17 שנות עגינות: רבנים, תפסיקו לגלגל עיניים
במקום להמשיך לשלוח נשים לנישואין מעגנים כצאן לטבח - נקודת הפתיחה, דרך הנישואין עצמה, צריכה להשתנות. ואולי תתפלאו לשמוע, אבל להלכה יש הרבה מה להציע
"יש מקרים בהלכה שאין להן פתרון". כך אמרו אתמול (יום ב') דייני בית הדין הרבני בירושלים לצביה גורודצקי, אישה שבעלה מסרב לתת לה גט כבר 17 שנה. לראשונה היא ביקשה להתגרש בגיל 36, וכיום, כשהיא כבר בת 53 הגיעה שוב, בפעם המי יודע כמה, לדיון בבית הדין, עדיין עם שביב של תקווה בלב, למרות השנים שעברו.הפעם התלוו לדיון, מלבד עורכי דינה שרה מרקוביץ ושי זלברברג, שני רבנים חשובים שתפקידם היה לנסות ולדבר אל לבו של הבעל הסרבן. ואולם לאחר שהיה ברור שגם האפיק הזה מוצה והבעל עומד בעקשנותו, ביקשה צביה האמיצה והעדינה לפנות לדיינים: "אנא התייחסו אליי כאילו אני בתכם מכיוון שנאמר ש"בית הדין הוא אביהם של יתומים". אנא מצאו פתרון לבעיה שהרסה את החיים שלי. כשרבנים נתקלים בבעיה הלכתית הם פעמים רבות יודעים איך לפתור אותה. המצאתם פלטת שבת כדי להתגבר על איסור בישול בשבת, המצאתם גם מעלית שבת, ובפסח אפשרתם למכור את החמץ לגוי. אנא מצאו פתרון לבעיה שלי". אבל בית הדין חזר על עמדתו: יש בעיות שאין להן פתרון. הבעיה שלך היא בעיה מסוג זה.
ההפגנה מחוץ לבית המשפט. נקודת הפתיחה - דרך הנישואין עצמה - צריכה להשתנות.
צילום: אורן בן חקון
הבעיה של צביה היא לא בעיה פרטית ומצערת שלה, היא בעיה פוליטית של כל הנשים היהודיות. מלבד מאות ואלפי הנשים ש"זה קרה להן", כל אחת מאיתנו, וכך גם בתנו נכדתנו ואחותנו, כל אחת היא בסכנה להיות עגונה, שכן גם אם נישאנו לגבר טוב לב, פגיעה קשה בבריאותו או בנפשו עלולה להביא למצב שבו הוא לא יכול לתת גט. גם אשה כזו תגיע למקום שבו המערכת עלולה להגיד לה שאין פיתרון למצבה; ומכאן שעליה להעביר את חייה בבדידות, ללא בן זוג תומך, ללא חיי מין ואפשרות ללדת ילדים שאינם ממזרים לפי ההלכה ולפי חוקי מדינת ישראל. מה גם שמה לעשות, יש נשים שנישאות לגברים שאינם הגונים, מדוע עלינו להשלים עם מצב שבו המערכת תפקיר אותן?
וכאן יש לומר כי מובן שמערכת חוקים דתית השואבת את תוקפה ממקור גבוה שמטבעו אינו בר שינוי, עשויה להגיע לדרך ללא מוצא. אולם במקום לגלגל עיניים כשמגיעה עגונה לפתחנו ולהמשיך לשלוח נשים לנישואין מעגנים כצאן לטבח, יש לבצע שינוי בתוך הליך הנישואין, עוד טרם העגינות. אם קידושין כדת משה וישראל משמעותם נשים עגונות וזה מצב שלא ניתן לשנות בסופו, נקודת הפתיחה - דרך הנישואין עצמה - צריכה להשתנות. ושם להלכה כבר יש הרבה מה להציע: תנאי בקידושין, גט על תנאי, קידושין עם עד פסול. כל אלה טכניקות שמונעות מראש מצב של עגינות והיו יכולות להציל את צביה.
לצד חובתה של המדינה להציע לזוגות הצעירים אלטרנטיבה לנישואין ללא עגינות, וחובתם המוסרית של הרבנים שלא לסדר קידושין ללא הגנה על נשים, גם על הזוגות עצמם רובצת אחריות לדאוג לנישואין הוגנים. בפתח עונת החתונות שנקודת הזינוק שלה היא ל"ג בעומר, יש לומר כי בין בחירת השמלה, הקייטרינג והמוסיקה, על הזוגות האוהבים המבקשים להינשא על פי המסורת היהודית, להתעקש ולברר על דרכים להבטיח את עתידן של הנשים, מבלי שתארוב לפתחן סכנה של עגינות ש"אין לה פיתרון".
ניצן כספי שילוני היא עורכת דין ב"מרכז צדק לנשים" העומד בחזית המאבק של נשים לשוויון וצדק בממשק שבין דת ומדינה. ניצן היא גם חלק מקבוצת נשים שהכריזו על מחאה באמצעות צום יומי בסבב – כל יום אישה אחת, עד שתיפתר בעיית הנשים העגונות. לצורך כך נפתח דף הפייסבוק "נישואין בהגינות ולא בעגינות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם