ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

טראמפ יתקשה לחדש את החרם הבינלאומי על איראן

גם אם ארה"ב מעוניינת לבטל את הסכם הגרעין עם טהרן, הנהירה של חברות הנפט לרפובליקה האסלאמית מלמדת שלא יהיה קל לרתום את כל העולם ליוזמה כזאת. בינתיים, החברות האמריקאיות נפגעות מחוסר יכולתן להסתער על השוק האיראני

עיצומים בני עשרות שנות מונעים מחברות נפט אמריקאיות מלקיים עסקאות כלכליות עם איראן. יחד עם רגשותיו השליליים של הנשיא דולנד טראמפ כלפי הסכם הגרעין של קודמו, נוצרה בעקבות כך סביבה פורה ליריבותיה של ארה"ב במדינת המפרץ הפרסי. בזמן שטהרן מנצלת את החירות הכלכלית החדשה שלה, חברות הנפט האמריקאיות ככל הנראה יראו את כל ההזדמנויות שלהן נחטפות בידי חברות רוסיות, אירופיות וסיניות – בדיוק כפי שעשו בעיראק לפני פחות מעשור.
   
כבר קרוב לארבעים שנה שחברות אמריקאיות אינן מורשות מלהשקיע באיראן או לקנות נפט מהמדינה האסלאמית. זה לא השתנה בעקבות ההסכם משנת 2015 – "תוכנית הפעולה הכוללת והמשותפת, כפי שהוא מכונה – מה שמותיר את חברות הנפט האמריקאיות כמפסידניות הגדולות ביותר של ההסכם.

אין משמעות הדבר שאין חברות בארה"ב שהרוויחו מכך: יוצא דופן אחד לאיסור הוא יצרנים מסחריים של כלי טיס וחלקים, וכבר דווח על כך שבחברת "בואינג" התקבלו הזדמנות לכ-120 מטוסים משתי חברות תעופה איראניות – אף שאלה עדיין נמצאות בבחינה של מחלקת האוצר האמריקאית.

אבל אם מגזר הנפט האמריקאי לא יראה רווחים מהקלת העיצומים הבינלאומיים על טהרן, לא ניתן לומר אותו דבר על חברות אנרגיה בכל מקום אחר. בחודש ינואר פרסמה הרפובליקה האסלאמית רשימה של 29 חברות שמורשות לגשת למכרזי נפט וגז במדינה, והוסיפה חמש אחרות ביוני. רשימה זו כוללת את "של" ההולנדית, את "אני" האיטלקית, את "רוזנפט" ו"גזפרום" הרוסיות, וכן את "סינופק ו"קנוק" הסיניות. "בי-פי", שהחלה את פעילותה באיראן, בחרה לא לבקש זכות לגשת למכרזים – שכן האזרחות של מנכ"ל החברה ומנהלים רבים בה סיבכו את התהליך מבחינתה.

עם זאת, זהו רק צעד קטן ראשון. ההתנגדות הקולנית של טראמפ להסכם הגרעין יצרה חוסר ודאות סביב המשך קיומו, ואין ספק כי זה מאט את תהליך ההשקעות באיראן. הד לקשיים שסובבים את חזרת ייצוא הנפט האיראני לאירופה בשנה שעברה היה "הצוות המסייע", שהפגין את ההיסוס הגדול ביותר.
 
באותה עת חברות הביטוח לא הפגינו התלהבות לספק כיסוי למטענים האיראניים ולספינות שנשאו אותם לנמלים האירופיים. דאגות הבנק בגלל החזרת העיצומים עשויה להתגלות כמחסום הגדול ביותר למיזמים שנשקלים כעת: המוסדות הכלכליים יצטרכו לחתום על הסכם לאספקת מיליארדי דולרים הדרושים לשיקום שדות הנפט המזדקנים של איראן ולפיתוח שדות חדשים.

בדיוק כפי שההאצה בייצוא הנפט האיראני נותבה בתחילה לכיוון אסיה, כשהמשלוחים לסין ולהודו התגברו לפני החזרת האספקה למדינות האיחוד האירופי, כך הפתיחה מחדש של מגזר חיפושי הנפט והגז עשויה לקרות באותו אופן.

טהרן הכריזה בזרם אטי על מיזמים משותפים לחיפושי גז ונפט. הגדולים ביותר מהם עד כה, אין ספק, הם הפיתוח של "טוטאל" הצרפתית וחברת הנפט הלאומית של סין בשלב 11 של שדה הגז דרום-פארס, הגדול בעולם, המשתרע על גבולותיהן של איראן וקטאר. עסקאות ראשוניות למרבצי גז ונפט קטנים יותר נחתמו עם חברות רוסיות ויפניות. גם החברות הסיניות והרוסיות הביעו עניין בפיתוח כמה מהמאגרים הגדולים ביותר במדינה. אל תצפו ממנהיגי אותן מדינות לעמוד בדרכן של החברות.
 

התוצאה של התעצמות פעילות מעין זו בעיראק בסביבות שנת 2010 היא מדריך טוב למה שצפוי לנו: שם "אקסון מוביל" היא הנציגה האמריקאית היחידה במדינה, בקרב שלל חברות אירופיות, רוסיות ואסייתיות.

טראמפ עשוי לרצות לבטל את הסכם הגרעין עם איראן ולעצור את תוכניות ההשקעה שבאו בעקבותיו. הוא בוודאי התקרב מאוד לחיסול ההסכם בחודש שעבר. עם זאת, הוא יתקשה לבנות מחדש את הקואליציה הבינלאומית שגיבש ברק אובמה, שהצליחה ללחוץ על איראן לקבל את ההגבלות על שאיפותיה הגרעיניות.

בעוד שחברות אירופיות עשויות למצוא את עצמן נגררות בעל כורחן עם כל צעד אמריקאי לביטול ההסכם, ארה"ב לא יכולה לצפות לתמיכה כלשהי מסין או מרוסיה. הנשיא עשה מעט מאוד כדי להתחבב על המנהיגות במוסקבה או בבייג'ין מאז שנכנס למשרדו.

אריכות הימים של שלטון קסטרו בקובה, שושלת משפחת קים בדרום-קוריאה והרפובליקה האסלאמית עצמה הן עדות לחולשת העיצומים הרחבים ככלי שיכול להביא שינוי. עשרות שנים של בידוד כפוי עשויות להביא את אוכלוסיות המדינות הללו לרמות שונות של ייאוש, אבל ביכולתן לעשות מעט מאוד להדחת המנהיגים שלעברם מכוונים העיצומים.

אם ארה"ב רוצה לשמור את חברות הנפט שלה מחוץ לאיראן, זו זכותה, כמובן. עם זאת, היא עשויה להתקשות ברתימת יתר העולם איתה הפעם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg