ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

נחשפו סרטי הצבע הראשונים מהבית הלבן

הצילומים שכבו במחסן קירור במשך שנים רבות, והם מציגים צד מרתק ולא מוכר של הנשיא העגמומי הרברט הובר, רגע לפני משבר השפל הגדול

הנשיא הרברט הובר לובש סוודר עם צווארון וי בשני גוונים, מכנסיים שחורים ונעליים לבנות. עמיתו לובש מכנסי גטקס. ריי ליימן וילבור, מזכיר הפנים הגבוה והרזה, נמצא שם לצד עוזרו של הובר, לארי רישי. זהו בוקר נעים מחוץ לבית הלבן, והנשיא המעונב והקודר בדרך כלל שחרר קצת מתח במשחק עם כדור אימונים כבד. משקיף מהצד – ככל הנראה אשתו, לו – צילמה את הנעשה מולה בסרט צבעוני.

הסצנה הרגועה ויוצאת הדופן מ-1929 או מתחילת שנות השלושים, ערב השפל הגדול שהכה בארה"ב, עשויה להיות סרט הצבע המוקדם ביותר ממדשאות הבית הלבן או הסרט המוקדם ביותר שבו נראה הובר – כך הודיעו ביום שלישי הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם הרברט הובר. "זה היה כמו לפתוח דלת ולחזור לאחור במכונת זמן", אמרה לין סמית, ארכיבאית הסרטים בספריית המוזיאון, שגילתה את התיעוד.
 
רוב הסרטים הללו, שבמשך שנים הסברה הייתה כי צולמו בשחור-לבן, תועדו במצלמה ביתית בידי אשתו של הובר - כך לדברי תומס שוורץ, מנהל המוזיאון-ספרייה בווסט ברנץ' שבאיווה, מקום הולדתו של הובר.

הסרטונים כוללים צילומים של מדשאות הבית הלבן; קטעים שבהם נראה אלונזו ילדס, מנהל המשק בבית הלבן במשך עשרים שנה; וכן סצנות שבהן מופיעים כלבי המשפחה ויגי ופאט, משחקים להנאתם על הדשא. סצנות אחרות צולמו באנדרטת וושינגטון, כשספינת אוויר מרחפת מעל, או באנדרטת לינקולן, שכמה מכוניות נוסעות בקרבתה, ואף קהל מפזז על מדשאות הבית הלבן בחג הפסחא.

הובר צולם גם במסע דיג בלב ים, שבו הצליח לתפוס דג ברקודה. תלבושת הדיג של הנשיא כוללת מעיל, עניבה ומגבעת לבד אפורה. "הובר תועד פעם בלי עניבה כשדג, וזה ציער אותו כי סבר שכבודה של המשרה מחייב רשמיות מסוימת, אפילו במהלך דיג", אמר שוורץ.

"אם לציבור האמריקני יש איזה רושם מהובר, הרי שהוא קודר, בגלל שנות השפל", הוא הוסיף. הנשיא הובר, איש המפלגה הרפובליקנית, כיהן בתפקיד בשנים 1929-1933, ונתפס לרוב כמי שנכשל לעצור את הידרדרותה של המדינה לתוך השפל הגדול של שנות השלושים. שכונות הפחונים והעוני שבנו חסרי כול בערים בימים ההם היו מוכרות לכול בכינוי "הוברווילס".

קטעים מתוך הסרט הצבעוני על הנשיא הרברט הובר (צילום: קלריטזה חימנז, וושינגטון פוסט):

 

לרוב הוא מתואר כדמות רצינית, אדם בעל פרצוף מרובע ומנופח ששיערו משוך לאחור. "אנשים רואים אותו בשחור ולבן, והוא נדמה כמו אדם זקן וזועף", הסביר שוורץ. "מי היה מדמיין את הבחור הזה רץ במדשאות הבית הלבן כשהוא זורק כדור אימונים במשקל שלושה קילוגרמים? מה הסרטים הללו עושים? הם הופכים אותו לאדם בשר ודם".

הובר צולם משחק 'שור בזירה' – משחק שבו אחד המשתתפים מנסה ליירט כדור אימונים שמועבר בין שאר השחקנים, העומדים בעיגול. אבל הנשיא היה מעוניין להפוך את המשחק למאתגר יותר, הסביר שוורץ, ועל כן יצר תחרות שכונתה לאחר מכן "הוברבול", שנראית כמו משחק כדורעף שבו נעשה שימוש בכדור אימונים במשקל שלושה קילוגרמים. "הוא הנשיא היחיד שיצר משחק ספורטיבי", אמר שוורץ.

לדבריו, בסרטון "אתה יכול לראות את האדם הזה באמת מחייך. הוא אכן נהנה. אנשים לא מקשרים בין הובר ובין צחוק, רוגע או הנאה. תמיד הוא היה אדם עם מטרה בעיניו".

במאמר קצר שחיבר על התגלית ציין שוורץ שהסברה היא שהסרטים צולמו על סליל 'קודהקולור', שהיה בשימוש זמן קצר בלבד. "'קודהקולור' הוחלף לבסוף בסליל ה'קודהכרום' האהוד יותר ב-1935", הוא כתב. "בהתחשב במחיר היקר של הסליל ובאורך חייו הקצרים, סרטונים ביתיים בצבע מהתקופה ההיא נדירים".

שוורץ הוסיף ש"נדירים עוד יותר הם סרטי הצבע המראים את הבית הלבן ואת שאר שכיות החמדה של וושינגטון די-סי, מה שהופך את הצילומים הללו אולי לתמונות הצבעוניות המוקדמות ביותר של מדשאות הבית הלבן". בריאיון הוא הוסיף: "לעת עתה, אני חושב שיש לנו ביד התיעוד המוקדם ביותר. אם מישהו יוכל להוכיח לנו אחרת, זה בסדר. אנחנו עדיין שמחים על התגלית הזאת".
 

סלילי 'קודהקולור' יצאו לשוק לראשונה באוגוסט 1928, ולעין הבלתי מזוינת הם נראים כמו סרט שחור-לבן, למעט אולי כמה קווים מסגירים בסרטון עצמו, אמר שוורץ. אשתו של הובר אהבה צילום, ובהמשך תיעדה סצנות אחרות בשחור ולבן.

לו הובר הייתה מצליחה מאוד, לדברי מנהל הספרייה. "היא הייתה האישה הראשונה שנרשמה לתוכנית ללימודי גיאולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, והאישה הראשונה בכל המדינה שסיימה לימודי תואר בגיאולוגיה".

לו פגשה את הובר בסטנפורד. "הוא היה בשנתו האחרונה ללימודים, והיא הייתה תלמידת השנה הראשונה", הסביר שוורץ. "הם היו הפכים מושלמים. היא הייתה אתלטית מאוד, חברתית ומוחצנת. הוא גדל עם האיפוק הקווייקרי, תמיד הסתכל על רגליו ופחות או יותר הפטיר תשובות בנות מילה אחת או שתיים לשאלות שהופנו אליו. אבל הם התחברו מאוד".

הארכיבאית סמית סיפרה שלפני שנתיים ערכה בדיקה שגרתית של מלאי הסלילים של סרטי ה-16 מילימטר בספרייה, שגודל כל אחד מהם ככף יד. משפחת הובר העניקה אותם למוזיאון ולספרייה בשנות התשעים של המאה שעברה, והם נשמרים מאז בקירור.
 
על הסרטים נכתב "קודהקולור", אבל לעין נראו הסצנות בשחור ולבן, מלבד שורות מוזרות בקצות המסגרת. "מה הולך כאן?", סיפרה סמית שחשבה באותה עת. היא חקרה את הסוגיה מעט וגילתה שהקווים הם כלים המסייעים להקרין את הסרט בצבעים כשהוא מופעל באמצעות מקרן עם מסנן מיוחד.

בגלל חוסר היכולת לשכפל את הטכנולוגיה הזאת, שנעלמה מעל פני האדמה לפני זמן רב, קיבלה סמית מלגה בת 5,600 דולרים מ'אגודת שימור הסרטים הלאומית' בסן-פרנסיסקו, במטרה לשמר ולהעתיק את שבעת הסלילים, ולהעביר אותם תהליך דיגיטציה.

לדבריה, באותו זמן התחילה לחשוב לעצמה שאלה עשויים להיות הסרטים הראשונים בצבע ששרדו מהבית הלבן, "ואולי אפילו בכל צורה אחרת. וואו, זה לא דבר שקורה בכל יום". סמית ראתה את התוצאה הסופית של מאמצי השימור שלה בחודש דצמבר שעבר, וחשבה לעצמה: "זה מדהים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg