ראשי » חדשות » דעות

המאכזבים הגדולים של פסק הדין על השבת

הציבור הישראלי הפסיד מהחלטת בג"ץ לאפשר פתיחת עסקים בשבת, והאשמים בכך הם בערך, כולם: דרעי שבחר באופציה של לא לעשות כלום, השופטות שהחליטו להקטין ראש, ומפלגת הבית היהודי, הנהגת הציונות הדתית, שפשוט לא פצתה פה

המפסידים הגדולים של היום הזה הם עשרות אלפי האריסים – הישראלים שעובדים לפרנסתם בענף הקמעונאות, ונאלצים להשתעבד בשבת במתחמי הקניות הענקיים ביום היחיד שניתן להם למנוחה ובילוי. אבל האמת היא שכל השחקנים יוצאים רע מפסק הדין שפרסמו היום שופטות בג"ץ.

את התואר נסיך ההיתממות, שלא לומר הצביעות, קנה ביושר השר אריה דרעי. "ההחלטה תביא לפגיעה קשה בשבת קודש ובצביון העם היהודי", הצהיר שר הפנים והוסיף, "אני מתכוון להיפגש בקרוב עם ראש הממשלה ביחד עם חבריי מאגודת ישראל, שרים וח"כים נוספים שהשבת חשובה להם, ולמחות בפניו על הפגיעה הקשה בסטטוס קוו בנושא השבת".
 
אלא שדרעי שכח לספר לאומה שהוא קיבל הרבה מאד זמן מבית המשפט כדי לגבש עמדה ביחס לחוקי העזר השערורייתיים של עיריית תל אביב, ובמקום לממש את סמכותו ואחריותו ולפרסם החלטה מנומקת, הוא בחר לשבת על הגדר, לגלגל עיניים ולהמתין ששופטי בג"ץ יוציאו עבורו את הערמונים מהאש. "עם ספינקס אי אפשר להתווכח", שיגרה לעברו השופטת נאור עקיצה בפסק הדין. הוא באמת רבץ בחוסר מעש כמו פסל מצרי קדום, והמחדל שלו תרם תרומה מכרעת לתוצאה המשפטית.

שופטות בג"ץ נאור, חיות וברק ארז – הכזיבו גם הן בגדול. הן התעלמו מרוב הנקודות העקרוניות וכתבו פסק דין טכני-מנהלי, שעסק בעיקר בגרירת הרגליים של הדרג הפוליטי ובענייני 'מידתיות'. בעברית מדוברת, קוראים לזה הקטנת ראש.

קראתי את פסק הדין ולא מצאתי בו שום דיון ראוי לשמו בסוגיות הציבוריות כבדות המשקל: מהי הפרשנות של בית המשפט לחוק שעות עבודה ומנוחה, ומה טיב הזיקה בינו לבין אופייה של השבת בשוק העבודה? מהן המשמעויות התעסוקתיות והסוציאליות הנגזרות מהפרצה הענקית שפרצה עיריית תל אביב בהגנות שמקנה החוק לאזרחים?
 
אפילו דיון משפטי-מקצועי ביחס שבין הסדרים ראשוניים מול הסדרים משניים לא מצאנו פה: מהן סמכויות העירייה מול החקיקה הראשית של שעות עבודה ומנוחה? השופטות לא טרחו להתייחס לפגיעה האנושה בזכויות היסוד של בעלי המרכולים שהגישו את העתירה, ואף מילה לא הוקדשה להפרת חובת ההיוועצות והשימוע בהתנהלות מולם. סיסמת ה'מידתיות' מופיעה רק בקשר לסמכותה של עיריית תל אביב, והשופטות לא טרחו לבחון אותה מול זכויות בעלי המרכולים.

וכמובן, אף מילה לא נכתבה על השלכות פסק הדין לערים אחרות בארץ. עיריית תל אביב לא ספגה אפילו הערה על הצפצוף המתמשך שלה על החוק, על עידוד העבריינות ועל הזיגזוגים שערכה בשני התיקונים לחוק העזר. ואפילו בסוגיית הוצאות המשפט: בסיבוב הקודם זכו בעלי המרכולים ולא קיבלו הוצאות, הפעם דאגה נאור לפצות את העירייה הסוררת.
 
בית המשפט סירב לדון בתיק הזה בהרכב מורחב, הנושא הזה הרבה פחות חשוב לו מדיון על המס שהוטל על דירה שלישית. במחילה, פסק הדין הזה מתאים לתיק קטן שמתנהל בשלום ולא לתיק דגל שפסק הדין העיקרי בו נכתב בידי נשיאת בית המשפט העליון. פסק הדין הזה בעיקר מאכזב מאד.

אבל השאלה הגדולה באמת היא איפה מפלגת הבית היהודי בסוגיות דת ומדינה בוערות שכאלו? אם הציונות הדתית לא תיקח אחריות על הצלת השבת במרחב הציבורי באמצעות מתווה גביזון מדן או מתווה דומה אחר, מי יעשה זאת?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח