ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

רוחות מלחמה בין 
ספרד לבריטניה בגלל צוק קטן

מצר הכניסה לים התיכון הועבר לבריטניה בהסכם שנחתם בשנת 1713, ומאז חווה ניסיונות רבים לכיבושו. כעת הוא עומד בפני מבחן נוסף

גיברלטר, חצי האי הזעיר ליד הקצה הדרומי של ספרד, מנוהל בידי בריטניה. באחרונה מצא השטח הקטן את עצמו בלב הדרמה האירופית על ה'ברקזיט': ממתווה הטיוטה של עמדת המשא ומתן מטעם האיחוד האירופי על תנאי עזיבתה של בריטניה הסתמן שלספרד תינתן המילה האחרונה בשאלה אם העסקה תתייחס גם לגיברלטר. "לונדון תצטרך לשאת ולתת ישירות מול מדריד על כל הסכם הקשור ל'ברקזיט' שמשפיע על גיברלטר", הסבירו לי עמיתיי.

משמעות הדבר היא שספרד, הנוטרת טינה לבריטניה בשל הכיבוש בן 300 השנים של גיברלטר, תחזיק בקלף מיקוח רב כוח – וזו ההזדמנות שלה לחדש את הקריאות לריבונות משותפת בשטח הקטן, שתלוי נואשות בגישה לספרד גופא. ההתפתחות הזאת גם העניקה לכמה בריטים לאומנים סיבה לרטון, ואפילו לאיים על מדריד במלחמה.
 
כ־30 אלף אזרחים בריטים מתגוררים בצל צוק גיברלטר, גוש אבן גיר שחייב את שמו לכובש המורי שחצה את המעבר הצר מצפון אפריקה בשנת 711. במשאל העם על ה'ברקזיט' בשנה שעברה הצביעו תושבי גיברלטר כמעט פה אחד להישאר באיחוד האירופי, בעיקר כי הם יודעים שנטישת השוק האירופי המשותף תיצור כאוס מוחלט בקהילה הקטנה שלהם.

האירוניה היא שמתחילת הדרך הייתה הטריטוריה של גיברלטר נתונה במחלוקת ובמשא ומתן עזים באירופה. ב־1704 כבשה משלחת בריטית את רצועת האדמה הצרה ליד הצוק במהלך מלחמת הירושה הספרדית המסובכת. הסכסוך הסתיים ב־1713 בסדרת הסכמי שלום שנחתמו בעיר ההולנדית אוטרכט.

אחד המסמכים הללו העניק את גיברלטר לבריטניה, אך בעיקר היה קשור להסכם החשוב ביותר אולי של אותה תקופה: חוזה שנתן לבריטניה זכות בלעדית לספק למושבות הספרדיות עבדים אפריקנים במשך שלושת העשורים הבאים.

באמנה הוצהר ש"העיירה, הטירה והביצורים" של גיברלטר "יוחזקו (בידי בריטניה) וייתנו לה פירות לעולם, ללא יוצא מן הכלל או מגבלה כלשהם". בהתחשב במיקומו של חצי האי, הוא העניק לבריטניה נקודה אסטרטגית שממנה ביכולתה לשלוט או לשבש את התעבורה בים התיכון.
 
כמעט מיד צצו אתגרים לשליטה הבריטית: דרישותיהם של ההולנדים, שחייליהם השתתפו בפלישה של 1704, הוכנעו בידי דיפלומטים בריטים. ספרד ניסתה לכבוש את השטח בכמה הזדמנויות במאה ה־18. ב־1727 כוח ספרדי הטיל מצור יבשתי וימי על גיברלטר, והפציץ את השטח באופן נרחב. כוח המשמר הבריטי עמד בפני המתקפה, והתותחים הספרדיים החלו להתפוצץ ולסבול מתקלות.

הבריטים דחו כמה בקשות ספרדיות לוותר על השטח הקטן. ב־1778, כשספרד שקלה להתערב במלחמת העצמאות האמריקנית לצד צרפת, מדריד ניסתה ללא הצלחה להעביר לידיה את האזור. סופר שהדוכס הראשון של פלורידה־בלנקה, הפקיד הבכיר בבית המשפט הספרדי, רטן על "ערמת הסלעים הזאת הקרויה גיברלטר, שאינה נותנת דבר מלבד דאגות והוצאות, ואשר מציקה לנו ומונעת מאיתנו חברות נצחית".

ובכל זאת, גיברלטר הייתה הזירה של התמרון הצבאי הגדול והממושך ביותר במלחמת העצמאות האמריקאית – ואין זה משנה כלל שהיא התרחשה בעיקר מעבר לאוקיינוס. כוח ספרדי־צרפתי משולב שיגר מתקפה ממושכת על "ערמת הסלעים הזאת" בשנים 1779־1783, במצור הארוך ביותר שחיילים בריטים עמדו בפניו.

ירי התותחים הקבוע של הספרדים מהים ומהיבשה השמיד שטחים נרחבים מהעיר שעל חוף הים, אבל נכשל בניסיון להפיל את הסוללות הבריטיות מהצוק. חיילים בריטים השתמשו ברשת של תעלות כדי לכוון את תותחיהם בזווית חדה היישר אל הספינות שמתחתיהם. התעלות הללו היו נכס אסטרטגי גם בזמן מלחמת העולם השנייה.

ב־13 בספטמבר 1782 כינסו הצרפתים והספרדים כ־35 אלף חיילים מסביב לגיברלטר. הם פתחו בהפגזה חריפה מסוללות ביבשה ומאוניות ששייטו בקרבת החוף. בסך הכול שוגרו כ־40 אלף פגזים, וכ־80 אלף ספרדים נאספו בגבעות הסובבות כדי לראות את המחזה המרהיב. הקרב הזה, שנודע בכינוי "המתקפה הגדולה", נכשל: גיברלטר נותרה בידיים בריטיות.

במאה ה־19 ירד קרנה של ספרד כמעצמה אימפריאלית, ובריטניה עלתה כשחקן מוביל בעולם. באותה עת היה פקפוק מועט מאוד במעמדה של גיברלטר כבסיס ימי מרכזי של בריטניה. אבל הסכסוך ניצת בשנית בתקופת שלטונו של גנרל פרנסיסקו פרנקו, שליטה הפשיסטי של ספרד במאה העשרים.
 

פרנקו התריס נגד הלחץ של גרמניה הנאצית לכבוש את חצי האי ב־1940, ושמר על הנייטרליות הטכנית של ארצו. עם זאת, הוא חתם את גבולותיה היבשתיים של גיברלטר ב־1969. "משפחות שהופרדו בגלל הבידול הזה נאלצו לצעוק מעבר לגדר את הבשורות על מקרי מוות ולידה, ומילותיהם גוועו ברוח שהגיעה מהים – ובמיוחד בימים סוערים", כתב עמיתי גריף וויט. הגבולות נפתחו שוב רק ב־1985, עשור אחרי מותו של פרנקו ושנה לפני שספרד הצטרפה למה שהוא היום האיחוד האירופי.

מסמכי משרד החוץ הבריטי משנות השמונים גילו כיצד המלך הספרדי חואן קרלוס הראשון אמר לרשויות בלונדון באותה עת ש"אין זה האינטרס הספרדי להשתלט מחדש על גיברלטר בעתיד הקרוב". מעשה כזה היה מוביל לדרישה מיידית של מרוקו להשבת סאוטה ומלייה, שני שטחים קטנים בצפון אפריקה שנמצאים בריבונות ספרד עד עצם היום הזה.

סקר 'הפינגטון פוסט ספרד' שנערך ברשת שאל: "האם הייתם מוכנים לצאת למלחמה בגלל גיברלטר?". 24 אחוזים מהנשאלים השיבו בחיוב, ו־76 אחוזים ענו בשלילה. ועדיין המתח גאה כמה פעמים, כולל בוויכוחים על זכויות דיג ועל נוכחות צוללות גרעיניות בריטיות בנמל גיברלטר.

השטח הקטן, שהפך למקלט מס בולט המשמש חברות הימורים וקרנות גידור מכל העולם, נותר נאמן באדיקות לבריטניה. במשאלי עם שנערכו בשנים 1967 ו־2002, כמעט כל הבוחרים העדיפו לשמר את הקשרים עם לונדון. אבל הנחישות הזאת תעמוד למבחן בגלל תוצאות ה'ברקזיט'. כ־12 אלף עובדים חוצים את הגבול בכל יום מאנדלוסיה השכנה, וגיברלטר מייבאת כמעט את כל מוצרי הצריכה שבה.

ראש השרים בגיברלטר, פביאן פיקרדו, הכריז בפני וויט לפני כמה חודשים ש"תושבי צרפת הם צרפתים, אנשי גרמניה הם גרמנים ואזרחי גיברלטר הם בריטים". עם זאת, הוא הוסיף שההחלטה לעזוב את האיחוד האירופי גרמה "צער עמוק" לתושבי ארצו, ורמז על הקשיים שעוד צפויים לה. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg