ראשי » חדשות » בארץ

"צריך איחוד כוחות בעיר העתיקה ולמצוא איזון בין חדש לישן"

מנכ"ל החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, הרצל בן-ארי, מצר על כך שהמבקרים הרבים במקום רואים ברובע רק פרוזדור לכותל המערבי. בתוכניותיו המפורטות, הכול הולך להשתנות

ה"ג'וק" הזה שנקרא העיר העתיקה חדר לנימי נפשו של הרצל בן-ארי עוד בהיותו בן חמש או שש. "הגעתי עם אבי להר ציון בחול המועד סוכות", הוא מספר, "ואבי עמד על המרפסת ובכה. שאלתי: אבא, למה אתה בוכה? הוא הצביע על הר הבית ואמר לי: שם היה בית המקדש, שם הכותל המערבי, אלפיים שנה חיכינו להגיע למקום הזה ועכשיו אנחנו פה ולא יכולים לגעת! התמונה הזו מלווה אותי כל חיי. עכשיו זכיתי להגיע לתפקיד מנכ"ל החברה לפיתוח ושיקום הרובע היהודי, המקום שעיני היהודים היו נשואות אליו תמיד. לא יכולתי לחלום על דבר טוב מזה".

בן-ארי (61) נולד בארץ לאב מאפגניסטן ואם מאיראן שהכירו בדרכם לישראל, "ציונים אמיתיים" הוא אומר. הבנים שינו את שם המשפחה בלחי (על שם העיר בלח באפגניסטן) לבן-ארי, על שם אביהם חנניה אריה, כמנהג עדתם. הוא שירת בחיל ההנדסה. לאחר נישואיו עם לאה התגורר בקרני-שומרון ועמד בראש המועצה הדתית, ולאחר פרישת יהודה (הודי) ליברמן ב-2004 נבחר לראשות המועצה וכיהן בתפקיד שתי קדנציות. תקופה קצרה עמד בראש החברה לפיתוח בת-ים, אבל כשפורסם המכרז לתפקיד מנכ"ל החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי חש כי בשלה העת לסגור את המעגל שהחל באותו ביקור ילדות בהר ציון. בערב ראש השנה האחרון נכנס לתפקידו, אחרי שדירקטוריון החברה בחר בו פה אחד.

"כיום ההתיישבות בשומרון נראית דבר טבעי, אך אין לשכוח כי היא לוותה במאבקים קשים מבית ומחוץ", מזכיר בן-ארי. "500 יחידות הבנייה בקרני-שומרון שהופשרו רק לפני סוף הקדנציה, הן גולת הכותרת של כהונתי. כאן בירושלים הגעתי אל היהלום שבכתר, ותפקידי כעת הוא לצחצח ולהבריק את היהלום הזה".

אכן, נראה שהיהלום הזה זקוק לא רק להברקה אלא לליטוש מחודש. סיור ברובע היהודי מגלה כי בחמישים שנה אמנם הצליחה ישראל לבנות מחדש את הרובע שנהרס כליל בידי הירדנים, ועיצבה אותו כשילוב מרתק של אתרים היסטוריים, ארכיאולוגיים ובתי מגורים אלה לצד אלה. אלא שחמישים שנה לא הספיקו כדי לתת לו את מעמדו הראוי, כמו שהשכילו לעשות ערים רבות בעולם שידעו לטפח ולהפוך את הרבעים העתיקים לפנינה תיירותית.

אל הרובע הגענו באחד מימי חול המועד העמוסים. הרחובות מלאו אדם אך רובם היו בדרכם ליעד המרכזי - הכותל המערבי. לכל היותר עצרו במזנונים ובמסעדות הקטנות לקנות בקבוק שתייה או להשקיט את רעבונם בפיצה כשרה לפסח לפני שימשיכו בדרכם. קבוצות קטנות של תיירים סיירו לאורך הקרדו, התעכבו מעט מול הפסיפסים החדשים המתארים את חיי העבר ונכנסו לחנויות המזכרות לשופינג המסורתי. סקר קצר ובלתי מייצג גילה כי רוב המבקרים ברובע כלל אינם מודעים לשכיות החמדה שהוא מציע היום, וחוץ מחורבת רבי יהודה החסיד שהפכה לבית כנסת מפואר שנקודת תצפית מרהיבה על גגו, סמטאותיו הרחוקות מעט מתוואי ההליכה לכותל ריקות.

"לא בכדי תוכנית העבודה שלי נקראת 'מפרוזדור לטרקלין'", מצהיר בן-ארי ומראה לי חוברת הנושאת את השם הזה. "עד עכשיו הרובע שימש פרוזדור מַעבר לכותל. אני רוצה לעצור ולומר: יש כאן טרקלין, בואו, היכנסו, תכירו, תבלו. יש כאן אתרים מדהימים. בשבוע שעבר חנכנו ארבעה אתרים חדשים: חידשנו את אתר ההנצחה לחללי הרובע מתש"ח, חנכנו את הקשת הביזנטית המופיעה במפת מידבא (פסיפס מהמאה השישית-שביעית, מ"ט) שאיש לא ידע היכן היא נמצאת, עד שבחפירות התגלה שמדובר במעבר בין הר הבית לקרדו. פתחנו ברכה מדורגת שהייתה המקווה העתיק ביותר ברובע ושהביזנטים הפכו אותה לבור מים.

"את בית הכנסת 'החורבה' אנו מאירים בשעות הלילה בתאורה מיוחדת שתכנן אדריכל קרואטי ושמקנה למקום אווירה תואמת המבליטה את קימורי האבנים והסגנון הייחודי. כשראיתי את ההתפעלות שבה מביטים הצופים בבניין המואר, הבנתי שהצלחנו. לאחרונה סיימנו להרכיב פסיפס רביעי מתוך סדרה של שישה המציגים את חיי הקרדו בתקופת בית שני, כשהפרטים בכל ציור נקבעו לאחר ייעוץ מדעי והיסטורי".

אני מעיר כי יש כאלה שיחלקו על שילובה של אמנות מודרנית באתר שכולו מבוסס על אדני העבר ושרידיו, ומביא לדוגמה את רומא העתיקה שבה העת המודרנית מוצאת את ביטויה לכל היותר בתאורה המקנה לעתיקות קסם מיוחד, בלי לערב ציורים ותוספות.

בן-ארי סבור שאין בכך כל פסול. "המתח הזה קיים תמיד. אנחנו צריכים למצוא את האיזון בין החדש והישן. העובדה היא שהיו כאן כל מיני שלטונות ועמים שאמנם בנו את הקרדו, את כנסיית הניאה ואתרים נוספים, אבל בעבורם לא הייתה ירושלים אלא 'איליה קפיטולינה'. הם מחקו את זכרם של היהודים ואנחנו רוצים לומר שחזרנו לכאן. זה הסיפור האמיתי של עם ישראל שחזר לארצו. זו אמירה ענקית".

איך זה שחמישים שנה שעברו ממלחמת ששת הימים לא הספיקו לתת לרובע את מעמדו הראוי?
"יש כאן מצוקות גדולות שלא טופלו במשך שנים. בנקודה הקטנה הזו, 140 דונם בסך הכול, מטפלים כמה וכמה גופים, וכל אחד פועל בתחום נפרד ואין גוף שמתאם בין כולם. אני משתדל לעבוד בשיתוף פעולה עם כולם, אבל מה שצריך הוא גוף שיביא אותם לעבודה משותפת ולא שכל אחד יפעל לבד, ממאבקי אגו או סיבות אחרות".
ואמנם, פרט לחברה לשיקום ולפיתוח הרובע מיסודו של משרד השיכון פועלות בשטח הקרן למורשת הכותל המערבי, לשכת רב הכותל, עמותת עיר דוד, הרשות לפיתוח ירושלים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים, וגם עיריית ירושלים ומשרד התיירות, ואם רוצים אפשר להכניס לרשימה גם את הווקף המוסלמי.

"כשיורדים לעומק כל תפקיד מבינים שכל אחד נחוץ בתחומו", מלמד בן-ארי סנגוריה על הבירוקרטיה. "אם יעבדו בתיאום, כולם ירוויחו. לדוגמה, עיר דוד והעומד בראשה דוידל'ה (דוד בארי) שיזכה השנה בפרס ישראל, והקרן למורשת הכותל והעומד בראשה סולי (מרדכי אליאב), ממתגים את עצמם בנפרד ו'מוכרים' לציבור שני 'מוצרים'. זה פספוס גדול. מבקר צריך לדעת שהעיר העתיקה מציעה לו מכלול שלם של אתרים מעניינים ומיוחדים. אלפיים שנה חלמו והתפללו יהודים 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'. על מה חלמו? לא על קרני-שומרון ולא על פתח-תקווה. על המקום הזה.

"גדלו על אגדות החורבן ועל המשנה והגמרא, וחלומם היה להגיע לכאן. נמצא כאן רובע בתי הכוהנים, הרובע ההרודיאני. ישנה החומה מימי חזקיהו המלך שעליה עמד שר צבאו של סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפני הספירה וקרא ליהודים להיכנע. אלה אתרים בעלי הערך הארכיאולוגי הרב ביותר בכל אגן העיר העתיקה. כמה אנשים בכלל יודעים שהם קיימים כאן? אחד מאלף. צריך לאחד את הכוחות וליצור מוצר תיירותי אחד".

בן-ארי מוביל אותנו אל הרובע ההרודיאני, שעל פי כתביו של יוסף בן מתתיהו היה ידוע בעושרו, ובשל קרבתו לבית המקדש היה מאוכלס בראשי הכהונה בעיר. "כאן אפשר לראות שתי דירות רחבות ידיים בנות אלפיים שנה ששטחן 800 מ"ר. כמו דירה במגדלי אקירוב, איזה פאר, איזה עושר. בארון הזכוכית אפשר לראות את כלי החרס והאבן המפוארים שלהם", הוא מתלהב.

על המרפסת המסוגננת שבמזרח הבית עומדים שרידי עמודים שאפשר לדמיין את יופיים, וממנה נשקף הר הבית בכל הדרו. בן-ארי מצביע על תחריט שבו דמות המנורה לצד השולחן ומזבח הזהב. "התחריט לא נחשף לרוב הציבור. מי שצייר אותו הוא אדם שראה את המנורה בתוך בית המקדש. אחי מיכאל (ח"כ לשעבר מיכאל בן-ארי, היום מרצה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל, מ"ט) ערך לנו סיור כאן לפני 25 שנה, והסב את תשומת לבי לתחריט". בהמשך ניצב ארון ובו שרידים מאפר בית המקדש. "בעבר היו לוקחים מכאן מעט אפר לשים בראשי חתנים, זכר לחורבן".

 
עתה הוא מתלבט אם לרצף את הבניין ברצפת זכוכית שאפשר לטייל עליה ולצפות בחדרי הקומה שמתחת, או לתחם את אזור הצפייה בצדדים. "אני לא רוצה להפוך את המקום ל'דיסנילנד'", הוא אומר. להצדקת ההשקעה דרושים מבקרים ותיירים, אני אומר, ומצביע על קבוצה של שישה תיירים מגרמניה. חוץ מהם - המקום ריק.
"זה מה שעצוב לי בכל העניין. אנשים לא יודעים שהמקומות האלה קיימים. משרד התיירות, לצערי, אינו נותן לרובע היהודי את המקום הראוי לו בסדר העדיפויות. החלום שלי הוא שמשרד התיירות יפרוס חסות על הרובע ויכריז עליו כאזור כניסה חופשית לכל התיירים. הרי מדובר בלב לבו של הסיפור של עם ישראל. חלום הדורות מתגשם פה. הם צריכים להבין את זה ולא לדחות אותי בכך שאני שייך למשרד השיכון".

לחשיפת האזור אחראי הארכיאולוג נחמן אביגד. בספרו 'העיר העליונה' סיפר כי הוא ניצל את העובדה שהרובע נהרס עד היסוד בידי הירדנים כדי לחפור בלי כל חשש לפגוע במבנים קיימים.

המשכנו אל 'בית קתרוס' המכונה 'הבית השרוף', בית מגורים משלהי תקופת בית שני שנשרף ונחרב במהלך חורבן ירושלים לאחר הכנעת המרד הגדול בשנת 70 לספירה ונתגלה בחפירות ארכיאולוגיות בראשית שנות ה-70. בבית נחשפו ממצאים ארכיאולוגיים חשובים השופכים אור על הימים שקדמו לחורבן.

מול המצגת האור-קולית ב'בית השרוף', המתארת את קורותיה של משפחת כוהנים ערב חורבן בית שני, ישבה משפחה חרדית ואכלה מצות. הילדים הצעירים גילו עניין במצגת אך ברגע שהארוחה הסתיימה ההורים החליטו לצאת. לבית נכנסו שתי תיירות צעירות שאינן דוברות עברית, ואף הן יצאו לאחר כמה דקות משלא הבינו את שפת המצגת. נשארנו לבד. ביציאה שאל אותנו מוכר הכרטיסים אם המצגת מתאימה גם לציבור החרדי. התברר כי המאמצים ליצור מצגת נקייה מסצנות שנויות במחלוקת לא תמיד הועילו, ולחרדים מסוימים מפריעות אולי הדמויות הנשיות המופיעות בה.
 
"אם היה גוף מְרכז אחד, הדברים היו נראים אחרת", אומר בן-ארי. "אני הגעתי לכאן עכשיו. הפוליטיקה מאחוריי וכך גם האגו. איתי קל לעבוד ולשתף פעולה. אני אמנם מייצג את האינטרסים של החברה אבל מי שינסה לגבש את כולם לגוף מרכז ימצא בי משתף פעולה. אני מאמין שזה יקרה. אתה שואל אותי מי ירים את המושכות? אני חדש מדי אבל אשתף פעולה עם כל אחד שיעשה זאת".

לא רק על תחום התיירות ממונה החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. היא עוסקת גם בניהול הנכסים הקיימים בשטחה. תחת סמכותה נמצאות כ-500 דירות וכ-150 חנויות ובתי עסק. מבקר המדינה מתח בעבר ביקורת חריפה על ניהול העניינים וקבע כי החברה לא גבתה את דמי החכירה על פי החוק וכי בשטח בוצעו עבודות חפירה והרחבות בנייה בלי אישור.

בן-ארי אומר כי כל הבתים מוחכרים, אין כאן "בתי רפאים" או בתים פנויים וניהול החנויות יוצא למכרזים קבועים. "בכל מקום יש חריגות בנייה ואין רשות שהיא חפה מכך. צריך לעשות סדר. התושבים חשים שהחברה עשקה אותם בעבר ואני מצליח לייצר יחסי אנוש חיוביים ושיתוף פעולה. היו כאלה שבנו קומה שלמה נוספת מתחת לדירתם ושיחקו את 'הקוזק הנגזל' בטענה שמדובר בשטח ששייך להם. הטענה הזו אינה מתקבלת. עד סוף השנה נסיים את מדידת הבתים ונפיג את המתח בין החברה לתושבים. אנשים שדרשו בעבר משר השיכון לסגור את החברה חזרו בהם ומציינים את שיתוף הפעולה".

ליד משרדי החברה ב'בית רוטשילד' בכיכר בתי מחסה  ילדים חרדים תושבי המקום משחקים. במהלך השנים מאז שחרור הרובע השתנה לבלי הכר אופיו הדמוגרפי של המקום. רוב מוחלט של המשפחות המתגוררות בו כיום הוא חרדי. חלק לא קטן של הדירות נרכשו בידי תושבי חוץ, בעיקר אמריקאים.

"גרים כאן יהודים", מבטל בן-ארי את האפיון המגזרי. "הם מקסימים. סביב הכיכר יש ארבעה בתי ספר שכל מנהל היה מתקנא בהם. החצר תמיד נקייה ומצוחצחת, גם אחרי הפסקה. אבל צריך להבין שהחיים כאן קשים מאוד. יש מצוקת חניה גדולה. אף שהדירות אינן כה קטנות, בין 80 ל-100 מ"ר וגם מחירן אינו נמוך, מגורים כאן דורשים הקרבה גדולה. הגרעין המייסד אחרי מלחמת ששת הימים התבגר ועזב. לילדים קשה להגיע לכאן. אלה שמוכנים לחיות בדוחק ובצמצום נשארים. גם רוב הדירות שקנו האמריקאים מאוכלסות ואינן מצטרפות לאלפי 'דירות הרפאים' בירושלים שמרבים לדבר עליהן".

בן-ארי מספר שאחת המשפחות בקרני-שומרון העתיקה את מגוריה לרובע היהודי. לאחר שנתיים שבה לביתה הישן בשומרון. "כששאלתי אותם מה קרה ענו לי: נגמרו לנו הרגליים מלטפס במדרגות האלה או לחפש חניה במשך שעה".

כל מי שניסה אי פעם להיכנס ברכב לתחומי העיר העתיקה יודע שמדובר בסיוט מתמשך. כבר בשער יפו מתקיים סינון ראשוני המתיר כניסה לבעלי רכב מורשה בלבד, למשל תושבי הרובע או בעלי החנויות והמסעדות הזוכים לאישורי כניסה במשורה. כאשר מצליחים להיכנס מתברר כי מגרש החניה הקטן מספיק בקושי לרבע מכלי הרכב המורשים. כבר שנים מונחת על שולחן מהנדס העירייה תוכנית לבניין חניון בן 6 קומות שאליו תוביל מנהרה תת-קרקעית משער ציון.

הבעיות מתחילות בכך שתחילה יש לבצע חפירות ארכיאולוגיות שעלותן מוערכת ב-80 מיליון שקל, ונמשכות בשאלת הכדאיות הכלכלית לבניית חניון שבו חלק גדול ממקומות החניה יוקצו מלכתחילה לתושבים הקבועים. "אם מדינת ישראל לא תיקח על עצמה את הפרויקט, אינני רואה כיצד הוא יכול להתגשם. אני מקווה שבתוך זמן קצר נצליח לשחרר את הפלונטר", אומר בן-ארי.

בירידה לכותל מביט בן-ארי בעצב על קשישה הנאבקת בגרם המדרגות. לידה זוג צעיר המעלה עגלת תינוק במאמץ רב. "171 מדרגות, לא פחות. הגיע הזמן שבניית המעלית לכותל תסתיים", הוא אומר בתקווה. "זה מצב בלתי סביר לחלוטין. ברוך השם קיבלנו את כל האישורים, ונקווה שבקרוב תתחיל החפירה הארכיאולוגית שתאפשר לחצוב את המנהרות שיובילו ממפלס הכותל אל המעלית שתעלה לעבר המקום שבו נמצא היום מכון המקדש".

בן-ארי שולף את התוכניות. הפיר המתוכנן יהיה בגובה 22 מטר. לפי התכנון יהיו שתי מעליות וכל אחת תוכל להכיל כמה עשרות בני אדם. "זו משימה לאומית ואני מקווה שהממשלה תאשר את הפרויקט על תקציבו - בין 50 ל-60 מיליון שקל. מי שמסייע להגשמת התוכנית הוא דווקא המשרד לפיתוח הנגב והגליל המעניק תקציבים בקלות רבה יותר מכל משרד אחר, שכן ירושלים נחשבת פריפריה".
 
ומה עושה משרד השיכון בראשות השר גלנט, שהחברה נמצאת בעצם בתחומו? 
"שר השיכון הוא זה שיביא את פרויקט המעלית ל'החלטת מחליטים' בממשלה. עוד לא דיברתי איתו על החניה. הוא שותף למאמץ לשחזור בית הכנסת 'תפארת ישראל' (הנקרא גם בית הכנסת ניסן ב"ק, שנהרס בידי הירדנים) ולתכנון שיקום ופיתוח מתחם הר ציון כשלוחה של הרובע היהודי. אנחנו אמנם לא חברים מילדות, לא גדלנו באותו כפר, אבל דלתו פתוחה לפני כל העת".

מדרום לכותל, ליד 'מרכז דוידסון', נראה גל אבנים גדול. הוא מונח שם עוד מהימים שבהם הרסו הרומאים את החומה ושרפו את בית המקדש. "בגן הארכיאולוגי במקום אתה נחשף לממצאים מדהימים ביופיים ושאין ערוך להם מבחינת חשיבותם הארכיאולוגית, ההיסטורית והלאומית. ואתה שואל את עצמך, כמה מתוך חצי מיליון האנשים שעברו כאן בשלושת הימים האחרונים בדרכם לכותל נכנסו לראות את הגן הזה? אולי אלפיים. אני רואה בזה החמצה. אני רואה ילדים שואלים את הוריהם מה יש שם ומגלים את הבורות הגדולה שיש בציבור. אנשים אינם יודעים שאינם יודעים. לכן אני אומר: בואו, הכירו מקרוב, הנחילו את האהבה את הכמיהה ואת החלום של הסבים שלכם לילדיכם".

לכבוד שנת היובל תיפתח ב'מרכז דוידסון' תערוכה בשם "לזכור את הרגע" ובה יונצחו הרגעים הגדולים של אייר תשכ"ז. יוצג שם השופר שבו תקע הרב גורן עם הגיעו לכותל וגם השיר 'ירושלים של זהב' בכתב ידה של נעמי שמר. בתערוכה יוצגו מפות של החטיבה הירושלמית, קטעי סרטים והקלטות מאותם ימים, ומוצגים נוספים בעלי ערך היסטורי. התערוכה תהיה פתוחה לכול במשך כל השנה. "לנו, שחווינו את הדברים, היא תזכיר נשכחות, ואילו לילדינו ונכדינו שלא היו אז הדברים יומחשו", אומר בן-ארי.

איך אתה רואה את הרובע היהודי בעוד 30 או 40 שנה?
בן-ארי מוכן לשאלה. הוא מוציא חוברת נוספת ובה חזונו לחזות פני הרובע. השטח כולו זרוע אדניות פרחוניות ופינות ישיבה, הבתים מעוטרים בסוככי חלונות אחידים, בפינות הרחובות עמודי מידע ממוחשבים ומפות מוארות. את השינוי הזה הוא מקווה לחולל בעזרת קרן ירושלים שהתלהבה מהתוכנית והרשות לפיתוח ירושלים, ועד הסוחרים ומהנדס העיר. "בתחילה קראתי לפרויקט 'נראות הרובע'. אחר כך שיניתי את השם ל'קריה יפהפייה'. אני מאמין שבתוך שנתיים הרובע ייראה אחרת. החלום שלי הוא שכל אדם שייכנס לכאן יחוש שהוא מגיע למקום שאין דומה לו בכל העולם. בשנה הקרובה נציין את שנת החמישים לשחרור העיר העתיקה ונתחיל בביצוע התוכנית".

 
האם אתה חושש שיקום ראש ממשלה ויסכים לתת לפלסטינים את כל השטח תמורת שלום, כמו אהוד ברק בזמנו?
"ודאי שאני חושש. לא האמנו שברק יציע מה שהציע אבל זה קרה. אני מאמין שעל המקום הזה תהיה מלחמת עולם. איש לא יאפשר דבר כזה".

אתה סומך על נתניהו שלא יתפתה להציע הצעות מהסוג הזה?
"יותר מכולם אני סומך דווקא על החרדים. הם מבינים שאם מתנתקים מפה הם מאבדים את השורשים שלהם עצמם. המקום הזה אינו כמו גוש קטיף שעליו לא נלחמו. אמש קרוב לחצות הגיעו לכאן אוטובוסים מלאים בחרדים, משפחות שלמות. הם קשורים למקום ולא יוותרו עליו לעולם".

שאלתי את בן-ארי אם לכבוד שנת החמישים הוא מתכוון לבקש מבנו, המוזיקאי והיוצר חנן בן-ארי, להלחין שיר מיוחד לירושלים. "הוא כותב שירים מקסימים הן במילים הן בלחן. 'ניגון הנשמות' שלו מרטיט את לבי. הוא מחובר לירושלים אבל הוא לא כותב על פי הזמנה אלא על פי השראה. אני מניח שגם זה יגיע".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg