ה'סניוריטי': העליון הפך לשמורת טבע ייחודית
הטענה שאת שיטת ה'סניוריטי' יש לשמר בגלל שהיא נקבעה כמסורת אינה מחזיקה מים. מדוע לא נמדדים השופטים לפי כישוריהם?
לו הייתי השופטים חנן מלצר או ניל הנדל, הייתי תוהה מדוע אני לא זכאי להיות נשיא בית המשפט העליון. אם הייתם אותם שופטים, הייתי חושב לעצמי: האם אני נופל מאסתר חיות? האם אני שופט טוב פחות מאשר גרוניס?
בשם השמירה על מסורת ה'סניוריטי', שיתרונותיה מוטלים בספק, מתנהלת כיום מלחמת חורמה בשרת המשפטים איילת שקד. את המלחמה החלה נשיאת בית המשפט היוצאת מרים נאור, שהגיעה עד כדי עתירה הזויה לבג״ץ, שאמור לדון בעתירה הנוגעת אליו ממש כאילו אין ניגוד עניינים בעולם.
בכל עסק ראוי, קידום לתפקיד בכיר אינו רק שאלה של ותק. החלטה כזאת מתקבלת גם לפי כישוריו ויכולותיו של העובד. אלא שבית המשפט העליון הפך מזמן לשמורת טבע ייחודית: שאלות בדבר כישורים שרק הגיוני שיישאלו בבחירת נשיא בית המשפט העליון אפילו לא עומדות על הפרק.
השרה שקד והשופטת נאור. ותק ולא איכות?
צילום: יונתן זינדל - פלאש 9
שיטת ה'סניוריטי', שבמסגרתה נבחר נשיא בית המשפט העליון, מונעת את האפשרות לבחון, למשל, אם מלצר, הנדל, מני מזוז או שופטים אחרים טובים יותר או פחות, אם פסיקותיהם מאוזנות או מוטות, אם הם ראויים יותר מכל חבריהם לשאת את תואר הנשיאות. על פי שיטה זו, כבר מעת מינויו של שופט לבית המשפט העליון ניתן לדעת אם יתמנה בעתיד לנשיא או לאו, וזאת ללא קשר לאיכות עבודתו.
המצדדים בשיטה מעלים שתי טענות עיקריות: האחת היא כי שיטה זו נהוגה מאז ומתמיד. לטוענים זאת אשיב בשאלה: האם לא ניתן, ולפעמים אף ראוי, לשנות מנהגים שנהוגים זה זמן רב? האם בית המשפט העליון עצמו לא שינה את מנהגו ארוך השנים כשנטל לידיו את הסמכות לדון לפי אקטיביזם שיפוטי? עצם העובדה שפועלים בדרך מסוימת לאורך זמן אין משמעותה שזו הדרך הראויה ביותר.
הטענה השנייה של תומכי ה'סניוריטי' היא כי השיטה מונעת פוליטיקה בתוך בית המשפט העליון, והרי אנו רוצים לשמר את בית המשפט העליון נקי מפוליטיקה. אך האומנם בית המשפט העליון נקי מפוליטיקה? הרי מי בוחר את השופטים לעליון, אם לא פוליטיקאים? סוד גלוי הוא ששיקולים פוליטיים מעורבים בבחירת השופטים, ושיטת ה'סניוריטי' מעניקה גם לפוליטיקאים את לקבוע מי יהיה נשיא בית המשפט העליון כבר בעת מינויו לשופט בערכאה זו.
נשיא בית המשפט העליון אינו עוד סתם תפקידן. הוא מרכז בידו כוח עצום, ואמון על כלל מערכת המשפט בישראל. בכל מערכת ניהולית ראוי לקדם את מי שמתאים לתפקיד, ולא את מי שוותיק בו. כל בעל תואר במנהל עסקים יודע כי מערכות שבהן מקדמים עובדים על פי ותק אינן מתפקדות כראוי. האם ייתכן שהבחירה לתפקיד החשוב ביותר במערכת המשפט, נשיא בית המשפט העליון, תתבצע על פי ותק ולא על פי איכות?
נחי אייל הוא מנכ"ל 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם