ראשי » חדשות » בארץ

"צחקנו על הניצולים": בקיבוץ רבדים מבקשים סליחה

ב-1993 החליט ניתאי קרן לחקור את השמועות על קליטתם הקלוקלת של ניצולי השואה בקיבוץ רבדים, שבו גדל. עבודתו פתחה תיבת פנדורה. "היינו צוחקים על איך שהם מדברים ומתנהגים", מספרת חברת קיבוץ ותיקה. שנים אחרי, הקיבוץ מנסה לתקן את דרכיו

באתוס הלאומי נהוג להדחיק את הדרתם של ניצולי השואה שעלו ארצה בין 1948 ל-1949, ושרבים בהם השתתפו במלחמת העצמאות, וכן את היחס המזלזל שאוכלוסייה זו ספגה מצד התושבים הוותיקים במושבים ובקיבוצים.

גם בקיבוץ רבדים, השוכן במועצה האזורית יואב, הדחיקו את סיפור קליטתם הקשה של קבוצת ניצולי שואה שהגיעו לקיבוץ ב-1948. רק ב-1993 החליט ניתאי קרן, אז חבר הקיבוץ וכיום מזכיר קיבוץ רבדים, לחקור את השמועות ששמע אודות קליטתם הקלוקלת של הניצולים, חברי ההשלמה. זאת, במסגרת עבודה שהכין ללימודיו באוניברסיטה, שבמסגרתה ראיין ניצולים שהתגוררו ברבדים. עבודתו פתחה תיבת פנדורה ושפכה אור על קליטתם של הניצולים שהגיעו מפולין ומבולגריה.
 
קיבוץ רבדים הוקם ב-11 בפברואר 1947 בגוש עציון על ידי 40 חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר, ילידי הארץ בתחילת שנות ה-20 לחייהם. בתחילת 1948, כשהוטל מצור על הגוש, הועברו לקיבוץ 40 ניצולי שואה מפולין ומבולגריה, בוגרי חברות נוער ממענית ומיחיעם. חברי הקיבוץ הישנים והחדשים נלחמו יחד נגד הצבא הירדני, וב-14 במאי 1948 נפלו אנשי הגוש בשבי הלגיון הירדני, וחברי הקיבוצים הועברו למחנות מעצר בעומק ירדן. לאחר מספר חודשים שוחררו השבויים, ורבדים הוקמה מחדש בתחילת 1949 במקומה הנוכחי, סמוך לצומת ראם.

עוד לפני שהגיעו לקיבוץ, סירבו החברים לקבל את הניצולים הפולנים והבולגרים, והסירוב עמד בתוקף גם אחרי שלחמו החברים הוותיקים והניצולים זה לצד זו ונפלו יחד בשבי. עדויות לסירוב עולות מפרוטוקולים של שיחות שניהלו 40 מבני הקיבוץ ב-1948 בתא המעצר במשטרת חברון, אשר הגיעו לידי קרן לפני כשנתיים. אף שהניצולים נקלטו לבסוף בקיבוץ, קרן מספר כי החברים הוותיקים נהגו להקניט את החדשים,  לעגו למראם וללבושם והדירו אותם מאירועים חברתיים.
 
עם חלוף השנים היטשטשו ההבדלים בין העולים לוותיקים, אך גם 50 שנה אחרי הקמת הקיבוץ החדש הודרו החברים הניצולים – הפעם מהאנדרטה שהוקמה לזכר נופלי הגוש. באנדרטה, שקמה ב-1999, שכחו לציין שאל גרעין השומר הצעיר חברו גם ניצולי השואה.

בעקבות שיחה עם שלמה (שקה) אשכנזי, מקבוצת העולים הבולגרים, החליט קרן לתקן את העוול ההיסטורי. שקה לא זכה אמנם לראות את האנדרטה מכיוון שנפטר ממחלת הסרטן בשנת 2002, אך ביום השלושים למותו התכנסו חברי הקיבוץ ליד האנדרטה והוסיפו לאנדרטה את חברי הקיבוץ הניצולים להיסטוריה של קיבוץ רבדים הישן.

70 שנה אחרי היווסדו של קיבוץ רבדים, רחל אשכנזי מקבוצת ההשלמה מבולגריה ונעמי שור מקבוצת הוותיקים מספרות על היחסים המורכבים בין הניצולים לוותיקים. "כשהגענו קבלת הפנים הייתה מאוד צוננת", מספרת אשכנזי, שעלתה מבולגריה. ההתרגשות מהעלייה הייתה לדבריה גדולה: "הייתה התלהבות גדולה להגיע, סיפרו לנו שבארץ טוב וחם כל כך שלא נצטרך אפילו לקחת מעילים".
   

"בבולגריה היה עוצר, הלכנו עם מגן דוד והיה לנו אסור ללכת ברחובות הראשיים. את אבא שלי ואת כל הבחורים היותר מבוגרים שלנו לקחו לעבוד בכבישים וברכבות בכל העבודות הקשות הם הספיקו די הרבה זמן לעבוד שם אבל לא קרה משהו מסוכן. בבולגריה סבלנו פחות. המלך בוריס השלישי עזר לנו הרבה, הוא לא הסכים שיוציאו את היהודים שהיו אזרחי בולגריה לפולין", אומרת אשכנזי.

לדברי אשכנזי, היו הבדלים בין קליטת הבולגרים לקליטת הפולנים, שאיבדו רבים מבני משפחותיהם בשואה: "הם היו שונים מאתנו. לא סבלנו כמוהם והיה הבדל בינינו. הקיבוץ קיבל אותם קצת אחרת משקיבל אותנו".
עם זאת, גם העולים מבולגריה סבלו מיחס עוין, כפי שממחישה שיחה בין בעלה של אשכנזי, שקה, לבין חברי הקיבוץ הוותיקים. אשכנזי מספרת: "הוא אמר 'את לא יודעת איזו שיחה הייתה לנו זה היה משהו זוועה – הם לא רוצים לקבל אותנו'. הוא סיפר שהוא התרגז ואמר להם 'אתם הייתם צריכים אותנו ועכשיו שנפלנו בשבי אתם כבר לא צריכים אותנו. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'".
 
שור, המשתייכת לקבוצת הוותיקים מאשרת את דבריהם של קרן ואשכנזי ומספרת שהיחס כלפי העולים לא היה ראוי. "החלטנו לחגוג שנה להקמת הקיבוץ ואמרנו שהם לא יחגגו אתנו. הם לא היו בעלייה אז למה הם צריכים להיות במסיבה? לתומנו חשבנו שרק מי שהקים את רבדים יהיה. היינו נורא סנובים", נזכרת שור.

"אני מודה שהתנהגנו בהתנשאות. הם נראו לנו שונים – לא עמדו זקוף, תמיד היו שפופים והיו לבושים אחרת. הם היו לבושים עם מכנסיים ארוכים ואנחנו עם מכנסיים קצרים, זאת הייתה מנטליות אחרת לא מצאנו שום דבר שמקשר אותנו", מספרת שור.

שור מסבירה כי המצב הקשה בקיבוץ רק הגביר את היחס המתנשא והמרוחק מצד הוותיקים: "לא היה מה לאכול, היינו מרוכזים בעצמנו – איך נשרוד ואיך הקיבוץ ישרוד. זאת הייתה האווירה, כי ממילא לא היה במה להתחלק".
לדברי שור, באותה תקופה לא התעניינו בעדויות הניצולים: "כל כך היינו נתונים בתוך הזוועות שלנו שלא עניין אותנו מה היה. לא יודעת אם לא רציתי לדעת, אבל הייתי כל כך עסוקה במה שקורה לי כרגע לי ולחברים שלי שזה לא עניין אותי".

בחלוף הזמן הניצולים שיתפו את חברי הקיבוץ הוותיקים בסיפוריהם האישיים, ושור, ששמעה את עדותו של אחד מחברי הקיבוץ ששרד את אושוויץ, החליטה להתנצל בפניו. "לפני זה לא חשבתי שהוא עושה מזה עניין או שאני צריכה לעשות מזה עניין אבל אחרי ששמעתי אותו לא הייתה ברירה.  זה היה קורע לב", מספרת שור.

"התנצלתי על זה שהעלבתי אותו, שלא התייחסתי אליו. היינו צוחקים מהם, ממש צוחקים על איך שהם מדברים, על איך שהם מתנהגים, על איך שהם עומדים. היינו צוחקים עליהם גם בפנים וגם מאחורי הגב, הם התקפלו ואף פעם לא החזירו. כולנו התנהגנו ככה לא הייתי היחידה, אבל אני הרגשתי צורך להתנצל. הוא היה קצת המום כשהגעתי להתנצל. קצת דיברנו, אבל אני לא זוכרת מה הוא אמר", היא מוסיפה.
 

על סיפורו של ניצול השואה (ששמו שמור במערכת) מספר קרן: "הוא היה בגטו לודז' כנראה עד האקציה האחרונה, ההורים שלו נפטרו והוא נשאר לבד כילד באיזה מחבוא. לקחו אותו לאושוויץ ושם היה לו מישהו שהכיר אותו והוא היה שם תקופה ארוכה עד למצעד המוות. במצעד המוות הוא כבר לא יכול היה ללכת וחבר שלו סחב אותו על הגב רוב המצעד. אותו ניצול שואה מגיע אחרי שמשקמים אותו ואז שוב הוא מוצא את עצמו במחנה מוקף גדרות. חברי הקיבוץ הוותיקים סיפרו שכשלקחו אותם לשבי, ניצולי השואה ראו את עמודי החשמל וחשבו שאלה עמודי תלייה. אתה חוזר למחנה מעצר עוד פעם ובתוך כל הסיפור הזה לא מקבלים אותך לחברות".

לא רק שור התנצלה בפני הניצולים שנקלטו. "גיליתי התכתבות בין רבדים לתנועה שמלמדת שקיבוץ רבדים לא רצה לקבל את ההשלמה הבולגרית והתנועה לחצה לקבל אותה", מספר קרן. "שאלתי את צבינג'י (צבי סטקלוב), חבר הקיבוץ שפיקד על חירבת זכריה בקרב האחרון על הגוש למה לא רצו אותם והוא אמר את התשובה הידועה: 'הם נראו גלותיים כאלה'". אמש – ערב יום השואה – התנצל סטקלוב לראשונה על היחס המזלזל לניצולים.  

גם קרן, שחוויית העולים נגעה ללבו, התנצל בשם חברי הקיבוץ הוותיקים. בטקס שנערך ב-2002 עם הוספת אזכורם של הניצולים לאנדרטה, אמר קרן: "התאספנו כאן היום, ביום השלושים למותו של שקה, גם כדי לעשות צדק עם ההיסטוריה ועם האנשים שחיו אותה – עם המתים וגם עם החיים. אנחנו נמצאים כאן כדי לכתוב את השורה החסרה, שנעלמה מסיפור הקרב על רבדים בגוש עציון שנים רבות. עם השלמת כתיבת השורה החסרה אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להתנצל בשם כל חברי רבדים לדורותיהם על השכחת חלקם של אלו שהיו שם לאורך כול השנים, ולבקש סליחה – גם מהמתים וגם מהחיים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg