ראשי » חדשות » בארץ

האם הפתרון לאלימות בבתי החולים הוא פשוט לחייך למטופלים?

במשרד הבריאות מחפשים פתרונות כדי לצמצם את הלחץ בבתי החולים ולהרגיע את המטופלים. למרות זאת מסרבים במשרד לשתף פעולה עם עמותת "שמחת הלב", שפועלת להכשיר מתנדבים באמצעות "פסיכולוגיה חיובית" ולהפיץ שמחה בחדרי המיון. מנכ"ל העמותה אופטימי: "מתח ואלימות זה לא גזירה משמיים"

הוועדה למיגור אלימות במערכת הבריאות החלה לפני כשבועיים את עבודתה, בעקבות סדרת תקריות בשנים האחרונות של אלימות ואיומים נגד עובדי הטיפול הרפואיים בישראל. שר הבריאות יעקב ליצמן אמר בישיבתה הראשונה כי "רופאים, אחיות, מטפלים ואנשי מנהלה לא יכולים לעמוד תחת איום. הם חייבים להיות מוגנים ובטוחים בעבודתם. פגיעה היא לא רק פיזית, אלא גם מילולית".

בראש הוועדה עומד פרופ' שלמה מור־יוסף, שבעבר עבד כמנכ"ל 'הדסה' ומנהל הביטוח הלאומי. "נתכנס כולנו ונראה מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם את האלימות מחד גיסא, ומאידך גיסא להעלות את תחושת הביטחון האישי של הצוותים הרפואיים", אמר מור־יוסף בוועדה. עם זאת, פתרון אחד לבעיה כבר קיים, אך נראה שבמשרד הבריאות בוחרים להתעלם ממנו: 'אפפ־מדיקים'.

 

כ־2,500 ליצנים רפואיים פועלים בישראל, ומהם 500 ליצנים קבועים בכל בתי החולים בארץ. הם חברים באגודה ושמה 'שמחת הלב', שהקים צבי מאיר לפני כ־15 שנה. הליצנים הרפואיים הם כיום חלק אינטגרלי במערכת הבריאות, אבל הרעיון החדש של מאיר – סיוע רגשי למטופלים בחדר המיון שיעניקו אנשים שיוכשרו לכך במיוחד – נתקל עד כה בקשיים מצד המערכת.

מאיר סיפר כי בתחילת הדרך היה קשה מאוד להכניס גם את הליצנים הרפואיים לבתי החולים. "זה היה אתגר רציני, כי קשה למערכת להבין את הצורך לטפל בבעיות הרגשיות שיש לחולים בזמן שהם מאושפזים", הוא אמר, "מבחינת מערכת הבריאות הצורך הזה לא היה קיים. כיום כבר מבינים שאנושיות, חמלה, אמפתיה והתייחסות אישית חשובות להחלמה ממחלה. יש הבנה רבה יותר למשמעות הקשר בין גוף לנפש, בין האנרגיה של האדם והמוטיבציה שלו להחלים להחלמה בפועל".

הליצנות הרפואית יעילה במחלקות של מבוגרים, ועובדת מצוין במחלקות ילדים. אבל עם השנים הבינו בארגון כי בחדרי המיון נדרש פתרון אחר. "מבוגרים שהגיעו למיון הם בדרך כלל אנשים שהשתבש להם משהו בחיים", הסביר מאיר, "כולם, ללא יוצא מן הכלל, נמצאים במתח, בחרדה ובלחץ. האנשים הללו נמצאים במקום רגשי קשה כתוצאה ממחלה שנפלה עליהם או ממצבם הרפואי. לבוא אליהם עם בדיחה זה ממש לא במקום. אנחנו עלולים לחטוף בוקס בפנים".



מכיוון שחדרי המיון עמוסים הטיפול מתמשך שעות ארוכות, והצוות הרפואי ולא מצליח להתפנות לכל מטופל. משום כך נוצרים מתחים בין המטופלים לצוות בית החולים, ומכאן הדרך לאלימות קצרה. כך נולד הרעיון של מאיר ושל העמותה שלו: להכניס אנשי מקצוע שתפקידם להעניק ליווי אישי לחולה.

"מי שנכנס למסעדה, מלצרית מקבלת אותו", אמר מאיר, "אם יש בעיה עם האוכל, הוא פונה אל המלצרית, לטבח או לבעל המסעדה. יש לו עם מי לדבר. אותו רעיון מתאים גם לחדרי המיון: עלינו להכניס אנשי מקצוע שילוו את החולים בחדר המיון. התפקיד שלהם יהיה גם ליווי פיזי – לתת להם החל בכוס מים, תה או כריך - דרך ליווי לבדיקות רנטגן וצילומים וכלה בהגשת עזרה בכל תחום שצריך, בלי לטרטר את הרופא והאחיות".

אבל אנשי המקצוע של מאיר, שייקראו "אפפ־מדיקים" – שילוב באנגלית בין ראשי התיבות של "סיוע פסיכולוגי חיובי" וחובשים - צפויים להעניק סיוע נוסף, רגשי, במטרה להפחית את המתח והחרדה. בקורס שהם עוברים בימים אלה הם לומדים כיצד להעניק עזרה נפשית ופיזית למטופלים במיון, וכן לתקשר עם הצוות הרפואי. חלק מהקורס מוקדש ל"פסיכולוגיה חיובית", וכמו כן יספקו האפפ־מדיקים מידע רפואי ויסבירו את התהליכים הצפויים ואת שלבי הטיפול. הם ירגיעו את החולים, ויסבירו מדוע הרופא לא עונה ולמה לתוצאות הבדיקות לוקח זמן להגיע.

לדברי מאיר, מטרת עבודתם של האפפ־מדיקים היא להעצים את המטופל ולהביא אותו לרגשות, למחשבות ולתובנות חיוביים. "הרעיון המרכזי", הוא הסביר, "הוא להעצים את עוצמתו של המטופל".

    

"כיום החולים מציקים לרופאים ולאחיות בשאלות", הוא אמר. "זה לא תורם לפתרון או לבניית אנרגיה חיובית. האחיות עמוסות, והחולה מרים את הקול. הן עונות לו 'אל תצעק עליי', וכך מגיעים למצבים לא נעימים".

לאנשים שמכשיר מאיר יש תפקיד נוסף – להיות העיניים והאוזניים של הצוות הרפואי. "לפעמים יש שינוי במצב הרפואי של החולה, ולא תמיד הצוות ער לזה", הוא הסביר, "החולה יושב במיטה, ואף אחד לא רואה אותו. האנשים הללו יוכלו להזעיק את הצוות הרפואי במקרה הצורך".

נושא הפסיכולוגיה החיובית כבר נלמד ב'מרכז הבינתחומי' בהרצליה, ומי שמוביל את התחום בארץ הוא ד"ר טל שחר. ב'שמחת הלב' מאמצים את הכלים המקצועיים שפותחו שם כדי לעבוד עם החולים והמטופלים וליצור אצלם רגיעה, ביטחון, אנרגיה חיובית, שלווה וסבלנות. בכך, מקווים בארגון, יצליחו האפפ־מדיקים לתרום לטיפול טוב ורגוע יותר. ברגע שהאווירה תהיה רגועה, משוכנע מאיר, ניתן יהיה להתמקד בטיפול רפואי ולא לבזבז זמן על סערות ואלימות.

הפעילות נעשית באמצעות מתנדבים שמסיימים בשבועות הקרובים הכשרה, ובקרוב הם צפויים להתחיל לעבוד בבית החולים 'וולפסון', שבו נרתמו לטובת תוכנית הרצה. כיום יש במיזם כשלושים מתנדבים, ומדי יום יגיעו 4-2 מהם למיון וישהו שם כמה שעות עם החולים. הכניסה ל'וולפסון' התאפשרה בזכות היענותם של מנהל בית החולים, ד"ר יצחק ברלוביץ', ומנהל חדר המיון ד"ר משה שריסט, שהבינו את הפוטנציאל הגלום בפעילות המתנדבים במיון.

 

שלומית וולפין, מדריכה בכירה ב'שמחת הלב', התלהבה מהיוזמה החדשה. "זה כל כך חשוב. זה מוריד עול מהצוות הרפואי ויוצר רוגע במיון, שבו יש כאוס, אנדרלמוסיה, חוסר אונים וחוסר הבנה. אנחנו נותנים את המענה לכך. אנחנו יכולים לזרז תהליכים, למגר אלימות מילולית ופיזית, ונותנים לכל אחד הרגשה שהוא בידיים טובות". היא עצמה כבר התנסתה בעבודה בחדר המיון ב'וולפסון', ולדבריה הניסוי הוכתר בהצלחה. "אנשים לא ידעו שיש דבר כזה, ורק בירכו על נוכחותי. היו מי שהתנצלו על כך שהם מבקשים שאברר למענם משהו, היו מי שבאו ודרשו את העזרה. מצאתי גם שהצוות הרפואי מברך אותנו. 'איפה היית קודם', אמרו לי, 'המטופל רגוע יותר, אפשר לדבר איתו בנועם. את חוסכת לנו ריצות וטרטורים, ויש לנו סבלנות רבה יותר כלפיו'".

סיגי בן־לולו, גרפיקאית במקצועה ומתנדבת בארגון, מסבירה שזמן ההמתנה במיון מורט עצבים, ובמיוחד למי שמגיעים ללא ליווי. "הם כאובים ומפוחדים. אם יש קושי בשפה, זה מחמיר את המצב. אנחנו יושבים עמם, ונותנים להם תחושה שהם לא לבד, שהם יכולים ללכת לשתות ואינם צריכים לפחד לזוז כי אולי אחות תבוא ולא תראה אותם".

כך למשל היה במקרה של ניסיונה האישי בחדר המיון. "אמו של ילד שהגיע למיון הייתה לחוצה מאוד. היא המתינה לנוירולוג, ולא ידעה אם הוא בבית החולים. אחרי שביררתי את העניין, קיבלתי תשובה שהוא מבצע סבב במחלקה למעלה, ובעוד חצי שעה יגיע למיון. התשובה הזאת הרגיעה אותה", סיפרה בן־לולו.

 

אחרי הניסוי הראשוני, ב'שמחת הלב' מבקשים כעת לערוך מחקר מקצועי שיבחן את פעילותם של המתנדבים. הם רוצים להעביר שאלונים בין מי שעבר טיפול עם המלווה, כדי שיתאר את חוויותיו ורגשותיו. המחקר אמור לתת תמונה של שביעות הרצון והרגשות כלפי הטיפול, שתוכיח את יעילותו. "הנחת היסוד שלנו היא כי אדם שמרגיש רגשות חיוביים, גם חוויית הטיפול של הצוות הרפואי תהיה טובה. לשם אנחנו חותרים", אמר מאיר.

בינתיים הוא פנה למשרד הבריאות, הציג את התוכנית והצהיר כי היא לא עולה כסף למשרד. "ביקשתי שאת המחקר יבצע משרד הבריאות", הוא אומר, "כדי שיראו את התוצאות ולא יטענו שזה מחקר 'מטעם'. לצערי, נעניתי בשלילה. קשה לי להבין מדוע. יש פה מפעל מדהים. אנשים מדהימים שמתנדבים למיזם הזה, ובהם עורכי דין, מנהלי בנקים ואנשי היי־טק – סלתה ושמנה של החברה הישראלית, שרוצים רק לתרום לחברה. כל שאנו מבקשים הוא לבחון את השיטה שאנחנו מאמינים בה, לבדוק את יעילותה, ובכך למצוא פתרון לבעיית האלימות בחדרי המיון. זו לא גזרה משמיים. אנחנו יודעים שמשרד הבריאות מוטרד מהתופעה, אז מדוע לא לתת לתוכנית שלנו סיכוי?"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "הנושא שהוצג בפנינו מתייחס למיזם בתחום חוויית המטופל. לאור העובדה כי כבר מתנהל מיזם רחב שאגף השירות במשרד מוביל, לא היה מקום לשילוב פעילות העמותה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg