ארכיון ששת הימים חושף את חולשתה של ארה"ב
מחשיפת הפרוטוקלים עולה כי ברגע האמת ארצות הברית לא עמדה לימין ישראל וכי נשיא ארה"ב לא התכוון לעשות דבר. כשהתמונה הזו התחוורה לישראל - נפתחה המלחמה
חשיבות חומרי הארכיון ששחרר היום (ה') ארכיון המדינה היא עצומה. החומרים מחזירים אותנו לא רק לאמיתות שהיו ברורות בתקופת מאי יוני 67', אלא התמונה מתמלאת בהרבה פרטים שבחלקם משנים את פניה. שלושת הנושאים הגדולים שיש בהם חידוש מסוים ובלעדיהם לא ניתן להבין את הדינמיקה שהובילה לפרוץ המלחמה הם התנהלות ברית המועצות; פעילות פיגועי הטרור של ארגוני המחבלים הפלסטינים לפני המלחמה; והצירוף המשונה של בלבול וחולשה מצד הממשל האמריקני.מהדיווחים בתיקו של מי שהיה מנכ"ל משרד רה"מ יעקב הרצוג, לא ניתן למצוא איזה מסר של "אור ירוק" מצד האמריקנים לישראל. לעומת זה, הנשיא ג'ונסון ואנשיו למן פרוץ המשבר באמצע מאי ועד ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה לא עמדו בציפיותיה של ממשלת ישראל. אבל השיא הוא, כאשר אפי עברון מדווח ב-31 במאי כי ישראל לא יכולה לסמוך על פעולה אמריקנית לאבטחת חופש השיט במצרי טיראן. עברון דיווח שג'ונסון נראה ונשמע מוטרד ביותר. הוא מודאג מפיסקה בשדר ראש הממשלה אליו מהיום הקודם שבה כתב אשכול, "אני מברך על ההבטחה שארה"ב תנקוט בכל צעד שהוא כדי לפתוח את מיצרי טיראן לשיט בינלאומי".
מתגובת האמריקנים התקבל רושם בישראל של בלבול וחוסר ביטחון בממשל האמריקני. עברון דיווח ממה ששמע מג'ונסון ואנשיו כי "אין הנשיא רשאי לתת התחייבות כזו ואין הניסוח תואם בדיוק את הדברים שאמר ל(אבא) אבן. עברון טען שהנשיא אמנם אמר שאם בסופו של דבר, לא יצליח לגייס תמיכה (בינלאומית) תפעל ארה"ב לבד. על סמך עמדה זו, שעליה דיווח אבן, החליטה הממשלה מה שהחליטה. הדברים שנמסרו בשם הנשיא יתקבלו בארץ בוודאי באכזבה ישמשו דחף לגיבוש יוזמה יונילטרלית מצידנו".
על סמך דיווחו של אבן ב-27 במאי החליטה הממשלה להמתין עוד תקופה נוספת ולא לצאת למלחמה. זאת לאחר שהערכות המודיעין פלוס מידע נוסף מנאט"ו ב-26 במאי החמירו את התמונה וחיזקו את התחושה בישראל, שלא יהיה מוצא מהמשבר אלא במלחמה. "לפי מקורות מודיעין מזה 10 ימים ניכרת תכונה בלתי רגילה ביחידות הצבא והצי הסובייטים בים השחור. ביטלו חופשות והוכרז על כוננות", דווח ממנהל נאט"ו. הדיפלומט האמריקני הבכיר באטל אמר לשגריר יוסף תקוע (באו"ם): "אינני מוצא סימנים שבריה"מ מנסה לרסן ושהמצרים הועמדו בפני עובדה. יתכן שבריה"מ אינה חוששת ממלחמה במזה"ת בנשק קובנציונלי וסבורה שאפשרויותיה לעזור לערבים גדולות מאפשרויות ארה"ב המסובכת בוויאטנאם". באותו יום הגיע איום מראש ממשלת בריה"מ קוסיגין לאשכול, שישראל תבין את האחריות שתחול על הצד שיפתח בתוקפנות.
לגבי הפלסטינים, מתברר שחלקם בגרימת המתיחות עושה אותם שותפים מלאים במצור על ישראל ובאחריות לפרוץ המלחמה. בישיבת הממשלה הראשונה אחרי שנודע כי המצרים מזרימים כוחות לסיני, ב-16 במאי, מנה אשכול את רשימת הפיגועים של השבוע הקודם. הוא מונה כשש פעולות טרור בשטח ישראל של ארגוני מחבלים שחדרו מסוריה ומירדן. שרים מוסיפים עוד שני פיגועים בצפון. זה הרבה וזה נמחק מהזיכרון. פעולות המחבלים הן שיצרו את המתיחות משום שהתגובה בישראל היתה איומים על סוריה. בישראל עשו מאמץ רציני להוכיח לסובייטים שאין שום ריכוזי צבא בצפון. אך משום מה תרם עתון 'הארץ' למגמה הסובייטית של החרפת המשבר: ב-30 במאי מדווח העתון על ריכוז כוח ישראלי מול סוריה.
בזכרון ההיסטורי התקבע שמי שתבע במפגיע מישראל כי בשום אופן לא תירה את היריה הראשונה היה נשיא צרפת דה גול. אך הדיווחים מארצות הברית מצד בכירי הממשל חזרו כל הזמן על המנטרה, שאסור לישראל לפתוח בקרבות או אסור שתירה את הפגז הראשון. השגריר הרמן בוושינגטון דיווח כי "(האמריקנים) יעשו הכל כדי שלא אנו נפתח במלחמה". לאורך כל ימי המתיחות משתררת בישראל תחושה שארה"ב נסוגה מהבטחות קודמות והיא לא תפעל עצמאית.
אבל במבט לאחור נראה שהנקודה הגורלית שסיבכה את המשבר הבינלאומי עד למצב של חוסר מוצא היתה ב-23 במאי כאשר נאצר סגר את המיצרים וישראל לא הגיבה על המהלך הזה שהיה למעשה פעולה מלחמתית. מלונדון התקבל דיווח סודי ביותר כעבור כמה ימים, כי "כל הנספחים הצבאיים וכמעט כולם בפוראוף (מש' החוץ הבריטי) תמהים מדוע לא פעלה ישראל מיד כשהכריז נאצר על חסימת המיצרים ועוד לפני שהספיק להתבסס אפילו בסיני".
חוסר הפעולה מצד ישראל באותה נקודת זמן יצרה את המתיחות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי וככל שעוקבים אחרי הדיווחים הסודיים מהעולם ומארצות ערב, מתקבל הרושם שלאף אחד אין פתרון וכי נאומו המסכם של נאצר ב-26 במאי מסמן את הדרך למלחמה: "העולם הערבי היום שונה מאשר לפני 10 ימים. חסימת שארם א-שייח פירושה מערכה כוללת עם ישראל. המטרה היסודית – השמדת ישראל". אז השתנתה ההערכה בישראל, היעד כבר איננו המיצרים אלא מאמץ טוטאלי נגד ישראל.
על תפקידה המרכזי של ברית המועצות מעיד דיווח מהיום האחרון במלחמה מפי שגריר רומניה בבודפשט: "כשלון חמור למדיניות הסובייטית באזור ולדבר עלולות להיות במוקדם או במאוחר גם השלכות פנים סובייטיות וגם זה הסבר להקשחת עמדת בריה"מ".
מי שהבין היטב את משמעות המצור על ישראל היה דווקא השר הגרמני הנצי פרנץ יוזף שטראוס בשיחה עם ארתור בן נתן: "אם יצליחו המעצמות לכפות עלינו פשרה פושרת ביחס למיצרים תהיה זו ההתחלה של הסוף". הכוונה לסחטנות מדינית שתחסל את ישראל. "יסוד המשבר – מסע אימפריאליסטי רוסי להשתלטות על המזה"ת. מבקש להסיק מסקנות מהקבלת המצב למאורעות סוף שנות ה-30". לעומתו וילי ברנדט התבטא ברוח שמעון-פרסית: גרמניה המערבית "לא תומכת בשימוש בכוח אלא בוויתור על כוח".
דומה שמי שביטא באוזני נציג ישראלי, גדעון רפאל, את האמת על ארצות הברית והאמת על גורל ישראל, היה אדם שהיה מאוד מקורב לג'ונסון וגם אוהב ישראל גדול, השגריר באו"ם ארתור גולדברג. יום לפני פרוץ המלחמה הוא מסר לרפאל, כי "הנשיא לא החליט מה לעשות... אין לסמוך על ארצות הברית שתחסל האתגר". כך אומר שגריר אמריקני בכיר לבכיר משרד החוץ הישראלי. "זו שעת הכרעה לקיום ישראל", אמר גולדברג. הבעיה אינה נפט דרך אילת או לא. אם לא נתגבר על האתגר של נאצר, יתמוטט מעמדה הבינלאומי והביטחוני של ישראל והערבים יתקיפוה בשעה שכוחם איתם".
האמת הזו הייתה ברורה לממשלת ישראל מזה כמה ימים. הצטרפות מנחם בגין ומשה דיין לממשלה התקבלה במדינות ערב כסימן התרעה שישראל הולכת למלחמה. לכן כדי למנוע אפשרות של התקפה ערבית מקדימה, יצאה ישראל למלחמה ב-5 ביוני – אחרי המתנה של שלושה ימים שיצרו אפקט של הפתעה.
אקו"ם