מהחשש ועד לניצחון: תמלילי ששת הימים נחשפים
"יכול להיות ספק גדול על כל ישראל" אמר רה"מ אשכול, והרמטכ"ל רבין הזהיר כי "זו תהיה מלחמה קשה" אך לחץ לאפשר מתקפת מנע ישראלית. הדיונים, הלבטים וההחלטות האמיצות מאחורי המערכה שבסיומה הוכרז: "זוהי המלחמה האגדתית ביותר במלחמות היהודים"
50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים מפרסם ארכיון המדינה את הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה וועדת השרים לענייני ביטחון (היום הקבינט המדיני-ביטחוני – א.ג) במהלך החודשים שקדמו למלחמה, מראשית 67', ועד לחודשים שאחרי המלחמה. הפרוטוקולים חושפים את התלבטות השרים כיצד להגיב להידרדרות הביטחונית בגבול הסורי ובהמשך למתיחות עם מצרים שהובילה למערכה ששינתה את פני המזרח התיכון.התמלולים מהדיונים בזמן המלחמה עצמה חושפים את ההתלבטויות של השרים בזמן אמת בעיקר בנוגע לשאלה האם נכון לכבוש את העיר העתיקה ומה יש לעשות מול הלחץ מהמערכת הבינלאומית. לאחר המלחמה דנים השרים בעתיד השטחים שנכבשו במלחמה הקצרה ובמה לעשות עם הערבים הגרים בהם.
המלחמה ששינתה את פני המזרח התיכון (עריכה: איריס כהניאן):
שנת 1967 הייתה סוערת מאוד מבחינה צבאית ומדינית עוד לפני פתיחתה של מלחמת ששת הימים. אולם אם בדיעבד כיום הגורם המשמעותי היה כניסת כחות מצרים לסיני וסגירת מיצרי טירן, הרי שעד לשלב הזה באזור חודש מאי עיקר תשומת הלב של השרים הייתה מופנית צפונה לכיוון סוריה.
ב-7 באפריל התרחש יום הקרב המשמעותי ביותר בגבול הסורי לפני המלחמה שבו הופלו 6 מטוסים סוריים. בישיבת הממשלה לאחר התקרית אומר הרמטכ"ל יצחק רבין כי "המצב כרגע הוא, שכנראה עדיין יש תדהמה ניכרת בסוריה".
שר החינוך זלמן ארן מעריך באותו זמן, כחודש וחצי לפני המלחמה, כי המשך העימות עם סוריה מעיד אולי על הבאות. "מתוך זה שהם בכל זאת מעיזים לפתוח באש. לא מן הנמנע, שיש להם בעניין זה קשר עם המצרים, לאחר שהייתה שם משלחת. צריך לקחת זאת בחשבון. פירוש הדבר, שצריכה להיות נכונות נפשית למערכה גדולה".
מצב זה השתנה בחודש מאי אז החל נאצר להכניס כוחות צבא משמעותיים לסיני. בישראל לא משוכנעים האם הצד מצביע על כוונת נאצר לפתוח במלחמה או על התגרות בלבד. ראש הממשלה לוי אשכול אומר כי להערכתו הכנסת הכוחות לסיני נובעת מרצון מצרי להביע הזדהות עם סוריה ולא בגלל מהלך צבאי ממשי.
"הערכת צה"ל היא כי ההיערכות המצרית היא הגנתית ולא תוקפנית לשם איום עלינו שלא נתקוף את סוריה, לעודד את הסורים ולהגביר את הפרסטיז'ה של נאצר. יחד עם זה", מדגיש אשכול, "אין לדעת מה עלול לצמוח מריכוז כזה של כוח ואנו גם לא יכולים להשלים עם ריכוז כוחות מצריים בסיני. לכן, גייסנו את ההכרחי למנוע הפתעה".
בישיבת ממשלה מה-21.5, שבועיים לפני פרוץ המלחמה, מוסר ראש הממשלה לוי אשכול עדכון על המצב בדרום ועל גיוס המילואים אך אומר כי "ממצרים אנחנו שומעים גם עכשיו, שהכוונה היא לא להתקפה, ורק אם תהיה התקפה רצינית מצדנו על סוריה או עליהם, הם יפעלו. צריך לחכות ולראות".
הרמטכ"ל רבין: "אם הכוח הזה צריך היום לתקוף אותנו, הוא אינו מהווה סכנה. הכוח היבשתי, ככוח תוקפני עלינו היום, בריכוז כפי שיש לנו בדרום, אינו מסכן ואני מוכן לומר, שאם הוא יתקוף, הוא יקבל מכה חזקה מאוד".
בשלב הזה מציין שר החוץ אבא אבן כי ארצות הברית במגעים עם מצרים ואלו מבטיחים שאין פניהם למלחמה. "המצרים מנסים להרגיע אותם ואומרים: 'אנחנו רק רוצים להפגין את תמיכתנו, אנחנו לא מחפשים הרפתקאות'".
השר משה חיים שפירא פסימי ומעריך כי ישראל ומצרים דוהרות לקראת מלחמה. לדבריו "ככל יהודי, גם אני רוצה לקוות שברגע האחרון בכל זאת תימצא דרך איכשהו לצאת מהמצוקה הזאת, אבל ההרגשה היא שהמלחמה בשער".
בהמשך היום הממשלה עוסקת בהכנת המשק לשעת חירום. השר שפירא ממשיך להביע את דעתו כי מלחמה בפתח: "לאחר שנודע לי שנאצר בכל זאת העביר צבא מתימן לסיני והוא גם מינה כמפקד הכוחות בסיני את מי שהיה מפקד החזית בתימן, ואומרים שהוא אחד המפקדים החשובים שם, אני רואה פעולה זו לא רק למען לעשות רושם, אלא שהוא מוכן גם לצאת למלחמה. עם כל האופטימיות שלנו, אנחנו צריכים לראות את המצב כחמור ביותר".
שר האוצר פנחס ספיר דן באפשרות של מתקפת מנע ישראלית: "גם אם אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים לפעול ולהביא לידי הכרעה, נצטרך לשקול שבעתיים מתי. אינני אומר שדווקא בישיבה זו להחליט על כך". הישיבה מסתיימת בהחלטה שחדירת מטוסים מצריים לישראל אפילו ללא הפצצה תהווה הכרזת מלחמה.
ב-23.5 מדווחת הממשלה כי לא רק שנאצר הוציא את כוחות האו"ם מסיני והכניס כוחות צבאיים גדולים אלא הוא גם חסם את מצרי טיראן למעבר כלי שייט ישראלים.
הרמטכ"ל רבין מתאר את מה שבסופו של דבר יהווה את תוכנית התקפה הישראלית בראשית המלחמה. "המכה האפקטיבית ביותר היא השמדת חיל האוויר המצרי, כלומר, תקיפת כל שדות התעופה המצריים בהפתעה פלוס התקדמות הכוחות המרוכזים שלנו לתוך סיני.בהתקפה האווירית שלנו, אנו מרכזים את הכוח האווירי לדרום". לגבי החזית הסורית אומר רבין כי "לפחות מספר שעות לא נוכל לעשות שום דבר לשיתוק הארטילריה שלה".
חלק מהשרים מנסה להרוויח זמן ולגייס את ארה"ב לטובת ישראל. אולם ראש הממשלה לוי אשכול לוקח את רשות הדיבור: "עכשיו, אני אומר את שלי. אם לא נענה על העניין של שארם א-שיח, אם לא נראה את זאת כאקט תוקפני פרובוקטיבי מלחמתי, אז יכול להיות ספק גדול על כל ישראל. מה מפריע אז למצרים ללכת על הדרום? מה מפריע לסוריה ללכת על הישובים ומה מפריע להם לעלות על השדות שלנו? צריך לראות את העניין כמו שהוא, בחומרתו המלאה".
בישיבת ממשלה ב-26.5 הרמטכ"ל יצחק רבין סוקר את המצב הצבאי בגזרות השונות בפני השרים. "לדעתי נאצר בתחילה לא התכוון להגיע לשארם א-שיח, אלא התפתחות הדברים, המציאות, הביאה אותו לכך. אני לא יכול להגיד בוודאות, שמחר מצרים תוקפת. אני לא רוצה לומר, שאם היום נתקוף, זו תהיה התקפת הפתעה. את ההפתעה האסטרטגית, אין לנו היום. זו תהיה מלחמה קשה. אני מאמין שאנו יכולים לתת מכה קשה לצבא המצרי. אני לא בטוח שנוכל לקחת את כל סיני, אם הסורים והירדנים יתערבו". בהמשך, בעקבות דיווחים חסויים, מתברר כי אין דרך חזרה וכי תפרוץ מלחמה.
ב-27.5 מוצאי שבת, ישבה הממשלה לישיבה מורחבת עם מספר קצינים בכירים כדי לדון במתרחש. ראש הממשלה סוקר מכתב מאיים מברית המועצות הדורש מישראל לא להיות תוקפנית. רבין אומר לשרים: "אני חושב שהגענו לשלב שאם אנו לא מגיבים על התוקפנות בחסימת המצרים, בריכוז הכוח בסיני, אנחנו מתחילים לאבד זמן שלא יפעל לטובתנו. אני לא בא להציע ברירה קלה, אבל אני חושב כי לשבת ולהמתין הלאה בזה אנו מסכנים יותר את ביטחון ישראל. אני מאמין שיש לנו נתונים להכריע חלק ניכר מהצבא המצרי. אני מעריך שדחייה תביא למחיר יותר יקר".
שרים אחדים מציעים לנסות עדיין מהלך מדיני. שר האוצר פנחס ספיר אומר: "אני בין אלה שמטולטל בארבעת הימים האחרונים בין כן ולא. הטלטול מתגבר עם קריאת השדרים. נדמה לי כל הזמן, אם יש עוד בבקבוק טיפה אחת מדינית דיפלומטית, שאפשר למצוץ אותה הייתי מנסה למצוץ אותה, לנצל עד הסוף את האפשרות של מניעת ההתלקחות".
האלוף עזר ויצמן פונה לשרים ואומר: "הייתי רוצה לומר, שלי אין כל ספק, שזו המלחמה הקשה ביותר שהולכת להיות לעם ישראל, כולל באוויר. לו הייתי צריך לשאוף להתמודדות בינינו ובין מצרים הייתי רוצה לתפוס אותם במצב יותר נוח. אבל במלחמה לא תמיד קורה כפי שאתה מתכנן. אני מבקש מכם ואומר שחיל האוויר יכול מחר ומחרתיים לצאת לקרב, להכות באויב ולשבור לו את הגב". הממשלה מחליטה לדחות את ההחלטה ביום.
בראשון ביוני, ארבעה ימים, לפני פתיחת המלחמה עורכים שרי הממשלה ישיבה לבחון את המצב. בישיבה הזו כבר משתתפים חברי הכנסת שיהיו בהמשך שרים, מנחם בגין ומשה דיין. הרמטכ"ל סוקר את צבא מצרים, צבא סוריה ומציין כי בירדן אין הערכות צבאית אך יש כניסה של כוחות עיראקיים גדולים.
רבין: "המפתח לכל הפעולה היבשתית הוא השגת עדיפות אווירית. אנו עדים בימים האחרונים לערנות גדולה מאוד בחיל האוויר המצרי, להיערכות ספיגה וגם תכנונים וארגון לתקיפה. אני חושב שחיל האוויר המצרי בשבוע שבועיים האחרונים התאמן בתפקידי תקיפה יותר מאשר התאמן בשנה האחרונה".
הלחץ על הממשלה לצאת למתקפה גבר ב-2 ביוני, ממש מספר ימים לפני התקיפה הישראלית, וזאת בעקבות ישיבה משותפת של הממשלה וחברי המטכ"ל של צה"ל. האלופים לחצו על השרים וככל הנראה חיזקו את העמדות הלוחמניות בקרב שרי הממשלה.
לקראת סוף הדיון מתפרץ בצורה חריגה אחד האלופים המוערכים בצה"ל האלוף מתי פלד ואומר לשרים: "אנו נמצאים במצב המתוח והבלתי ברור הזה במשך שבועיים, כאשר אנו חוזרים ומסבירים השכם והערב בכל מיני הזדמנויות מדוע הזמן פועל לרעתנו. המטה הכללי לא קיבל הסבר אחד למה מחכים אנו. אני יכול להבין שאנו מחכים למשהו. אם כן, תוציאו את הסוד ונדע למה מחכים אנו. מגיע לנו לדעת מדוע סובלים אנו את החרפה הזאת. אולי נקבל, בהזדמנות זו הסברים למה מחכים אנו?".
יומיים מאוחר יותר, ב-4 ביוני, החליטה הממשלה ברוב גדול מאוד אך לא בקונצנזוס על מתקפת מנע בחזית הדרום. ראש אמ"ן אהרן יריב סוקר בפני השרים את הפעילות המצרית לגבש טבעת חנק על ישראל ואומר: "מצרים רואה את ההתנגשות אתנו בלתי נמנעת, יש להם חוסר בטחון בתוצאות, ולכן היא נקטה במספר מהלכים".
הממשלה מחליטה לצאת למלחמה: "לאחר שמיעת דין וחשבון על המצב הצבאי והמדיני קובעת הממשלה כי הצבאות של מצרים, סוריה וירדן ערוכים להתקפה רב חזיתית ומיידית, המאיימת על קיומה של המדינה. הממשלה מחליטה לנקוט בפעולה צבאית שתביא לשחרור ישראל מטבעת התוקפנות המתהדקת והולכת סביבה. הממשלה מסמיכה את ראש הממשלה ואת שר הביטחון לאשר למטה הכללי של צה"ל את מועד הפעולה".
יומיים מאוחר יותר המדינה במלחמה והשרים מדווחים על ההישגים הגדולים של צה"ל. אחרי מתח רב של חודשים השרים שמחים ודנים איך לנצל את היתרונות של ההישגים הרבים בלחימה עצמה. לראשונה מתנהל דיון באפשרות לכבוש את העיר העתיקה בירושלים. הוחלט לאשר כיבוש רכס הגדה המערבית, לכתר את העיר העתיקה אך לא לכבוש אותה אלא אם שר הביטחון יחליט אחרת לפי הנסיבות.
ראש הממשלה לוי אשכול אומר בישיבת הממשלה ב-6 ביוני: "הפעולה שהחלה אתמול בבוקר, כפי שידוע, כבר הוכתרה ומוכתרת כל הזמן בהצלחות אדירות. אבקש את שר הביטחון לדווח על המצב ברגע זה ועל המשך הפעולה, כפי שסיכמנו אמש, לאחר שמסרתי בישיבת הממשלה מה רצון הממשלה. הייתי אומר שנפתחים אולי אפיקים מדיניים לשינוי פני יחסי ישראל ערב דווקא בתקופה זו, אפיקים שעד היום נראו רחוקים ביותר מהמציאות המיידית".
ראש הממשלה מציין כי בעקבות ההתקדמות בחזית המרכז וכיתור ירושלים יש דאגה רבה בעולם למקומות הקדושים ואומר כי "היום פורסם ברדיו שניתנה הוראה לשמור על המקומות הקדושים, וחשבתי שמאחר שפעם בא אלי נציג של האפיפיור, שאולי נזמין גם נציגי דתות אחרות, כדי להגיד להם את יחסנו לגבי המקומות הקדושים, שלא יהיה בלבם חשש או פחד".
השר יגאל אלון מציין כי יש לכבוש את ירושלים העתיקה: "אני רוצה להוסיף משהו מבחינת העיר העתיקה. מבחינה צבאית גורלה נחתך, היא מוקפת ואין בה כוח רב. מאידך, אני חושב שהשהיית כיבוש העיר העתיקה עלולה להביא התערבות ארצות חוץ, ויתכן גם מהוותיקן, ואז יקשה עלינו לעשות זאת בניגוד להתראה מצד גורמי חוץ. על כן, אני חושב שיש מקום להרכיב יחידה מיוחדת של אנשים אחראים תחת אחריותו של מפקד שמבין בעניינים מדיניים, ולהטיל עליהם לכבוש את העיר העתיקה עד הבוקר. אני לא קובע מתי, אבל במרוצת שתים עשרה השעות הקרובות, מתוך הימנעות מוחלטת מפגיעה במקומות הקדושים, וליצור עובדה שהעיר העתיקה בידינו, ושוב, בלי שנתחייב מה יהיה עתידה, הייתי רוצה לראות אותה חלק ממדינת ישראל".
השר זלמן ארן מתנגד לכיבוש העיר העתיקה: "אני בעד זה שנחכה לגבי העיר העתיקה, אבל אני מתקומם שנכריז על העיר העתיקה כחלק מישראל. אנחנו עומדים בפני סכנה שנעורר נגדנו גם את הנצרות וגם את האסלאם".
שר הביטחון דיין מציין כי הוא מעדיף את נפילת העיר העתיקה ללא קרב כפי שכבר קורה. הוא מסביר זאת מסיבות של קרבות רחוב ומוסיף "אני רוצה להזהיר שיכול להיות שיהיה לחץ בינלאומי שנפנה את העיר העתיקה. אם הממשלה תגיד שלמרות הלחץ הזה היא רוצה להיכנס לעיר העתיקה, לא יהיה כל קושי להיכנס. אם רוצים שנכנס, אפשר לעשות זאת אפילו מחר". ואכן הממשלה מחליטה לדחות את הכניסה לעיר העתיקה ומסמיכה את דיין להחליט על כך.
ב-7 ביוני הרמטכ"ל מוסר לשרים בישיבה על מצב הכוחות בסיני וביו"ש ומספר כי "בית לחם, גוש עציון בידינו. אנחנו במרחק קטן מחברון, וכאן אין בעיה. הלגיון ברח, אין באזור זה צבא".
ב-8 ביוני מתברר שצבאות ערב לא מקבלים את ההצעה להפסקת אש. במקביל תושבי הקיבוצים בצפון לוחצים על כיבוש מלא של רמת הגולן. השרים מקשיבים באהדה לדרישת התושבים אך לא מקבלים החלטה בנושא.
המחלוקת בנושא רמת הגולן נמשכת גם ב-9 בחודש כשיש מתח בממשלה סביב הסמכות להחליט בנושא של שר הביטחון דיין שאומר: "באישור ראש הממשלה, נתתי הוראה לצבא לצאת לפעולה של כיבוש הרמה, וכולה, לא רק החלק הצפוני, כי אם גם החלק הדרומי מעל עין גב. במשך הלילה התחילו להגיע ידיעות על התמוטטות מדינית של האויב".
רבין עצמו מוסר לשרים על תנועה שני צירים ברמת הגולן. מנגד השרים לא רוצים להיתפס כמפירי החלטת הפסקת האש של האו"ם. מנגד יגאל אלון, ישראל גלילי ומחנם בגין תומכים בפעולה גם במחיר של הצגת העובדות לאו"ם באופן הנוח לישראל בניגוד מה שקורה בשטח עצמו.
ועדה מצומצמת יותר דנה בערבו של יום בסיום המשימות של צה"ל מול הסורים וכן בהכנות להמשך הלחימה בעקבות העצמת הלחימה הסורית. עקרונית השרים מקבלים את עמדת שר הביטחון כי הלחימה תיפסק בבוקר עם ניסיון להגיע לכמה שיותר הישגים בגבול ועם התכוננות לתקיפה סורית מחודשת.
האלוף רחבעם זאבי נכנס לישיבה ומדווח לשרים כי "יש כבר שליטה על מקורות הבניאס. השטח זרוע מוצבים מבוצרים, אולם האזור מכותר, ותוך כמה שעות יהיה בידינו. המטרה היא להיאחז יותר עמוק כדי לשחרר את יישובינו מהאיום הסורי. חושב שעד מחר בצהריים אפשר יהיה לכבוש את כל ה"כיס" הצפוני עם הבניאס ואת החלק הדרומי של הרמה הצופה על יישובי עמק הירדן".
ב-10 ביוני בדיון בשעה ארבע וחצי בבוקר נידונה ההתקדמות ברמה ונשקלת האפשרות להפציץ את דמשק כיון שהסורים ממשיכים להפציץ את הקיבוצים בצפון. שר הביטחון מבקש משר החוץ לשמוע מה הסכנות בכך ואבא אבן משיב: "ברור שהפצצת דמשק תשנה את האויב שלנו. כבר לא נעמוד בפני הסורים אלא בפני ברית המועצות".
בישיבה מאוחרת במוצאי השבת מדווח ראש הממשלה כי רוסיה מנתקת את היחסים עם ישראל. השרים מתלבטים מה לעשת כיון שכוחות צה"ל בצפון הרמה ובדרומה לא התחברו עדיין. אולם תוך כדי הישיבה הממשלה מדווחת על חבירת כוחות צה"ל ברמה אלו אל אלו משני הצדדים ובעצם בכיבוש כולל של השטח. השרים מדווחים על לחץ בינלאומי גדול לסיום הלחימה ונוטים לקבל את הלחץ גם בעקבות המציאות בשטח שצבא סוריה הובס.
שר החינוך והתרבות מגיב בישיבה ואומר: "את רוסיה כבר הפסדנו. עכשיו המאבק עם המערב. צריך להפסיק את האש". השר בגין: "לא צריך להיבהל מניתוק היחסים עם רוסיה, אבל גם אין לזלזל בזאת. בפעם הראשונה שהרוסים מזכירים את המלה "סנקציות", אסור לנו להתייחס בביטול למונח זה. מציע לפנות לוושינגטון ולבקש לברר למה התכוונה ברית המועצות". בסיכום הדיון אומר השר זלמן ארן כי "זוהי המלחמה האגדתית ביותר במלחמות היהודים והיא תקיים את העם היהודי לדורות. מברך את ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וצה"ל. נזכור את הבנים שנפלו". השרים מרימים כוסית ולאחר מכן מתחילים לדון בנושא השבויים והנעדרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם