פרשת הצוללות: בסופו של יום הקבינט הוא זה שמחליט
השיח התקשורתי סביב תיק 3000 עוסק בעיקר בנסיבות ובפרטים טכניים ולא בשאלה המהותית: האם יש צורך בצוללות או לא. במערכת הביטחון יכולים להמליץ, לנתח ולהעביר ביקורת, אך מרגע שהתקבלה ההחלטה בקבינט - היא הקובעת
שלושה מעגלי פעולה סובבים את פרשת הצוללות: המעגל האופרטיבי, העוסק בשאלת הצורך המבצעי, המעגל החוקי, שעוסק בדרך בה מתבצע רכש של אמצעי לחימה, והמעגל הפוליטי, העוסק בשימוש גורמי אופוזיציה בצבר הפרשיות העומדות לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדיון המתעצם אודות הפרשייה מערבב את המעגלים האלו ללא אבחנה, פעמים רבות מבלי לשאול באמת מה עומד כאן על הפרק, והוא ביטחונה הלאומי של ישראל.הצורך המבצעי בצוללות מנותח על ידי צה"ל. זהו שקלול של איומים ותרחישי ייחוס שהצבא מביא בפני הדרג המדיני, כולל המלצות לרכש אמצעים כאלו ואחרים. בהקשר זה יש לזכור: דרג קבלת ההחלטות הוא הקבינט, צה"ל ממליץ והקבינט מנתח ומחליט. שר הביטחון הוא שותף בקבינט, דעתו יכולה להתקבל ויכולה גם שלא להתקבל.
יוצא מכך שהקבינט יכול להחליט בניגוד לדעת צה"ל ושר הביטחון, בייחוד כאשר מדובר בנשק אסטרטגי המשליך על עוצמתה של מדינת ישראל. לגיטימי ששר הביטחון יהיה לעומתי, ולגיטימי שבצה"ל יערערו, רק שבסופו של יום מי שמחליט הוא הקבינט. ולכן, הנסיבות לפיהן נרכשו הצוללות אולי מעניינות, אך לא מהותיות לדיון. מרגע שהוחלט בקבינט לרכוש, אז רוכשים וזה בסדר גמור.
מותר גם להעביר ביקורת, להרים גבה, ולשאול - מדוע פעל הקבינט בניגוד לעמדת מערכת הביטחון? וכאן המקום להזכיר דוגמה: ידוע הוא שמערכת הביטחון התנגדה לפיתוח מערכת "כיפת ברזל", ובכל זאת הוחלט לפתח את המערכת. בהקשר הזה נדרש לומר, כי בהינתן דוקטרינה התקפית ברור מדוע קברניטי צה"ל העדיפו להשקיע יותר במטוסי קרב ומודיעין ופחות בגנה.
אולם הקבינט, שרובו אזרחי לרבות שר הביטחון עמיר פרץ, ראה שיקולים אחרים, למשל עמידות העורף. זהו פרמטר שבצה"ל פחות חשבו עליו. לא זכור לי שמישהו בא בתלונות לעמיר פרץ על כך שהוא מצוי בניגוד עניינים עקב מגורי משפחתו בשדרות המאוימת.
לא פחות מתמוה המצב הזה, בו אין שום דיון על ההקשר האופרטיבי. ייתכן והממד החשאי של פעילות הצוללות מונע הבאה של מידע לציבור, אולם בהחלט שיש מקום לנתח ולהציג לציבור את ההיגיון מאחורי העצמת יכולותיה האסטרטגיות רבתי של מדינת ישראל. נקווה שברור לכולנו שמדובר באינטרס ממעלה ראשונה, שישראל תהיה בעלת יכולות כאלו ואחרות בסביבה כל כך לא יציבה אל מול התמנון האיראני, שלא נטש לרגע את רעיונותיו הרדיקליים, ורחשי עשייתו השוטפת סביב גבולותינו לא נסתרים מעיינינו.
ובאשר לסוגיה החוקית: אין ספק שבהינתן חשד לאי סדר ושחיתות בתהליכי רכש נדרש לחקור, ולמצות עד תום את העניין. החברה הישראלית הייתה עדה בעבר לפרשיות ביטחוניות חמורות (ע"ע רמי דותן בחיל האוויר ועוד), ונכון להרים את "השטיח" ולבדוק מה מתרחש תחתיו. זה בסך הכל בריא ומחויב למציאות שעיתונאי יעביר ביקורת, יביא מידע ויניע תהליכי בדיקה. זה חיוני בדמוקרטיה ואין בכך שום בעיה, נהפוך הוא, החשש מפני תקשורת "נשכנית" עשוי למנוע שחיתויות.
המעגל האחרון והרעשני במיוחד הוא המעגל הפוליטי, ובהקשר הזה הקשר של עו"ד שימרון, בן דודו של ראש הממשלה, שהיה מעורב בעסקת הצוללות. האם בהכרח יש כאן ניגוד עניינים? היציאה מנקודת הנחה כאילו נתניהו פעל עבור כיסו של שימרון, היא קונספירטיבית משהו.
אין זה אומר שלא צריך לבדוק מה היה שם, אולם המחשבה כאילו נתניהו ושימרון מנהלים ביחד עסקה בעלת השלכות אסטרטגיות מהסוג הזה לא סבירה, שהרי יש עוד כמה וכמה שמצויים במעגל ההחלטות. ובעניין הזה יש לומר שהניסיון לייצר לחץ על היועץ המשפטי לממשלה (מכל כיוון שהוא) הוא שיבוש הליכי חקירה לכל דבר ועניין.
השאלה החשובה ביותר בפרשייה בהקשר הביטחון הלאומי היא, כאמור, שאלת הצורך במספר הצוללות שנרכשו, שאלה זו לא מקבלת תשובות, וגם לא מצויה בשיח הציבורי. זוהי סוגיה בעלת השלכות דרמטיות על ביטחונה של ישראל. לשאר השאלות יש חשיבות מופחתת, אין זה אומר שלא צריך לדון בהן ברמה הציבורית, אין זה אומר שהן לא מעניינות ופיקנטיות, אולם עצם זה שדנים רק בהקשרים טכניים ולא במהות - לא חדש לנו, לא בתקשורת ולא בכלל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם