בנות האמן טוענות: ביקשנו לקבל את יצירותיו - ביד ושם סירבו
משפחתו של הצייר ניצול השואה יוסף באו ז"ל טענה כי חלק מהיצירות הועברו ללא הסכמתם, וכי אינם מוחזקים כראוי במוזיאון. ביד ושם הגיבו: "הטענות אינן נכונות וחסרות כל בסיס. הפריטים הועברו כדין"
בנותיו של ניצול השואה, הצייר והאמן יוסף באו ז"ל מבקשות לקבל פריטים שהועברו ליד ושם, על מנת להקים תערוכה לרגל 100 שנה להולדת האב ו-15 שנה לפטירתו. אולם ביד ושם מסרבים להשיב לבנות את הפריטים וטוענים כי הם נתרמו ליד ושם ולא נמסרו בהשאלה, ולכן הם שייכים למוזיאון.הבקשה היא עקרונית ונוגעת, למעשה, לאנשים רבים שמבקשים לקבל חזרה פריטים שמסרו בעבר ליד ושם, מסיבה זו או אחרת, אך רוצים אותם חזרה, בין אם משום שהם יקרים להם רגשית, או שהם רוצים להנחילם לילדיהם. בקשות כאלו נענות תמיד בשלילה.
האחיות לבית באו, הדסה וצלילה, שמנהלות היום מוזיאון "בית יוסף באו" ברחוב ברדיצ'בסקי 9 בתל אביב (ליד שדרות רוטשילד), מקום ששימש במשך שנים רבות הסטודיו של יוסף באו המנוח, לא השלימו עם תשובה זו ופנו לעזרת עורך הדין נאור יאיר ממן.
במכתב ששיגר עו"ד ממן ליד ושם הוא מפרט כי סיפורם של הזוג באו בתקופת השואה ידוע ומסופר באופנים שונים בכל רחבי תבל. יוסף הכיר את אשתו, רבקה, בתוך מחנה הריכוז פלאשוב, התגנב לתוך מחנה הנשים ושם התחתנו בסתר. את חתונתם מראים בסרט "רשימת שינדלר". מפעל חייו המיוחד זכה להכרה בינלאומית ויצירותיו מוצגות במקומות שונים בעולם.
בנות משפחת באו פועלות בתנאים כמעט בלתי אפשריים ומשקיעות ללא ליאות מזמנן, ממרצן ומכספן להפעלת המוזיאון, לתחזוקתו והפעלתו, כאשר המוצגים שבו מהווים נכסים נצחיים לנחלת הערכים והמורשת שהותיר אחריו. עתה הן מתכננות להציג את יצירותיו לציבור הרחב.
לדבריו, מביקור שערכו בנות משפחת באו במתחם יד ושם הן נוכחו לראות כי רוב הפריטים השייכים למשפחת באו מאוחסנים ומאופסנים במרתפי המוסד, מבלי שהציבור הרחב יזכה להיחשף אליהם. במכתבו דרש ממן שיחזירו את הפריטים והיצירות לידי בנות המשפחה, אם ממילא לא מציגים אותם במוזיאון יד ושם.
משפחת באו גילתה בעבר כי יד ושם מחזיק בכמה פריטים השייכים למשפחה, כמו דגם גדול של מחנה הריכוז פלאשוב שבנה יוסף באו המנוח במו ידיו, דגם השער לגטו קראקוב ובגד הפסים מהמחנה.
יוסף באו השאיל את הפריטים לבית ספר עירוני ה' בתל אביב לשם הצגתם בחדר ההנצחה. למשפחת באו נודע כי הפריטים הועברו ליד ושם, אולם אין למשפחה כל מושג כיצד הם הגיעו לשם ומי נתן את הרשות להחזקתם ואפסונם במרתפי יד ושם. הדגם זרוק במחסני יד ושם ללא טיפול הולם ותוך חשש ממשי לגרימת נזק לפריט.
ואולם פניותיה של המשפחה בעבר לקבלת הפריטים לידיה לשם הצגתם במוזיאון יוסף באו נתקלו בסירוב מוחלט מצד יד ושם, והמשפחה נותרה במאבק זה חסרת אונים. לאור התוכניות לעריכת תערוכות לזכרו של האב, שבה משפחת באו ודורשת לקבל לידיה את מה שלמעשה שייך לה, ונמצא ביד ושם ללא רשות ומבלי שיש ליד ושם כל זכות לקבל את הפריטים לידיה.
העובדה שהפריטים הרבים השייכים למנוח לא מוצגים בתערוכות של יד ושם או בתערוכות בכלל טורדת רבות את מנוחתה של המשפחה, והם עומדים איתנים על דרישתם לקבל לידיהם את הפריטים - שממילא שייכים להם - לשם הצגתם בתערוכות המתוכננות על ידם ו/או במוזיאון יוסף באו.
לטענתן של האחיות, גם מוזיאון אוסקר שינדלר בקראקוב ביקש להשאיל פריטים שהיו שייכים לאותה תקופה, אלא שהנהלת יד ושם בקשה סכומים מופרזים בתמורה להסכמה להשאלת הפריטים. בסופו של דבר נאלצו בקראקוב לוותר על דרישתם לאור המחיר המופרז שנדרש.
"יוסף באו היה שמח מאוד לדעת כי הפריטים שלו מוצגים במוזיאון בקראקוב והמשפחה מלאת צער על כך שהדבר לא יצא לפועל בשל דרישות כספיות, בפרט שהפריטים כלל לא שייכים ליד ושם והם מצויים בידיהם בהשאלה בלבד", אמרו האחיות.
מקרה דומה אירע כאשר פרופסור לחקר השואה מחו"ל שערך הרצאות על משחקים בשואה ביקש להציג את הקלפים שיצר יוסף באו, אולם הוא נתקל בסירוב מוחלט מצד יד ושם. זאת, למרות שהאינטרס הציבורי, כמו גם הרצון הברור של יוסף באו ומשפחתו, הינו להציג את הפריטים לציבור הרחב.
"משפחת באו סבורה שמן הראוי לקבוע מדיניות גמישה המעודדת הצגת הפריטים המצויים ביד ושם. הנהגת מדיניות נוקשה והצבת דרישות כספיות מופרזות הינה מדיניות החוטאת למטרות ולתכליות החשובות שלשמן הפריטים הושאלו או הגיעו ליד ושם. גם אפסון הפריטים במוזיאון לא תורם למימוש התכליות החשובות בהצגת הפריטים", כתב עו"ד ממן.
"עם כל החשיבות הציבורית והלאומית העומדת ביסוד פעילותה של יד ושם, משפחת באו סבורה שיש לתת את הדעת גם לזכויות הנוספות של ניצולי השואה ובני משפחותיהם לרבות זכויותיהם הקנייניות", הוסיף.
עוד כתב עו"ד ממן, כי משפחת באו גילתה ביד ושם את חיתוכי העץ שאבי המשפחה נתן במתנה לאוסקר שינדלר, ונמצאו במזוודתו של האחרון. בתצוגה נרשם, כי החיתוכים הינם "תרומת אמילי שינדלר". בשיחה עם פרופ' אריקה רוזנברג, לה שייכים הפריטים במזוודה, היא הסכימה באדיבותה להשאיל את הפריטים לצורך הצגתם בתערוכות של מוזיאון יוסף באו. "יוסף מאוד שמח לקבל אותם אולם שמחתו התבדתה והם מעולם לא הגיעו אליו", כתב ממן.
עו"ד יעקב קול ממשרד א.ש. שמרון, י. מלכו, פרסקי ושות' השיב למכתב זה וקבע נחרצות: "יד ושם אינו מסכים להעביר למשפחת באו את הפריטים והיצירות המבוקשים. הם שייכים ליד ושם אשר קיבל אותם כדין והוא אינו רואה הצדקה להעבירם למרשותיך".
עוד קבע עו"ד קול כי "הטענה כאילו הפריטים שנמסרו ליד ושם על ידי משפחת באו נמסרו בהשאלה בלבד – אינה נכונה. חלק מהפריטים (שישה רישומים וחבילת קלפים) נתרמו על ידי יוסף באו ז"ל וחלקם נתרמו על ידי מרשותיך. יד ושם מאוד מעריך ומוקיר את מורשתו של יוסף באו ואת תרומת יצירותיו ליד ושם, ואין זה סביר לדרוש לקבל אותן בחזרה בשלב זה".
הטענות לגבי הפריטים שהתקבלו מבית הספרי עירוני ה' בתל אביב מוכחשות אף הן. "פריטים אלה נתרמו ליד ושם על ידי ארגון יוצאי קראקוב בישראל. לפני העברתם הם הוצגו בחדר הנצחה בבית הספר אלא שהחפצים והיצירות לא נשמרו בצורה טובה, לפיכך הארגון תרם אותם ליד ושם מתוך דאגה לעתיד החפצים. ביד ושם הם עברו תהליך שימור", כתב קול.
לטענה כי הפריטים מאופסנים ולא מוצגים נאמר בתגובה כי "יד ושם אינו מציג בתערוכות את כל הפריטים שהוא מחזיק. יד ושם גם לא התחייב כי הפריטים יוצגו. אבל שתי יצירות של מר באו מוצגות בתערוכת הקבע במוזיאון: 'מפת גטו קראקוב 1942' ו'שער הכניסה לגטו'.
"נוסף לכך, יצירותיו הוצגו בשתי תערוכות מתחלפות ביד ושם. חלק מיצירותיו שנתרמו ליד ושם מופיעות בפרסומים שלו. בשום מקרה הפריטים לא זרוקים במחסני יד ושם ללא טיפול הולם. הם זוכים לטיפול מסור ומקצועי".
אשר לסכומים המופרזים לשם השאלת פריטים למוזיאון אוסקר שינדלר נמסר כי "יד ושם אינו מרוויח ולו שקל אחד מהשאלת פריטים למוזיאונים אחרים. כל שדרש יד ושם היה לכסות את העלויות הכרוכות בהשאלה לרבות הובלה, מכס וביטוח, כמקובל בקרב מוזיאונים".
"באשר לחפצים שנמצאו במזוודת אוסקר שינדלר - בעניין זה מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים. יד ושם מכחיש את זכויותיה של גב' רוזנברג, ולפיכך בקשת מרשותיך לקבל את החפצים האלה לידם נדחית אף היא.
"למרבה הצער אנו עדים לדפוס פעולה שחוזר על עצמו המתבטא בהעלאת טענות קנייניות שאינן נכונות, והעלאת דרישות בלתי סבירות לקבל חפצים השייכים ליד ושם והמצויים בדין אצלו. לאור האמור יד ושם דוחה את הבקשות והטענות לקבלת הפריטים ודוחה את הטענה בדבר המקום הנכון שלהם. המקום הטבעי והנכון שלהם הוא ביד ושם", סיכם עו"ד קול במכתב התשובה.
עו"ד ממן שמייצג את האחיות באו לא הסתפק בתשובה זו, ופנה למבקר המדינה בבקשה שיבדוק את "מנגנוני קבלת ההחלטות והביקורת במוסד 'יד ושם' על רקע התנהלות מול יורשים, ניצולים וחסידי אומות העולם".
בשיחה עם "360" אמרה הבת הדסה: "זה פשוט לא ייאמן. של מי הדברים האלה? לא של האנשים שיצרו ועשו אותם, בתוך השואה? אבל אנחנו כאלו עדינות ושנים לא אמרנו מילה. עכשיו די. אי אפשר לשתוק יותר. אנחנו רוצות להקים תערוכה לזכרו. יותר מדי דברים שלו יש להם".
לדברי האחיות, אביהן נתן ליד ושם הרבה ציורים אוריגינלים שלו וקלפים שצייר בתקופת השואה. "עם הקלפים האלה הוא הציל המון יהודים. הכניס בהם תקווה שלא יתאבדו. היה מראה להם את החיים, שזוג מתחתן ומשפחה עם ילד. הוא עשה הנפשה – אנימציה של החיים הטובים ועודד את המיואשים. הוא עשה כובע מכלום. הכול יצירות של אבא שלנו.
"זה מאוד מעליב. אנחנו מרגישות נבגדות. אלה דברים שלנו, אבל ביד ושם ברגע שזה אצלם – זה נגמר. אנחנו באופן כללי לא נגד יד ושם. אבל למי הפריטים האלו מיועדים? לא לאנשים שהיו שם בשואה? לא למי שצייר שם? לא למשפחות שלהם? אנחנו רוצות להקים מוזיאון לכל ניצולי השואה שחיים פה. שיבואו לבקר ושיהיה הבית שלהם", אמרה.
מיד ושם נמסר בתגובה כי "הטענות של בא כוחן של האחיות אינן נכונות וחסרות כל בסיס. כל הפריטים הקשורים לניצול השואה יוסף באו הועברו ליד ושם כדין, עברו תהליך שימור מקצועי ושמורים היטב ביד ושם. כולם נגישים לציבור. יד ושם הציג בעצמו לאורך השנים פריטים שיצר יוסף באו בתערוכות, בפרסומים כתובים ובאתר יד ושם באינטרנט. שתיים מיצירותיו מוצגות דרך קבע במוזיאון לתולדות השואה.
"הטיפול בפריטים הללו מסור. יד ושם מפעיל בשנים האחרונות מבצע הצלה שבמסגרתו אלפי אנשים מכל רחבי הארץ תורמים ליד ושם עשרות אלפי פריטים אישיים מתקופת השואה.
"ביד ושם קולטים, משמרים, מקטלגים והופכים את החומרים לנגישים כדי לאפשר לציבור החוקרים, אוצרי תערוכות, אנשי חינוך, תלמידים עיתונאים, במאי סרטים ולקהל הרחב ללמוד מהם על קורות היהודים בתקופת השואה. הציבור תורם את הפריטים הללו משום שהוא נותן את אמונו במקצועיות של צוות יד ושם וביכולות השימור והאחסון שלו".
עוד נכתב כי "יוסף באו עצמו תרם ליד ושם את רוב הפריטים שברשותנו לפני שנים רבות עוד בחייו, והקשר עם משפחתו נמשך גם אחרי פטירתו בשנת 2002. עד לקבלת הפניות בחודשים האחרונים, במהלך עשרות השנים מאז תרומת הפריטים ליד ושם, לא הועלו טענות כלשהן על ידו או על ידי משפחתו, וחבל כי כעת הועלו האשמות פוגעניות וחסרות בסיס נגד יד ושם.
"הטענה הפוגעת ביותר היא כאילו הפריטים לא מקבלים טיפול הולם. מדובר בטענה חסרת יסוד. הפריטים שיצר יוסף באו טופלו ומטופלים היטב ובצורה מקצועית ביותר".
לסיום נכתב כי "בניגוד גמור לטענות, מדיניות יד ושם היא להרבות ככל הניתן בהשאלת פריטים מהאוספים שלו כל עוד ניתן לנייד אותם מבלי לפגוע בהם. במשך השנים יד ושם השאיל חפצים ויצירות אמנות ומסמכים רבים לצורך תצוגה במוסדות רבים בארץ ובחו"ל. יד ושם אינו מרוויח ולו שקל אחד מהשאלת פריטים מאוספיו למוזיאונים אחרים.
"במקרה של המוזיאון בקראקוב, כל שביקש יד ושם היה כי המוזיאון יכסה את העלויות הנלוות הכרוכות בהשאלה לרבות הובלה, מכס וביטוח מתוך דאגה לשלומם של הפריטים וכמקובל בקשרי השאלת פריטים בין מוזיאונים בעולם.
"חשוב לנו להדגיש כי הדסה וצלילה לא פנו עד כה באופן סדור ליד ושם כדי לבקש להשאיל פריטים, וככל שיפנו, יד ישם יבחן את האפשרות לבצע השאלה כזו, בהתאם למקובל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם