סוד הארון הנעלם: היכן נמצא הפריט הקדום?
מחילות הר הבית, כנסייה מסתורית באתיופיה, אתר מורשת קדום באירלנד ומערות מדבר יהודה. היכן מסתתר ארון הברית האבוד מימי המקדש? צבי פוגל, "אינדיאנה ג'ונס" מודרני שחוקר במשך שנים את הנושא, עדיין מחפש
השנה היא 1948, שדה תירס בארה"ב. וונדל ג'ונס, צעיר נוצרי-אמריקני, עבד עם אֶחיו בקציר. באחת ההפסקות מהעבודה הקשה, התיישב הנער בשדה ונרדם. והנה בחלומו הוא עומד במדבר, מוקף אנשים, כשברקע תרועת חצוצרות. במרכז המדבר ניצב הר גבוה, ועליו עומדים כוהנים ואוחזים בחפץ נוצץ כלשהו. היה זה ארון הברית. בשלב זה הקיץ ג'ונס מהחלום ושב לעבודתו. בהמשך סיפרו לו אחיו שברדיו דיווחו על הקמת מדינת ישראל.
לימים הפך פרופ' וונדל ג'ונס לאחד החוקרים המעניינים של ארון הברית. עליו נבנתה הדמות הקולנועית אינדיאנה ג'ונס, מסדרת הסרטים המפורסמת בגילומו של הריסון פורד. מי שמנסה להיכנס לנעליו של ג'ונס הוא החוקר והסופר צבי פוגל, צעיר בן 33 שלקח את חקר מקום הימצאו של ארון הברית האבוד כפרויקט אישי. בקרוב יצא לאור ספרו בנושא, 'תעלומת ארון הברית'.
"לג'ונס היה מיקוד חזק על ארון הברית", אומר פוגל. "הוא לא הכיר את הנושא, אבל ניסה לחקור אותו. הוא התחיל ללמוד תנ"ך, והגיע לארץ במלחמת ששת הימים כדי לעזור לישראל בדיוק כשכבשה מחדש את האתרים העתיקים של העם היהודי. ג'ונס החל לחפש במערות וגילה ממצאים מרתקים. בין היתר הוא איתר תערובת מסוימת ושלח אותה לבדיקות מעבדה במכון ויצמן. הבדיקות הוכיחו כי מדובר בתרכובת התואמת לתיאורי הקטורת מבית המקדש".
פוגל, שמחפש זה כשמונה שנים את מקומו של ארון הברית, הוא לא בדיוק האדם שהיינו מדמיינים בהקשר כזה. הוא יזם הייטק ישראלי, שמנסה כעת את מזלו בטורונטו שבקנדה עם סטארט-אפ חדש. פוגל הוא דתי לשעבר שלמד בישיבה תיכונית וישיבת הסדר, והיה אחד האנשים המוכרים בחיי הלילה הירושלמיים.
"הנושא הקסים אותי מגיל צעיר מאוד", הוא מודה. "היום אני לא דתי, אבל גדלתי בבית דתי ולמדתי בישיבה כילד וכנער. כששאלתי אנשים או רבנים 'מה זה אומר להיות דתי', הרבה פעמים התשובה הגיעה למעמד הר סיני, שבו משה קיבל את לוחות הברית. לפי מה שלמדתי אז, לוחות הברית התקבלו על ידי משה, הגיעו בהמשך לירושלים, אבל אף אחד לא יודע איפה הם היום. זה נראה לי מוזר מאוד. אם כל הדת מבוססת על זה - איך יכול להיות שהגענו למצב שלאנשים לא אכפת איפה ארון הברית? איך זה לא מטריד את מנוחתם של כל הרבנים? החלטתי ללמוד על הנושא, וכמה שהבנתי שאני לא יודע ושהנושא שרוי במסתורין - זה עניין אותי יותר ויותר".
בהקדמה לספרו הוא מתאר את חקר הארון הנעלם במילים נרגשות: "בואו להיסחף אל תוך עולם של הרפתקאות ומסתורין, בחיפושים אחר החפץ הקדוש בעולם".
הוא יצר קשר עם חוקרים אחרים בתחום וקרא את כל המאמרים שנכתבו על ארון הברית, ואף ביקר בכמה מדינות בעולם כדי לבחון את הנושא מקרוב. לדבריו ישנן ארבע אפשרויות מרכזיות בשאלת מקום הימצאם של הארון ולוחות הברית: מחילות הר הבית, כנסייה מסתורית באתיופיה, אתר מורשת לאומי קדום באירלנד, ומערות מדבר יהודה. "יש כבר מחקרים על הנושא. החלטתי לאסוף אותם, להנגיש אותם לציבור ולתת לקורא את התמונה הרחבה ואת הידע הכללי".
מכל הסברות, זו הקושרת את ארון הברית לאתיופיה נראית אולי התמוהה ביותר. אבל פוגל אינו מופתע. "עשרות מיליוני אתיופים מאמינים שהם צאצאי שלמה המלך", הוא מסביר. "הרבה מאוד מילים באמהרית דומות למשמעותן בעברית, כך למשל בית התפילה שלהם נקרא 'מקדש' והחלק הפנימי נקרא 'קודש הקודשים' - זאת אף שאין כאן שום קשר ליהדות. אתיופיה היא המדינה הראשונה בעולם שקיבלה על עצמה את הנצרות".
פוגל מספר כי לאתיופים אילן יוחסין עד לתקופת שלמה המלך ומלכת שבא: "הסיפור התחיל בתקופת התנ"ך, שבו מסופר על מפגש של שלמה המלך ומלכת שבא, שרצתה לפגוש את שלמה כדי ללמוד ממנו על החוכמה והעושר שלו". האתיופים פיתחו את הסיפור והדברים מתוארים ב'כברה נגסט' - ספר היוחסין של קיסרי אתיופיה מהשושלת הסולומונית. "לפי סיפור אתיופי ארוך ומפורט, הם מאמינים שבין שלמה לבין מלכת שבא היה קשר זוגי. תשעה חודשים לאחר מכן, כאשר הייתה בדרך חזרה לאתיופיה, היא ילדה בן וקראה לו מנליק, שפירושו 'הבן של החכם' - שהרי שלמה היה החכם מכל אדם.
"כשבגר ביקש מנליק לדעת מיהו אביו, ואמו השיבה לו שהוא חי בממלכה רחוקה. בגיל 22 הגיע מנליק להגיע לארץ ישראל ופגש את אביו. על פי המסורת האתיופית, שלמה התרשם מחוכמתו של בנו ורצה שהוא ימלוך אחריו, אך מנליק הסביר כי אמו מחכה לו באתיופיה. לפני שחזר, החליט להעביר את 'ציון' לאתיופיה: הוא פרץ לקודש הקודשים, לקח את ארון הברית והניח במקום ארון-דמה כתחליף".
על פי ה'כברה נגסט', מנליק ניצח במלחמות רבות בזכות ארון הברית שהוא נטל עמו לקרב, בדומה למסופר בתנ"ך על תקופת השופטים. לבסוף הגיע הארון לעיירה אקסום, לאחר שניטל מיהודי אתיופיה ששמרו עליו. עד היום יש באקסום כנסייה ובה חדר שרק אדם אחד מורשה להיכנס אליו. הוא מוגדר ככוהן הגדול שלהם. הוא חי שם כל חייו לבד, וכאשר הוא מת מחליפים אותו באחר".
האם הארון באמת שם לדעתך?
"לא. מדובר בסיפור מפוברק. השליטים בממלכה שעלתה לשלטון במאה ה-14 הבינו שתמיכה דתית תסייע להם. הם לקחו סיפור תנ"כי שהציבור מכיר, והוסיפו עליו נדבך: 'אנחנו המלכים צאצאי מלכת שבא, תעבדו אותנו'. הם יצרו כנסייה ואת הסיפור על ארון הברית, וכך שלטו".
מחקר אחר שפוגל כן תומך בו, הוא זה הגורס שהארון נמצא במערות קומראן במדבר יהודה. החוקר המרכזי שסבר כי ארון הברית נמצא באזור המדבר היה פרופ' ונדל ג'ונס שעמו פתחנו. ג'ונס היה כומר בפטיסטי וארכיאולוג, והתוודע לעם היהודי ול'שבע מצוות בני נח'. הוא אף הקים והנהיג את 'אגודת כרם בני נח'. "אם הארון שרד, אני מאמין שהוא נמצא שם", אומר פוגל. "בתקופת בית ראשון ושני היו מחביאים במערות אלה חפצים יקרי ערך כדי לשמור עליהם".
עם זאת, פוגל סבור שאם הארון אכן היה במדבר יהודה, הוא כבר לא קיים. "הוא הרי נבנה מעץ וצופה זהב, ובאקלים הקיים כאן אין מצב שהוא החזיק מעמד. הוא כנראה נרקב. מאידך גיסא, לוחות הברית היו בתוך הארון, ויש שיאמרו כי הקדושה שלהם שמרה גם על העץ, אבל מובן שאין לכך כל הוכחה מדעית-ארכיאולוגית".
פוגל מתייחס בספרו גם להשערה הקלאסית שלפיה הארון שוכן במעמקי הר הבית. שני חוקרים בריטים, ולטר הנריק יובליוס ומונטגיו בראונלאו-פארקר, חפרו בהר הבית במשך שנים בתחילת המאה העשרים, כדי למצוא את כלי המקדש. "המסקנה שלהם הייתה שהכלים הוסתרו בחופזה בחללים תת-קרקעיים מתחת להר הבית, רגעים ספורים לפני חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנצר מלך בבל ב-586 לפנה"ס, והגישה אליהם מתאפשרת דרך מערכת מחילות שראשיתן באזור מעיין הגיחון שמדרום להר הבית. ההשערה הזו קיבלה משנה תוקף בזכות חפירותיו של הארכיאולוג הבריטי צ'רלס וורן, שחשף באזור זה מערכת מנהרות סבוכה ארבעים שנה קודם לכן".
השניים אף חפרו מתחת לאבן השתייה, אך לבסוף נאלצו לנוס על חייהם. התקשורת העולמית סערה, אך הם עצמם טענו שלא מצאו דבר. ניסיונות נוספים התרחשו אחרי מלחמת ששת הימים, כשרב הכותל מאיר-יהודה גץ היה ממובילי המאמצים - אך גם כאן לא הצליחו להגיע לממצאים קונקרטיים.
אפשרות נוספת היא שארון הברית הגיע לאירלנד, וזאת לאחר גלגולים שונים שהחלו בהר נבו, שבעבר הירדן המזרחי. בספרו כותב פוגל: "בספר מקבים ב', בפרק על מלחמות היהודים, ירמיהו הנביא קיבל ציווי א-לוהי ליטול את ארון הברית ממקומו, ולשאתו אל ההר שאליו עלה משה רבנו וזכה להתגלות אלוקית.
על סמך הכתוב, ירמיהו מילא אחר ההוראות השמימיות, הוא נשא את הארון אל עבר הגבעה המרוממת שלדעת חלק מהחוקרים היא ג'בל אל-מדבח שבעבר הירדן - המזוהה לדעתם גם עם הר סיני המקראי - המקום שבו נכח משה וחזה בטוהר השכינה. כאשר הגיע לשם, נתגלתה לנגד עיניו מערה אפלה. הוא נכנס לתוכה, הסתיר בה את הכלי המקודש בעזרת שלושה מלווים שלקח עמו, ולאחר מכן אטם אחריו את פתח המערה למען יהיה הכלי נסתר מן העין ויישמר בבטחה עד לבוא גואל".
על פי שיטה זו, ייתכן שהארון נמצא כיום בכלל בבריטניה. "לפי חלק מהמחקרים, כאשר אזור הר נבו היה בשליטה צלבנית, כת הטמפלרים, שהיו הסיירת מטכ"ל שלהם, הפכו בן-לילה לעשירים בצורה קיצונית ובלי סיבה. אחת הטענות, הנתמכת בעדויות שעולות מהציורים שלהם, היא שהם אספו את כלי המקדש והתעשרו, והכלים מצאו את דרכם לאירופה".
איפה באירופה?
"ייתכן שבסקוטלנד, ייתכן שבאירלנד. כשאומרים 'אירי' באנגלית זה נשמע 'אייריש' - שילוב של המילים העבריות יאיר ואיש. אם תגיד 'בריטי' באנגלית זה יישמע 'בריטיש' - דהיינו ארון הברית, והמילה איש. זו סברה מעניינת. הסמל של אירלנד הוא נבל של דוד המלך. יש באנגליה כת שלמה של אנשים המאמינים שהם צאצאים של דוד המלך. יש גם טענה של החוקר גרהאם פיליפס שהוא מצא רמזים להימצאו של אחד מלוחות הברית באנגליה, על פי ויטראז' בכנסייה עתיקה".
בספרו מפרט פוגל: "פיליפס מצא כי כבר בשנת 1600 הגיע להרדוויק חוקר בשם סר וולטר ראלי אשר הוקסם מהאגדה המקומית על אודות כלים מקודשים שהובאו על ידי הצלבנים, והוחבאו באדמה לאחר שהשלטונות החלו לרדוף את בעליהם. ראלי התייחס לסיפור ברצינות רבה, בחן את הכתבים בני התקופה שהיו נראים בעיניו אותנטיים, ואף הצליח לשכנע את אשתו העשירה לקנות את הקרקע ולחפור בה, אך לדאבונו לא מצא דבר".
ואחרי כל המחקרים, ישנה כמובן האפשרות הקודרת שהארון כבר אינו קיים. "היא פחות מרגשת וסוחפת, אך יותר מציאותית", מסכים פוגל. לדבריו, "גישה זו נגזרת מהעובדה שבימים עברו שליטים וכובשים נהגו לקחת את האוצרות של הנכבשים ולעתים אף את כלי הקודש שלהם, ובעתות מצוקה או מלחמה להתיך אותם למטבעות ולהשתמש בהם כשכר לחיילים או למטרות שוחד. בהתחשב בעובדה שהמקדש נבזז פעמים רבות בידי כובשים שונים, ואוצרותיו אף שימשו את מלכי יהודה כמקורות ל'בקשיש', ייתכן שגם הארון לא הצליח לחמוק מגורל זה". כדוגמה מציין פוגל פסוק שמוזכר בספר מלכים: "וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶך, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד" (מלכים-ב, טז ח).
אפשרות אחרת שגרמה לאובדן הארון היא השמדה פיזית ומכוונת שלו. "ייתכן שהארון הושמד על ידי אחד המלכים כגון חזקיה או יאשיהו, שביצעו רפורמות דתיות ולא ראו בעין יפה את הימצאו של הארון, שסימל לדעתם את 'היהדות הישנה' שלא הייתה מקובלת עליהם. מאידך גיסא, ייתכן שהארון הושמד דווקא על ידי מלך עובד אלילים אשר החליט לזנוח את היהדות ולהיפטר מסמליה. המועמד המרכזי לפעולה מעין זו הוא המלך מנשה, ששלט על ממלכת יהודה בשנים 642-697 לפני הספירה".
חלופה אחרת שמציע פוגל, שכבר הוזכרה בהקשר של מדבר יהודה, היא שהארון לא שרד את פגעי הטבע והזמן. "אמנם מדובר בכלי מצופה זהב, אך בסיסו היה עשוי עצי שיטים - חומר מתכלה שלא סביר שהצליח להישמר במזג האוויר הלח הקיים בחלק מהמקומות שבהם לכאורה מוסתר הארון".
את האופציה הדרמטית ביותר משאיר פוגל לסוף השיחה: "הארון לא היה קיים מעולם", הוא מציע, אך מיד מסייג. זו איננה אפשרות סבירה שכן הארון מצוין פעמים רבות בתנ"ך ובמקורות חיצוניים אחרים. אך עדיין צריך להתייחס אליה, במיוחד עקב העובדה שבמחקר הארכיאולוגי לא התגלה שום ממצא מבית המקדש הראשון ושמו של שלמה לא מופיע בשום כתובת קדומה - נושא שכשלעצמו מעלה תהיות קשות רבות", הוא מסכם.
איזו תשובה על מקומו של הארון עדיפה מבחינתך?
"תהיה התשובה אשר תהיה, קשה שלא להתייחס בכובד ראש לתוצאות ההרסניות ולמלחמות הדת שיכולות להתפתח כתוצאה מגילוי הארון, ועל כן ייתכן שטוב יהיה אם הארון וסיפורי ההרפתקאות שסביבו יישארו כזיכרון היסטורי ונרטיב תרבותי מרתק".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם