ראשי » חדשות » צבא וביטחון

תאומים לנשק: האח השכול סוגר מעגל

סהר שילוני, אחיו התאום של אלמוג ז"ל שנרצח בידי מחבל בת"א, התגייס לאחרונה למשטרה ויוצב בקרוב באזור הפיגוע ההוא. הוא חדור שליחות להמשיך את מורשתו: "אחי לא איפשר למחבל לקחת ממנו את הנשק, וכך הגן על אזרחים"

"בשבוע שקדם לרצח של אלמוג חלמתי כל יום על פיגועים ועל מוות. סיפרתי על זה לחברה שלי, והיא פתאום שאלה אותי 'איך זה לאבד אח תאום?'. לא הבנתי מאיפה באה השאלה. אני לא אשכח את השיחות האלה איתה. בדיעבד אני מבין שכן הרגשתי. אבל באותו יום הייתי אחרי פעילות מבצעית כל הלילה, אז לא הרגשתי".

אלמוג וסהר שילוני נולדו בהפרש של כמה דקות, והיו קרובים זה לזה בכל שנות ילדותם במודיעין. בגיל 18 התגייסו לצבא - אלמוג לחיל האוויר וסהר לחיל הים. אלמוג שירת כלוחם ומפקד בפלגת 'מגני הנגב', יחידת סיור של הגדוד החרדי 'נצח יהודה'. האחים עברו יחד גם את מבצע 'צוק איתן', אבל חודשים ספורים לאחר מכן חייו של אלמוג נגדעו. כעת, שנתיים וחצי אחרי הפיגוע הנורא, התגייס אחיו התאום סהר (23) למשטרת מחוז תל־אביב וישרת באזור שבו נרצח אחיו.
 
בשעות הצהריים של 10 בנובמבר 2014 חזר אלמוג מבדיקה רפואית לכיוון תחנת רכבת ההגנה בתל־אביב, בדרכו לבסיס נבטים. לפתע התנפל עליו מאחור המחבל, נור א־דין בן חאלד אבו־חאשיה, והחל לדקור אותו. אלמוג נפצע באורח אנוש ופונה לבית החולים תל השומר.

"באותו יום הייתי בבסיס", משחזר סהר. "קמתי משינה אחרי שהייתה לנו פעילות מבצעית בעזה. בדיוק ראיתי בטלוויזיה שהיה פיגוע. לא כל כך התייחסתי לזה. המפקדים שלי כבר ידעו, אבל הם לא יכלו להגיד לי עד שההורים יעודכנו. הם ביקשו את הנשק שלי וניסו לקחת אותו ממני, אבל לא הסכמתי עד שאמא שלי התקשרה ואמרה לי שאולי אלמוג היה בפיגוע. היא ביקשה שאנסה לתפוס אותו בטלפון, אבל הוא לא ענה. אחרי שעה שלא הבנתי מה קורה ולא אמרו לי כלום התקשרתי לאמא שלי, ובדיוק אז אנשי קצין העיר דפקו בדלת. שמעתי אותה צועקת. הייתי כל כך מבולבל, לא ידעתי מה לעשות. הוא עוד היה במצב אנוש. היינו בבית החולים משהו כמו שש שעות, עד שהוא נפטר".

המחבל, תושב מחנה הפליטים עסכר בשכם, נכנס לישראל ללא היתר כדי לחפש עבודה. כאשר לא הצליח למצוא עבודה החליט לבצע פיגוע. הוא רכש סכין בשוק הפשפשים ביפו, יצא לעבר תחנת רכבת ההגנה, והמתין בישיבה על ספסל. כאשר הבחין באלמוג החליט לבצע את זממו. המחבל לא רצה רק לפגוע באלמוג. מטרתו העיקרית הייתה לקחת ממנו את הרובה, לפתוח בירי לעבר הנוכחים במקום ולרצוח רבים. אלא שאלמוג לא ויתר. אף שנפצע קשה מהדקירות הוא אחז בחוזקה בנשק, ולא אפשר למחבל לקחת אותו ממנו. כך שילם בחייו. אם היה משחרר את הנשק המחבל היה כנראה מניח לו ופותח באש לעבר העוברים והשבים.
 
מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, העניק לאלמוג לאחר מותו תעודת הערכה, ובה נכתב: "אלמוג, שהותקף על ידי מחבל חמוש בסכין בעת שהיה בדרכו לבסיס נבטים, התנגד לניסיון חטיפת נשקו תוך כדי מאבק, וזאת על אף שנפצע קשה בתקיפה. אלמוג מנע פיגוע גדול יותר בשל התנגדותו לניסיון החטיפה, ובמעשיו הראה דבקות במשימה ונכונות ללחום ולבצע את תפקידו תוך סיכון אישי. אלמוג הראה אומץ לב, אחריות ודוגמה אישית". האלוף אשל העניק את התעודה להורים, יוסי ומיכל.

"היה שם מאבק על הנשק", מסביר סהר. "המחבל ניסה לחטוף לו את הנשק והתחיל לדקור אותו, אבל אח שלי לא ויתר ולא עזב את הנשק, ובעצם זה הכריע אותו. המחבל פגע בו בעורקים הראשיים והוא איבד הרבה דם. אפילו צוות מד"א שהגיע למקום לא הצליח להוציא ממנו את הנשק. הוא החזיק אותו ממש חזק. מפקד חיל האוויר נתן לו אות הוקרה על זה שהוא בעצם הגן על כל מי שהיה שם. הרבה אנשים מסתובבים שם, ואם המחבל היה מצליח להוציא ממנו את הנשק זה היה נגמר בהרבה הרוגים. המחבל אמר במשפט: 'רציתי להרוג, רציתי להיות שאהיד, רציתי לקחת את הנשק ולירות באנשים'. אם הוא היה מצליח לקחת אותו מאלמוג, התוצאה הייתה הרבה יותר קשה".

בחודש ספטמבר 2016 נגזר דינו של המחבל בבית המשפט המחוזי בתל־אביב. השופטים גזרו עליו מאסר עולם וקבעו כי מדובר ברצח חריג בחומרתו. המשמעות היא שהוא לא יוכל להשתחרר לפני ארבעים שנה לפחות בכלא, ולא יוכל להיכלל בעסקאות שחרור מחבלים. "אומרים 'בנפול אויבך אל תשמח'", אומר סהר, "אבל מאוד קשה להגיד את המשפט הזה כשעומד מולך אדם כזה ומצדך שהוא יירקב בכלא. אני מקווה שהוא יישאר בכלא כל החיים".

בגזר הדין שיבחו השופטים את מעשה הגבורה של אלמוג וכתבו: "אנשים רבים חייבים את חייהם לאלמוג שילוני. הוא נאבק בנאשם ולא הרפה מנשקו. הוא יכול היה לשחרר את נשקו ולהציל את חייו, אך פעל בגבורה. ראוי הוא להערכה על מעשיו גם לאחר מותו. רק בזכות מאבקו ועמידתו האיתנה של אלמוג נמנע אסון גדול הרבה יותר".

סהר לא שוכח את האמירות הללו. "בראש שלי חקוקים המשפטים של השופטים, שאמרו שהוא גיבור לאומי והביאו את הדוגמה של רועי קליין, שקפץ על רימון והקריב את חייו כדי להציל את החיילים שלו. בכל הכאב והסבל יש איזה אחוז אחד קטן שאתה אומר שלפחות זה לא קרה סתם והוא הגן שם על אנשים. מה שקרה לאלמוג ברגעים האחרונים שלו ממש מסכם את מי שהוא היה".
 

בני המשפחה עוסקים רבות בהנצחת את זכרו של אלמוג. "הקמנו בית מאוד יפה לארבעה חיילים בודדים, ועכשיו אנחנו מגייסים תרומות כדי להקים בית ל־108 חיילים בודדים".

כאמור, לאחרונה התגייס סהר לשיטור העירוני במחוז תל־אביב, העוסק בעיקר בעבירות איכות חיים המפריעות לאזרח, כמו הפרעת מנוחה, הקמת רעש, חסימת חניה וכדומה. אנשי השיטור העירוני הם שוטרים לכל דבר ועניין, ונותנים מענה גם לכל אירוע ביטחוני. הם נושאים נשק, ויש להם סמכויות עיכוב ומעצר כמו לשאר השוטרים.

למה בחרת להתגייס דווקא למשטרה?
"אחרי האירוע של אלמוג החלטתי לעשות משהו שהוא משמעותי עבורי ועבור המשפחה. חשבנו על כמה דברים ובסוף החלטנו על המשטרה. זה המקום הכי משמעותי שאני יכול לתת מעצמי לאחרים, וגם העובדה שאני משרת בתל־אביב ובאזור הפיגוע בפרט זו סגירת מעגל גדולה שנותנת לי יותר כוח לעשות את זה. אחרי השחרור שלי מצה"ל התלבטתי לאן ללכת ומה לעשות. התייעצתי עם אנשים שאני מעריך ומכיר, קיבלתי מהם עצות והחלטתי ללכת למשטרה. אני מאמין שעשיתי את הבחירה הנכונה. בזה שאחי לא אפשר למחבל לקחת ממנו את הנשק הוא הגן על אזרחים, וזה אחד הערכים המרכזיים שהביאו אותי להתגייס למשטרה. במהלך הקורס כל אחד היה אמור להציג ערך, ואני הצגתי את הערך של שמירה על חיי אדם והגנה בגוף שלך ממש על אנשים אחרים. באתי עם ערכים מהבית, באתי עם ערכים מאחי ועם ערכים משלי, ואני מאמין שאני אתן את כל כולי".

איך תתמודד עם העובדה שתפעל גם במקום הפיגוע עצמו?
"אני מאמין שהאירועים הראשונים שיהיו שם יהיו מאתגרים, אבל זה לא יפריע לי לתת את המענה שאני צריך לתת. אני אשמח לעזור לאנשים במקום שבו לא יכלו לעזור לאח שלי. מבחינתי זה יהיה סיפוק קטן. אני איש מאמין ואני בטוח שהגלגל הסתובב כך שאני אשרת באזור הזה, בתפקיד הזה, ואעניק עזרה לאנשים דווקא במקום הזה".

מה הציפיות שלך מהמשך השירות?
"אני שואף לצאת לקצונה כמה שיותר מהר. מבחינתי זו דרך החיים שלי. אני אלך בכל הכוח ואעשה את המיטב. אני רוצה לתת לאזרח את כל מה שאני יודע ואת כל מה שעברתי. זו השליחות שלי".

בתקופה הזו אנשי ביטחון ובכללם שוטרים הם יעד למחבלים, והנה אתה מתגייס למשטרה.
"יש חשש אצל אמא, אבל יש גם גאווה. הגאווה היא משהו מאוד חזק אצלנו, אנחנו משפחה ציונית. ההורים גאים בי ותומכים בי. אם הם לא היו תומכים בי לא הייתי מצליח לעבור את הקורס. אני לא בטוח שהם מודעים לכל מה שיהיה לי במשטרה, כמו שאני לא ידעתי בהתחלה מה זה להיות שוטר. אני גם חוסך מהם דברים מסוימים, כי הם לא צריכים לדעת הכול".

הם לא חוששים שתהיה עכשיו יעד למחבלים?
"גם כשאני הולך עם כיפה על הראש אני יעד, לא מאמין שיש הבדל. להפך, הגאווה היא שיש לך יכולת לשמור על עצמך".

כמשפחה, איך אתם מתמודדים עם מה שקרה?
"אנחנו משפחה דתית ומובן שיש שאלות אחרי שקורה דבר כזה, אבל האמונה מחזקת. מה שעוזר לי אישית זו הסיטואציה שבה זה קרה ומה שהוא תרם לאנשים שהיו בסביבה. אנשים שבאו ואמרו שהוא הציל להם את החיים, זה נותן לי את הכוח להמשיך".

סהר סיים קורס שוטרים של ארבעה חודשים במכללה הלאומית לשוטרים בבית־שמש, ובימים אלה הוא מתחיל בתפקידו. "למדתי בקורס שהמשטרה מאוד השתנתה. אחד הדברים שמתמקדים בו הוא הערכים במשטרה, במטרה לשנות את התודעה האזרחית, לגרום לאנשים להבין מה זה שוטר. הסברתי לחברים שלי בבית הכנסת מה בדיוק שוטרים עושים. סיפרתי להם שגם אני חשבתי ששוטרים סתם מרביצים, אבל אחרי שדיברנו הם פתאום אמרו: 'אולי שווה להיות שוטר'. זה שינה להם את התפיסה.

"לפני שהייתי שוטר האהבה שלי לשוטרים לא הייתה הכי גדולה, כי התקשורת כל הזמן מראה שהשוטר ההוא הרביץ והשוטר ההוא הטריד. כמה שוטרים בודדים הפכו את כל המשטרה למרביצים ומטרידים. מבחינתי עכשיו המשטרה היא הגוף הכי טוב והכי עוזר. אם לא המשטרה, אני לא יודע איך המדינה הייתה נראית. מאז שהתגייסתי אני מבין שהמשטרה היא מקום מחבק, עוזר ונותן תמיכה. כל אדם שצריך עזרה יקבל אותה הכי מהר. היעילות, הערכים, העזרה לזולת. למדתי בקורס שאם בזמן נסיעה אני רואה נהג תקוע בצד, אני עוצר ועוזר לו, כי אני שוטר וזה מה שאני צריך לעשות".

סהר מקווה שבעזרת ניסיונו הכואב הוא יוכל לתרום לשיפור תדמית המשטרה. "משטרה היא לא שוטר כזה או אחר שעשה טעות, זה ארגון גדול של אלפי שוטרים שעוזרים לאנשים. עם המשטרה יש תחושה שמישהו נמצא לידך גם במצב הכי קשה, והידיעה שיש מישהו היא הדבר הכי חשוב. ככה היה לי במקרה של אח שלי, כשידעתי שיש אנשים לצדי הצלחתי לעבור את זה. אני מקווה שכשאני אצטרך לעזור לאנשים אעשה את זה בצורה הטובה ביותר. מבחינתי הגיוס למשטרה הוא ניצחון אישי ומשפחתי וגם שליחות. אני בא ממקום מאוד אמיתי, ואוכל להבין טוב יותר אנשים שקרה להם אסון. אני מקווה שאצליח לתת ממה שעברתי ולמדתי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg