שוחד, מרמה וסודות מדינה: הרומן של אולמרט ורשויות החוק
כמעט בכל תפקיד ציבורי שבו כיהן, ואפילו בתקופת מאסרו, הצליח אולמרט להסתבך עם החוק. כעת, רגע לפני שחרורו הצפוי, כך לפי החלטת ועדת השחרורים, אולי ראוי להיזכר בשלל הפרשות – מימיו כראש עיריית י-ם ועד לספר האוטוביוגרפי הידוע לשמצה
ועדת השחרורים החליטה הבוקר (ה') לקצר שליש מעונשו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. ההחלטה מסיימת, לפחות לעת עתה, שורה ארוכה של מאבקים בין מערכת אכיפת החוק במדינה לבין אחד מהפוליטיקאים והמדינאים הממולחים והחכמים שפעלו בישראל בעשורים האחרונים. אולמרט, עורך דין בעצמו, התנגש פעמים רבות עם הרשויות השונות בארץ, כשבדרך כלל הוא הצליח לצאת ללא פגע ממאבקים אלו, עד שכשל.
הפרשה הראשונה בה אולמרט היה מעורב התרחשה בשנת 1985. אז התגלה, תוך כדי חקירת משטרה על קריסתו של בנק צפון אמריקה, כי אולמרט קיבל הלוואה בסך 50 אלף דולר מאיש העסקים יהושע הלפרין, שהיה יו"ר הבנק. ההלוואה ניתנה ללא ריבית ובלי שנתבקש להחזיר אותה. לאחר מכן, פעל אולמרט לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגד הלפרין. בשורה התחתונה היועץ המשפטי לממשלה בזמנו, יוסף חריש, החליט שלא להגיש נגד אולמרט כתב אישום בפרשה.
בשנת 1993 קיבל אולמרט סכום של 72 אלף דולר מד"ר ג'ו אלמליח. חמש שנים מאוחר יותר, העביר ד"ר אלמליח עוד 100 אלף דולר לחשבונו הפרטי של אולמרט. למרות זאת אולמרט לא הואשם בפרשה זו, שנחקרה יחד עם פרשת מעטפות הכסף בשנת 2009, ככל הנראה עקב התיישנות.
אהוד אולמרט הועמד לדין על עבירות על חוק מימון מפלגות במרץ 1996. בכתב האישום התברר כי בזמן הבחירות לכנסת ה-12, שהתקיימו בשנת 1988, אולמרט היה מעורב בקבלת תרומות בלתי חוקיות למפלגת "הליכוד". שנה לאחר מכן, זוכה אולמרט מהאישומים. השופט עודד מודריק כתב בפסק הדין: "הנאשם התנהג בעניין הזה באורח מאוד לא ראוי, אך אי-התקינות לא חרגה אל התחום הפלילי בהתאם להגדרות החוק".
איש העסקים דודי אפל נפגש עם אהוד אולמרט ואריאל שרון באוגוסט 1998. הוא ניסה, כך על פי החשד, שהשניים יעזרו לו מול שלטונות יוון, והוא בתמורה הבטיח לסייע להם בפריימריז במפלגת הליכוד. אפל פנה גם לבכירים יוונים לבקר בישראל, והבטיח להם פגישה עם שר החוץ אריאל שרון. בהמשך התקיימו בביתו של אפל שתי ארוחות ערב לכבוד אנשי ממשל יוונים, בהם נכח גם שרון.
חלקו של אולמרט בפרשה התמקד בעיקר בביקורו של ראש עיריית אתונה, דמיטרי אברמופולוס, בירושלים, בזמן שאולמרט תיפקד בתור ראש העיר. בזמן הביקור התקיימה ארוחת ערב בביתו של אפל, אליה הוזמנו גם אריאל שרון, בנו גלעד, ראובן ריבלין ואחרים. היועץ המשפטי באותה תקופה, מני מזוז, החליט לסגור את התיק נגד אולמרט באפריל 2004.
משרד המשפטים החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד אולמרט בינואר 2007, בזמן שהיה ראש ממשלה. החקירה נפתחה בחשד שהוא היה מעורב בהפרטת בנק לאומי בזמן שכיהן כשר אוצר. החשד שנחקר היה שהוא פעל להטות את תנאי המכרז למכירת בנק לאומי על ידי המדינה, כדי לסייע לחברו, המיליארדר האוסטרלי פרנק לואי, שרצה לקנות את הבנק.
המשטרה הודיעה לפרקליטות, לקראת סוף 2007, כי אין בידה תשתית ראייתית מספקת כדי להעמיד את אולמרט לדין. לאחר כשנה החליט משה לדור, פרקליט המדינה, לסגור את התיק מחוסר ראיות. הוא קבע כי הייתה בפרשה התנהגות ציבורית לא תקינה ופעילות בניגוד עניינים שלא חצתה את הסף הפלילי.
בעקבות ההחלטה לסגור את התיק, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטת לדור. אך למרות הביקורת הקשה שהעבירו שופטי בית המשפט העליון על אולמרט, הוחלט לא לשנות את ההחלטה.
חקירה נוספת שנפתחה נגד אולמרט בשנת 2007 עסקה בחשד שהוא קיבל הנחה ברכישת דירה ברחוב כרמיה בירושלים. זאת בתמורה לזירוז אישורי בנייה. כשנתיים לאחר מכן, הודיע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על סגירת התיק, לאחר שהמשטרה קבעה כי אין תשתית עובדתית בפרשה.
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הורה באוקטובר 2007 על פתיחת חקירה נוספת נגד אהוד אולמרט. הפעם בחשד שבמסגרת תפקידו כשר התעשייה והמסחר הוא פעל בניגוד עניינים ובדרך פסולה, לאחר שהתערב בהחלטות ב"מרכז ההשקעות" של המשרד, שהיו קשורים לפרויקטים של אורי מסר.
חשד נוסף היה שאולמרט, ביחד עם מנכ"ל המשרד, מינו, ממניעים פוליטיים, מספר חברי ליכוד ברשות לעסקים קטנים. בפרשת "מרכז ההשקעות", הורשע אולמרט בהפרת אמונים. הוא נידון לשנת מאסר על תנאי, וקנס בסך 75 אלף שקל.
פרשה זו, שהחלה במאי 2008, הביאה עמה סערה ציבורית ובסופו של דבר הובילה להתפטרותו של אולמרט מראשות הממשלה. במסגרת פרשת מעטפות הכסף, נחשד ראש הממשלה לשעבר בקבלת כספים שלא כדין, בסכום של מאות אלפי דולרים במזומן מאיש העסקים והנדבן משה טלנסקי - זאת בעת שכיהן כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת. אולמרט טען אז כי הכספים יועדו למערכות הבחירות שלו ולא הגיעו לכיסו. יו"ר מפלגת העבודה דאז, אהוד ברק, אמר כי אולמרט לא יכול להישאר בתפקידו תחת החקירות המתנהלות נגדו.
לבסוף הוסכם בין מפלגת העבודה למפלגת קדימה כי האחרונה תערוך פריימריז בחודש ספטמבר של אותה שנה. מיד לאחר מכן, הגיש אולמרט את התפטרותו וסיים את כהונתו כראש ממשלת ישראל עד ל-31 במרץ 2009. בתחילה זוכה אולמרט בפרשה זו, אולם לאחר ערעור שכלל הצגת ראיות חדשות הוא הורשע במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ונדון ל-8 חודשי מאסר וקנס בסך 100 אלף שקלים. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.
עוד פרשה שהתפוצצה בתקופת כהונתו של אולמרט כראש ממשלה, הייתה פרשת ראשונטורס. אז, ביולי 2008, אולמרט נחקר באזהרה בחשד שמימן טיסות פרטיות שלו ושל בני משפחתו בכסף שהשיג במרמה מגופים ציבוריים, באמצעות משרד הנסיעות "ראשונטורס". המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין בעבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים. גם כאן הוגש נגד אולמרט כתב אישום. בפרשה זו הוא זוכה.
השם של הפרשה הזו התקבל בגלל אופי החשדות נגד אולמרט, שהתפרסמו ב-15 באפריל 2010, על פיהם ראש הממשלה לשעבר קיבל שוחד בסך מיליוני שקלים בתמורה לקידום אישורי בנייה בפרויקט "הולילנד" בירושלים. בתחילת 2012 הוגש נגדו כתב אישום בגין הפרשה.
אולמרט הורשע בפרשת הולילנד בלקיחת שוחד בסך חצי מיליון שקל. משני סעיפי אישום אחרים הוא זוכה. על פי גזר הדין שניתן בעניינו, הפוליטיקאי הוותיק נידון לשש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון שקלים. לאחר שערער על גזר הדין, הופחת עונשו של אולמרט ל-18 חודשי מאסר.
ב-2014 נפתחה עוד חקירה נגד אולמרט, בחשד לשיבוש הליכי משפט, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות והטרדת עד. במסגרת הסדר טיעון שנחתם עמו, הודה אולמרט בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט והורשע בעבירות אלה, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר.
אם שלל הפרשות שבהן הסתבך אולמרט במהלך שנות פעילותו הציבורית לא הספיקו, גם לאחר שהוא כבר נכנס למאסר, הצליח ראש הממשלה לשעבר למשוך את תשומת הלב של רשויות החוק. במסגרת פרשה שהתפרסמה ממש לאחרונה, פשטה משטרת ישראל על הוצאת ידיעות ספרים שעורכת את ספר הזיכרונות של אהוד אולמרט.
במקביל, המשטרה פשטה גם על הבית של עורך הספר. כל זאת בעקבות חיפושים אחר חומרים שקשורים לספר בשל החשד כי מעורבים בו מסמכים סודיים מתקופת כהונת אולמרט כראש ממשלה. המשטרה בדקה האם האסיר העביר להוצאת הספרים מסמכים סודיים והאם מידע סודי נכנס לספר שאמור להתפרסם.
אקו"ם