ציניקנים תנוחו, תנו לנו לחגוג את יום ירושלים
אנחנו חוגגים את שחרור העיר ואיחודה, למרות שהוא לא מושלם. חוגגים את החופש והביטחון, למרות שלפעמים קצת קשה. אלופי הציניות יצקצקו ויבכו שוב על הדמוגרפיה ועל האפור, על לה פמיליה, גזענות וחלוקה. אבל יום ירושלים הוא יום חג, נס היסטורי
לפני חמישים שנה עמד עוזי נרקיס והכריז "עומדים היינו על סיפך ירושלים, היום באנו בשערייך". אלוף הפיקוד ששחרר את העיר מהל שמחה עם עצב, היסטוריה עם הווה ועתיד, מורשת יהודית עם גאווה לאומית. "ירושלים עיר דוד ושלמה בידי צבאות ישראל. בצילו של הכותל המערבי שרנו הבוקר את ה"תקווה" והזכרנו את חללי צה"ל שנפלו על כיבוש העיר".ירושלים אהובתי. חמישים שנה עברו מאז הצליחו חיילי צה"ל לאחד אותך מחדש ולהסיר ממך את הגדרות שחתכו אותך. הדור שלי לא זוכר, הוא נולד לתוך ירושלים מאוחדת. הוא לא יודע מציאות אחרת, הוא לא מכיר את החומות בכביש מספר 1 ואת התלתליות בממילא, הוא לא מכיר את עמדות הצלפים הירדנים ולא מכיר מציאות שבה הכותל הוא חלום רחוק. הוא מכיר את ממילא שוקקת החיים ואת הרכבת הקלה ואת הפקקים והשוק והשפע.
אנחנו חוגגים את שחרור העיר והאיחוד שלה, למרות שהאיחוד לא מושלם.
צילום: EPA
לא לכולם יש כוח לעיר דוד ושלמה. חמישים שנה ולחלק מהישראלים אין כוח. אין להם כוח למאבקים או להתמודדויות, אין להם כוח לאתגרים, הם לא מכירים ולפעמים לא רוצים להכיר. העיר מרובת האתגרים, זו שהיא מיקרוקוסמוס של החברה בישראל, היא נטל עבורם.
אלופי הסרקזם והציניות יצקצקו ויבכו שוב על הדמוגרפיה ועל האפור, על לה פמיליה, גזענות וחלוקה, כי "מי בכלל צריך את זה". הקמפיינים שדוחפים כל השנה לחלוקת העיר יקבלו דחיפה כמעט טבעית לקראת יום החג, יום ירושלים. הם יטילו בכוונה את העננה השחורה מעל ראשך, הוורוד ייעלם ויישאר רק שחור. הם יתפסו את האהבה אליך כמשיחית והזויה.
אפשר לחגוג בלי להתעלם מהאתגרים.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ביום חגך אני רוצה לחגוג חגיגה לאומית. אפשר לחגוג בלי להתעלם מהאתגרים, אפשר לחגוג ולדעת שהדרך עוד ארוכה, אבל יש לדעת שזהו יום חג, נס היסטורי. היום אנחנו חוגגים.
אנחנו חוגגים את שחרור העיר והאיחוד שלה, למרות שהאיחוד לא מושלם. את הסרת החומות ואת 'הר הבית בידינו', למרות שהוא לא ממש בידינו. חוגגים את החופש ואת הביטחון, למרות שלפעמים קצת קשה. חוגגים את הקידמה שנטועה עמוק בהיסטוריה, את היופי של החומות, את המגוון האנושי, את הפתק בכותל, את עיר דוד וסמטאות העיר העתיקה, את בתי הקפה ואת בליל השפות ברחוב.
גגות העיר העתיקה בירושלים. יש לך אוהבים רבים שמוכנים להשקיע את חייהם כדי שתצליחי.
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
ירושלים אהובתי.
יש לך אוהבים רבים שמוכנים להשקיע את חייהם כדי שתצליחי. הם מאמינים בך, הם מאמינים שאת יכולה, הם מאמינים שאנחנו יכולים. הם מאמינים שלמרות הקשיים והמורכבות אנחנו יכולים לייצר פה בשורה. הם מאמינים שהאתגרים הם אתגרים אבל לא תכלית הכול. הם מאמינים שאת שלמה ולא מחולקת ונוגעת בלב ובנשמה. הם מאמינים שהעם הזה והמדינה הזאת בלעדייך הם זמניים ופצועים. הם נכונים להתמודד ולשלב, לחשוב מחוץ לקופסא, ליזום וליצור. הם מאמינים בריצה למרחקים ארוכים ולא בתוצאות של כאן ועכשיו ומיד. הם אוהבים ומשקיעים ומאמינים באותן דמעות הצנחנים לפני חמישים שנה, חלקם עם משאלה בלב, חלקם עם תפילה על השפתיים וחלקם עם אמונה פשוטה באדם.
לרגע אחד, ביום היובל לאיחוד העיר, אני מבקשת לחגוג. מבקשת להוקיר תודה ולהבין איזה ברי מזל אנחנו שנולדנו בדור הזה שלא מכיר מציאות של כיסופים בלתי ממומשים. ביום הזה מותר לדמוע, מותר להיזכר, מותר לשאת תפילה. מותר לשמוע את הסיפורים של משחררי העיר, מותר לדבר על העיר של דוד ושלמה, מותר לשמוע שירי ירושלים שוב ושוב, ומותר, אפילו מומלץ - לחגוג.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם