הסכם הכניעה עם הנמלים - כמו במאפיה
ועדי העובדים של הנמלים מאיימים בשביתה, ושר האוצר והתחבורה מתקפלים בפניהם. זו שיטת פעולה עבריינית לכל דבר שמזכירה את המאפיה, ורחוקה שנות אור ממדיניות ממשלתית תקינה ומשילות
בעוד הסיקור התקשורתי בשבוע שעבר התרכז במסיבת העיתונאים של שר האוצר, משה כחלון, שבה הכריז על הגרלת 15 אלף יחידות דיור במסגרת התכנית "מחיר למשתכן", סוגיה חדשותית חשובה ומשמעותית יותר לא זכתה לתשומת הלב הראויה ונדחקה לקרן זווית – הסכם העבודה החדש בין ממשלת ישראל לבין הסתדרות העובדים וועד עובדי הנמלים.הסכם? יותר בכיוון התקפלות וכתב כניעה מבישים מצד שר האוצר ושר התחבורה ישראל כץ. בעוד כחלון התבשם במסיבת העיתונאים הנוצצת מתכניתו הממוחזרת (תכנית רעה ופופוליסטית כשלעצמה) – הוא למעשה סגר מאחורי הקלעים 'דיל' מכוער ומסוכן עם ועדי העובדים של הנמלים הממשלתיים.
על פי התכנית, הסכימה הממשלה לסדר קביעות לעובדי הנמלים הממשלתיים לתקופה של כ-15 שנה, זאת בתמורה להסכמת האחרונים שלא לסכל את הקמת הנמלים הפרטיים שאמורים להכניס תחרות לענף. מקצועיות, יעילות, היעדר דופי ורבב? מסתבר שדרישות העסקה האלו אינן רלוונטיות בכלל לעובדי הנמלים הממשלתיים. הם הרי קיבלו מכחלון חסינות מפנקת לעשור וחצי הקרובים. אסור יהיה לגעת בהם, אסור יהיה להנהלת הנמלים להתייעל.
כחלון. העיקר לפזר חיוכים למצלמות, להכריז על הישגים דמיוניים.
צילום: מירי צחי
כך בדיוק נראית עוד כניעה מבישה של הממשלה: ועדי העובדים של הנמלים מאיימים בשביתה, ושר האוצר והתחבורה מתקפלים בפניהם ומרפדים אותם בתופינים והטבות שעובדים במגזר הפרטי יכולים רק לחלום עליהם, במיוחד עובדים ממוצעים. זו שיטת פעולה עבריינית לכל דבר שמזכירה את המאפיה, ורחוקה שנות אור ממדיניות ממשלתית תקינה ומשילות.
המפסידים הגדולים מהסיפור הזה יהיו כמובן האזרחים. ברגע שחברה לא מסוגלת להתייעל, היא הופכת למסואבת, השירות שלה הופך לגרוע, והמחירים מרקיעים. זה אומר שהמשלוחים שהאזרחים מבצעים באינטרנט מחו"ל יתייקרו בשביל שהנמלים יפנקו את העובדים שלהם במשכורות עתק והטבות מלוא החופן. וכל זה מתקציב המדינה – מכספי המסים של אותם אזרחים - שכן מדובר בחברות ממשלתיות. זה אומר, בנוסף, שהמשלוחים יאחרו או שיגיעו פגומים ליעד.
מעל הכל, הכניעה לוועדי העובדים של הנמלים מסמנת את הכיוון העיקרי של שר האוצר הנוכחי – המדינה תמשיך לגלות אוזלת יד ורכות מול ועדי עובדים בריוניים, המחזיקים ב"שאלטר" של המדינה ויש להם היכולת להשבית את כל המשק בכל רגע נתון, עד שהמדינה תאות להיענות לכל דרישותיהם. פעם אלה דרישות להעלות שכר, פעם קביעות, פעם נגד התייעלות, ופעם נגד הקמת נמלים חדשים שיכניסו, חלילה, תחרות (למי יש כח לתחרות? זה מצריך עבודה).
במקום להתמודד עם המונופולים החזקים במשק ועם סוגיות אסטרטגיות ושורשיות, שיש בפתרונן כדי להעלות משמעותית את רמת החיים בישראל ולהוריד את יוקר המחיה, מעדיף כחלון לפזר חיוכים למצלמות, להכריז על הישגים דמיוניים, ולהצהיר כמה שהוא "חברתי". לא רק שהוא לא נלחם נגד המונופולים, אלא שמסתבר שוב ושוב שהוא עושה יד אחת עם אותם גורמים פרוטקציוניסטיים במשק, הנהנים מהגנתו עליהם.
עומר דוסטרי הוא עיתונאי, פובליציסט ומוסמך אוניברסיטת תל-אביב במדע-המדינה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם