ראשי » חדשות » דעות

איזנקוט, איש לא יוציא למענך כעת את הערמונים מהאש

מרגע שעבר הדיון בעניינו של אלאור אזריה לבית דין צבאי במקום לשפוט אותו בהליך משמעתי, לא סברתי שהוא יסתיים באופן אחר. אולם עכשיו, אחרי שנגמר, הרמטכ"ל יכול להשתמש בסמכותו ולשמר את צה"ל בקונצנזוס חברתי

התאכזבתם מהחלטת בית הדין לערעורים בעניינו של החייל היורה מחברון אלאור אזריה? אני יכול להבין אתכם. אך מדוע חשבתם שבית הדין לערעורים ישנה את ההחלטה של הערכה הקודמת? הרי לפי הדוקטרינה המשפטית, בית הדין לערעורים אינו דן בעובדות, מתוך הנחה שדבר לא השתנה מאז הדיון הקודם. ואכן, רק להקשיב במשך שלוש שעות לשיח במהלך הדיון המשפטי היום היה עונש בשבילי.
 
אם כן, למה בכל זאת התאכזבתם? אומר לכם מדוע: כי ציפיתם שצה"ל ייקח צעד אחורה, ושהכלל "ייקוב הדין את ההר" לא יתרחש במקרה של לוחם מצטיין בצה"ל. סברתם שלא נראה לוחם עובר ויה דולורוזה משפטית, ושלא יאשימו אותו במשהו שבפועל הוא אמור לדעת לעשות – להרוג מחבל.

אז מדוע צה"ל לא הלך לאחור? ראשית, העניין עוד לא תם. בידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט יש יכולת להשפיע על התוצאה הסופית של ההליך. האם יפעל כך? זו שאלה מעניינת בפני עצמה. אני, בכל מקרה, מקווה שאיזנקוט אכן יבין את העוצמה הנתונה בידיו ויפעל כדי לשמר את צה"ל בקונצנזוס החברתי. הרי אזריה עצמו כבר נענש די והותר. 

שנית, יש להבין שאזריה פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש. מן הראוי היה שיישפט בדין משמעתי בשרשרת הפיקוד שלו, אולם מרגע שעניינו התגלגל לאולם בית המשפט השתנתה הטרמינולוגיה, והתוצאה נגזרה בהתאם. יש כאן כישלון הגנתי בעניין עזריה. מסופקני אם תמצאו מישהו בציבור שחושב שייצוגו מראשית התהליך לא היה טוב. 

שלישית, חובה להבין ששרשרת הפיקוד הצבאית רואה בחומרה את הפעולה של אזריה. הדעת לא נותנת שבית הדין היה פועל הפוך מרוח זו, שהרי מדובר בבית דין צבאי, שאינו מנותק מהלך הרוח הקיים בארגון. נוסף על כך, מרגע שהפוליטיקה נכנסה לסיפור, לא היה מנוס מלתת את גורל הדיון לידי אנשי משפט. הרמטכ"ל לא היה לוקח על עצמו לקבוע לכאן או לכאן את גזר דינו של החייל, בהתחשב בהנחה שהיה זוכה לביקורת ציבורית חריפה, ואין זה משנה איזו החלטה היה מקבל. הוא החליט לתת למשפטנים להחליט. 
 
אז יש לכם מספיק סיבות להתאכזב, אבל אם אתם שואלים אותי אני מאוכזב ממשהו אחר: אכזבתי מקורה בכך שהיה כאן הכול חוץ מפעולה לפי השכר הישר – המהירות שבה יצאו החוצה מסקנות התחקיר המבצעי; להט היצרים של הפוליטיקה, ש"לכלכה" את הזירה במובן המופשט של המילה; משהו בשרשרת הפיקוד שלא עבד כאן, בין אם במהלך האירוע עצמו ובין אם במהלך התהליך המשפטי; ויותר מכול, מכך שבסופו של יום לוחם צה"ל שהפעיל שיקול דעת נענש בחומרה רבה מדי. הרי לי היה קשה רק לראות את אזריה מובל באזיקים, אז אין טעם להוסיף עוד על מה שהתרחש לאחר מכן.

אני מבין את צ'רלי אזריה. אם אני הייתי אביו של אלאור, הייתי עושה הכול למענו. אני חושש שיש היום הורים בישראל שמרימים גבה, ושהאמון שלהם בצה"ל נפגע קשות. אני יכול להבין גם אותם. טעותו של אזריה לנוכח מחבל שביקש לגבות חיי חיילים לחלוטין לא מצדיקה דרמה מהסוג הזה. אני יכול להבין את אלה שיגידו שאחרי "שבוע המגנומטרים" נתנו לפלסטינים עוד "מתנה" - חייל שלנו שנפגע לכל חייו.

לא כך ייחלתי שהסיפור הזה יסתיים, אך אומר לכם ביושר: מרגע שהעניין עבר לזירה המשפטנית, תיארתי לעצמי שזה יהיה התהליך. מכאן גם שיש לי ציפייה רבה מהרמטכ"ל, היחיד שמסוגל כעת לבצע את השינוי הדרוש: רא"ל איזנקוט, לא רק אלאור אזריה ממתין כעת להחלטתך - החברה הישראלית כולה מחכה. בטוחני כי תשכיל להבין את עוצמתך ברגע הזה, ובשביל כולנו תכניס את ידיך לתוך האש. כעת אף אחד אחר לא יוציא למענך את הערמונים משם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח