בסימן הרצה ותקלות: החודש הראשון לשידורי הרדיו בתאגיד
רשת ג' איבדה את אופיה, וברשת ב' יש הפסקות שידור מביכות שלא אפיינו את 'קול ישראל' הישן. צוות המגישים, לעומת זאת, הוא כמעט אותו צוות
הילה שגן מרמת-גן ורעות גרוס מאיתמר מנהלות בנפרד מחאת רשת נגד השינויים בתחנות הרדיו המתחדשות של תאגיד השידור הציבורי 'כאן'. שגן היא מייסדת עמוד הפייסבוק 'משמר 88'. יחד עם כמה מאזינים אדוקים היא הפגינה באחרונה מול משרדי התאגיד במחאה על השינויים בתחנת הרדיו 88 אף-אם. רעות גרוס הקימה בימים האחרונים את עמוד הפייסבוק 'כולם עם ג'' במחאה על השינויים שהתחוללו ברשת ג' מאז סגירת רשות השידור בחודש שעבר והקמת התאגיד על חורבותיה.המחאות נפרדות, אך נובעות מביקורת דומה. תחנת 88 אף-אם ורשת ג' משנות את פניהן, טוענות השתיים, ועוברות תהליך "גלגלציזציה". לדבריהן האנשים שמנהלים את התחנות הם אנשי גלגל"צ לשעבר, וסוגות שלמות של מוזיקה שאפיינו את התחנות הללו נעלמו מהתדר. "אני וחבריי מוחים בתוקף על השינוי הקיצוני, הדורסני וההזוי שעבר על רשת ג'. בתוך שבועיים וחצי זו כבר לא אותה תחנה. זו מחיקת כל העבר. 80 אחוזים מהתוכניות שהיו נמחקו ואינן", אומרת רעות גרוס.
התאגיד עולה לאוויר
"לקחו תחנת רדיו עם אופי מאוד מובהק", אומרת הילה שגן על תחנת 88, "עם ערכים וצביון מסוים, ובעצם השטיחו אותה. הפכו אותה לעוד תחנת להיטים. מעבר לשינוי התוכן והזהות, יש כאן שאלות עקרוניות לגבי השידור הציבורי. הסיבה שיש לנו שידור ציבורי היא שצריך להביא ולאפשר טעמים וקולות שונים בחברה הישראלית, שלא באים לידי ביטוי בחברה מסחרית. כשלוקחים תחנה עם אופי מובהק והופכים אותה לתחנת להיטים נוספת, אתה פוגע בתפקיד המרכזי של רדיו ציבורי". שגן מפרטת: "רצועת הג'ז נמחקה, רצועת הבלוז נמחקה. היו תוכניות שתפקידן להביא לידי ביטוי אמנים חדשים, וגם הן נעלמו. בפועל מ-6 בבוקר עד 7 בערב הקו של התחנה הוא של מכונת להיטים".
רעות גרוס מספרת שהיא מקבלת תגובות רבות ממאזינים קבועים של רשת ג', אנשים מבוגרים נעדרי פייסבוק וטוויטר שהיו קהל האזנה נאמן של התחנה. "יש קהל שהאזין במשך שנים לג'. אם זה ל'ציוניוני הדרך' של מנחם פרי ביום שישי, שתוכניתו הייתה מבוססת על שירי ארץ ישראל לפי נושא, מלחין או תקופה, או התוכנית 'ציפורי שירי' עם נועם גיל-אור, שבתוכניתו האחרונה עסק בשיר 'התקווה', מקורותיו המוזיקליים ומקורות הכתיבה. כל זה נעלם. מוזיקה יהודית שמדי מוצאי שבת היה אפשר לשמוע עם דבורה קיציס - נעלמה. היום זה פשוט סלט. בבוקר יש רעש, דיסקו, ערבובים של שירים. זו לא הרוח של רשת ג'".
ביום ירושלים הגיעה אכזבתה מרשת ג' לשיאה. "זה היה מחפיר", קובלת גרוס, "אני מאזינה שנים לרשת ג'. בימים כמו יום ירושלים אין תוכנית שאתה לא מרגיש בה את האווירה. היו תוכניות שהיו מקדישות את כל השירים לירושלים. בג' החדשה זה פשוט לא הורגש. הקריינים קריינו דברי קישור סתמיים ולא קשורים. אני מאמינה שזה קשור לעובדה שהם לא יושבים בבירה אלא במודיעין".
גרוס זועמת גם על תוכניות חדשות שזכו לשמות לועזיים. "יש תוכניות על שם השדרן או מילים בלועזית. 'ג'-לייב', 'שבת רטרו', 'סטטוס'. אני לא מבינה, זו תחנה עברית הממומנת בכספי הציבור למען מוזיקה עברית - וכל התוכניות בלועזית? העבר נמחק כליל, וההווה העקום שמנסים למכור לנו הוא בלעז?"
פסקול התאגיד וקרייניו חוזרים ומדגישים את המילים "כאן בהרצה". ואכן, כל מי שמאזין לתוכניות הרדיו יתקשה להתעלם מהתקלות הרבות במהלך השידורים. תקלות טכניות רבות, שתיקות מביכות, מרואיינים שנעלמים תוך כדי דיבור, זמרירים שלפתע נגמרים ושירים שנעצרים באחת כי הגיע זמן החדשות.
לא אחת קורה שאחרי סיום המהדורה, המשודרת מהאולפנים בהר חוצבים, משתררת דממה מביכה של דקות אחדות. ב'קול ישראל' הישן זה לא היה קורה. שדריו הבכירים, שכמעט כולם ממשיכים לאייש גם את האולפנים החדשים, נושכים שפתיים. בשורה התחתונה אין רענון פרסונלי, אך יש תקלות טכניות לרוב.
ב'כאן' טוענים שהתקלות נובעות מחבלי לידה טבעיים. "המקום התחיל לשדר ב-15 במאי בנסיבות קיצוניות", אומר אחד מעובדי התאגיד. "הבניין חדש, הציוד חדש. אנשים חדשים הגיעו לעבודה יום אחד לפני שהשידורים התחילו. אין כלי תקשורת בעולם שהתחיל לשדר במצב הזה. אז לתת לזה חודשיים-שלושה לרוץ זה רק הוגן. ובכלל, תקלות הן מאפיין נפוץ ברדיו הישראלי".
"בגלל כל הבלגן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשהגיע הזמן לעלות לשידור לא הייתה חפיפה מסודרת", מתנצל אחד מאנשי הרדיו. "לא ידעו בכלל אם רשות השידור תיסגר ואם התאגיד יקום. בסוף נוצר הסכם שרוב התאגיד אלו אנשי רשות השידור. ברדיו, מרבית העובדים הם אנשי רשות השידור. אבל חוץ מזה הכול השתנה. אם עד עכשיו היו רוממה ותל-אביב, היום החדשות מגיעות מירושלים, חלק מהתוכניות מתל-אביב וחלק ממודיעין. יש כאן ציוד טכנולוגי חדש מאוד ומסובך. טבעי שיהיו תקלות".
פה ושם אפשר לשמוע תלונות מאנשי רדיו על התקלות. למשל, שדרנית רשת ג' ורד יפתחי-גרין פרסמה בפייסבוק סרטון שבו המיקרופון שלה חדל פתאום לעבוד. "מי היה מאמין שעוד נתגעגע לתקלות של אולפן 13 בהלני המלכה?" כתבה יפתחי גרין. "אפילו האולפנים ה'מתקדמים' של התאגיד לא מגיעים לקרסוליים של האולפן הישן הזה. כמו ילד שהחליפו לו את צעצוע העץ האיכותי בצעצוע פלסטיק".
עם זאת, בתאגיד טוענים שגם למוטיבציה הירודה של חלק מאנשי רשות השידור שהגיעו לעבוד ב'כאן' יש השלכה על התקלות המרובות. "הגיעו טכנאים מרשות השידור שהיו רגילים לתנאים אחרים לחלוטין. העבודה לא חדשה מבחינתם, אבל המשכורת נמוכה הרבה יותר והם נאלצים לעשות פי שלושה עבודה. אם על תחום מסוים בעבר היו מופקדים עשרה אנשים, כיום יש רק שניים. יש המון עבודה, פחות כסף וזה יוצר תסכול", אומר אחד מאנשי התאגיד.
"כשמגיעים למודיעין, לרדיו, יש אווירת נכאים באוויר ויש הבדל בגישות לעבודה בין אנשים מרשות השידור לתאגיד. מי שמגיע חדש - מבחינתו הכול טרי, יש אווירה של יצירתיות, הרבה אנשים חדשים שרוצים לעבוד. מצד שני יש אנשים מרשות השידור שמרגישים שסגרו להם את הבית. לא תמיד יש להם 'דרייב' להזיז את הדברים. גם העובדה שאין ודאות אם יהיה פיצול או לא ויש עתירה לבג"ץ בדרך משפיעה על האווירה הכללית", אומר אחד מאנשי התאגיד.
מהתאגיד 'כאן' נמסר בתגובה כי "בתהליך גיוס מורכב ביותר קלט תאגיד השידור מאות עובדים מצוינים מרשות השידור, שהחלו את עבודתם יומיים לפני תחילת השידורים. עובדי רשות השידור מהווים את רוב עובדי התאגיד, ואנו נמשיך ונפעל יחד עם כל העובדים שהגיעו ל'כאן' כדי לייצר שידור ציבורי חדש, איכותי, עצמאי ובעל נורמות אחרות מאלה שהיו מקובלות ברשות השידור. "מערכות הרדיו של 'כאן' שונות בתכלית מהמערכות שהיו בשימוש ברשות השידור, כמו גם תהליכי העבודה. כל הקשיים והתקלות, שעוד צפויים לכולנו, מטופלים בזמן אמת וישתפרו ככל שיעבור הזמן.
"כשידור ציבורי אנו קשובים לרחשי קהל המאזינים ובוחנים את עצמנו כל הזמן, תוך הבנה כי שינויים כאלה ואחרים מובילים למגוון תגובות. 'כאן 88' תמשיך בקו של מוזיקה איכותית ואלטרנטיבית, במנעד רחב של תקופות וז'אנרים. 'כאן ג'' היא תחנת הרדיו הארצית היחידה בישראל שמשדרת מוזיקה ישראלית בלבד, ומכוונת לכלל הקהל הישראלי. בנוסף, מתוקף תפקידה הציבורי, 'כאן גימל' נותנת מקום וביטוי לתכנים שלא יישמעו בתחנות מסחריות, ובהם מוזיקה מוּכּרת ומוֹכֵרת פחות. "המוזיקה הנוסטלגית ששודרה בתוכנית 'ציוניוני הדרך' עדיין משודרת בכל יום שישי אחר הצהריים. ביום ירושלים פתחנו כל שעה בשיר על ירושלים, והייתה התייחסות של השדרנים ליום זה בכל תוכנית".
אקו"ם