תמכתי בהמתת כלבי פרא והפכתי לאויבת העם
כל מי שהעז להגן על ההחלטה לירות בבעלי החיים שאיימו על תושבי בית-שמש בחודשים האחרונים זכה למתקפה של ממש. אלה שחמלו על כלבים, איבדו את אהדתם לבני האדם
נעדרתי מהארץ בתחילת החודש למשך כשבוע, אך אמצעי הטכנולוגיה המתקדמים והחיבור הבלתי פוסק לרשת מאפשר לעקוב בכל רגע נתון אחרי מה שמתרחש בישראל, גם אם נמצאים במרחק של אלפי קילומטרים. בדרך כלל, עם זאת, חסרה לנו נימת הדברים. הפייסבוק ואתרי החדשות מאפשרים לעקוב אחרי הנעשה בשטח, אך לאותה נעימה יש חשיבות גדולה להבנה מלאה של ההתרחשויות.
כשהייתי בחו"ל קיבלתי הודעת בווטסאפ מהווטרינרית העירונית של בית-שמש, ובה הכריזה על כך שבקרוב יתחילו לירות בכלבי בפרא המשוטטים ברחובותינו. המחשבה שעברה לי בראש הייתה כזו: "יופי, סוף-סוף אולי יימצא פתרון לסאגה המתמשכת של כלבי הפרא".
הגעתי לארץ בין יום שלישי לרביעי לפנות בוקר, ישנתי שלוש שעות, וכשהתעוררתי התחלתי להבין את גודל המהומה. העליתי פוסט עם כמה נתונים וקצת היסטוריה, ואז קיבלתי שלל תגובות פרטיות ובהן המסר "כל הכבוד על האומץ". אז למה הופתעתי? כי היעדרותי מהארץ והמחסור בנימה לא אפשרו לי להבין שמי שתומך בפומבי בהרג הכלבים הוא בעצם אויב העם, שיש אליו פחות סימפטיה מאשר לחייל של דאעש.
כלבים משוטטים. מנגנוני החמלה הטבועים בנו כבני אדם מתעתעים.
צילום: יגאל לוי
במהלך אותו יום הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. כתבים שונים ביקשו שאקשר אותם לתושבים שנפגעו מהכלבים, ובאותו ערב אכן רוב ערוצי התקשורת הביאו סיפור ותיעוד של תושבים שננשכו.
כבר תקופה ארוכה מאוד שתושבי השכונות הדרומיות בבית-שמש, הסמוכות לאתרי בנייה ולשטחים פתוחים, סובלים ממתקפות של להקות כלבי פרא. אלה הם כלבים אימתניים וגדולים שמסתובבים בלהקות, גם בתוך שטחים בנויים. הם לא מהססים כלל לתקוף את כל מי שנקרה בדרכם. קחו את 'הציפורים' של אלפרד היצ'קוק, היזכרו באימת התושבים בכפר בקליפורניה ובפציעות שנגרמו להם – והרי לכם בית-שמש כיום.
קבוצות הווטסאפ השכונתיות שלנו עוסקות כל העת בדיווח בסגנון "היכן יש עכשיו להקת כלבים ולא כדאי להתקרב לשם", ואנשים ונשים שיוצאים להליכה ולריצה בוחרים לא לצאת לפעילות ספורטיבית ברחובות כדי לא להיתקל בכלבים. ילדים מבקשים לא לצעוד לבית של חבר או חברה, ומעדיפים שההורים יסיעו אותם כדי שלא יתעמתו עם כלב אימתני בדרך. עשרות תושבים נתקלו בלהקות, הרבה תושבים הותקפו, ננשכו ונזקקו לטיפול רפואי במיון ולסדרת זריקות בלשכת הבריאות המחוזית בירושלים.
כמה תושבים לקחו על עצמם לצלם ולתעד את מקרי התקיפה, כדי שלא יגידו שאנשי בית-שמש בודים סיפורי מעשיות מלבם, ללא הועיל: בעקבות ההכרזה על הירי בכלבי הפרא אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה פוסט בשם אשתו שרה, שביקשה משר החקלאות אורי אריאל לא לתת יד לירי בכלבים. ארגוני זכויות בעלי החיים יצאו למלחמת חורמה בהחלטה, ואף פנו לבג"ץ בעניין. לגמרי לא ברור אם הם מתנגדים גם להרדמה של כלבים נטושים באגודות 'צער בעלי חיים' או נגד ירי בתנים, זאבים וצבועים המאיימים על חיות הבר. האם גם העובדה שלחיית פרא אשר תוקפת בני אדם וגם בעלי חיים קוראים במקרה "כלב" מעניקה לה חסינות ואהדה ציבורית?
מעבר למלחמה שהתנהלה בתקשורת, קרבות ניטשו גם בקו האחורי: בגלל שבשכונותיה הדרומיות של בית-שמש שסובלות מתקפות הכלבים מתגוררת אוכלוסייה חרדית ודתית, הפולמוס סביב הסוגיה הפך לוויכוח דתי. כל מי שחפץ בהמתת הכלבים נחשד בהשתייכות לקבוצה החשוכה של "כל החרדים והדתיים הללו, ששונאים כלבים וחיות". איחולים על המתה, הרג ועינויים שולחו לעברם של כל הדתיים.
קבוצת של חבר'ה בני 21, המורכבת מחיילים וסטודנטים, החליטה לצאת למלחמת טוקבקים ולהסביר לעולם שאנחנו בבית-שמש לא כאלה מזעזעים, ושאנחנו בדרך כלל מאוד מחבבים כלבים - רק לא כאלה שמסכנים אותנו. הצעירים הללו לא ידעו עד כמה נושכת יכולה להיות זירת הפייסבוק: הם זכו לקללות, לארס ולנאצות אישיות וקולקטיביות, ובעצם לכל מה שאפשר לחולל דרך מקשי המקלדת בלי לחטוף מכות של ממש. איך כתב מתניה, חברי בפייסבוק? מעניין ש"כלב נשך אדם" יכול להפוך לסיפור תקשורתי, אחרי ששנים לימדו אותנו שזה לא מעניין אף אחד.
עד לכתיבת שורות אלה לא ברור אם תתבצע המתת הכלבים, או שימצא פתרון אחר שיסיר את האיום מרחובותינו. מה שברור הוא שמנגנוני החמלה הטבועים בנו כבני אדם מתעתעים, ולפעמים אלה החומלים על כלבים נושכים ואלימים איבדו את ישרת הדרך עד שהפכו נושכים ואלימים בעצמם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם