חוק החרם עלול לחזור כבומרנג נגד ההתיישבות

החוק המונע כניסה לישראל ממי שמחרימים את ההתנחלויות הוא איוולת הפוגעת ברבים מאוהדי המדינה. קל לראות כיצד בעתיד יעלו במערב קריאות למנוע כניסה מכל ישראלי המתגורר מחוץ לקו הירוק

מקור ראשון
יאיר שלג | 20/3/2017 15:46
תגיות: חוק החרם, דעות
פרופ' מייקל וולצר הוא אחד ממומחי האתיקה הבכירים ביותר בעשורים האחרונים. ספרו 'מלחמות צודקות ולא צודקות' נחשב לתנ"ך של עולם הצידוקים המוסריים למלחמות. וולצר הוא גם יהודי-אמריקני המחובר עמוקות הן למורשת היהודית והן למדינת ישראל. הוא מרבה לבקר בישראל וגם ללמד בה, ובמיוחד קשור ל'מכון הרטמן' בירושלים, שבו הוא עומד בראש מיזם המבקש לנסח את המחשבה הפוליטית של היהדות.

כמו הרבה יהודים אמריקנים, וולצר הוא גם איש שמאל המתנגד בחריפות להתיישבות ביהודה ושומרון ורואה בה מפעל לא לגיטימי. זאת, מפני שמבחינתו ההתנחלויות מקבעות מציאות של אפרטהייד בין יהודים ומי שאינם יהודים, המתגוררים באותם שטחים: אלה נהנים מכל זכויות האזרח ואלה חיים תחת ממשל צבאי ישראלי, ולכל היותר נהנים משירותיה של אוטונומיה פלסטינית. וולצר סולד עד כדי כך ממפעל ההתנחלות, שהוא תומך גם בהחרמת ההתנחלויות ותוצרתן, לצד הבעת התנגדות חריפה לקריאות להחרמת מדינת ישראל כולה.
 
צילום: פלאש 90
אישור חוק החרם במליאת הכנסת,במרכז יוזם החוק זאב אלקין צילום: פלאש 90

לפי החקיקה שעברה לאחרונה בכנסת, המונעת את כניסתם של אנשים התומכים בחרם על מדינת ישראל כולה או על אזורים הנתונים לשליטתה - כלומר, ההתנחלויות - אנשים כמו וולצר לא יוכלו עוד להיכנס ארצה. וולצר אינו היחיד במצב זה: כמוהו גם הרב פרופ' ארתור גרין, מחבר הביוגרפיה של רבי נחמן מברסלב, ועוד יהודים טובים אחרים אוהבי ישראל שחטאם הוא תמיכה בחרם על ההתנחלויות.

באופן אישי איני שותף לעמדתם. קודם כול משום שאיני אוהב חרמות ובגלל שאני אוהב ומעריך רבים מהמתיישבים. מעבר לכך, בעיניי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון אכן מטיל בפועל צל מוסרי כבד על מדינת ישראל ועל המפעל הציוני כולו בעצם העובדה שהוא מוכן להתבסס על אפליה בין תושבים יהודים ומי שאינם יהודים. גבולות 1967 אינם מקודשים בעיניי, אבל נכון היה להתיישב רק באזורים שניתן לספח אותם ולהעניק אזרחות לכלל תושביהם, בלי לסכן את דמותה היהודית של ישראל.
 
צילום: מועצת יש''ע
המוטיבציה של רובם המכריע של המתנחלים אינה קיפוח הערבים. צילום: מועצת יש''ע

עם זאת, מתוך היכרותי את ציבור המתיישבים אני יודע שהמוטיבציה של רובם המכריע אינה קיפוח הערבים. הם אינם תופסים את עצמם כנעלים מן הערבים, כפי שהיו הגזענים הלבנים בדרום-אפריקה או בארה"ב, אלא הם מונעים מהשאיפה ליישב את חבליה ההיסטוריים של ארץ ישראל. הראיה לכך שאינם גזענים היא העובדה שרובם משתדלים באופן אישי לתת יחס ראוי לשכניהם הערבים, וגם תומכים בצמצום מרבי של היקפי הפגיעה בערבים שיוצרת מדיניותם. האבחנה הזו גורמת לכך שבעיניי הם אינם ראויים לחרם, גם אם הם אכן יוצרים בפועל מצב של אפרטהייד.

אלא שמותר לאנשים אחרים, יהודים ומי שאינם יהודים, לחשוב אחרת ממני - ועדיין הם לא יהיו ראויים לחרם ולגינוי. אנשי שמאל בישראל ומחוצה לה מורשים לחשוב שהכתם המוסרי הגלום במפעל ההתיישבות כה גדול עד שהוא מצדיק חרם על ההתנחלויות, ועדיין אין הדבר הופך אותם לשונאי ישראל - בדיוק כשם שיהודים דתיים מחרימים עסקים מחללי שבת וכשרות של יהודים אחרים, ועדיין אין הם הופכים לשונאי ישראל הראויים בעצמם לחרם נגדי.
 
צילום: SHUTTERSTOCK
מותר לאנשים אחרים לחשוב אחרת ממני - ועדיין הם לא יהיו ראויים לחרם ולגינוי. צילום: SHUTTERSTOCK

כדאי להכיר בכך שיש אנשים - רבים מהם ישראלים שחירפו את נפשם במלחמות צה"ל או יהודים בתפוצות שעמדו לימין המדינה בכל מאבק אפשרי - שמבחינתם מפעל ההתנחלות הוא דגל שחור בדיוק כמו שמפעל מחלל שבת או מסעדה מוכרת חזיר הם כאלה בעיני יהודים דתיים. מבחינה זו ראוי להפעיל כלפי החוק החדש וחוקים אחרים כמותו את "מבחן וולצר": חוק שהופך יהודים כמו מייקל וולצר וארתור גרין כאויבי ישראל המנועים מכניסה אליה - אינו ראוי בעליל.

החוק הזה גם טיפשי מאוד. עד היום הקפידו תומכי החרם על ההתיישבות להבחין בין ההתנחלויות לבין המתנחלים, ולא ביקשו למנוע כניסתם של מתנחלים למדינות המערב. דווקא החוק הנגדי הישראלי מטשטש את האבחנה הזו, בגלל שהוא מונע לא רק את הפצת העמדה של התמיכה בחרם על ההתנחלויות, אלא שולל לחלוטין מאנשים הדוגלים בעמדה הזו כניסה לישראל. קל לראות כיצד בעתיד הלא רחוק יעלו גם במערב קריאות לאמץ את המדיניות הזו ולמנוע כניסה מכל ישראלי המתגורר מחוץ לקו הירוק.

'מבחן וולצר' צריך אפוא להתרחב למבחן 'מה ששנוא עליך': כל עמדה שתושבי יהודה ושומרון או כלל אנשי הימין לא רוצים שתוחל עליהם במדינות המערב, יתכבדו ויקפידו להימנע ממנה גם כלפי יריביהם בישראל.

לבסוף, אולי ערכו של החוק החדש יתגלה דווקא בכך שיגרום להכרה ימנית בחשיבותו של האקטיביזם השיפוטי. הרי לאחר שהחוק עבר שלוש קריאות רק באחרונה, אנשי הימין לא ימהרו לבטל אותו גם אם ישתכנעו בכסילותו. רק האקטיביזם השיפוטי יוכל להציל אותם מידי עצמם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

יאיר שלג

אריק סולטן

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג

המומלצים

פייסבוק