינה לטפל באזרחים", הוא אמר בתגובתו למשבר התאגיד. לפיד חושב שהממשלה לא מטפלת באזרחים, וזו כמובן השקפת עולם מעוותת בהתחשב בכך שהכלכלה מאוד היטיבה עם "האזרחים" הלא מטופלים. בכל אופן התפשטה אווירה של חוסר כיוון וסיום קורס במערכת הממשלתית. המשבר שיזם ראש הממשלה נועד לשדר שהוא לא הולך לשום מקום, שהוא מתכוון למשול ולהוביל את המדינה לפחות עד תשפ"ג; שהשנתיים הבאות צריכות להתנהל לפחות באותה אינטנסיביות כמו השנתיים שחלפו מאז הבחירות.
הפרשנים בחלק מהתקשורת מסייעים לראש הממשלה ביצירת אווירת המתח הפוליטי וחוסר הוודאות. אחדים חושבים שביבי השתגע, שהוא מטורף, והמתוחכמים כמובן משוכנעים בדרכם הסרנאית שביבי רוצה בחירות כזריקת חיסון נגד החקירות. הרי אהוד ברק אמר, שהחוקרים גוררים רגליים והוא לא מרוצה. כלומר, הפוטש מתנהל בסלואו-מושן ועלול להתמוסס. מישהו קלקל את המסיבה שארנון מילצ'ן היה אמור לככב בה. הערכות מלומדות כאלה שמופיעות בתקשורת הזרם המרכזי, המזינה את הפראנויות של הפוליטיקאים מכל האגפים, מסייעות בהחזרת משטר של סדר ומשמעת בקואליציה.
התאגיד הוא אפוא חומר גלם למטחנה הפוליטית היום יומית. המערכת זקוקה למשבר כדי לפתור אותו. אם הפתרון יהיה שממנים את אילנה דיין כראש התאגיד זה יהיה באמת תרגיל מוצלח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם