תפנימו, מחבל לשעבר יכול להיות פרטנר
דווקא המעבר של ראש עיריית חברון הנבחר, ממסלול של אלימות למסלול של פוליטיקה והנהגת ציבור, יכול להשאיר מקום לאופטימיות
בכל פעם אנחנו מופתעים מחדש, איך יכול להיות שהפלסטינים מהללים את מי שרצחו ישראלים. האמת, זה לא קל, מרגיז, ומקומם. אבל אחרי שכעסנו, צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהבין אותה.אין לפלסטינים בשטחים אפשרות להצביע בבחירות בישראל ולהשפיע על המציאות, ההחלטות על עתיד השטחים מתקבלות רק על ידי ממשלת ישראל, את הפלסטינים לא סופרים, ולנגד עיניהם המציאות בשטח משתנה בכל יום.
החלום להשגת עצמאות ומדינה הולך ומתרחק, אין סטטוס קוו ואין מי שמצליח להגן על האינטרסים הלאומיים של בני עמם. לכן הצד הפלסטיני רואה במאבק בנוכחות ישראל בשטחים, את מלחמת העצמאות שלו, ובהיעדר צבא מסודר, המחבלים (במיוחד אלו הפוגעים בחיילים) נתפסים כלוחמי מחתרת המקריבים עצמם למען השגת עצמאות מהכיבוש הישראלי. אפשר לכעוס, לגנות, ולהתקומם, אבל מבחינת הנרטיב הפלסטיני, זה המצב.
הדרך היחידה לשנות זאת, היא להוכיח לפלסטינים שדווקא מי שמתנגד לאלימות, מאמין במשא ומתן ובדיפלומטיה, יצליח להביא לעמו ישועה ולא יישאר הפראייר התורן של השכונה. מרבית העם הפלסטיני מוכן לשלום, רוצה בשלום, ומתנגד לאלימות, ובתנאי שהשלום יעניק להם עצמאות במדינה משלהם לצד מדינת ישראל.
תייסיר אבו סנינה. זנח את דרך הטרור, פשט את מדי הקרב, שם חליפה והפך לפוליטיקאי ואיש ציבור.
ראש עייירת חברון הנבחר, תייסיר אבו סנינה, שלקח חלק בפעולת טרור שבה נרצחו שישה ישראלים בחברון (בעקבות הפיגוע הוקמה המחתרת היהודית), הוא לא הראשון ולא האחרון מקרב ההנהגה הערבית, שבעברה שפכה דם, ובעתיד ייתכן ותהיה פרטנר להסכמים, שיתופי פעולה, ואולי אף לשלום. כי מי עובד היום במנגנוני הביטחון של הרשות ופועל יחד עם ישראל בסיכול מעשי טרור, אם לא מחבלים בדימוס, שישבו בכלא הישראלי, וכיום הם שותפים למאמץ המשותף לרשות ולישראל למנוע פיגועים? ומי מאייש עמדות הנהגה בכירות ברשות הפלסטינית ומנהל משאים ומתנים עם ישראל, אם לא לוחמי פת״ח לשעבר, שעסקו בטרור, וכיום הם פעילים בזירה המדינית והדיפלומטית?
ישראל כבר ידעה בעבר לשבת ולדבר עם אויבים מרים וקשים, אפילו הדמות הערבית האהובה ביותר בקרב הציבור הישראלי, אנואר סאדאת, טרם השלום עם ישראל, קיבל החלטות שעלו בחיי אלפי חיילים ואזרחים ישראלים, לרבות פתיחה במלחמת פתע קטלנית ביום הקדוש ביותר לעם היהודי. היש דבר נורא מזה? ולמרות זאת, כשהוא הצהיר שהוא רוצה ומוכן לשלום (בעבור נסיגה לקווי 67') מחלנו לו, גם על מלחמת יום כיפור, וקיבלנו אותו בתשואות בכנסת.
סאדאת בכנסת. קיבל החלטות שעלו בחיי אלפי חיילים ואזרחים ישראלים.
צילום: סהר יעקב - לע''מ
אינני יודע אם אבו סנינה הוא סאדאת, אבל דווקא המעבר של ראש עיריית חברון הנבחר, ממסלול של אלימות ורצח למסלול של פוליטיקה והנהגת ציבור, יכול להשאיר מעט מקום לאופטימיות.
תמיד מספרים לנו שאסירים פלסטינים שישתחררו מהכלא יחזרו למעגל הטרור, והנה עומדת לפנינו דוגמה חיה של אדם ששוחרר, ולפחות מאז, זנח את דרך הטרור, פשט את מדי הקרב, שם חליפה והפך לפוליטיקאי ואיש ציבור. מן הסתם, על מנת להצליח בתפקידו, ייאלץ אבו סנינה לעמוד בקשר עם גורמי הצבא והמנהל האזרחי ולייצג את בוחריו מולם.
אינני מכיר את האיש, מעולם לא פגשתיו, אני יכול להמר שעם בחירתו הוא לא יהפוך לציוני נלהב, לא יהפוך לתומך התנחלויות, ומן הסתם יישאר נאמן לרצון של בני עמו להשתחרר מהשליטה הישראלית ולהשיג עצמאות. יחד עם זאת, הבחירה שלו בדרך פוליטית ולא בדרך האלימות, מחייבת אותנו להסתכל על העתיד ולהבין שהסכמים ודו קיום עושים עם אויבים. זה לא נעים, הבטן מתהפכת, אבל אם רוצים למנוע עוד קורבנות ולהביא שלום, אין ברירה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם